בגליון מס' 25 של העתון "בשבע" פרסם הרב אליעזר מלמד במדורו "רביבים" כי "כדרך לרבים יש להעדיף את השטה המשלבת למודי קודש עם למודי חול" (דהיינו ישיבה תיכונית) על פני ישיבה בה לומדים למודי קדש בלבד תוך שהוא מביא ראיות מתנאים ואמוראים, גאונים ראשונים ואחרונים שהיו אף הם לומדים למודי חול, וכן את דברי הגר"א מוילנא ש"כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות לעומת זאת יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה".
ובכן, גדול תלמידי מרן הגר"א מוילנא מרן הגר"ח מוולוז'ין היה זה שיסד את אם כל הישיבות של מאות השנים האחרונות- ישיבת וולוז'ין. כמה זמן הוקדש בסדרי הלמוד ללימודי חול?- נכון, אפילו לא דקה אחת. ואדרבה מדוע נסגרה הישיבה שספקה לעם ישראל מאות מגדולי הדור בכל שנות קיומה? מפני שהשלטונות רצו להכניס בה לימודי חול! בסגירתה הורתה את הדרך לרבים כי למוד התורה אינו סובל שותפות עם למוד אחר כלשהו. בנוסף, לא מצינו בהלכות תלמוד תורה חיוב כלשהו ללמוד חוכמות אחרות מלבד חכמת התורה (אלא אם זה נצרך לאדם מסוים לצורך פרנסתו).
לגבי הישיבות התיכוניות- כאן הספור הוא אחר לגמרי כי מקצועות הלמוד בישיבות התיכוניות הן לאו דוקא בבחינת "ללמדו אומנות" אלא על מנת לעבור את "מבחני הבגרות" וככאלה, הם כוללים בתוכם לא רק מדעים נחוצים אלא גם דברים אסורים כמו ספרות גויים, וספרות מומרים לתיאבון ולהכעיס.
כך שודאי שכל הורה החרד ליהדותו של בנו מחוייב להכניסו לישיבה, ולא לישיבה תיכונית המערבת לימודי ספרות חיצונית עם גמרא ותורה, שלא לדבר על מה שקורה בישיבות התיכוניות מחוץ לסדרי הלמודים (בגבוי הנהלת הישיבות): צפיה בטלויזיה,נסיעה משותפת להופעות של זמרים חילוניים ועוד...
"לזכרון. מה שהזהירני וציוה עלי מר אבא הגאון זצלה"ה הכ"מ (הנצי"ב) קודם פטירתו. על דבר שמסר נפשו על ענין ישיבה דוואלוז'ין, שלא להכניס לתוכה שום לימוד חול. ולסיבה זו נסגרה הישיבה ומזה נחלה בחוליו אשר לא עמד ממנה. וציוה עלי באזהרה שלא להסכים לענין זה בשום אופן בלא שום הוראת היתר בעולם. ואמר שהקב"ה רמז כל זה בתורה: נאמר "להבדיל בין הקודש ובין החול", היינו שכל עניני החול המתערבים בקודש בלא הבדל, לא די שאין ענייני למודי חול מקבלים קדושה, אלא אף זו שענייני למודי קודש מתקלקלים מהם. על כן לא ירע לך בני מה שהענין הזה גרם לי לצאת מן העולם ולהסגיר את הישיבה, כי כדאי הוא הענין הגדול הזה למסור נפשו עליו. (דברים שאמר מרן הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל לבנו הגר"ח ברלין זצ"ל קודם פטירתו. "ילקוט דעת תורה"-בסוף קונטרס "עקבתא דמשיחא" למרן הגר"א וסרמן הי"ד, עמ' 43.)
"מנויה וגמורה בסודם של רבותינו וגדולי הדורות, שלא להרשות לימודי חיצוניות לבני הישיבה בזמן שקידתם בתורה בהתלהבות נעורים וראו את זה למפסיד בטוח ורובם נתקלקלו אם במדה גדושה או מחוקה, או במקצתם וקבעו למשפט ללחום בזה מלחמת מצוה"
(מרן ה"חזון אי"ש", קובץ אגרות, חלק ב', אגרת נ'.).