מספר "דת הציונות" אל חתונה כ"דת משה וישראל"- ספורם האישי של גבריאל ועידית אלביליה...

להלן סיפורם האישי של גבריאל ועידית אלביליה שהכירו בעקבות ספר דת הציונות, נשאו בשעה טובה לפני כתשעה חודשים, וחיים כיום באלעד..

עידית: אני בת 22, נשואה מזה תשעה חדשים. נולדתי וגדלתי בעיר טבריה למשפחה דתית עם השקפה לא הכי מוגדרת. גרנו בשכונה דתית שרוב תושביה השתייכו לחברה החרדית. ליד הבית היו תלמודי תורה וגנים תורניים לבנים, לשם נשלחו אחיי ואילו אחותי ואני נשלחנו ללא מחשבה עמוקה על כך ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי- תחכמוני כיון  שהמרחק שלו ושל המוסד התורני לבנות מביתנו היה שווה וכשההכרעה על כך מתקבלת על סמך לא יותר מאשר המלצה של שכנה שהיתה מורה בבית הספר הממ"ד.

גם כשבגרנו המשכנו אחותי ואני "לזרום עם הזרם" ולמדנו באולפנה בטבריה (כשבמקביל האחים לומדים בישיבות). למרות שבהגדרה, התורה היתה קודמת לכל גם אצלנו, בפועל, סולם הערכים של אחותי ושלי היה שונה לגמרי מזה של אחיי. זה בא לידי ביטוי בכמה מישורים. חוסר הקפדה על צניעות הלבוש (שגובה כמובן ע"י הנהלת האולפנה) מפגש עם בנים בבני עקיבא, טיולים משותפים עמם, צפיה בסרטים, בילויים וכד'...

הדבר הוביל לא פעם לויכוחים ביני ובין אחי הקטן ולמרות שלא לגבי כל הנושאים חלקתי עליו, גם כשהרגשתי והבנתי בתוך תוכי שיש משהו בדבריו לא יכולתי להודות בכך ופשוט הצטמררתי מהמלה "חרדים"!!! עד כדי כך שבכל ויכוח התאמצתי בכל מחיר לנסות להוכיח שבשום אופן או נושא אין יתרון לדרך החרדית ומסקנתי בתום כל ויכוח היתה- שכל אחד יחיה את חייו וששני הזרמים לגיטימיים באותה המדה ואין שום סתירה משמעותית של דרך אחת את חברתה.

בסיום האולפנה שירתתי ב"דווקא" שנתיים בשירות לאומי כדי להראות שצריך לשרת בדיוק כמו החיילות ומתוך הסתייגות ממתן האפשרות לבנות לבחור לעצמן את תקופת השירות. שרתתי במסגרת ה"אגודה להתנדבות בעם" כמדריכת עזר בתחום החינוך המיוחד מתוך חשיבות גדולה מאד עבורי לתת את תרומתי האישית למדינה.

לאחר השירות עברתי לפתח תקוה והתגוררתי אצל דודתי מתוך מחשבה שבמרכז יהיה קל יותר למצוא עבודה ומתוך כמיהה עזה לעצמאות כשמפעם לפעם אני חוזרת לטבריה לבקר את המשפחה.

באחד מהביקורים האלה נפגשתי עם בת דודתי שהיתה גם חברתי הטובה ביותר (למדנו באולפנה ביחד וגם עברנו ביחד שנת שירות אחת). היא ספרה לי על תקופה מאד קשה שעוברת עליה, תקופה של "שבירת מיתוסים" ו"השמטת הקרקע תחתיה". כששאלתי לפשר הדבר היא ספרה על מספר שיחות שהיו לה לאחרונה עם גבריאל- בן דוד אחר (שאותו לא הכרתי) שעל אף שחזר בתשובה רק כשנה וחצי קודם לכן ולא היה לו בעבר כמעט שום היכרות עם היהדות חידש לה כ"כ הרבה על המדינה ועל ראשיה על פי דעתה של תורה ולא נחה דעתו עד שגם את הציונות הדתית הציג כשקר גדול שצריך להיחשף.

לאורך כל השיחה ניכר דיכאון גדול על פניה של בת דודתי. לא היה לה חשק לעשות כלום, היא בכתה ואני ניסיתי להרגיעה. באותה תקופה היא למדה באחת המדרשיות ליהדות ואני אמרתי לה: "בררי הכל כשתחזרי למדרשה ובינתיים הרגעי" ובאמת-אחת הרבניות במדרשה הסבירה לה שכל אדם צריך להיות היכן שטוב לו ואם טוב לה כאן במדרשה אז אין כל מקום לבעיה. התשובה הספיקה לבת דודתי וסיפקה גם אותי...

