אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר-התיחסות למפלגתם החדשה של אלי ישי, מרזל ושטבון

בימים אלה יצא לאור קונטרס 'ימינם ימין שקר' מפורט כנגד אלי ישי ומפלגתו החדשה. להלן ההקדמה לקונטרס:

מזה כמאות שנים מאז קמה תנועת ה'השכלה' הארורה שבאה לשנות את פניו של עם ישראל נעשו נסיונות שונים לנתק את עם ישראל מדעת התורה ומשליטתה ללא מיצרים בכל תחומי חייו של היהודי. בתחילה נהגו כמנהג הצבועים והסוו את מטרתם האמיתית במעטה של רצון להעשיר את תרבותו של העם היהודי ע"י אימוץ תרבויות נכריות שונות ובלילתן באורח החיים היהודי. אח"כ ניסו לקחת לידיהם את השליטה על החיים הדתיים ע"י מסגרות רבניות משלהם הבאות ל'החליף' את מערכת הרבנות המסורתית ה'מיושנת'. משזה לא עלה בידם ניסו להפריד בין הדת ובין החיים וטבעו את האימרה "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" הבאה להציג את היהדות כדבר שאינו שייך עוד ל'אדם' המודרני החדש והנאור ולכן יש להתבייש בה ולקיימה בצנעה, ולבסוף הגיעו ל'ציונות'- תנועה שבאה לכפור בעיקר ולשנות את הבסיס של עם ישראל מעם ה' לעם (לאום) ככל העמים כשהדת היהודית הופכת לאיזה תוספת ארעית המהווה רק חלק אישי מאורח החיים אך אין לה מקום כלל הלכה למעשה ברשות הרבים הלאומית של הכלל זולת בכמה סממנים חיצוניים לאומיים כמו שפה, ארץ, כשהפנימיות ובראשה תפיסת הדעת היא כפירה בעיקר.

למרבה הפלא הצליחה תנועה זו לרכוש את לבם של אנשים שעד אז לא היו שייכים לחוגי ה'משכילים' או לתולדותיהם אשר כיוצא בהם ה'רפורמים' ושאר 'מתבוללים' וזאת למרות שלא הסתירה כלל את דעותיה ושאיפותיה. כבר ב'מדינת היהודים' -מסמך היסוד שהוביל להקמתה של תנועה זו, ובו הוצג רעיון ה'מדינה העצמאית' ליהודים שיפתור את בעית האנטישמיות,  כתב מחוללה של התנועה תיאודור הרצל (שהיה אתאיסט מוצהר וחינך את ילדיו על ברכי התרבות הנוצרית) כי במדינה המדוברת יהיו הרבנים כלואים בבתי הכנסת ולא תהיה להם התערבות כלשהי במדינה, כלומר גירסא ציבורית ל"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" הבאה לומר כי לתורת ישראל יש מקום בחיים האישיים של האדם בלבד ולא במרחב הציבורי ממילא תפקיד הרבנים בא לידי ביטוי רק בכל הקשור לצרכים דתיים אישיים של צאן מרעיתם אך בענינים מדיניים לאומיים זכות הדיבור היא רק ל'משכילים נאורים' אשר השילו מעל עצמם עול תורה ומצוות והמירום בשכל האנושי האוניברסלי. ההשפעה של דעות כפרניות אלה של רוב ככל אנשי התנועה ה'ציונית' על חבריה הדתיים לא אחרה לבוא ויצרה 'דתי חדש' אשר מצד אחד מתפלל שלש פעמים ביום, שומר כשרות, ואולי אף קובע עיתים לתורה אבל לבו בוטח כי הנהגת עניני הכלל של עם ישראל יכולה ואף צריכה להיות בידיהם של פורקי עול ומומרים לכל התורה כולה וכיון שבקרב מומרים אלה היו הדעות חלוקות בנושאים רבים ואף קוטביות עד כדי שנחלקו בהגדרתם ל"ימין ושמאל' חדרה קוטביות זו גם לרשות הרבים של הדתיים ה'חדשים' (הלאומיים) ויצרה הגדרות חדשות כמו "דתי ימני" ו"דתי שמאלי" הבאות לומר: בחיי האישייים אני שומר תורה ומצוות אך בכל הקשור לשאלות הכלל אני תומך במומר ז'בוטינסקי או במומר בן גוריון, בדמוקרטיה או בקומוניזם וכיו"ב. למעשה דימתה תפיסה זו את הדתיים הדוגלים בה לדתיותם של הנוצרים אשר הדת באה אצלם לידי ביטוי רק בחיים האישיים ואילו במרחב הציבורי שולטת הפוליטיקה.

כמו באשר ליחס לאבותיה של תנועה זו ה'השכלה' וה'רפורמה', זכתה גם תנועה זו (הן החילונים שבה והן ה'דתיים' שבה) להתנגדות עזה של כל גדולי הדור המפורסמים שראו את הנולד וידעו כבר בראשיתה כי לא רק את הבעיות הגשמיות כמו אנטישמיות ואפליה לא תפתור תנועה זו אלא שאף תדרדר את עם ישראל שכל מהותו הבסיסית היא רוחנית, לכפירה בעיקרי האמונה הבסיסיים ביותר ולשמד המוני לדורות וגם את הדתיים שבה תביא לידי מצב שבראשם ידורו יחד בכפיפה אחת דעות של אמונה וכפירה, קידוש השם וחילול השם, אהבת תורה ושנאתה, יהדות וציונות מבלי שתהא בהם היכולת הבסיסית להבדיל ביניהן ולהגדיר בצורה אמיתית ומציאותית את המציאות בה הם חיים.

