.jpg)
בגליון "דורות" [שיו"ל ע"י מערכת "העדה", גליון 78, ערש"ק פר' ראה התשע"א] נתפרסם חלקו השני של ראיון עם הגאון רבי שלמה אדלשטיין שליט"א בו סיפר על הגאון הגדול רבי חיים יוסף דינקליס זצוק"ל במלאת שלושים וחמש שנים להסתלקותו לגנזי מרומים. רבי חיים יוסף דינקלס זצ"ל בעל ה"אמונת יוסף" על ירושלמי זרעים ו"דעת יוסף" על סדר טהרות היה מגדולי הלמדנים של ירושלים ומגדולי הקנאים לכבוד ה' יתברך והלוחמים כנגד מהרסי הדת. בצעירותו היה תלמיד מובהק להגאון רבי איצל'ה מפוניבז' והסתופף בצל גדולי דור הדעה שלפני חורבן יהדות אירופה- רבי ברוך בער לייבוביץ' מקמיניץ בעל ה"ברכת שמואל", הסבא מסלבודקא, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ואח"כ עם בואו של מרן החזו"א לארץ ישראל היה אחד ממקורביו ומידידיו. בין היתר מגלה רבי שלמה אדלשטיין עדות מעניינת של הגר"ח יוסף דינקליס זצוק"ל באשר ליחס מרן החזו"א לר' קוק וז"ל: "זה התחיל מהרגע הראשון שמרן החזון איש זצ"ל הגיע לארץ ישראל! בהיותו בחו"ל לא הכיר בכלל את החזון איש ולא שמע את שמעו. אבל בשנת תרצ"ג כשעלה לא"י שלח הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל מכתב מוילנא למרכז אגודת ישראל בו בקש שיקבלו את פניו וכתב שם: ארי עלה מבבל! בדרך כלל המכתבים היו מגיעים לרבי משה בלויא, אבלמכיון שר' משה בלויא לא היה אז בא"י קיבל ר' משה פרוש את המכתב. הוא לא ידע מי זה החזון איש ולכן הוא נכנס לבית רבי חיים יוסף דינקליס שגר בשכנותו בבתי ברוידא, בתור "הליטאי", זה שהכיר את ליטא וגאוניה, לשאול מיהו ה"ארי שעלה מבבל" והאם הוא שמע אודותיו בהיותו בליטא. אמר לו רבי חיים יוסף דינקלס שהוא לא מכיר אותו אבל אם רבי חיים עוזר אומר שצריך לקבל את פניו צריך לקיים את דבריו. ואז הוא נסע בעצמו יחד עם ר' משה פרוש ועם עוד כמה אנשים כדי לקבל את פני החזו"א בעלותו ארצה. באותו יום שדרכו רגליו של החזון איש בארץ ישראל תפס מיד רבי חיים יוסף דינקליס שמדובר באדם גדול מאד. היתה לו שיטה מיוחדת להכיר את דרגתם של אנשים וגדלותם בתורה ודרגתם ביראת שמים, הוא טען: אויב דיין פרומקייט איז וואס אלע טוהן איז דאס גארנישט, מען דארף אייגענע פרומקייט [אם הוא מחקה מנהגיהם של אחרים "כמו שכולם עושים", אין זה כלום, אבל אם הוא מקורי בהנהגתו זה מראה על גדלותו]. אצל החזו"א הוא ראה מיד את ה"אייגענע פרומקייט". כי מיד שירד מן האניה הוא שאל הרבה שאלות בהלכה בעניני מעשרות ובעניני הלכה אחרים הנגזרים מחמת היותו בארץ ישראל, הוא ראה מיד שהוא לא מכניס שום דבר לפיו לפני שלמד את ההלכות הנוגעות לענין זה בעצמו בכל כוחותיו מן השורש בגמרא עד להלכה למעשה. מאז כבר התחיל להעריכו ולהעריצו וכך התחילה הידידות ביניהם שנמשכה לאורך כל ימי חייהם. תיכף עם בואו של מרן החזו"א לארץ נודע לו על ידי רבי אהרן קצנלבויגען או רבי שמואל פינקל בנו של הסבא מסלבודקא (שהיה מקנאי ירושלים) שהחזו"א כתב מכתב לרב קוק. הם חששו מכך ובאו לפני רבי חיים יוסף דינקלס לברר את הדבר. רבי חיים יוסף אמר להם: תנו לי לברר את הענין הזה עד תומו. הוא שלח מיד מכתב לרבי דוד פוטאש בענינים אחרים. וכתב לו בסוף המכתב שיש שמועה שהחזו"א שלח מכתב לרב קוק ואם הדבר אינו שיעביר ד"ש לחשון איש. לאחר זמן קיבל מכתב מר' דוד פוטאש שהחזון איש בעצמו יענה לו תשובה על כך!
