בענין מכתב מרן החזון אי"ש זצוק"ל לראי"ה קוק מיד עם הגיעו לארה"ק

בשנת תשמ"ב הדפיס תלמידו של הראי"ה קוק, הרמ"צ נריה קונטרס בשם "ראיה וחזון"[1] שבו בא להראות על יחסי הכבוד וההערכה המופלגים של מרן החזו"א לראי"ה קוק, כשהראיה העיקרית לדבריו היא מכתב של מרן החזו"א לראיה קוק הנפתח במילים "הוד כבוד מרן שליט"א" ובו שאלה אודות נכונותה של שמועה אותה שמע מרן החזו"א בקשר למנהג הנהוג בארה"ק לגבי תרומות ומעשרות.

הרמ"צ נריה מדגיש כי בתואר מרן פנה מרן החזו"א רק לגדולי ישראל מועטים מאד, וכי הסבה לפניתו לראי"ה קוק בשאלתו היא היכרותו את הראי"ה קוק כגאון גדול כבר מנעוריו [של מרן החזו"א] כשכל התבססותו היא על סיפור של הר' בנימין אפרתי שאין בו כדי להוכיח או לחזק את כל מה שכותב שם הרמ"צ נריה ושגם אין כלל ראיה על נכונותו.

לאחרונה יצאה לאור סדרת ספרים בשם "גנזים ושו"ת חזון איש" החושפת מכתבים ואגרות רבות של מרן החזו"א שטרם ראו אור. בחלק הראשון של הסדרה[2] נדפס לראשונה[3] (שלא מטעם תלמידי הראי"ה קוק) מכתבו של מרן החזו"א לראי"ה קוק ללא השורה הראשונה "הוד כבוד מרן שליט"א". יתר על כן, בניגוד לסיפורו של הרמ"צ נריה כי דמותו של הראי"ה קוק הרשימה את מרן החזו"א כבר בצעירותו ולכן פנה דוקא אליו בשאלתו ההלכתית מיד עם הגיעו לארה"ק, מתברר מהמכתבים הנדפסים בספר "גנזים ושו"ת חזו"א" הנ"ל, כי הדברים אינם נכונים כלל.

כחדש וחצי לפני עלותו ארצה, שולח מרן החזו"א מכתב לתלמידו המובהק אשר למד עמו בחברותא שנים רבות בקאסווה ובכויידאן ועלה מכבר לאה"ק- רבי משה אילביצקי זצ"ל, בו הוא מספר לו כי הוא מתעתד לעלות ארצה בקרוב וכותב לו וז"ל[4]: "מאד אני צריך לדעת על ענין הפרשת תרומות ומעשרות האם צריך להפריש דמאי, ואיך הוא האופן אשר מותר לאכול מפרי הארץ בלי חשש טבל, יש לי ספיקות הרבה ורצוני לדעת מנהג חברים בזה. נא להודיעני במוקדם.". ע"כ.

בתשובה כותב לו לו רבי משה אילביצקי[5] על מצב הפירות בארה"ק ובסיום מכתבו הוא כותב למרן החזו"א כך: "והנה באמת אינני האובטריטט האמתי למצוות התלויות בארץ כי ידעתי דלה מאד. ובשביל זה אני חושב שלא גמרתי כל מה שצריך לדעת, והנה באין ספק כאשר יבוא כתר"ה לפה אה"ק יתחדשו לו ספיקות הרבה והנה יש עם מי להתייעץ במצוות התלויות בארץ בתל אביב עם הרב הגאון רבי יוסף ראב"ד דתל אביב אשר יש בידו קבלות הרבה מחותנו הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ מוציא לאור שנות אלי' על שבת להגר"א ז"ל ומחבר סדור הגר"א והיה זמן רב ראב"ד ביפו בהתחלת הישוב. ובירושלים עם הרב "קוק" כי הוא בקי גדול ומנוסה בזה[6]." ע"כ.

כלומר, הסבה לפניתו של מרן החזו"א לראי"ה קוק אינה קשורה כלל לאיזו שהיא הערכה מוקדמת שהיתה לו כלפיו כבר בחו"ל כי אם המלצתו של תלמידו המובהק בפניו בטרם הגיע לארץ. מה שהופך את דברי הרמ"צ נריה ב"ראיה וחזון" לחסרי כל בסיס.

יתר על כן, מתברר שהחזו"א פנה להרב קוק כדי להעמידו על האמת, [מה שמסביר גם את הסיבה לפניה מכובדת, ביודעו שרק כך עשויה להיות תועלת בפניתו אליו], ולא בשביל לשאלו כתלמיד לרב או שחלילה נתקשה בשאלה באופן שרק הראי"ה קוק יכול היה להשיבו [כהמצאתם של הרמ"צ נריה וחוגי ה"מזרחי"], וכפי שעולה ממכתבו של החזו"א הנדפס "בגנזים ושו"ת חזו"א" חלק א' (עמ' קל') לתלמידו הנ"ל הר"מ אילביצקי, בו כותב לו מאמצע חודש מנחם אב תרצ"ג ולאחר שקיבל את שני המכתבים מהראי"ה קוק כי דעתו היא שאין לחוש לחידושו של הרב קוק, מבלי שהוא טורח אפילו לציין שם של מישהו  שסובר אחרת. [המכתב פותח במילים "כפי שעיינתי נראה דכל שיש בו במטבע" וכו']

