אחת הדמויות עליהן מנסה הציונות הדתית להישען בנסיון להצדקת דרכה היא הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד. ליתר דיוק ההישענות היא על ספרו שכתב בימי זוועות חורבן יהדות אירופה- "אם הבנים שמחה". עיקרו של ספר זה הוא שֶאַל להם ליהודים חרדים להרפות ידיהם מהמצוה החשובה של ישוב א"י גם אם כרגע עיקר ישוב הארץ מתבצע ע"י פורקי עול. באופן עקרוני אין חידוש גדול ברעיונו של הר' טייכטל והוא די מזכיר את דבריהם של מרן הנצי"ב מוולוז'ין, הרצה"ר קלישר וגדולים נוספים בדברים רבים שבספרו [הוא אף מביא בפתיחה לספרו את ההסכמות שקבל הגרצ"ה קלישר לספרו "דרישת ציון"כבא לומר כי כדעותיו של הגרצ"ה קלישר דעתו, וככוונותיו כוונתו]. בכל זאת הבדל אחד יש והוא שגרם לציונות הדתית לאחז עיני צאן מרעיתם כאילו מדובר ברב "ציוני" המחזק את השיטה הדתית לאומית.
אך כידוע, לרבני הציונות הדתית גם גרגיר של למוד זכות על פורקי העול די בו כדי להיהפך להצדקה עקרונית של מעשיהם ולהיות כלי שרת להמשכת עמך ישראל אחרי דיעותיהם הכוזבות.
הרי בפירוש כותב דאף הכופר בבורא עולם ובתורתו שאין לנגדו כל מצָוֶה מקיים במעשיו מצוות ואין לך סילוק הדעת גדול מזה לומר על אדם שמעשיו המנותקים לגמרי מתורה ומנותנה אשר הם מעשה קוף בעלמא ייחשבו לו כמצוות [ואפילו להיש אומרים (שו"ע אור"ח סי' ס' ס"ק ד') שאין מצות צריכות כונה כתב מרן החפץ חיים (במשנה ברורה שם, בביאור הלכה ד"ה יש אומרים שאין וז"ל: "ודע עוד דדוקא אם הוא יודע שהוא חייב עדיין במצוה זו שהוא עושה אבל אם הוא סבור שהוא פטור ממנה כגון שנטל לולב ביום א' דסוכות וקסבר שהוא ערב סוכות או שקסבר שלולב זה פסול הוא לכו"ע לא יצא. וראיה ממ"ש בסימן תע"ה ס"ד דאם היה סבור שהוא חול או שאין זו מצה לא יצא ידי חובתו והרי במידי דאכילה שאין מתכוין כמתכוין דמי כמ"ש המ"א שם ואעפ"כ לא יצא וא"ל דאעפ"כ יש לדחות דשם הוא לפי מאי דפסקינן בעלמא מצות צריכות כוונה ורק בעניני אכילה מחמת ההנאה שנהנה לא נוכל לבטל עשייתו כאלו לא עשה ונחשב הדבר כאלו מתכוין וע"כ אמרינן דאם לא ידע שהיום פסח לא נוכל לומר עליו כאלו התכוין משא"כ אם נאמר דמצות אין צריכות כוונה בשום פעם גם בכה"ג יצא דז"א דהלא בר"ן בר"ה מביא ראיה לדין זה דאל"ה ל"ל לאבוה דשמואל למינקט כפאוהו פרסיים לאשמעינן יותר רבותא דאפילו בחד מהני גווני יצא וא"כ עדיין תקשי לפי מה דאמר רבא שם ז"א וכו' דקסבר מצות אין צריכות כוונה אלא ודאי דאפילו אין צריכות כונה בכה"ג לא יצא וצע"ג על הרב בעל הלבוש שם דמסיק שם טעם לדין זה דמצות צריכות כוונה. ובמתכוין בפירוש שלא לצאת לכו"ע לא יצא. ב"י בסימן תקפ"ט. ע"כ. וברמב"ם הלכות מלכים (פרק ח הלכה יא) כתב: "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם". ואם בבן נח הדין כן ק"ו בן בנו של ק"ו במי ששמעו אבותיו מפי הגבורה "אנכי ה' אלקיך" ואם כופר בקב"ה יצא מכלל ישראל וכל מעשיו מעשי קוף בעלמא ולא חל עליהם שֵם ותואר מצוה אפילו ברמז. ואיך יעלה על הדעת שמי שבדעתו לא מכיר כלל באלקים ולא מכיר כלל בכך שעמדו אבותיו על הר סיני ייחשבו מעשיו מצוות ועוד יתקנו בעולמות העליונים, ואין לך גילוי פנים בתורה שלא כהלכה גדול מזה.
ומה שכותב שלא גרועים האפיקורסים של זמננו ממלכי בית ראשון אשר חיו בתקופה שנבואה שרתה על כלל ישראל הוא בניגוד מוחלט לדברי רבותינו. רב אשי בגמרא (סנהדרין קב:) מגדירם "תלמידי חכמים" ואח"כ "רבותינו" ומרן ה"בן איש חי" כותב (פרשת אמור שנה ראשונה) שאין בנו אחד ממאה ממעלתם ושבודאי יש להם יתרון עלינו מצד קדימת הזמן (ועיין ב"נצח ישראל" לרבנו המהר"ל מפראג בפרק ג' מה שדבר ממעלתם, וב"ויואל משה" למרן הגה"ק רבי יואל טיטלבוים שהאריך בזה במאמר "שלש שבועות" סי' קלא'-קלד').
