יצחק דדון משקר בזדון- תגובה לשקרו אודות דעת מרן הבבא סאלי בספרו "אתחלתא היא" חלק ב'

בספר "דת הציונות" במאמר העוסק ביחס גדולי התורה הספרדים לציונות הבאנו בין השאר את דברי מרן ה"בבא סאלי" זצוק"ל המובאים בספר שחבר אודותיו חתנו הרה"ג דוד יהודיוף זצ"ל [הסבא קדישא- תולדות מרן הבבא סאלי, נתיבות, תשמ"ז, עמ' ריז'-ריח'] אודות מרן האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל וספרו "ויואל משה". נביא שוב את הציטוט המדויק ואח"כ נראה כיצד מנסים במרכז הרב לשכתב את ההיסטוריה כדי שתתאים לדיעותיהם הכוזבות.

וז"ל שם: "כאשר רבינו ה"בבא סאלי" זצ"ל עלה ארצה בפעם האחרונה, ביקש מחתנו, שיקנה לו את ספרו של האדמו"ר מסאטמאר "ויואל משה", וכאשר קבלו, פנה מכל לימודיו, הסתגר בחדרו וקרא בו בעיון נמרץ מרישא לסיפא. וכאשר סיים את קריאתו, יצא מחדרו ואמר לחתנו: "אין לנו גדול בדור בזָכּוּת העיון ובסברא ומשיב תשובה ניצחת, כר' יואל יצ"ו, הוא ענה בספרו בראיות ברורות לכל אותם שגיבבו דברים על גבי דברים, ולא השאיר זוית ופינה, שלא ענה עליה תשובה ניצחת, ולכן בואו ונעשה סעודת מצוה, סעודת סיום הספר "ויואל משה", כדרך שעושים סעודת סיום מסכת, כי ספר זה הוא מסכת גדולה וחשובה בדורנו, בדור המעורפל הזה, דור אובד עצות, ומחשבותיו מבולבלות, ור' יואל הוא "עמודא דנהורא" ולאורו נלך עד ביאת משיחנו". בכל הסעודה היה רבינו חוזר ומשנן בעל פה על דברי הספר, מתפעל מחריפותו של ר' יואל, ומבקיאותו הרבה בכל דברי רבותינו ובמדרשיהם, ומודה לקב"ה ששתל בדורנו צדיק, גאון וקדוש, המדריך עדת יראים בדרכי ה' יתברך האמיתיים ללא כל פשרות".

שימו לב מה עושה יצחק דדון ממרכז הרב עם דברים פשוטים אלה החותים גחלים על ראשו באשר ליחס גדולי התורה באשר לציונות ואביזרייהו בחלק השני של ספרו "אתחלתא היא" [עמ'  רב'-רג'] וז"ל:

"נקדים ונאמר כי בטעות נשתרשה דעה בקרב המון עם מסויים כי מאחר שרבנו היה מכבד ומוקיר את האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, מסתמא היתה דעתו קרובה להשקפתו לרעה על מדינתנו וישוב א"י בזמננו, [כאן גם מוכיח דדון את בורותו בקשר להשקפת האדמו"ר מסאטמר שמעולם לא היתה השקפתו לרעה על ישוב א"י בזמננו כפי שהאריך במאמרו "ישוב א"י" בספרו ויואל משה] ולא כן! חס לרבינו לומר כן". ע"כ הנצרך לעניננו. דדון אף "מסביר" באמצעות מעשה שהיה כיצד גם מקורבים סברו כטעות הנ"ל וז"ל: "אזכיר מעשה קטן המעיד על הטעות שהשתרשה בהמון, ממנה עולה עד כמה יכולים גם מקורבים לסבור את הטעות הנ"ל. פנינו לאחד מנכדי רבינו והלה טען בתחילה בלהט כי רבינו היה מקורב לדעת האדמו"ר מסאטמר ונטורי קרתא. שאלתיו מנין לו זאת, והוא השיבני כי הסיק זאת מסיפור מסוים (שגם הוא אינו יודע מה מקורו) שקרא, שרבינו שבח מאד את הספר ויואל משה של האדמו"ר מסאטמר וממנו משתמע כי רבינו סבר כמותם".

דדון מציג קושיות שהקשה על הנכד ומסכם: "מכל זה הגיע לבסוף נכדו של רבנו למסקנה כי הקשו היה מוטעה, והודה ולא בוש (ענווה של בית אבא) שאכן רבינו כבד את האדמו"ר מסאטמר אך מעולם לא סבר כמותו בהשקפה! וכלשון הנכד: "המסקנה של הסבא, ה"בבא סאלי" זיע"א, כלפי המצב בארץ לא היתה כמו של האדמו"ר מסאטמר!

לא יאומן כי יסופר! עדות מפורשת של חתן ה"בבא סאלי" בספר המוכר ביותר שנכתב אודותיו ויצא לאור ע"י בנו רבי אלעזר אבוחצירא הופכת ל"סיפור שמקורו אינו ידוע" ולדעה שנשתרשה בטעות אצל המון העם" ואילו מעשה שמציג דדון עם נכד של הבבא סאלי שדדון אפילו לא טורח לגלות לקוראיו את שמו הופך לדעת תורה מוצקה של ה"בבא סאלי".

כך היא שיטתם השקרית של משכתבי ההיסטוריה של מרכז הרב הן באשר ל"הוכחת" גדלות רבם הר' קוק והן באשר להצגת דעת תורתם הברורה של גדולי ישראל אודות הציונות ואביזרייהו. הדברים הברורים הופכים ל"מקור לא ידוע" והסיפורים הבדויים שלהם נטולי המקור הופכים ל"עדות מוכחת" שלא ניתן לבודקה וכש"כ לערער עליה ובלבד שתתקרר האמבטי הרותחת של התנגדות גדולי ישראל למלכות של מינות המכריזה מרד נגד בורא עולם ותורתו בפלטרין שלו  ותחת השם "ישראל" עוקרת מן השרש את כל מה שבעבורו זכינו להקרא "ישראל". גם אחרי גירוש גוש קטיף עוסקים משרתי הערב רב הנאמנים במרכז הרב הכל כדי שיהדות ספרד תמשיך לתת מזרעה למולך ולהפקיר את ילדיה לזרועותם של המוסדות שגידלו לנו שקרנים כמו יצחק דדון וחבריו במרכז הרב אשר גם באשר לדברים הידועים ומפורסמים מעזים פניהם לשקר לצאן מרעיתם במצח נחושה מתוך ניצול תום לבם כי "אברך" ממרכז הרב לא ישקר...

והחי יתן אל לבו להרחיק את בניו ובנותיו מן השקר ומנושאי דגלו על "ישיבותיהם" ו"אולפנותיהם".

אגב, בימים אלה נגבות עדויות מצאצאי חכמי ספרד אותם מציג דדון בספרו כתומכים מובהקים בציונות. התגובה הראשונית שלהם לדברי דדון היא: "שקר וכזב!". לאחר סדור הדברים הם יעלו לאתר כשבניגוד לשקרן דדון ניתן יהיה לבדוק את דבריהם ע"י שמיעת הקלטת העדויות.[חלק מההקלטות יעלו אף הן לאתר]