אתנחתא קלה מסיפורה של עידית (עוד נשוב אליה בהמשך...) בינתיים כמה מילים מגבריאל:

"גדלתי בבית ישראלי ממוצע, בן להורים שעלו ארצה ממרוקו וכמו הרבה מיוצאי עדות המזרח שהגיעו לארץ "התאקלמו" ב"ישראליות" החדשה תוצרת המדינה ה"יהודית". נשלחנו לבתי ספר חילוניים וזאת למרות שסבי מצד אמי היה תלמיד חכם וכהן גם לאחר שעלה ארצה כרב המושב "זרועה" של הפועל המזרחי בדרום במשך שנים רבות. כבר בילדותי נמשכתי לתחום המוסיקה כשהתחום המושך אותי במיוחד היה נגינה על תופים. לאחר שירותי הצבאי כמדריך בחיל הים, ירדתי מהארץ עם כמה מחבריי שהיו יחד אתי חלק מלהקת "רוק כבד" כדי לעסוק במוסיקה ברמה מקצועית ולזכות לתהילה שכאן בארץ ישראל אין מה לדבר עליה. אחרי כמה שנים של הרבה מאמץ ההצלחה החלה להאיר לנו פנים. הופעות בניו יורק, אולפן מוסיקלי ברמה גבוהה, הפקת וידאוקליפ עם סכוי גבוה להכנס לערוצי המוסיקה הבינלאומיים- חלום של כל מוסיקאי...

המצב הכלכלי והחברתי היה מושלם. חיינו חיים שאף חילוני לא היה מתנגד להם. אבל דוקא אז כשהפסגה הולכת ונכבשת החלו לנקר במוחי שאלות רציניות לגבי מהות החיים ותפקידי בהם. כיון שאת היהדות לא הכרתי כלל, חפשתי את התשובות במקורות רוחניים מזדמנים מן הניכר.  מן ההימליה, דרך ספרות אינדיאנית, ילידי אוסטרליה (האבורג'ינים), ואפילו מצרים הפרעונית...

אך הספרים לא נתנו תשובות לשאלות, אלא רק הגדילו את הסקרנות למצוא את התשובות...

לאחר שנתיים וחצי נחשפתי בפעם הראשונה לאינפורמציה יהודית והבנתי שזו רק ההתחלה...

זה התחיל בספרים העוסקים בהוכחת אמיתות התורה של הרב זמיר כהן. במקביל התחלתי לשמוע גם שיעורים מוקלטים של הרב אמנון יצחק אך העיקר היה מאבק עקש דרך הטלפון עם חבר טוב מהארץ שחזר בתשובה ולא הפסיק ממאמציו לשכנע אותי שזו היא הדרך האמיתית".

גבריאל חזר לארץ והופנה ע"י חברו למרכז הרוחני "פסגות" שבאיזור התעשיה סגולה פתח תקוה. באחת הפעמים שמע שיעור קבוצתי וסוג הדיבורים ששמע מצא חן בעיניו- היה זה שיעורו השבועי של הרב אברהם חזן ב"נצח ישראל" למהר"ל מפראג, שיעור שגבריאל הופנה אליו ע"י  אחד מאברכי המרכז הרוחני לאחר ששאל שאלה הקשורה למהר"ל מפראג. השעור עסק בנושאים העומדים ברומו של עולם, אלה שגבריאל כל כך חפש בספרות האינדיאנית וההודית. בהתחלה עוד נסה להשתמש במה שלמד ולנסות להתאימו למקורות היהודיים שהובאו בשיעור, אך לאט לאט הבין כי במה שקשור לעומק הבנת העולם נמצא המפתח בחכמת היהדות וגם הגדול שבחוקרי הגויים- מגשש הוא באפילה בענינים אלה.

גבריאל התעניין במערכת השיעורים של הרב אברהם חזן, רשם לעצמו את השעות והנושאים ומאז נכח בהתמדה בכל שיעור כשהוא דואג בעקביות להנציח במכשיר הקלטה כל רגע של שיעור כדי לחזור על הדברים. פחד יצחק (למרן הגר"י הוטנר זצ"ל) מדי יום ראשון, "מדרגת האדם" (למרן הסבא מנובהרדוק זצ"ל) מידי יום שני, נצח ישראל למהר"ל מפראג מידי יום רביעי, ול"קינוח"... 4 שעות של "נפש החיים" לרבנו חיים מוולאז'ין מידי ליל שישי עד 2:00 לפנות בוקר...

הצימאון לתורה הלך וגדל, וגבריאל הוסיף גם שיעור גמרא והלכה מידי יום ב"פסגות" אך גם זה לא הרווה את צמאונו. הוא ראה את עתידו בכיוון אחד בלבד- להיות "בן תורה". הוא עזב את עבודתו והחל למלא גם את שעות הבוקר בתורה בישיבת "נתיבות עולם".

