מרן רבי יוסף ידיד הלוי היה מגדולי הרבנים בירושלים בדורות הקודמים. נולד בארם צובה בשנת התרכ"ז. בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי אברהם עדס. אח"כ עלה לארה"ק והתישב בצפת. שם חבר חלק מספריו, שמש כדיין  למד ולימד תורה מתוך הדחק. הוא זכה להוקרה והערכה רבה מצד גדולי הדור ובראשם הגאון הרידב"ז והגאון רבי שלמה אלעזר אלפנדרי. בשנת תרע"א-תרע"ב לערך עלה להתישב בירושלים, תחילה, כדיין ומו"צ על עדת הבוכרים ואח"כ כראב"ד על יוצאי ארם צובה (יחד עם רבו רבי אברהם עדס ועם תלמידו רבי שלמה לניאדו). הוא המשיך להרביץ תורה ולהעמיד תלמידים   (ביניהם גם הגאון רבי עזרא עטיה ראש ישיבת פורת יוסף) והשיב לשאלות רבות של הפונים אליו מקרב כל העדות והחוגים. ברח מן הכבוד והיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ובפרט לכל הנוגע לחיזוק הדת ולמלחמתה של תורה. נתבקש לישיבה של מעלה בח' באדר התר"ץ ומנוחתו כבוד בהר הזיתים. זיע"א. (מתוך תולדותיו המובאות ע"י בנו בתחילת חלק ג' של ספרו "ברכת יוסף") . דבריו המובאים להלן הינם מתוך שו"ת שארית יוסף ח"ד עמ' תלב' ואילך. מקור זה הינו ההתיחסות הארוכה ביותר בכתב הנמצאת בדברי גדולי דורו של הר' קוק שיצאו נגד שיטתו ודעותיו הן בכתב והן בע"פ ומפריכה את הטענה כאילו גדולי הדור בקרב הרבנים הספרדים היו תמימי דעים עמו ועם דעותיו הכוזבות והמסוכנות.

ענין אפיקורס שצריך למחות עליו

ראה ראיתי דברים של מינות ואפיקורסות מאיש אחד בתור רב, אשר תסמרנה שערות האדם לסתם איש הישראלי הירא וחרד לדבר ה' בשמעו דברים הללו. ואני לעת עתה נבוך מאוד אם אחריש ואשתוק או ראוי ומצוה למחות בזה. ומצאתי חובה לעצמי שאסור לשתוק בזה, ומצוה היא גדולה לצעוק בקול מר. שאם בא אדם וחירף וגידף וביזה אותו, כמה מצטער ועומד וצועק נגדו. ואם לכבודנו אנחנו מוחים, איך לכבוד שמים נעמוד בשתיקה, והרי מצינו בש"ס דשבת דף ל' ע"ב: כתיב "אל תען כסיל כאולתו" וכתיב "ענה כסיל כאולתו" לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא, ע"כ. בדברי תורה צריך להשיב דאמר שם: בד"ת מאי היא, כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר "הרה ויולדת יחדיו", ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, ואם כן מכל שכן בדברי מינות ואפיקורסות שצריך להשיב דלא ליגררו אבתריה.

ואע"ג דאמרינן בש"ס סנהדרין דף ל"ח ע"ב: ודע מה שתשיב לאפיקורוס היינו אפיקורוס גוי אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי, הינו אם רוצים להתוכח עמו ולהחזירו מדעתו זה אי אפשר במין שהוא מישראל דכ"ש דפקר טפי, אבל לענין דלא ליגררו אבתריה כו"ע ויטעו אחריו ודאי צריך להשיב על דבריו שלא יטעו אחריו, ומכ"ש שהוא רב מפורסם ועם רב נגרר אחריו ומכנים אותו בשם "גאון וצדיק", בודאי מצוה רבה איכא להודיע למי שיש בו יראת שמים וחרד לדבר ה' וטועה בו - שיפרוש ממנו. וא"כ כיון דפשתה המספחת, מצוה להודיע לרבים שלא יגררו אחריו ואיסור גמור לשמוע תורה מפיו אחר שנמצאו בדבריו דברים אשר תצלנה אזנים משמוע.