לאחר כמה ימים הגיע רבי פייבל שטיינברג מקורבו של החזו"א לרבי חיים יוסף דינקליס בשליחות החזו"א ואמר לו בשמו: אכן כתבתי מכתב לרב קוק בלי שום תוארים, כתבתי לו שאלה ולא התכוונתי אליו בכלל, רק רציתי לדעת איך התנהגו רבני יפו הקודמים הגאון רבי נפתלי הערץ הלוי זצ"ל וקודמיו בענין תרומות ומעשרות במושבות בקשר לענין של פרוטה חמורה. על מה ששאלתי לו הוא לא ענה בכלל, כך אמר החזון איש ומהתשובה שהוא ענה לי משלו, האב איך געזעהן וואס פאר א "עם הארץ" ער איז! ראיתי באיזה עם הארץ מדובר!
בכלל, רבי חיים יוסף דינקליס החזיק את רב קוק לאדם קטן. יש על זה מעשה עם מרן החזו"א: פעם אחת הגיע רבי חיים יוסף דינקליס לבית החזו"א וראה על השולחן שמונח הביטאון "קול ישראל", היה שם מאמרו הידוע של רבי משה בלוי זצ"ל שכותרתו "בהירות". במאמר זה הסביר רבי משה בלוי את כל השתלשלות הענינים בארוכה ושפך אור עלכל פרשית הרבנות בירושלים. היתה זו סדרה בהמשכים בו כתש אותם כהוגן, והם הקוק'ניקעס רתחו עליו מזעם. אלא שבפתח המאמר כתב ר' משה בלוי על רב קוק את המלים: אף על פי שהוא אישיות גדולה! רבי חיים יוסף דינקליס היה מחקה את קולו ותנועותיו של מרן החזו"א שאחז את המאמר ואמר: וואס פאר א אישיות גדולה האט מען גיזעהן אין אים? איזה אישיות גדולה הם ראו בו? רבי חיים יוסף דינקלס סבר שמה שהביא את החורבן של המזרחי בירושלים היתה העובדה שעשו את רב קוק לאדם גדול ולאישיות גדולה,, הוא אמר תמיד שהוא היה "א קליין מענטשאלע", איש קטן, אם היו מתיחסים אליו כאישיות קטנה ושולית, א קליין מענטשאלע, הוא לא היה מצליח לקלקל כל כך. רבי חיים יוסף דינקליס טען כל הזמן שהוא בכלל לא תלמיד חכם ולא אדם גדול, אלא בן אדם קטן וכאב לו שאפילו מן הלוחמים כנגדו היו שסברו שהוא תלמיד חכם. [דרך אגב, ידידי הגאון ר' דוד צבי הילמן זצ"ל שנפטר לאחרונה היה מבקר ספרים גדול וחוקר מן השורה הראשונה במעלה, היה תמיד טוען שאין מה לראות בספריו של רב קוק ואי אפשר להוציא משם מאומה להלכה, ער איז א וואסר'דיגער מענטש ער, שרייבט אהער און אהין, ואין מה לראות].
גם במעמד חנוכת הבית של ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בבני ברק שאז הגיע רב קוק לחנוכת הבית, היה מספר רבי חיים יוסף דינקליס שהחזון איש סיפר לו בעצמו את השתלשלות הדברים. הבעיה הראשונה שהיתה לחזון איש היתה, מה לעשות כדי שלא יצטרך לקום בפניו, לכן התחכם החזון איש ולא ישב כלל בכל מהלך חנוכת הבית ועמד הרבה לפני כן, וכך פטר עצמו מלקום בפניו ולכבדו. אח"כ- ספר החזו"א לרבי חיים יוסף דינקליס- הוא הגיע אלי לביתי, לזרקו מביתי לא יכולתי, אבל לשתוק יכולתי, הוא דיבר ודיבר ודיבר ואני שתקתי ושתקתי ושתקתי, ולבסוף הוא ראה שאין לו מה לעשות עמי, הוא רצה לפחות שאני אעניק לו את הספרים שלי במתנה, אמרתי לו שהספרים שלי עולים כסף!.."
בתשובה לשאלת המראיין: איך החלה ההיכרות עם מרן החזו"א וידידותם הגדולה?
המאמר הראשון פורסם בז' טבת תרצ"ג בתגובה למהומות שעוררה השתתפותו של הר' קוק בהספדו של הגאון רבי חיים שאול דוויק הכהן זצוק"ל, מגדולי מקובלי ירושלים. אח"כ נתפרסמו עוד ארבעה מאמרי המשך. [אגב, גם אותנו הפנה אל המאמרים רבי שלמה אדלשטיין שליט"א ועל כך ועל עוד דברים שזכינו לשמוע ממנו תודתנו].
