התיחסות ל"מכתב לחרדים" של יוסף קלנר-סעיף ב'
בהמשך להתיחסותנו לסעיף א' של מכתבו של יוסף קלנר(כאן) אנו מביאים כאן התיחסות לסעיף ב' בו משיב קלנר לטענה הבאה וז"ל:
ב. ביחס לטענתך שאין לממשלת ישראל תוקף של מלכות מאחר שאנשיה אינם כשרים.
אגריפס לא היה ראוי להתמנות מלך ע' סוטה מא. ועם זאת היה לו דין מלך ע' ביכורים ג., פסחים סד:, כתובות יז. להורדוס היה דין מלך, ע' נציב עה"ת דברים יז טז ד"ה מקרב אחיך וגו' "מיוחס אינו אלא למצוה, אם אפשר, אך אינו לעכובא שהרי הורדוס לא היה ממיוחסי ישראל מ"מ היה לו דין מלך". וע' דברי רבי בבא בן בוטא ב"ב ג: ד. ע' הקדמת האברבנאל לשופטים, המונה את אבימלך, אף שהיה רוצח, בין שופטי ישראל, וכן עוד מפרשים שם. ליפתח היה דין שופט, ע' ר"ה כה: "שקל ג' קלי עולם, גדעון שמשון ויפתח, כשלושה חמורי עולם וכו' ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים. אין לך אלא שופט שבימיך. ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על הנה". וע' מהרש"א שם, שיפתח לא היתה בו נבואה ולא התמנה מן השמים, והוא בן אשה זונה. וע' רמב"ן, ויקרא כז כט, והתוהמ"צ שם, שליפתח היה דין מלך ומשפט מלוכה. לאחאב דין מלך, מנחות צח. וע' שו"ת חת"ס חו"מ סי' קצ. "עמרי זכה למלכות", סנהדרין קב:. וממשלה שנבחרה ע"י רוב הצבור דין מלכות לה. ע' ברכות נה. "אין מעמידים פרנס על הצבור אא"כ נמלכים בציבור". וע' תוס' שבועות כט: ד"ה שבועת העדות, כח הקבלה של הציבור. וע' בר"ן שם ל. "והא דכתיב גבי דבורה "והיא שופטה את ישראל" לאו שופטת קאמר אלא מנהגת, ואע"ג דאמרינן בסיפרא שום תשים עליך מלך ולא מלכה התם לא מנו אותה אלא נוהגין היו על פיה. וא"נ שופטה ודנה היתה, שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים". וגם אם אינך מתיחס לדין מלכות ישראל. לממשלת ישראל דינא דמלכותא כלכל ממשלה של אוה"ע. ומה שאמרת שאין למלך ישראל בא"י דינא דמלכותא זה רק לשיטת הר"ן, אך במנהגים ונמוסים שהם לטובת המדינה לדברי הכל אין לחלק בין מלכי ישראל למלכי אוה"ע, ע' שו"ת חת"ס חו"מ סי' מד. והרמב"ם, גזלה ואבדה פ"ה הי"א, ובפהמ"ש נדרים כז: כח. ובשו"ת הרשב"א סי' קלד, ובמאירי נדרים כח. והטוש"ע שסט ו, פוסקים שאין הבדל בין ישראל לאוה"ע בדינא דמלכותא דינא בכל דבר. ע"כ דברי קלנר בסעיף זה.
ובכן, לעצם השאלה העקרונית האם יש למדינת ישראל דין של מלכות ישראל כבר כתבנו ב"דת הציונות" חלק ב' (עמ' רמב'-רמז') וז"ל: כתב מרן החזו"א באגרותיו וז"ל (קובץ אגרות ב' עמ' קסב'): "ענין המלך על פי התורה הוא שיהיה המפקח על העם כי לא ילוז דרכיו ולא יטה מדרך החכמה, להרבות הדעת ביהודה ותורה בציון, כי יהיה עם חכם ונבון הגוי כולו. זאת היא תעודת המלך וחותם תוכניתו".
ולשם כך באה המגבלה העקרונית במינוי מלך או כל שררה אחרת על הצבור האומרת שכל שאין בו יראת שמים אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל (רמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').
