מכתבו של רבי יעקב מליסא (בעל ''נתיבות המשפט'') להרה"ג רבי צבי הירש קלישר

להלן מכתבו של רבי יעקב מליסא בעל ה"נתיבות המשפט" מרבותיו של הרב צבי הירש קלישר  אל  הרב קלישר. המכתב הוא תשובה לבקשת הרב קלישר לקבל את הסכמת רבו לענין היתר הקרבת קרבנות  וישוב א"י בזמן הזה. מכתב שיש בו הרבה לימוד על דעת התורה בנושא ישוב א"י:

 ב"ה,  ג' וארא שנת תק"ץ פק"ק סטרי יע"א.

לידידי הרב המופלג בתורה ויראה החריף והשנון מוה"ר צבי הירש נ"י קאלישער.

מכתבו עם הניירות הגיעו בימים שעלינו לבקש רחמים מבעל הרחמים שישוב ורחמינו וטרדות דמתא רבו ולא היה הזמן פנוי אפילו לקריאה, אח"כ נצרכתי לישוב הדעת מה להושיבו.

והנה שמחתי משלומו הטוב ובריאותו ומכתבו באהבה וידידות וכמים פנים אל פנים ואזי זוכר את עמלו בתורה וחידושין הנפלאים.

ועתה באהבתי אליו אודיעהו שאני בדאגה על פלפוליו בענין היתר קרבנות בזמן הזה, והרחיק נדוד בחריפות ובקיאות, וראיתי איך פרש מצודה להמלט מדחוקים, ולא זה הדרך הישר, ובמחילת חכמת כבודו יש בדבריו הרבה דברים חסר מלח ותבלין ומשוללים הבנה ולא ניתנו להיאמר וחלילה לבנות עליהם יסוד היתר להקריב קרבנות לפני ביאת משיח בן דוד במהרה בימינו אמן. כבוד מעלת תורתו יודע שמעולם לא הלכתי בגדולות ואני מבקש גם אותו שישמור את פיו ולשונו וקסת הסופר שלו בענינים אלה , ויתרבה חילו בחידושי תורה אשר ידיו רב לו בהם כמו שהכרתיו , ומאד מאד נצטערתי על מה שכתב שבקרבנות נרצה פני ה' שיקרב את גאולתנו . חלילה להעלות דברים כאלה על הדעת כי רחוקים ממרכז האמת , וחלילה לנו חלושי השכל לעשות מעשה כמו שהוא אומר לעשות ולפרוץ גדרן של ראשונים , והלואי שנזכה לשמור מה שמוטל עלינו מפי הפוסקים , והם שמרו את נפשותם מפעולות והשתדלות בעניני הגאולה וקבוצת הגלויות , ומה זאת עשה לנו אלקים שירא וחרד לדבר ה' כמותו בא לגלות רזי עולם בענין הגאולה , בפרט שכל עין בודק יראה שדבריו סותרים זה את זה ומשתנים זה לזה ואנחנו נזהרנו לעולם תהא מן הרואין ולא מן הניראין ולא מדרשות ומסקנות יבוא הטוב לישראל. תמיהני שהתעקש לבטל תקנת חז"ל ונשלמה פרים שפתינו, וה' דורש כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת, וזולת זאת לבי נוקף ונפשי מלא רטט ורעד כי אם ישמעו הגוים והקלים בישראל שאנחנו מקריבים קרבנות ימלאו שחוק פיהם ונהיה חס ושלום ללעג ולקלס, וה' יודע כמה צרות וקלקולים יצמחו מזה. ובשביל שמתירא אני שכיון שנכנסו ללבו דברים זרים אלה קשה יהיה לו לסלקם , באתי בזה לאסור עליו להפיץ דעותיו חוצה , וממש לא ידעתי איך מלאו לבו לבקש הסכמתי . אבל אם בענוותנותו שאל בדעתי , אני אומר לו כלך מדרך זה כי הוא נותן מכשול לפריצי הדור ח"ו , ומצאתי כמה דברים באים מכח סברות הנפסדות הגם שבתמימות לבו כתבם . בקוצר דעתנו נעדר מאיתנו לייישר מאמרי הש"ס בענין הגאולה והדעות אינן שוות , ופשוט הדבר שעלינו לחכות עד שיבוא אליהו לעשות חלק , ועד אז עלינו לשמור ולעשות דברים שיש להם עיקרי הדת והאמונה , ולמה לו ולצרה הזאת שיאמרו גם הצב"י הזה קופץ בראש . ועתה אדבר בענין החיוב לדור בזמן הזה בא"י ואודיע לו בזה שלא ישרו בעיני הפלפולים והדיוקים , כי אין להם שחר , והוא דורש מזולתו מה שלא יעשה בעצמו והרי זה כטובל ואוחז וכו'. בושתי וגם נכלמתי לשמוע בשם מהרי"ט כי דברי ר"ח בתוספות כתובות ק"י ד"ה הוא, איזה תלמיד טועה כתבם, ואני בחלישת זכרוני לא ידעתי באיזה תשובה כתב מהרי"ט דבר זר זה. חי נפשי שאיזה תלמיד טועה המגשש בצהרים חֹשֶךְ כתב הדברים בשם מהרי"ט ולא תעלה לתלמיד רשע זה תעלה וארוכה. ואם אתה אומר כן אז חס ושלום כל ההלכות הפסוקות ע"פ דעת ר"ח יתהפכו חס ושלום. חלילה לסתור ולעקור פסקים קבועים כי א"כ אין לדבר סוף, ואם חס ושלום נפתח פתח כזה הרי ניתן יד לכל הרוצה להחזיק דעתו לילך שובב בדרך ליבו לומר על דברי הקדמונים שתלמיד טועה כתבם. וכל שיש לו שיקול