ואם באמת ה' יודע ואל אלוקים יודע כי אני בורח מן המחלוקת כבורח מן הנחש, ובפרט בדור יתום כזה, ובעוה"ר חכמי ישראל ידם על התחתונה. וכעת לא באנו בזה למחות בעוברי עבירה, אך למי שחרד לדבר ה' ומאמין בתורת משה ובתורה שבע"פ שלא יהיו נכנסים דברי האיש הזה בלבו, ויפרוש שלא ישמע דברי תורה מפיו, ובפרט מספריו שהם דברי מינות ואפיקורסות.

ואע"ג דיש לצדד קצת בזכותו לומר שהוא עצמו לא היה נחשב כמין ואפיקורוס, דאולי עבר איזה רוח וטועה בדמיונו, וא"כ גם זה הוא אולי מזה הסוג שיש לו איזה דמיונות ושיבושים שבאים לו מצד ההירהור, אולי מחמת לימוד חכמת הפילוסופיא או מצד אחר. ויהיה איך שיהיה אם נדונו כמין או אפיקורוס הא מיהא דברים הללו שיוצאים מפיו הם דברי מינות ואפיקורסות וראוי למחות דלא ליגררו אבתריה. ואדרבה מזה הוא דאיכא חשש טפי שלא יהיו נגררים אחריו אחר שהוא בתור רב מפורסם ובעוה"ר פוסע על שני הסעיפים יטעו אחריו הרבה, אפילו היראי שמים וחרדים לדבר ה', ומי יודע אם אינו מכת הצבועים והחנפים. והרי פוק חזי מה שכתב אדונינו המלך דוד בספר תהלים (פ' קל"ט) "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה וכו'", עם שכתב "אל תתחר במרעים", ועכ"ז במשנאי ה' אמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט" והכל לשם הקב"ה. ובכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. ועל זה סיים דוד מלך ישראל אחר זה ואמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע כליותי ולבי. דלכאורה מה קשר זה אחר שאמר הלא משנאיך ה' אשנא וכו' יאמר חקרני אל ודע לבבי, אלא נראה שהכוננה פשוטה שאחר שאמר הלא משנאיך ה' אשנא וכו' אולי יחשדו ח"ו לדוד מלך ישראל שמתקוטט עם שונאי ה' אולי יש לו איזה טינא בלבו עליהם או איזה שנאה מחמת קנאה שמתקנא מהם מאיזה ענין ולא לשם שמים, על כן סיים ואמר חקרני אל ודע לבבי שאתה בוחן לבות וכליות שאני מכוין דוקא בשביל כבודך, בשביל שהם משנאיך על כן אשנא אותם ולא לשום פניה אחרת.

על כן מצוה גדולה על כל מי שהוא חכם או רב, חובה עליו להיות קנאי בזה ולא יחוש על כבוד וצער עצמו אולי יבזו אותו או יצערו אותו אחר שתהיה כוונתו לשם שמים בלתי שום פניה כלל ואין לנו לדאוג על אנשים אשר כבר הפרו חוק ברית התורה לגמרי באכילת נבלות וטריפות ובעילת נדה וכו' וכו' לא השאירו עוללות מן כל גופי התורה ובפרט שבת החמור המחללין בפרהסיא, שאלו הם כנכרים לכל דבריהם, ומן הנמנע על אנשים כאלו שיהיה מהם עוד תקוה. אלא הדאגה גדולה היא אפילו על החרדים ויראי ה' שלא ילמדו ממעשיהם הרעים ומדרכיהם המקולקלים ויאמרו הרי יש לנו רב לסמוך עליו שהוא גאון וצדיק יסוד עולם כמו שכותבים עליו. והוא משבח מאוד למעלת הרשעים יותר מן הצדיקים הגדולים: "רק שכל זמן שהוא חפץ בכלל באושר והצלחת האומה הישראלית אעפ"י שאינו יודע לקרוא בשם ולפרש את צפונותיו, ואפילו אם הוא טועה במעשיו ודעותיו - תוכו קודש קודשים הוא", ע"כ מה שהעתיקו מדבריו. ממש דבריו כדברי הנביא כאילו שכינה מדברת מתוך גרונו וכאילו הוא במקום אלוקים. לא די שאינו מביא ראיה לדבריו ולא שום רמז לא מן המקרא ולא מדברי רז"ל, כי לא נמצא בעולם שום חכם או מחבר שיכתוב איזה דבר דין או הלכה דרוש או אגדה או קבלה או איזה דבר חכמה שלא מביא ראיה לדבריו או איזה רמז מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים או מן דברי רז"ל. שהרי אפילו בעלי הש"ס התנאים והאמוראים שכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, עכ"ז אינם מחדשים דבר אפילו בדרך דרוש ובדברי אגדה עד שיביאו איזה רמז או סמך מן הפסוקים,וזה מדבר כמו נביא ואורים ותומים.