ובשו"ת יביע אומר (חלק ו - חו"מ סימן ג) כתב וז"ל: (א) הרמב"ם (בפ"א מה' מלכים ה"ז), כתב: כשמעמידין מלך וכו' הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה היא, שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל הם ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראת חטא, היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדים אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין למנותו למינוי מן המינויים שבישראל. ע"כ. וכ"כ בס' החינוך (מצוה תצז). [והוסיף: ולא עוד אלא שראוי לשנאתו ולהרחיקו, ועליהם אמר דוד שנאתי כל פועלי און]. ומקור הדברים הנ"ל בגמ' כתובות (קג:). וע' בירוש' פאה (פ"ח ה"ו): א"ר יוסי בשם ר' יוחנן, אין מעמידין ב' אחים פרנסים. ר' יוסי עבד לחד מן תרין אחין פרנס, על ואמר קומיהון, לא נמצא לפלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסים. ר' יוסי עאל לכפרה, בעי מוקים לון פרנסים, לא קבלו עליהון, עאל ואמר קומיהון, תנן (שקלים פ"ה מ"א) בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להמנות עם גדולי הדור, אתם שמתמנים על חיי נפשות לא כ"ש. ר' חגי כד הוה מוקים פרנסים הוה מטעין לון אורייתא, שנא' בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו. ע"כ. ומבואר שאדם שהוא בעל עבירה נפסל מלהיות פרנס על הצבור. וכן פסק רבינו הרמ"א בהגה בחו"מ (ס"ס לז) בזה"ל: טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה. ומקור דבריו בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' ריד). ע"ש. ובשו"ת משפטי שמואל (סי' צג) כ', שאלה, מי שנשבע שלא לשאת אשה על אשתו, ואח"כ נחשד על שפחתו וגיירה והוא יושב עמה, ואין ידוע מי הטבילה לשם גירות, ומי בירך להם ז' ברכות, האם ראוי איש כזה להיות ממונה על הקהל? תשובה, הנה אע"פ שאין עדים כשרים שמעידים להוציאו מחזקת כשרותו, ולפוסלו לעדות ולשבועה, מ"מ למנותו ממונה על הקהל בודאי שראוי לבדוק אחר אנשים כשרים דוקא, הראויים להיות ממונים על הצבור, ואפילו לפי הסכמתכם להכשיר קרובים, מ"מ פסולים מחמת עבירה בודאי שאין להכשיר לכך. ע"ש. ובשו"ת מגן גבורים (סימן י), הובא במטה שמעון (סי' ח הגב"י אות ב), כתב, שמינוי פרנס או ממונה לקהל צריך להיות דוקא מחשובי הקהל, ולא ימצא בו שום פיסול מחמת עבירה, שאם יש בהם שום פיסול אפי' נתמנו צריך להעבירם. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ז' (סי' קצח אות ג), שנשאל, אודות ראש הקהל שהמרה את פי הרב המרא דאתרא, ועודד את החכם להרע לדרוש דברי דופי במקום תערובת של אנשים ונשים, ונסע לקראתו למרות איסורו של הרב מרא דאתרא, ופסק, שבכך נפסל לשמש יותר כראש הקהל, וכמ"ש הרמ"א בהגה חו"מ (ס"ס לז) הנ"ל, שהפסול לדון מחמת עבירה נפסל להיות ממונה על הקהל. אלא אם כן ישוב בתשובה שלמה ויפייס את הרב מרא דאתרא. ע"ש. ובשו"ת חתם סופר ח"ו (סי' מט) כתב, מי שסידר קידושין לאחד שנשא אשת אחי אביו, פסול הוא מלהיות מנהיג צבור ולקחת שררה בכל הנוגע לדת ישראל וכו'. והחרה החזיק אחריו בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה (חאו"ח סי' נה). ע"ש. אתה הראת לדעת מכל דברי הפוסקים הנ"ל שגם בנ"ד האיש הזה נפסל בהחלט מלשמש כמנהל עניני הקהלה, אע"פ שהוא תפקיד אדמיניסטרטיבי, שעכ"פ הוא מינוי צבורי, ובידו להכריע בהרבה ענינים השייכים לדת ישראל לפי שיקול דעתו. (וע' בשו"ת מהרש"ג ח"ב ס"ס פא שראוי לגדור גדר באיש כזה לבל יעלוהו לספר תורה. וכ"כ בשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' מה). וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' סה). ודו"ק).
