סחר בבני אדם כפשוטו-ושוב, מתוך הציונות הדתית יוצאת האמת הכואבת על ניצולן המיותר וההרסני של בנות ישראל מתוך רגשי נחיתות כלפי החברה החילונית

(מתוך כתבה שפורסמה אמש כד' בסיון התשע"ג בערוץ 7 ע"י שמעון כהן)

בימים בהם מועלה שוב ושוב השירות הלאומי והאזרחי כאפשרות לחלופה ראויה עבור צעירי המגזר החרדי והצעירים הערבים, מציע עו"ד אמנון דה-

הרטוך, מומחה למשפט ציבורי שבעבר עסק בתחומי השירות הלאומי בעבודתו בשירות המדינה, לחשוב מחוץ לקופסה ולבדוק האם אכן מדובר במיזם מוצלח כל כך. רמז: הוא ממש לא משוכנע.

כבר בראשית דבריו ביומן ערוץ 7 קובע עו"ד דה-הרטוך כי השירות הלאומי הינו מיזם מיותר לחלוטין, כלשונו, מיזם המנצל את המשרתים בו ללא צורך, ללא תרומה למדינה ו"אין בינו לבין חיסכון למדינה ולא כלום."

עוד מוסיף דה-הרטוך וקובע כי הנזק הכלכלי למשרתים עצמם עצום ונאמד במאות אלפי שקלים הנפרסים על פני יתרת חייו. כמו כן הוא מזכיר כי אין בעולם מדינה נוספת שבה קיימת חובת שירות לאומי. לטעמו אמנם השירות הצבאי הוא "כורח בל יגונה", כלשונו, אך מעבר אליו אין כל צורך בשירות הלאומי שכל כולו רעיון שנועד להרגיע את מצפונם של גורמים בציונות הדתית שחשו צורך להתיישר על פי העמדה החילונית לפיה יש צורך לגייס גם את הבנות.

כשהוא מתבקש לנמק מעט יותר את עמדותיו קובע עו"ד דה-הרטוך כי מדינת ישראל היא מדינה מהעשירות בעולם, וככזו היא אינה זקוקה לקחת שנתיים מחייהם של אזרחיה במקום לשלם למורות, לאחיות, למדריכות ושאר אנשי מקצוע. לטעמו מדובר במהלך בלתי מוסרי בעליל כאשר במקום לשלם לשוטרים שכר מלא המדינה מעדיפה לקבל מתנדבים.

על היותה של ישראל מדינה עשירה אומר דה-הרטוך כי אמנם לרשויות בישראל יש אינטרס להציג את ישראל כמדינה ענייה ונזקקת, וזאת על מנת שיוכלו להמשיך ולדרוש מהאזרחים, אך בפועל היא ניצבת בצמרת העולמית. הוא מזכיר את הדו"ח האחרון שהציב את ישראל במקום ה-19 בטבלת אופציית הפיתוח לעסקים, מיקום גבוה משל צרפת, בריטניה ואוסטריה.

במציאות שכזו, סבור דה-הרטוך, אל לה למדינה לקחת שנתיים מחייהם של אזרחיה ובכך לגרוע 4 אחוזים מהפנסיה העתידית שלהם, אחוז היורד כיוון שלא החלו בעבודתם בתקופה זו, וכל זאת במקום לשכור מורים מקצועיים ושאר בעלי מקצועות, שיעניקו את השירות הנצרך מבלי להסתמך על בוגרת תיכון שתעמוד מול תלמידים הזקוקים לידע ויכולת מקצועית מוכחת.

בביטול אומר דה-הרטוך כי הנקודה החיובית שאולי ניתן למצוא לשירות הלאומי זו היציאה בגיל 18 לחיים עצמאיים, אך אין בה בנקודה זו כדי שתהיה משמעותית, ולא יקרה מאום לבנות ישראל אם תצאנה לחיי עצמאות בגיל 24 וחצי כמקובל במדינות אירופאיות.

עוד מוסיף דה-הרטוך וקובע כי השוויון בנטל הוא אמנם סוגיה חשובה, אך בפועל בינה לבין שירות לאומי אין דבר וחצי דבר שהרי אין מילואים לשירות לאומי, כך שבחור חרדי או ערבי שישרת שירות לאומי לא יישא בנטל לאחר שנתיים של שירות. "זו הונאה מוחלטת. לא שוויון ולא נעליים", הוא קובע נחרצות.

לדבריו הדרך הנכונה היא לפתור משירות את כלל הבנות, ובכך תיפתחנה אפשרויות נרחבות יותר לשירות צבאי עבור הציבור החרדי. לטעמו אין כל צורך לכבול את כלל הנשים לשנתיים לשירות המדינה רק בגלל שהציבור החילוני החליט שעל בנות להתגייס לצבא. דה-הרטוך סבור שעל הציבור הציוני דתי להבהיר שהוא מתנגד עקרונית לשירות בנות ורואה בו מהלך שלילי, ולהשתחרר מתסביך ההתנצלות שהוביל להקמת מיזם השירות הלאומי.

לסברתו יש לבטל את מנהלת השירות הלאומי. הוא מזכיר שעד היום אין קריטריונים לקבלת בנות  שירות לאומי וכל מוסד "קונה" את בת השירות בתשלום של אלפיים שקל במקום לשלם לעובדת מקצועית סכום של ששת אלפים שקל. דה-הרטוך רואה בכך סחר בבני אדם כפשוטו.

עם זאת גם הוא מסופק מאוד אם מישהו מקובעי ההחלטות יהיה מוכן לחשוב על כל המהלך מחדש. זאת מתוך תחושתו שהמחליטים שבויים בקיבעון מחשבתי וחוששים לחשוב מחוץ לקופסה ולהוביל למהלכים דרמטיים שכאלה.