הוקעתם של 'דתיים' אלה אל מחוץ למחנה ע"י כל גדולי הדורות הקודמים שמרה את היהדות החרדית מהלכד ברשתם ובתערובת המסוכנת של דעותיהם הסותרות ויצרה חומת הבדלה ברורה בין אלו אשר התורה ורק התורה היא המדריכה את כל חייהם לבין אלה אשר התורה היא רק חלק ממכלול דעות המדריך את חייהם.

לצערנו, לאחרונה הוקמה תנועה 'פוליטית' בשם 'יחד-העם איתנו', בראשותו של אלי ישי אשר חיצוניותו ועברו מטעים לסבור כי מן החרדים הוא ואף מה"נאמנים"

[1] שבהם ואף נטפל לתמיכה בו ראש ישיבה מפורסם מה שמוסיף לגודל הטעות והתעיה אחריו, הבאה ליצור בקיעים ולפרוץ בחומת ההגנה הנ"ל ולהחדיר את הדעות הכוזבות והאפיקורסיות הנ"ל גם לתוככי המחנה החרדי פנימה וכאילו גם בקרב החרד לדבר ה' אשר התורה היא כל חייו יש מקום למושגים כמו "ימני" או "שמאלן" או לדעות 'עצמאיות' ביחס לנושאים הנוגעים לדיני נפשות כמו החזרת שטחים, מלחמה עם הערבים וכד' עד כדי מקום לאחדות בין חרדים לדתיים ה'חדשים' הנ"ל ורבותיהם (כמו שטבון, מרזל, הר' צבי טאו, הר' דב ליאור וכיו"ב) שאצלם דעות כוזבות אלו הם בבחינת גירסא דינקותא ובבחי' "דעת תורה" צרופה כבר למעלה ממאה שנים.

ואחר שראינו שלמרות גודל הפירצה והסכנה אין איש פוצה ומצפצף אמרנו "עת לעשות לה'" וקיימנו בעצמנו במקום שאין איש  השתדל להיות איש ואם בסכנת הגוף של כל אדם מישראל לבדו נצטוינו "לא תעמד על דם רעך" על אחת כמה וכמה בסכנת הרוח של דעות כוזבות ובפרט שהתנהגות על פי דעות כוזבות אלו הלכה למעשה עלולה להביא גם לסכנת הגוף עבור כלל ישראל בארה"ק ובתפוצות וכפי שהראה הנסיון ממעללי התנועה הציונית ומדינתה שתחת הבטחותיהם לפתרון מצוקותיו של עם ישראל הביאו אותו הן בארץ והן בעולם כולו למצב של סכנה קיומית יום יומית לכלל ולפרט.

וזאת למודעי שאין בקונטרס זה מגמה פוליטית כלשהי. זיכני הקב"ה להסתופף בבתי מדרש אשר הביאוני להכרה של סלידה וגועל מהפוליטיקה ואביזרייהו על כל צורותיה ומפלגותיה הבאות לידי ביטוי ב"בית הכסא" המכונה "כנסת" (וללא יוצא מן הכלל). הדעות המופצות ע"י אלי ישי והנטפלים אליו באיצטלא דרבנן ובחותמת מזוייפת של "חרדיות" (יחד עם השותפות הרעיונית עם מתיווני זמננו) מסוכנות לכשעצמן בעצם אמירתן ובלי קשר להצלחתו או לכשלונו מבחינה פוליטית, וגם אם לא יעבור אלי ישי את אחוז החסימה וייעלם כליל מהנוף הפוליטי לדורות, עלולות הדעות המופצות על ידו לגרום הרס וחורבן ליהדות החרדית בהישארן בחלל האויר ולו לזמן קצר בלא מענה[2]. כ"כ, אין בכונת הקונטרס לבאר באריכות עניני המחלוקת העמוקה שבין דעת התורה לציונות הדתית על כל פרטיה והרוצה להעמיק בירורו בזה יפנה לשני חלקי  ספרי "דת הציונות" ולעוד ספרים רבים המוזכרים בו ועסקו בבירור זה.

לא באתי בקונטרס זה כי אם להראות בקצרה עד כמה מסוכנות וחסרות אחריות הדעות המופצות בימים אלה ע"י אלי ישי וסייעתו ועד כמה שקרי וזייפני הנסיון לתלותן בתוה"ק ולהציגן כנובעות מ"ישרוּת ונאמנוּת לדעת תורה".

החותם בכאב על סילוק הדעת וסילוק השכינה ומצפה לישועת אמת בקרוב של עם ישראל ולגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו בב"א.

                                                                                     יואל אלחנן.

ניתן לקבל עותק של הקונטרס בדפוס ללא תשלום לכל כתובת בארה"ק (גם לאחר הבחירות)