ובשו"ת אגרות משה חלק יו"ד (חלק ב' סימן מ"ה) וז"ל: "ובכלל הרי מינוי כופרים ורשעים ודאי אינו כדין התורה כמפורש ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ז וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל ואף דוד לא זכה אלא לכשרים עיי"ש וכ"ש שכופרים ורשעים אין ממנים לשום מינוי ובזה כו"ע מודו ומפורש זה גם בחינוך במצוה תצ"ז תצ"ח ואין שייך לחלוק ע"ז דעיקר תכלית מינוי מלך הוא רק לחזוק התורה והמצות כדאיתא בספ"ד ממלכים וכן כל המינויין בישראל".
הדברים הנ"ל שלא מותירים כל מקום לפיקפוק אודות מהותה של מדינת ישראל, והמפקיעים ממנה בשל מומרותם וכפרנותם של מנהיגיה מאז קומה ועד היום כל אפשרות להיקרא מלכות ישראל סותרים למעשה את אחד היסודות הבסיסיים של הצה"ד שמדינת ישראל היא חזרה למצב של מלכות ישראל.
כדי לעקוף את דברי רבותינו הנ"ל הכל כך חד משמעיים בנושא זה שאין עליהם כל חולק, מנסה הצה"ד לטעון כי הדרישה המחייבת יראת שמים היא רק "לכתחילה" אך בדיעבד אם מינו העם אדם ללא יראת שמים יש לו דין מלך ישראל. במאמר זה נבאר האם יש מקום לטענה זו. (אגב, גם הר' שלמה אבינר כתב לנו טענה זו שיראת שמים אין מעכב וזה רק לכתחילה, וכשבקשנו ממנו מקורות עליהם מבוססת טענתו אמר שאינו מכיר מקורות הטוענים כך.).
והנה מקור כל איסורי פסולי מלוכה הוא מהפסוק בתורה (דברים י"ז ט"ו): "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".
וכתב הרמב"ן שם וז"ל: "אשר יבחר ה' אלהיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם":
אך עדיין ניתן יהיה לטעון כי אף על פי שיש איסור בדבר מכל מקום אם עשו כן והעמידוהו יש לו דין מלך. והנה בגמ' בתחילת מסכת תמורה ישנה מחלוקת עקרונית בין אביי לרבא לגבי תוצאת מעשה איסור אי מהני או לא וז"ל הגמ' (ד:): " אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד. אם עביד - מהני; דאי סלקא דעתך לא מהני, אמאי לקי? רבא אמר: לא מהני מידי, והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא". ומובאים שם מקרים שמהני ומקרים שלא מהני ומסקנת הגמ' דלא פליגי אלא ברבית קצוצה והלכתא כרבא דלא מהני. אבל לענינינו (לגבי דין מלך) אין זה משנה כי גם אביי יסכים שאין לו גם בדיעבד דין מלך וכמ"ש בעל ה"הפלאה" בחידושיו לכתובות (דף י"ז.) וז"ל [בביאור טעם דברי התוס' שכתבו על אגריפס המלך שלא היה לו דין מלך גמור]: "כוונתם מהא דקאמר שם בסוטה שנתחייבו כלייה משום שחנפו לו. ולכאורה אין מזה ראיה שלא למנותו לכתחילה. וצ"ל דהתוספות לשיטתייהו שכתבו שם דמדאורייתא היה אסור למנותו דלענין מלך בעינן שיהיה אביו מישראל מדאורייתא מדשנה עליו הכתוב מקרב אחיך והוא ממילא בכלל לאו דלא תוכל לתת עליך איש נוכרי וכיון דקיימא לן כרבא דאמר בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ אין לו דין מלך. ויש קצת ראיה לדבר מריש בבא בתרא (ד.) גבי הורדוס אמר ליה (לבבא בן בוטא כשטען שאינו מקללו בגלל דכתיב "גם במדעך מלך אל תקלל") : האי לאו מלך הוא אמר ליה ולהוי עשיר בעלמא משמע שהסכים בבא בן בוטא שאין לו דין מלך. ונראה דאביי נמי מודה בזה דאף דסבירא ליה אי עביד מהני מכל מקום לענין אימתו עליך מודה כיון דעשה דשום תשים עליך שיהיה אימתו עליך לא כתיב אלא גבי אחיך".