וגם לו היה כדבריו שבדה מלבו שלא גרועים האפיקורסים ממלכי בית ראשון כדוגמת עמרי הרי גמרא מפורשת היא במסכת גיטין (פח.): "א"ר יהושע בן לוי: לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים ע"ז, ואלו הן: ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה"
וביאר רש"י דעמרי בכלל בית דינו של אחאב וז"ל: "אבל עמרי אביו של אחאב על שם בית דינו של אחאב נקרא, ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו"
הרי לך שהתואר שהשאירו חז"ל לעמרי לדורות הוא מחריב א"י וא"כ גם לשיטתו ששוים האפיקורסים לעמרי הרי התואר שנתנו חז"ל לעמרי מתאים גם להם וא"כ איך מכנה מחריבי א"י בתואר בוני א"י?!
ופותח פתח לטועים ולמצדיקי רשעים להסיק מדברים כאלה, כי אפשר להיות כופר בכל התורה כולה, ללחום נגדה ונגד נותנה, להסית הצעירים והמבוגרים להתרחק ממנה אם ע"י כפיה ואם ע"י פיתויים ובכל זאת להיחשב "רצויים לפני המקום" ולהיות נעלים יותר מהגדולים שבצדיקים בגין בנין חומרי של הארץ שאינו כי אם חורבן הארץ...
וזו היא רק דוגמא בודדת לדברים הנוראים המהפכים למינות דברי אלקים חיים של רבותינו בספר "אם הבנים שמחה". ועל אף שיתכן שכונותיו היו טובות ולא בא אלא לנסות ללמד זכות גם על הרחוקים שבישראל בשעה שניתנה רשות למשחית להשחית באופן מבהיל ואכזרי לא זו הדרך ומאז ומעולם כשלִמדו הצדיקים זכות על פושעי ישראל היה זה בינם לבין קונם ולא ע"י הדפסת ספרים שמצדיקים רשעים ומרשיעים צדיקים (וכל שכן כשמדובר בכופרים). ובמקום להתנהג על פי צווי התורה "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו" הופכים את הנסתרות ל"קץ מגולה" ואת מעשיהם של הרשעים המורדים בה' ובתורתו ל"רצויים לפני הקב"ה" ואת דיני התורה הנגלים והפשוטים כלפי מורדים בתורה וכופרים בנותנה וכלפי מחללי ארץ ישראל פלטרין של מלך בכל מיני טומאה ועבירות ומסיתי עם קודש אחר הכפירה ותרבות הגויים, מסתירים ומחביאים בחדרי חדרים וגורמים בכך ל: "וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל". (אבות א' י"א). (ובעז"ה בכונתנו בל"נ להוציא קונטרס מיוחד שיתייחס בהרחבה לדברים המובאים ב"אם הבנים שמחה" בשם: "רחל מבכה על בניה")
ונסיים בדברי הרב טייכטל הי"ד שכתב על שער ספרו "טוב יגאל" שיצא לאור בסלובקיה בשנת התרצ"ו וז"ל: "ספר הזה מכיל דרשות שדרשתי במקהלות פ"ק פישטיאן יצ"ו לחיזוק התורה והאמונה והשעה צריכה לכך כי רבתה בעוה"ר בדורינו זה מספחת המינות ופריקת עול התורה והמצות ודין גרמא לכל הצרות שהגיענו ובחמלת ה' עלי אספתי מאמרים שהם קילורין לעינים וכל בר ישראל אם יעבור בספרי זה בעזה"י ימצא עצמו מחוזק באמונה כיתד שלא תמוט וכל דברי האפיקורסות שנתפשטו בעוה"ר בימינו ע"י חכמים היומיים אשר המה נבקא בר יומא יהיו בעיניו כמץ אשר תדפנו הרוח ואת כולם ישא הרוח ויתקעם בנוקבא דתהום רבה" ע"כ. ועל ספרו זה בא בהסכמה הגאון רבי יושיע בוקסבוים אב"ד גאלאנטא וז"ל בהסכמה: "והדר"ג בנועם שיח וכו' הוכיח טעות רבים מבני דורנו החושבים ומכנים עצמם בשם חרדים ומתחברים ומתועדים את אישים פועלי און אשר השליכו דברי רז"ל אחרי גוום ובונים במה לעצמם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ויזבחו ויקטרו לפסל "לאומי" להקרא בשם יהודים לאומיים ובאמת הוכיח סופם על תחילתם כי כל ישעם וחפצם ומגמתם לפרוק מעליהם עול דברי רז"ל ועול התורה ועול האמונה והיטב אשר דבר הדר"ג בספרו היקר כי בדור הזה צריכים להתאמץ ביתר שאת ויתר עוז לחזק האמונה, וכו' ואקוה כי כל המעיין בספרא דמר הדר"ג נ"י ימצא דברי חפץ וישפוט מישרים כי מאד צריך להתרחק מעל אהלי האנשים המתחדשים כולם חוצבי בארות נשברים כמ"ש כל באיה לא ישובון" ע"כ. והוא רחום יכפר עון...