בבירור שנערך עם עורך סדרת  הספרים "גנזים ושו"ת חזון אי"ש" [הנ"ל] הרה"ג אברהם ישכר קניג שליט"א באשר לפירסום מכתב מרן החזו"א לראי"ה קוק ללא השורה הראשונה בה נכתב "הוד כבוד מרן שליט"א" השיבני כי היות וברור מפי כל תלמידי החזו"א כי יחסו של החזו"א לרב קוק היה שלילי מאד וכאשר גם מופיע בכתביו [וכמובא גם לקמן ממכתבו בתוך השלושים לפטירת ה"ק] לכן, גם אם נניח שהשורה הזאת יצאה מעטו וגם אם בשעת כתיבת הדברים היתה הערכתו של מרן החזו"א כלפי הראי"ה קוק חיובית במדה כזו או אחרת הרי בודאי שלא יעלה על הדעת לעשות כנגד רצון החזו"א ולהנציח את יחסו הקודם שהשתנה מייד לאחמ"כ. כמו"כ הפנה ועורר אותי הנ"ל למקורות נוספים ולעוד מספר ספיקות ותהיות בולטות העולות מצורת המכתב שנדפס ע"י תלמידי הרב קוק:

א. תלמידי הרב קוק פרסמו את צילום המכתב ממרן החזו"א ובו התואר הנכבד נכתב בשורה ראשונה ונפרדת בת ארבע מילים בתחילת חלקו העליון של דף המכתב. למותר לציין כי בצילום כזה לא ניתן לעמוד על התאמתו למקור היות ובאופן כזה אפשר בקלות גדולה לשתול ולהוסיף כמה מילים בודדות ללא כל קושי.

ב. עד עתה, לא נמצאה כל עדות ראיה לגבי המכתב המקורי של מרן החזו"א ולמרות כל הנסיונות והבקשות מהגופים האחראים על בית הרב קוק לא הצליח עד עתה אף אדם לראות את המכתב המקורי ממרן החזו"א.

ב. ב"גנזים ושו"ת חזון איש" חלק א' (עמ' קכה') מובא מכתב נוסף של מרן החזו"א לתלמידו הנ"ל רבי משה אילביצקי הנכתב בעשי"ת של שנת תרצ"ו (סמוך ונראה לפטירת הראי"ה קוק ואולי אפילו בתוך ימי השלשים לפטירתו) ובו הוא מכנה את הראי"ה קוק "הרב קוק" בלי שום תואר כמו "הגאון" או "מרן" ואפילו ללא התוספת "ז"ל". יחס זה אינו בנמצא בשום מקום בו החזו"א מזכיר את אחד מגדולי ישראל [וגם כאלו שלא הכתירם בתואר מרן] ובכל אגרותיו וספריו לא נמצא אפי' פעם אחת התיחסות כמו: הרב וסרמן, הרב סולובייציק, הרב גרודז'ינסקי, הרב כגן, הרב מלצר, הרב סרנא, וכו' וכו'.].

ג. בכל מכתבי מרן החזו"א לגדולי ישראל הוא כותב תמיד בלשון נסתר ואילו בשני מכתביו לראי"ה קוק הוא פונה אליו בלשון נוכח: "שלומכון יסגא" וכדרך שהיה פונה להמון העם. [יעוי' בקובץ אגרות חזון איש]..

ד. במכתבו השני של מרן החזו"א לראי"ה קוק לא מופיעה כלל שורה זו או תואר כלשהו אחר.

ה. ישנו הבדל בין צילום המכתב כפי שנדפס לראשונה ע"י הרמ"צ נריה (בקובץ "שנה בשנה" ערה"ש תשמ"ו) לצילום שנדפס בספר "אגרות לראי"ה" (תשמ"ו) מה שמעלה את החשד להתערבות גורם כלשהו בצילום האיגרת.

ה. עדויותיהם של תלמידיו של מרן החזו"א[7] לגבי יחסו לראי"ה ועדותו הנ"ל של הגרח"י דינקלס באשר למה שאמר לו תלמיד מרן החזו"א, הגרש"פ שטינברג בשם מרן החזו"א באשר למכתבו לראי"ה קוק עומדות בסתירה מוחלטת להערכתו של מרן החזו"א את הראי"ה קוק כ"מרן". (במשמעות של גדול הדור וכד')

העולה מכל הספיקות המנויים לעיל כי ספק אם בכלל נכתבה שורה זו במכתבו של מרן החזו"א ע"י מרן החזו"א עצמו, וגם אם אכן נכתבה מטעם כזה או אחר ע"י מרן החזו"א אין בה כדי להעיד על יחס חיובי מופלג מצד מרן החזו"א לראי"ה קוק ובפרט שתאריכי המכתבים הם בתחילת בואו של מרן החזו"א לארה"ק וטרם שהספיק להכיר את הראי"ה קוק מקרוב.

(תודה וישר כח להרה"ג אברהם ישכר קניג שליט"א, עורך "גנזים ושו"ת חזון אי"ש" על עזרתו האדיבה והחשובה בהכנת המאמר).