אך האמת היא שיש גם ראיה מפורשת בחז"ל (ראיתיה ב"דברי יואל" על התורה פר' שופטים) לכך שאין דין מלך אף בדיעבד למי שפסול למלוכה, דהנה בספרי (פר' כי תצא, פיסקא ו') אמרו חז"ל על הפסוק "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבְּכֹר": "לא יוכל לבכר. מלמד שאינו רשאי לבכר. יכול לא יהיה רשאי לבכר ואם בכר והיה מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם בכר אינו מבוכר". ע"כ. אם כן רואים כי לשון "לא יוכל" משמעה כי גם בדיעבד לא מהני מה שעשה וא"כ גם במלך האיסור הוא בלשון "לא תוכל" ומשמע ממנה שגם בדיעבד אין לו דין מלך. ואם יסתפק המסתפק שמא רק לענין בכור הוא כן דלא מצינו בספרי דרשה זו בפרשת המלך יעיין בבקשה בדברי רבנו הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו "עמק הנצי"ב" על הספרי (שם) וז"ל: "ת"ל לא יוכל לבכר. ולא כתיב לא יבכר, וכן יש דרשה בכל מקום דכתיב בלשון זה, ועיי' מה שכתבתי בפ' ראה על הפסוק "לא תוכל לאכל בשעריך וגו'. ואם שלא פירש הספרי בכל המקומות כגון לא תוכל לתת עליך איש נכרי, וכן לא תוכל להתעלם וכדומה, מכל מקום ודאי יש דרשה לשינוי לשון.
העולה מדברינו הנ"ל דלא שייך דין מלך ישראל בשלטון הנקרא "מדינת ישראל" ואין לשליטי המדינה ולא כלום עם ההגדרה "מלך ישראל" וליכא בזה פלוגתא בין הפוסקים ראשונים ואחרונים כדכתבו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן, ומרן ה"אגרות משה" הנ"ל, ומרן הגה"ק מסאטמאר, ובעל ה"הפלאה", ומרן הנצי"ב. והקב"ה ברחמיו יתן בנו כח לעבור תקופה קשה זו שהמלכות נהפכה למינות ויקים לנו את סכת דוד הנופלת ויחדש מלכותו עלינו במהרה- אמן. (ומה שדנים בספרי הפוסקים לגבי היחס למדינה מדין "דינא דמלכותא דינא" הוא בדיוק כמו שדנים בסוגיא זו לגבי כל שלטון אחר בעולם ואין זה קשור כלל לדין "מלכות ישראל" כנ"ל).
מכל המקורות הנ"ל מתעלם קלנר לגמרי. כדרכם ב"קדש" של רבני הצה"ד מדלגים על כל הראשונים והאחרונים ומביאים ראיות מגמרות כפי שהם מבינים אותם בחוסר ובקוצר דעתם אך גם זאת עושה קלנר באופן שכל המתבונן מעט בדבריו מגלה מיד את בורותו. ולא רק זאת, הוא מתעלם אפילו מדבריו המפורשים של רבן של כל בני עקיבא הרצי"ה קוק הקובעים חד משמעית וז"ל:
קלנר שם בפי החרדי את הטענה שאין לממשלת ישראל תוקף של מלכות מאחר שאנשיה אינם כשרים [שימו לב לחלקלקות הלשון בה משתמש קלנר בנסחו את השאלה ההופכת כופרים בכל התורה כולה ומומרים להכעיס ל"אינם כשרים"] ומזדרז לנסות ולהפריך זאת באפשרות ראיות מהגמ'. הבה ונבחן את ראיותיו אחת לאחת ונראה מי הוא המופרך מעיקר הדין ועוד מראיותיו עצמו.