הדעת אמת יודה כי דבריו של ר"ח על אדני השכל הישר הטבעו. אמנם מצינו בתשובות מהרי"ט ח"ב סי' כ"ח בשם הגהות מרדכי שכתב הר"ח בתשובה דהני מילי בימיהם שהיה שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה עיי"ש. ומהרי"ט מדיליה הוסיף וז"ל: הרי שתשובת הר"ח כהן ז"ל לא באה אלא מטעם סכנת דרכים ומ"ש בתוס' דאין מצוה לדור בא"י הגהת תלמיד היה עיי"ש. ואני בעניותי כתבתי בשולי מהרי"ט אריכות שלמרדכי סגי היה הטעם הראשון. מהרי"ט עצמו כותב בתשובותיו שהראשונים עשו גדרים תקנות והסכמות כפי הדור והזמן ושמנהג אבותינו תורה היא, ויש לשער כי דעתו של ר"ח היתה כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולים להיזהר בהם ולעמוד עליהם, בשביל שנפשותינו לא נזדככו ולא נתלבנו מעוונות ופגמים, כפי שכתב גם רבנו בעל תרומת הדשן בפסקיו סי' פ"ח שיש שם בני ברית רשעים גמורים המבלבלים שומרי תורה וא"י מקודשת רק בשמירת המצוות. ועתה נאמר שמהרי"ט שכתב שהגהת תלמיד בתוספות בשם הר"ח חשב שתלמיד זה אחד מהגדולים ומבעלי התוספות. עכ"פ לא כתב תלמיד טועה, וכמה קולמסין נשברו ע"י התלמיד הרשע שזייף הדברים בשם מהרי"ט. ואני מצאתי בחידושי מהרי"ט על כתובות כותב וז"ל: ולית דחש להא דר"ח ומשמע שאינו מפוקפק כלל כי הר"ח כתב הדברים אלא שהוא חולק עליהם. ומה שמהרי"ט כותב ובתוספות הרא"ש ליתיה, אין נפקא מינה, דהנה מצינו להרא"ש בתשובותיו כלל י"ב מי שנדר ללכת לא"י יש לאותו נדר התרה כמו לשאר נדרים, ומהרי"ט ח"ב סי' ק מביא שהרא"ש בתשובותיו כתב על אותם החכמים שנשבעו ללכת לא"י ועבר אחד מהם עיי"ש. ועתה אם נאמר שהעליה לא"י בזמן הזה מצוה חיובית, למה לנו נדר ושבועות לעלות, הלא מושבעים ועומדים מהר סיני וירשתם וישבתם, ואיך מהני התרה על שבועה לקיים המצוה. ובעיני יפלא שהרא"ש לא כתב ששמועה זו בשם ר"J אינה אלא הגהת תלמיד, והפלא שבפסקי תוספות איתא בפירוש כתב ר"ח דאין מצוה עכשיו לדור בא"י. ועיין תוספות כתובות קי"א ד"ה בבלה יובאו ושמה יהיו אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב יש לומרר דבגלות שני נמי קפיד קרא. והגאון ר"י פינטו בפירושו לעין יעקב כותב לזה ומשמע איסור להעלות מכל הארצות לא"י עד שתחפץ אהבת הקב"ה לגאול את ישראל. וראיתי בכתבים מזקני הה"צ ז"ל שמה שאמרו כל הדר בחו"ל דומה כמי אין לו אלו-ה וכל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז, שאעפי"כ אין לעלות כעין קבוץ גלויות עד שידרוס רגליו של משיח, וחלילה למהר הקץ בטרם שיחיש הבורא גאולתנו. ורז"ל אמרו זאת על ימיהם ולא לדורות, כי אם לא כן חלילה כל גדולי ישראל אחר חרבן בית שני בכלל שאין לו אלו-ה ועובדי ע"ז חלילה, הנח להם לישראל אם הם אינם נביאים בני נביאים הם וצר לי המקום לכתוב יותר בזה. ובדרך פשוט אנו מקובלים שבזמן הזה חוב לעלות ליכא ורק יחידי סגולה רשאים לעלות ברשות חכמים, ואנו אומרים אשרי לאיש שיזכה לעלות במחשבה לקיים והתקדשתם והייתם קדושים ולא כל אדם זוכה לכך, כי לא גלו ישראל מעל אדמתם אלא בשביל שלא קיימו מצוות הנהוגות, ומה שאמרו כל הדר בא"י שרוי בלא עון מוכח שעל הרד בא"י לשמור מאד מעון. והנה כבוד מעלת תורתו מאריך בדברי הרמב"ן שאומר שאפילו בזמן הגלות מחוייב כל אחד ואח מישראל לדור בא"י, והיה עליו לרשום דרך אגב דבריו הקדושים המובאים בשל"ה בדברו מקדושת הארץ שכל הבאים לא"י ואין שמים על לבביהם בהיכל המלך ומורדים ופושעים, עליהם הכתוב אומר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתוב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים עכ"ל. ויתבונן לכל דברי הרמב"ן ויתפחד לבבו לעסוק בדברים אלו, ואם ישית לבו גם לדברי השל"ה שם יראה שאם סכנת דרכים אין האידנא כבימי בעלי התוספות, סכנת נפשות כדברי הר"ח איכא. ונפלאים דברי מהרש"א נדרים כ"ב שהיצר הרע שולט בחו"ל יותר מבא"י, אבל בבואו לא"י אם יעשה עוד רעות ראוי