לאחר זמן קצר תוך כדי שהרב חזן מסיעו לביתו בתום אחד השיעורים הליליים ב"פסגות" (ואחרי אכזבה מפגישת היכרות ראשונה במסגרת ההשתדלות בענין השידוך) שאל גבריאל את הרב: "השיעורים אמנם נטעו בי השקפה יהודית מוצקה ואיתנה, אבל איך אמצא בת זוג שתסכים לחיות עם השקפה שכזו או אפילו תהיה מוכנה לקבל אותה?". הרב חזן הרגיע ואמר: שום הפסד לא יצא לך מהתחזקות בהשקפה, ובעז"ה בורא עולם יכוון אותך אל אשה שתבין ללבך ותזדהה עם השקפתך"...

נחזור לעידית...

יום שישי... אני נמצאת אצל הדודה בפתח תקוה כשדפיקות בדלת מפסיקות לרגע את המולת ההכנות לקראת שבת קודש. בפתח עומד בחור שנשלח ע"י אמו להביא עוגות לדודתי, ולקחת ממנה חלות שנאפו על ידה לכבוד שבת קודש עבור אמו. בעודם מדברים שמעתי כי דודתי הזכירה את שמו "גבריאל". מיד הבנתי כי זה הוא אותו בן דוד ה"מציק" לבת דודתי ומנסה לערער את השקפתה הדת"לית. נגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא זה ששובר מיתוסים לשווא ומוציא לעז על דרכה של הציונות הדתית תוך כדי התענינות במקור הדחף לבטל את הדרך הציונית דתית ולהימנע מההסכמה עם העובדה שמדובר בשתי דרכים שונות אך לגיטימיות. גבריאל ענה שהנושא מורכב ואי אפשר להסבירו על רגל אחת ושאם אני מעונינת יסבירו בהרחבה מתי שארצה בכך.

בתחילת השבוע הגיע גבריאל והפעם ללא עוגות. במשך כשלש שעות ארוכות שמעתי הרבה חידושים ופרטים שמעולם לא הובאו לידיעתי המציגים בצורה שלילית ביותר אנשים שבעיני היו מושא להערצה ביניהם רבנים חשובים ומפורסמים ומפנים כלפיהם האשמות חמורות ביותר, כשהקושי הגדול ביותר הוא שמקורן של ההאשמות היה בדבריהם של גדולי ישראל המובהקים ביותר. לסיכום אף השאיר לי גבריאל את הספר "דת הציונות" כדי ללמוד עוד על הנושא תוך שהוא מזכיר לפני יציאתו כי בתחילת הספר יש מספר טלפון של המוציא לאור שישמח לענות על כל שאלה שתתעורר כתוצאה מקריאת הספר.

עוד באותו היום קראתי חלקים נרחבים מהספר, כשאני הולכת ומזדעזעת מרגע לרגע. בכיתי בחדרי ולא ידעתי איך אני אמורה להמשיך מכאן הלאה. בשעות הערב התקשרתי בבכי לטלפון שמופיע בספר. הרב אברהם חזן היה מצדו השני של הקו תוך שהוא מרגיע שאני לא הראשונה שמתקשרת אליו בוכה ושזה בסדר.

הוא ענה לשאלותיי והציע ללכת עם הספר לאיזה רב שאבחר, ושבמדה ותהיינה לרב השגות כלשהן על הספר יהיה מוכן להיפגש עמו בנוכחותה.

לאחר השיחה, התקשר הרב חזן לגבריאל ואמר לו: "ייתכן והשידוך עבורך נמצא", בת שמסוגלת לבכות מחמת השתוקקותה לאמת, היא מועמדת אפשרית בשבילך.

גבריאל נפגש שוב עם עידית אצל הדודה כדי לראות כיצד היא מתמודדת עם הדברים. הוא השיב לשאלותיה, יישב בסבלנות את ספקותיה ואמר לה: "מכאן ואילך אין מקום למפגש בינינו אלא אם כן הוא למטרת הקמת בית". עידית הסכימה ולאחר מספר פגישות נקבעה החתונה. גבריאל ועידית עברו להתגורר בעיר אלעד וגבריאל לומד באחד בכוללים בעיר.

מסכמת עידית: "כיום אנו גרים בעיר אלעד ונמצאים בקשר תמידי עם הרב חזן שתמיד קשוב לשאלות שונות המתעוררות, ומתעוררות הרבה שאלות כי להבין שהציונות הדתית היתה טעות ובשקר יסודה זה דבר אחד אך זה רק החלק הקל. החלק הקשה יותר הוא ללמוד ולהבין עד כמה ההשלכות המעשיות של שקר זה  נוגעות כמעט בכל תחומי החיים והעבודה הקשה לזהות בכל נושא את הסילוף ולתקנו. כמובן קושי זה אינו גורע מאומה מההודיה הגדולה לבורא עולם ולשליחיו השונים על שפקח את עינינו להכיר את תורתו ולהתקרב אליה ואנו תפילה שגם שאר בני המשפחה ואחב"י יזכו להכיר מתנה נפלאה זו ששמה "תורתנו הקדושה" ולחיות על פיה.

בינתיים אביו של גבריאל ואחיו כבר משתתפים בקביעות בשעורי התורה ב"פסגות"...