א. המלך אגריפס- למרות שקלנר צריך להביא ראיה לדין מלך מחמת "אי כשרות" הוא בוחר כראיה ראשונה לדבריו דוקא את המלך אגריפס שרבותינו הראשונים מגדירים אותו [עיי' רשב"ם מס' פסחים ק"ז ע"ב] בזה"ל: "מלך כשר ומבני חשמונאי היה".
ב. המלך הורדוס- גם כאן שוכח קלנר את הטענה שבשאלה ומביא ראיה מדברי הנצי"ב ש"מיוחס אינו אלא למצוה אם אפשר אך אינו לעיכובא שהרי הורדוס לא היה ממיוחסי ישראל מ"מ היה לו דין מלך", ושוב אנו שואלים: וכי במחוסרי יחוס עסקינן או ב"אינם כשרים" מצד עצמם ומהותם עסקינן?! קלנר לא מסתפק בדברי הנצי"ב ומנסה לחזק את דבריו בעזרת הגמ' בריש בבא בתרא אשר בה מוכח לא פחות ולא יותר ע"י הורדוס עצמו שאינו נחשב למלך ואפילו לא לנשיא שהרי כשבבא בן בוטא משיב להורדוס [מפני הפחד] שמחמת היותו מלך אינו מקללו משיב לו הורדוס: "האי לאו מלך הוא". ומלבד זאת מה המצב של כלל ישראל תחת שלטונו של הורדוס על כל מגרעותיו וחסרונותיו? על כך מעידים לנו חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה ל"ה סי' י' ועיי' גם בגמ' תענית כ"ג ע"א) : "דבר אחר ונתתי גשמיכם בעתם בלילות בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות בשחרית נשבה הרוח נתפזרו העבים זרחה החמה נתנגבה הארץ והיו פועלים יוצאים ועוסקין במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם". האם יכולים מנהיגי מדינת ישראל הכופרים באלקים, מתנערים לגמרי מחוקי התורה ומחנכים ילדי ישראל לשמד ולכפירה בעיקר כי "רצון אביהם שבשמים מעשיהם"?!
ג. כאן כבר פורס קלנר את כנפי הדמיון ומשוה את בן גוריון ויורשיו בממשלת מדינת "ישראל" לשופטים שעמדו על עם ישראל. על בסיס המשוואה "יפתח בדורו כשמואל בדורו" פשוט לקלנר שאפשר להמשיך ולומר " דוד בן גוריון וגולדה מאיר בדורם כיפתח בדורו"
"קל שבקלים" ואף אם מדובר בגדעון שמשון ויפתח הופך להיות שוה לגמרי לכופר שבכופרים בלי שום בעיה ואיה המקום והבסיס להשוואה מוזרה זו?!- לקלנר הפיתרון...
ד.קלנר מנסה לעשות רושם של חכם המביא מקורות רבים לדבריו בלי לשים לב שמקורותיו כבר בכלל לא קשורים לטענה שעליה הוא מתיימר להשיב: "אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בציבור" [ומה זה קשור לטענה שקלנר משיב אודותיה?! וכי מקור זה מצביע על תוקף של מלכות לשאינם כשרים?!] "והא דכתיב גבי דבורה "והיא שופטה את ישראל" לאו שופטת קאמר אלא מנהגת, ואע"ג דאמרינן בסיפרא שום תשים עליך מלך ולא מלכה התם לא מנו אותה אלא נוהגין היו על פיה. וא"נ שופטה ודנה היתה, שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים...". ושוב, מה הקשר בין תוקף מנהיגותה של דבורה הנביאה לתוקף מלכות של אלו שאינם כשרים כלל לשום מינוי בישראל?!
(הערה- לעצם ההשוואה שעושה קלנר לעיל בין כלל המשתתפים בבחירות לבית הכסא בארה"ק כיום למה שנקרא בחז"ל ובהלכה "ציבור" נתייחס בעז"ה בתגובה לסעיף ג' של מכתבו של קלנר העוסק יותר בנושא זה).