לעונש יותר, אחר שאין יצר הרע שולט בו כל כך בא"י, והא מהאי טעמא אנשי מעשה וצדיקים באמת ובלב שלם ביראת ה' זעים וחרדים מלעלות פן לא אכשיר דרא ולא יזהרו לקיים המצות ויבואו עושיו, וסומכים על גדולי התורה שעלינו להיות בגלותא עד כי ה' ירחם את עמו רחמים גדולים וישלח הגואל צדק בבטחונינו, שאז יוכל ישראל למצוא בארצו המנוחה האמיתית, והוא הוא הדרך אשר ישכון בו אור הקבלה המסורה בידינו, ומי שאומר אחרת מתחייב בנפשו ועתיד ליתן את הדין. ויראה נא דברי הרמב"ן לשיר השירים השבעתי אתכם שלא יהיו מעוררים האהבה עד שיגיע עת רצון. וגם דברי השל"ה כלל צ"ד וזלה"ק, עתה באתי להיות כמזכיר שאם תזכו כמוני לבוא לאה"ק לדור שתהיו מאד מדקדקים לבלתי תחטאו ח"ו כי יאמר הקב"ה למה באת לטמא את ארצי. וכל הנוסע לאה"ק נוסע בשביל לקדש את עצמו עכ"ל. והשל"ה מביא שם דברים בוערים כאש מבעל החרדים ומבעל תרומת הדשן. וקשה לי לומר לכבוד מעלת תורתו כל אשר בלבי על דבריו ומסקנותיו. ןלפי עניות דעתי תנחומין ימצאו כל אלה שאינם זוכים לעלות בדברי השל"ה שם וז"ל, מי שלא זכה לקבוע דירתו באדמת קודש או הוא אנוס יש לו תקנה מדוגמת מקום קדוש להיות לו מקום ד' אמות של הלכה להתבודד עם אלקיו. ואנחנו בהכרח ובעל כרחנו מתנהגים על פי הרמב"ם שלא מנה העליה בזמן הזה למצות עשה. רק מי שעלה לא יצא. ואם באנו לחוש לדברי הרמב"ן בזה תמיה גדולה שמהרי"ט שנולד בצפת עזב את הארץ והרביץ תורה בק"ק קושטנדינה ושם גם מנוחת כבודו, ובודאי עשה זאת בהסכמת חבריו ורבותיו, ועכ"פ יש להניח שכתב כמה דברים לצורך השעה ולא לדורות. ואחר כל הדברים אני מוצא דברי מהרש"א נפלאים דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה ולבנות להם חומות ירושלים, ומכל אשר כתב כבוד מעלת תורתו יש לראות שכל חפצו ומגמתו שיעלה המון רב מישראל ויתרבה עשית מקנה וקנין ולבנות חומות ומזבח. המקום ישמרנו ממחשבות זרות כאלה ואם יעלה המון רב ממילא לא תהיה נטירותא יתירתא להתנהג בקדושה ושמור מצוות ולזה חש גם בעל תרומת הדשן ז"ל. ובאחד הימים יקומו פריצים וביד חזקה יבנו חומת ירושלים ומזבחות. ואני אומר שגם היחיד העולה יקבל על עצמו שבבואו אל הקודש פנימה יהיה שלם ותמים ביראת ה'. וחסידי קדמונינו בכל דור ודור אמרו שמחויבים אנחנו לחכות לאותו היום שכתוב בו התנערי מעפר קומי. ויאמין לי שהרבה דנתי עם עצמי אם להשיב ומה להשיב , ועתה כשאני משיב אשנה ואשלש בקשתי שישקול היטב בדעתו קודם שיצא חוצה עם דעותיו , בשרי נעשה חידודין חידודין ואש תוקד בקרבי שעשה ענין הגאולה לדבר זול וכתב שגואל צדק יופיע בדרך הטבע. עדיין לא נטהרנו מחלאת בעלי הכת הארורה  (הכונה לכת של שבתאי צבי יש"ו) ושוב סכנה לירידה ח"ו, וחשבתי בלבי כי צריך תשובה וכפרה על דעותיו . ובהכרח אני אומר כי נפשי בחלה בהוכחות וראיות מדברי הנביאים בידעי איך אנשים רעים וחטאים עקבו ועקמו פסוקים והפכו דברי אלקים חיים לרעה , וזכור נא כמה אלפים מאחינו טבעו ברגליהם וראשיהם בבוץ ע"י ש"ץ ואנשיו שבלבלו המוחות ודרשו דופי ולכדו בחרמם גם הרבה גדולי תורה בראיות מש"ס וזוהר הקדוש , שע"י הכת תצמח קרן ישועה. וביותר נצטערתי מה שכתב שבלעם ברשעתו אמר ובגוים לא יתחשב ושעזרא ונחמיה לא חשו להשבועות כמבואר בכתובות קי"א. ושגה ברואה כפלים כי בלעם כמפי הגבורה אמר, והשבועות שהשביע הקב"ה הן מאחר חורבן בית שני והמרידות. ומה שמזכירני בדברי דודי זקני מאיר עיני חכמים בתורתו גאון יעקב ז"ל, הנה מדבריו הקדושים יש לראות איך לבו הומה ונרגש באהבה וגעגועים לא"י ובכל זאת נשאר על מקומו. ואדע נאמנה מפי מורי ורבי ר' משולם ז"ל שאחרי גזירת ת"ח גאונים וקדושים השתוקקו לעלות לא"י ולהתישב בה כי לא מצאו מנוח בארצות הגולה ולבסוף נרתעו מלעלות כי לא היתה כונתם שלמה לשם מצוה. ורבותינו בטלו מהאי טעמא מצות יבום. ותסמר שערות ראשי לכתוב לו מה ששמעתי ומה שמצאתי בספרים בענין זה.

