בענין יחס הגרי"ש אלישיב לר' קוק- תגובה לדברי עלון שבת הראי"ה

 בעלון "שבת הראי"ה" (פר' תולדות, גליון 50) דובר אודות יחסם החיובי המופלג של הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגה"צ רבי גדליה אייזמן שליט"א ומרן ה"חפץ חיים" זצוק"ל לר' קוק. להלן התיחסותנו לטענות שהובאו בגליון כביכול בשם הגרי"ש אלישיב. לדברים המובאים כביכול בשם ה"חפץ חיים" נתייחס במאמר בפנ"ע בעז"ה.

לפני שנתייחס ל"עובדות" שמביאים עורכי העלון (תלמידי ישיבת ההסדר ברמת גן המתעלמים מהוראת הר' קוק ותלמידו חברו הרי"מ חרל"פ שת"ח פטורים משירות צבאי לגמרי ומוטב שישבו ויעסקו בתורה) יש לשים לב לשני עקרונות בסיסיים אצל מנפחי דמותו של הראי"ה בכלל ואצל עורכי העלון הנ"ל בפרט.

א. כל ספור מוצג כעובדה מוגמרת ופשוטה שאינה ניתנת לעירעור גם אם אין בו שמץ של עדות של שומע הספור או שמץ של פרט לגבי מקור הספור שיש בהם משום התחלת אפשרות לבירור הדברים. כך למשל באשר ליחס הגרי"ש אלישיב: מספר הגר"י בוקסבוים זצ"ל...(מתי סִפֵּר? למי סִפֵּר? עדות כלשהי לספור? מקור כלשהו לספור? שום דבר! לכל היותר הם מציינים מראה מקום לספרי העיתונאי שמחה רז שגם הם נטולי ביסוס ומקורות) רבי אריה היה מסביר...מסופר כי פעם שמעה הרבנית אלישיב...סיפר לנו אחד הרבנים...עוד מסופר...ספר הגאון רבי שריה דבליצקי...מפי קרוב משפחה של הגרי"ש...מפי אחד הנוכחים...

עובדת הצגת הדברים באופן כזה אינה מצריכה או מחייבת התיחסות או תגובה כלשהי  אך אעפ"י כן לצורך הדיון בלבד ולצורך חשיפת האמת בחלק מן הנושאים שהעלו עורכי העלון נתייחס לדברים כאילו יש בהם ממש.

ב. לכל ספור נוספים ביטויים רגשיים מופלגים והבעות רגשיות של הדמויות המדוברות כדי לשעבד גם את רגשותיו של הקורא לדברים  המוצגים בפניו ולהעצים את השפעתם עליו. (הרב אלישיב היה מזועזע...פעם אחת שמעה הרבנית אלישיב דברי בזיון כנגד הראי"ה, ונחרדה לנפשה מאד, וימים ארוכים סבלה וכאבה מכך...מיד קרע הגרי"ש את פסקו שלו...הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל...גדולי ישראל בקשו והתחננו למערכת העתון שתפרסם התנצלות...כשהגרי"ש מדבר בשבחו של הראי"ה הוא כולו אש להבה, ומדבר בהערצה גלויה...)

עורכי העלון פותחים בספורו של הגר"י בוקסבוים לפיו פיטר את אחד העורכים במכון ירושלים בשל מניעת הכנסת קטע של דברי הר' קוק ל"אוצר מפרשי התלמוד". הם מוסיפים כי אותו העורך נגש עם הגר"י בוקסבוים ל"דין תורה" אצל הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרי"ש אלישיב לאחר ש"הזדעזע" השיב לאותו העורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך, הוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר". ובכן...

א. לפי דברי עורכי העלון הגרי"ש אלישיב טוען כי גדולי וזקני הדור לא הבינו טוב את הר' קוק. טענה כזו יכולה להיטען רק ע"י מי שרואה את עצמו כמבין טוב את הר' קוק. לפיכך, בתשובה זו אומר הגרי"ש אלישיב כי הבנתו טובה יותר משל כל זקני וגדולי הדורות הקודמים כמו הרוגוטשובער, רבי אלחנן וסרמן, סבו של הגרי"ש בעל ה"לשם שבו ואחלמה" (שדבריו יובאו להלן) , מרן ה"חפץ חיים", מרן הגרי"ח זוננפלד, מרן ה"מנחת אלעזר", מרן הגר"ח מבריסק , מרן ה"אמרי אמת". אין לך הוצאת לעז גדולה מזו על הגרי"ש אלישיב שליט"א שיטען טענה כזו וכל המכיר מקצת מהנהגתם של גדולי דורנו שליט"א יודע שבמקום שדעתם שונה מדעת גדולי הדור הקודמים אזי הלשון היא: "לא זכיתי להבין את דעתם" ולא חלילה "הגדולים לא הבינו טוב". ורק פתי אשר רוצה לאחז עיני תמימים בכדי לגדל ולנפח את דמות הראי"ה בעזרת "פוסק הדור" (שעוד נראה לקמן עד כמה באמת הוא פוסק הדור בעיני עורכי העלון ושאר חבריהם בישיבת ההסדר ברמת גן) ישים דברים כאלה (שבנוגע (שבאשר לרבני הצה"ד לדורותיה הם בבחינת "מרגלא בפומייהו") בפיו של

הגרי"ש אלישיב.