ה. לסיכום מפטיר קלנר שלכל הפחות נצטרך להסכים שלמדינת ישראל דין מלכות מחמת הקביעה ש"דינא דמלכותא דינא". הוא מתעלם מחילוקים רבים שיש לגבי דין זה בכלל וכשמדובר בישראל בפרט אבל אין בזה שום נפק"מ כי גם לו יהא שהדין עמו ויש למדינת ישראל דין מלכות כמו לכל שלטון של גויים אין זה קשור לטענה שקלנר צריך להשיב עליה מפני שהטענה אומרת כי אין תוקף מלכות מחמת אי כשרות של המנהיגים וזה ודאי לא מדבר על דינא דמלכותא דינא שאין לו קשר כלל לכשרותה של ה"מלכותא". מלבד זאת, כאן גם קלנר חייב להודות כי עצם העובדה ששלטון המורכב מיהודים הוא לכל היותר שווה לשלטון של גויים הוא בזיון שאין כדוגמתו לשלטון שכזה והוא כהשוואת אדם לבהמה [וזאת מעבר לחילול ה' הנורא שיש בכך לעיני כל העמים שאין רצון היהודים כי אם להידמות לגויים ולחקותם], השוואה הנוגדת לגמרי את יחסה של הצה"ד למדינת ישראל ואת הערכיות החיובית הגדולה שהיא זוכה לה מרבני הצה"ד.
גם אם היו כל המקורות המפורשים שקלנר מתעלם מהם תומכים בדבריו ואכן היתה משמעות דברי רבותינו כי יש דין מלך גם לרשע ולכופר בכל התורה כולה היתה נשארת חובתו של כל יהודי כשר לכל הפחות להצטער על כך שאלו הם פניה של המלכות שהרי כל עיקרה של המלכות שבארץ הוא לגלות כאן בעולם את מלכות השמים ואם המלכות הינה מלכות המתכחשת לגמרי ליושב בשמים כיצד יכול יהודי לשמוח על מלכות שכזו?? כיצד יכול יהודי לקבוע אמירת הלל לקב"ה על הקמת מלכות הכופרת בקיומו , בהשגחתו ובקשר המיוחד שלו עם עמו?? והרי בחז"ל מצינו יחס הפוך לגמרי. עם כל זה שאין מה להשוות בין הורדוס המלך ושאר מלכי בית שני [וכל שכן מלכי בית ראשון] לכופרי זמננו ואלף אלפי הבדלות יש ביניהם מצינו כי חז"ל עשו את יום מותו של הורדוס [ז' בכסלו] ליום טוב וכן את יום מותו של ינאי המלך [בב' בשבט] כמובא במגילת תענית והטעם לקביעת יום מותם ליו"ט מבואר שם "ששמחה היא לפני הקדוש ברוך הוא כשהרשעים מסתלקי מן העולם". וכבר הבאנו בחלק ב' של "דת הציונות" דברי רש"י בגמ' בבא קמא דף נ"ב ע"א שכתב שם ש"כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין". א"כ יסביר לנו קלנר כיצד מצב של פורענות שאין כדוגמתה של שלטון מומרים ואפיקורסים על כלל ישראל יכול להיחשב דבר חיובי עד כדי חגיגות ואמירת הלל?! היש לך סילוק הדעת גדול מזה?!