ובהתימי יאמין לי שעיני ולבי כל הימים לארץ אבותינו אלא שיודע אני שעיקר וסוד גדול לצפות ולקוות לחסדי ה', ואם יהיה ברצונו ית' לקבץ נדחי ישראל ולבנות הריסות ירושלים אין אנו צריכים לקרבנות ולדרשות ופלפולים. חלילה לנו להשיא דעתנו מאזהרת רבותינו בכתובות אם לאו אני מתיר את בשרכם. וכתבתי לו כל זאת בידעי את טוהר לבו ושכוונתו לשמים וה' ברחמיו ידיננו לכף זכות.

כה דברי ידידו באמת ובתמים ומיחל לחסדי ה' שיסיר המסך המבדיל ונזכה לגאולה שלמה אמן כן יהי רצון.

הק' יעקב מליסא לארבעבלום האבד"ק הנ"ל.

(מתוך הספר "עמוד אש" תולדות רבנו המהרי"ל דיסקין- השרף מבריסק, הרב יוסף שיינברגר, עמ' קס"ג-קס"ז, ירושלים, מהדורה רביעית התשנ"ח. יצויין כי לספר ישנה הסכמה של מרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס רבה של ירושלים בה נכתב בין היתר שכל הנזכר בספר זה נאמן מאד בלי שום חשש ספק).