וזלה"ק: "עוד יש לרמז בדרך צחות במ"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וגם במ"ש רבת את ריבם דנת את דינם, דמשמע שהיה שם איזה ריב ותגר ביניהם, ולא נודע מריבה זו מה טיבה, דהלא גזרו עליהם גזירות קשות ולחמו ישראל עמהם מלחמות כבדות, ולא מריבה בלבד היתה שם.

ואפשר לומר דהנה בכל פעם שישנה מלחמת הדת בישראל ללחום נגד המעבירים על הדת ישנם כמה כתות בישראל, דהצדיקים עובדי ה' ועוסקי תורה האמיתיים אם נגזרה ח"ו איזה גזירה הנוגעת אל הדת הוי זה אצלם עת צרה גדולה ונוגע ללבם ממש, ומיד המה נלחמים נגדה בכל כוחם וברחובות יתנו קולם להרעיש תבל ומלואה, ולעומת זה ישנם גם כתות אחרות של שומרי תורה ומצוות שאינם מרגישים כל כך הצרה הגדולה של סכנת הדת ואין הדבר נוגע כל כך ללבם, והמה מתונים מאד ואינם ממהרים לצא ולבוא לעזרת ה' בגיבורים ללחום נגד מהרסי הדת, ולא עוד אלא שמבקשין תחבולות לעכב ולקרר גם הצדיקים יראי ה' מלזעוק חמס ומללחום נגד הרשעים, באמרם אליהם שצריכין לילך בדרך של מתינות ודרכי נועם ולא לזעוק על פני חוצות, ועל כן ישנה מריבה גדולה ודין ודברים בין הללו לבין היראי ה' האמיתיים המתקוטטים עמהם בעבור זה. 

ואמנם כאשר הקב"ה עוזר ומעשיהם של צדיקים עושים פירות, ועולה בידם למנוע את הרשעים מלהפיק זממם הרע אשר זממו לישראל, ונעשה על ידי כן כבוד שמים גדול בעולם, אזי נטפלים גם הללו ובאים גם הם להשתתף כדי ליטול עטרה לעצמם, כאשר עינינו הרואות במצבינו כהיום בעוונותינו הרבים.

והיינו דקאמר שעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת "להם" "בעת צרתם", היינו לאותן הצדיקים שבישראל שהיו הגזירות אצלם עת צרה ונגעו הדברים ללבם ולחמו נגדם בכל תוקף, מה שאין כן אינך האחריני שלא הכירו לדעת את הצרה והסכנה הגדולה שישנה בגזירות הללו של העברת הדת לא השתתפו עמהם, וז"ש רבת את ריבם דנת את דינם, שהצדיקים שבישראל היה להם מריבה ותגר ודין ודברים עם אותן שלא חשו לסכנת הדת ולא יצאו ללחום מלחמות ה'. ולזה אמר שמסרת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, שרק הטהורים והצדיקים האמיתיים והעוסקי תורה שבישראל לחמו מלחמות ה' עם הפכם, ועל ידם נעשתה התשועה הגדולה הזאת בישראל שנכנעו אויבי ה' לפניהם. ועל ידי כן ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה וכו' ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וכו', שלאחר שנעשה קידוש ה' גדול ותשועה גדולה לישראל ע"י שבלה גזירות הדת רק אז נקבצו ובאו כולם להשתתף עמהם בעצה מה שאין כן מקודם לכן, וכענין הזה הוא בעוונותינו הרבים גם "כהיום הזה" בזמנינו אלה שרק לאחר הישועה המה באים להשתתף עם עושי רצונו ית' מה שאין כן לפני כן, (כל זה דרך צחות של צחוק מכאיב) ודו"ק"

('דברי יואל', חנוכה, ח"ב, אות קמג', משנת תשל"ב. תודה לידידנו רבי אברהם ישראל זוהר שליט"א שהפנה אותנו לדב"ק של מרן ה'ויואל משה' זצוק"ל וזיע"א)