ונסיים במכתב אשר כותב לפני כמאה ושלושים שנה רבן של כל בני הגולה ובנו של מרן החת"ם סופר רבי שמעון סופר האב"ד דק"ק קראקא במכתב תגובה למנהלי חברת "מחזיקי הדת" על פרסומם בעיתונם דעת התורה הברורה שאסור למנות לאלו הבוגדים בה' ובתוה"ק [ראה דבריהם ודברי גדולים נוספים בענין זה שפורסמו בשעתו לבקשת מרן האדמו"ר מבעלזא רבי יהושע רוקח זצוק"ל בספר "אדמור"י בעלז" חלק ב' להרב ישראל קלפהולץ , בני ברק תשל"ז] המוכיח כי קלנר וחבריו לא רק פושעים בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה אלא מתעלמים אפילו מחיובי השכל הפשוטים ביותר וז"ל: "כן קורא אני אליכם ידידי עליון, בעלי החברה הקדושה "מחזיקי הדת", אחרי כי אתם סדרתם הדברים לפני כל קהל עדת ישראל בראיות ברורות מש"ס ופוסקים להלכה ברורה, שאסור ליתן שום התמנות לאלה הבוגדים בה' ובתוה"ק, ממש לא הנחתם זווית בש"ס ופוסקים אשר לא פשפשו עיניכם, והוצאתם הלכה ברורה ואמיתית, ומה עוד להוסיף על דבריכם, והרי הוא כקול האומר קרא ואמר תוך כדי דיבור מה אקרא אמנם הלא מפורש בתוה"ק במצות מינוי ראשים מקרב אחיך תשים עליך, ודרשו חז"ל כל שימות שאתה משים לא יהיו רק מקרב אחיך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי, וידוע דברי חז"ל בכמה מקומות שנכרי נקרא בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחיך הוא אחיך בתורה ומצוות, אך גם אם לא היה הדבר הזה מפורש בתוה"ק ובדברי חז"ל בש"ס בכמה מקומות ובפוסקים ראשונים ואחרונים, היינו למדין הדבר הזה מצד השכל, כמאמר חז"ל אלמלא נתנה תורה לישראל היינו למדין צניעות מיונה גזל מנמלה וכו', כן הדבר הזה מי שמע כזאת גם בין העמים אשר ישימו עליהם ראשים ומנהלי עדתם בדברי דתם ואמונתם, אנשים מבעלי אמונה אחרת, אף כי אנחנו בניה של תורה נעמיד עלינו אנשים אשר אין להם שום דת, וכל אמונתנו מוזרה היא להם" ["אגרות סופרים" להרה"ג שלמה סופר, אגרת מ"א, צ'כיה, התרצ"ב]
א. מסופר בתלמוד (סוטה מא) על אגריפס המלך, שהיה מזרע גויים ומלך שלא כדין. פעם כשקרא בתורה במעמד הקהל והגיע לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", זלגו עיניו דמעות, שהצטער על שהוא מולך על ישראל בניגוד למצוות התורה. אמרו לו הקהל: אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה. אמרו חכמים: באותה שעה נתחייבו (שונאי) ישראל כליה, שהחניפו לו לאגריפס. אלא היו צריכים לשתוק,וברש"י:שלא היה ראוי למלכות וכו'
בענייןהמלך הורדוס:
הגמרא מספרת שלאחר שהורדוס הרג את חכמי ישראל וראה שבבא בן בוטא לא מקללו, הוא רצה לבנות את בית המקדש, אך פחד ממלכות רומי, כי היה משועבד להם. יעץ לו בבא בן בוטא להתחיל לבנות את בית המקדש, ובמקביל לבקש על כך רשות ממלכות רומי, ועד שיקבל תשובה ממלכות רומי – הוא יסיים את הבנייה.תשובת מלכות רומי היתה שאם הוא סתר את הבנין אז שלא יבנהו מחדש, אבל אם סתר ובנה שלא יסתור. שואל המהרש"א במקום, וכי מה אכפת לה למלכות רומי אם הורדוס יסתור את בית המקדש לאחר שבנאו? ועונה שסתירת בית המקדש יכולה להיעשות רק על ידי מלך, כמו שמבואר במסכת גיטיןוגם בנינו יכול להיות רק על ידי מלך. ועל כן אומרים לו מלכות רומי - לדעתנו אתה לא מלך, ולכן אל תהרוס ואל תבנה.
נציין כי לדעת המהרש"א, גם מבחינה הלכתית בנין בית המקדש חייב להיות דווקא על ידי מלך, וזהו תנאי מעכב, וכדברי חז"ל "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש".
לסיכום, עולה מדברי המהרש"א שלהורדוס היה דין של מלך, ואף שלא היה בגדר 'מובחר שבאחיך', והיה רשע (כמובן שלכתחילה אסור להעמיד מלך כזה).
ועוד הוספת ראיה מדברי הגמרא שבזמן של הורדוס הגשמים יורדים וכו' מ"מ אין זו ראיה שהמלך לא היה רשע,בנוסף גם בזמנינו יורדים גשמים בעיתם האם מכאן אפשר להסיק שאנו עושים רצונו של מקום?
אשמח לשמוע תגובה..
רועי