וזה 'הנביא' הופך הקערה על פיה לומר שהרשע גדול מן הצדיק רק שיהיה חפץ בהצלחת האומה ויהיה מתחבר אל עניני כלל ישראל לא"י בזה די, אף אם יעבור על התורה כולה ויעשה כל התועבות שבעולם ואפילו אם יכפור ח"ו בה' אלוקי ישראל.

וי וי ואוי אוי מה היה, שיהיה אחד בתור רב וקורין לו בתור "גאון וצדיק" שמוציא דברים כאלו מפיו, כמה זילזול גדול נגע בכבוד משה רבינו אדון הנביאים. ולא ידעתי מה אדון על זה אם זה שגעון או רוח הטומאה הבאה לו או מינות ואפיקורסות או חנופה בולטת שמחניף לרשע בדבר שאין בו טעם, וזה עון פלילי שיאמר על הרשעים כיוצא באלו שנאמר עליהם בש"ס דר"ה דף י"ז ע"א דפושעי ישראל בגופן והם קרקפתא דלא מנח תפילין, עם כל עקירת הדת והתורה שאמר שם יורדים לגהינם שנים עשר חודש, ולאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, והמינים ומסורות והאפיקורוסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחית המתים וכו' יורדין לגהינם ונידונים בה לדורי דורות יעו"ש. רשעים כאלו שמזכיר הש"ס בר"ה הנ"ל, הוא עליהם אומר שיהיו במדרגת נבואה יותר ממשה רבינו ומזיהרא עילאה, כמה אפיקורוסות גדולה וזילזול גדול מגיע בזה לכבוד משה רבינו אדון הנביאים.

בעוה"ר איבוד זמן וביטול בית המדרש להשיב על דברי הבאי כאלה, אבל מה נעשה לרוב העוונות הגיעה השעה, להיות איש כזה רב וראש וקורין לו "גאון וצדיק" ונגררין אחריו הרבה שנפתו בעוה"ר, יש מהם פתאים ויש מהם תמימים ויש שנפתו אחריו בכסף, וקלקול גדול יוצא מזה, שהרי אפילו האומר הקב"ה וותרן אמרו רז"ל (ב"ק נ' ע"א) יוותרו חייו משום שמלמד לבני אדם לחטוא, כ"ש זה שמשבח מעלת הרשעים שהם יהיו במדרגה היותר עליונה מלבד שתוכם קודש קודשים עוד יסבו בלכתם למדרגת הנבואה יותר ממשה רבינו ע"ה. וא"כ אדרבה ילך אחר שרירות לבו ויעשה כל תועבות שבעולם וסופו יהיה נביא. ולמה משה רבינו נתן לנו את התורה לקיימה, ומה טיבה ח"ו התורה וקיום מצותיה, א"כ נראה שזה חולק על משה רבינו ותורתו. והרי גם על פי הקבלה הרשעים שהוא מזכיר אין להם כלל חלק באלוקי ישראל.

ולא ידעתי איך הרהיב עוז בנפשו והרים יד לשונו על משה רבינו ואדון הנביאים לומר שאלו הכופרים והחצופים יגיעו למדרגתו בנבואה, ובודאי שהוא עצמו יהיה יותר מזה שאין אדם יכול לראות דבר עליון וגבוה ממנו אם לא שהוא בעצמו יהיה גבוה.

ומה אאריך לשון, חבל על איבוד הזמן, רק לכבוד אדון הנביאים והצדיקים שמזלזל בכבודם ומחניף לרשעים חנופה בולטת באתי להודיע שזה האיש כל דבריו דברי מינות ואפיקורוסות, ואסור להיות נגרר אחריו ולהתחבר עמו, וכ"ש לשמוע דברי תורה מפיו. ולכבוד התורה כתבתי וחתמתי שמי.

(ניתן לקבל חינם באי מייל או בדואר קונטרס ובו תשובתו הנ"ל של מרן רבי יוסף ידיד הלוי בגירסתה המלאה עם מקורות לדברי הראי"ה קוק המצוטטים בה)