ב. אם פוסק הדור טוען שענקי וזקני דורו של הר' קוק לא הבינו אותו טוב ולכן הבינו את דבריו כגילוי פנים בתורה שלא כהלכה וכדברי כפירה ומינות הרי ודאי שיש חשש מהבנות כאלה אצל קטנים מהם בהרבה וא"כ מוכח מדברי הגרי"ש אלישיב כי יש להרחיק מספריו של הר' קוק כי לא מבינים אותם טוב, ולכל הפחות עד שיזכה אותנו הגרי"ש אלישיב ויוציא לאור את ההבנה הנכונה של דברי הר' קוק כדי שכולנו נכיר וניוכח ב"טעותם" של כל זקני דורו וב"קדושתו העילאית" של הר' קוק.

ג. קצת היסטוריה... מכתבם הראשון של זקני הדור בא"י כנגד ספרי הר' קוק נכתב בשנת התר"פ. בשנה לאחר מכן, (התרפ"א) החריפה התנגדותם של גדולי הדור אליו בעקבות מסירתו את סידורי הרבנות בא"י לידי החילונים והבריטים ע"י הקמת רבנות חילונית ראשית הכפופה לראשי התנועה הציונית האפיקורסים ולחוקי הערכאות של הבריטים. הגרי"ש אלישיב היה אז כבן עשר שנים ועוד לא הכיר כלל את הר' קוק. [רק ארבע שנים אח"כ עלה הגרי"ש אלישיב לארץ]. כשנפטר הר' קוק בשנת תרצ"ה היה הגרי"ש אלישיב כבן כ"ה שנים. כלומר, היכרותו האישית של הגרי"ש אלישיב עם הר' קוק מבוססת על תקופת צעירותו ונעדרת נוכחות אישית עם ההתרחשויות הקשורות למחלוקת בניגוד להיכרותם של גדולי הדור שהתנגדו לדרכו עמו שהכירוהו בזקנותם [מרן הגרי"ח זוננפלד שריכז את המאבק נגדו בא"י הכיר את הר' קוק עוד משעת בואו ליפו, תקופת היכרות של 30 שנים!! בתחילת היכרותו עמו היה הגרי"ח בגיל נ"ו שנים כשרבי שמואל סלנט מגדירו אז כהתלמיד חכם הגדול ביותר בירושלים] והיו שותפים בפועל לכל ההתרחשויות הקשורות למחלוקת עמו באופן שתהא דעתו של הגרי"ש אלישיב בנושא זה אשר תהא ודאי שאין לה משקל זהה בחשיבותו למשקל של דעת זקני דורו של הר' קוק.

אף אם היה מציג הגרי"ש אלישיב חבילה של ראיות שיש בהן משום הבנה אחרת בדברי הר' קוק ואף מוציא לאור ספר שלם שיבאר הבנה אחרת בדבריו יכל כל הרוצה להמשיך ולסמוך על מתנגדי הר' קוק ולו רק מחמת היתרון הנ"ל. על אחת כמה וכמה שעורכי העלון לא מספקים מטעם הגרי"ש הגרי"ש אלישיב שום הבנה שכזו מחד גיסא ומצפים מאידך גיסא לבטל לגמרי את התנגדות גדולי וזקני דורו של הר' קוק אליו משום שהגרי"ש אלישיב אמר שלא"הבינו אותו טוב" ואין לך חוכא ואיטלולא יותר מזה...

ה. אם דעת הגרי"ש אלישיב כדבריהם, מדוע הסכמתו של הגרי"ש אלישיב אינה מופיעה על אף ספר שקשור בראי"ה? או בתלמידיו?

מדוע אין פומביות בכתבי הגרי"ש אלישיב ולו למשהו מן הדברים המוצגים בשמו ע"י עורכי העלון? מדוע דוקא באחד מספרי תולדותיו של קברניט דורו של הר' קוק בא"י ומראשי הנאבקים עמו ועם שיטתו - מרן הגרי"ח זוננפלד ("האיש על החומה"-ש.ז. זוננפלד) אשר בחלקו השלישי תיאור מפורט של מאבק זה שאם כי נכתב בלשון עדינה מדי לדעתי וחסרים בו לא מעט פרטים חשובים אשר הובאו בספרים אחרים אין בו משום תוספת כבוד לר' קוק כי אם להיפך, מובא מכתב הערכה של הגרי"ש אלישיב למחבר על עבודתו....?!

ו. האמנם בעיני תלמידי ישיבת ההסדר של רמת גן הגרי"ש אלישיב הוא "מרן פוסק הדור"?? האם הימצאותם במסגרת של "הסדר" היא עפ"י הוראת פוסק הדור?? האם התיחסותם לר' גורן בעלונם היא בהתאם לפסיקתו של "פוסק הדור" לגביו? [ספר לי הרה"ג דוד יוסף שליט"א בנו של הגר"ע יוסף שליט"א כי בשנת תשל"ג כשיצאו כל גדולי ההוראה בא"י ופרסמו גילוי דעת לפיו אסור לשמוע ולקבל הוראה מהר' גורן בשום נושא פרסם הרצי"ה  קוק מאמר תגובה לדברי גדולי הדור כשהוא מכנה את גילוי הדעת הדעת שלהם "גילוי חוסר דעת" [ותלמידיו רוצים ללמד אותנו כבוד חכמים מהו...]. וכשהביאו הדברים בפני הגר"ע יוסף כאב לו מאד כיצד מעז הרצי"ה קוק להתבטא כך על דעתם של גדולי הדור והשיבו הגרי"ש אלישיב שהיה נוכח שם: למה תתרגש? הרי הכל יודעים שלר' קוק היה בן מסכן והוא סבל ממנו ואין מה להתעצב מדבריו..

עוד מביאים עורכי העלון כי סבו של הגרי"ש אלישיב מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" היה בידידות גדולה עם מרן הראי"ה...[שוב, מבלי לציין שום מקור המעיד על ידידות זו].

ובכן ספר הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל [אביו של הגאון המפורסם רבי משה שפירא שליט"א] כי פעם השתתף בשיעור של הר' קוק ואח"כ הלך עם אברך נוסף שהיה עמו בשיעור אל בעל ה"לשם" ורצו לספר לו ממה  ששמעו מהר' קוק. מרן בעל ה"לשם" עצרם ואמר להם: "עוד  לא נברא הסבון שיכול לנקות מחשבות פסולות" [המעשה מובא גם בספרו של הגרש"ד פינקוס זצ"ל על ימים נוראים עמ'  כג' אלא ששם לא מובא מי האברכים ומי הרב בעל הדעות הכוזבות, אך ספר לי הרב י.ה. מתלמידי מרן ה"פחד יצחק" זצוק"ל וראש כולל בנתניה ת"ו כי שמע ספור זה אישית מפי הגרש"ד פינקוס זצ"ל אודות הר' קוק.]. ובבדיקה נוספת של אמיתות הספור עם אחד מבני משפחתו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל אמר שהספור אמת והוסיף כי בעל ה"לשם" רצה לצאת במודעות נגד הר' קוק בחוצות ירושלים אך רבי אריה לוין ז"ל מנעו מכך מחמת חשש לחילול ה' שיצא מכך.

כמו כן חתם מרן בעל ה"לשם" יחד עם רבים מגדולי דורו על החובה לצאת מקהילת ה"ועד הלאומי" שמטעמה כיהן הר' קוק כרבה הראשי של א"י, דבר שהיה בניגוד מוחלט לדעת הר' קוק, ועל כולנה, מי שזכה לטעום ולו קצת מתורתו של מרן בעל ה"לשם" יראה משם דברים הנוגדים לגמרי את דיעותיו ומחשבותיו של הר' קוק (וכמו שהבאנו דוגמא לכך בחלק ב' של "דת הציונות"). ולגבי תארי השבח והכבוד של מרן בעל ה"לשם" המופיעים בשני מכתביו אליו אשר נדפסו ב"אגרות לראי"ה" כבר הסברנו בחלק ב' של דת הציונות שמתארי כבוד אין ללמוד ולהביא ראיה לשום דבר ובפרט לא כשמדובר בר' קוק אשר מעריציו מספרים אודותיו כי היה נוהג לעבור בעיון על תארי הכבוד שבמכתבים שנכתבו אליו כדי לדעת "מה שיש בי ומה שאין בי" (מלאכים כבני אדם, שמחה רז, עמ' 292)

לסיום מביאים עורכי העלון את העובדה שלפיה גער הגרי"ש אלישיב במהדירי ספר "עינים למשפט" של הרב יצחק אריאלי תוך כדי שהם מסתירים מקוראיהם את העובדה שה"מדפיסים הקנאים" הינם בניו של הר' אריאלי ושוב, מנפחים מעבר לכל פרופורציה את ההתרחשות.

בפועל, בני הרב אריאלי שאלו אם יכולים להשמיט דברים אלה ממהדורתם והגרי"ש אלישיב השיבם [בנחת ולא בגערה או נזיפה כלל] כי כיון שרצון אביהם היה להדפיס דברים אלה ישאירום על מקומם ולא ישמיטום).