על פרשת הגיורים המזוייפים בניהולו של הר' חיים דרוקמן-חלק ד' -הגיורים הצבאיים

הדברים אינם מסתיימים כאן אבל די במה שהובא עד כאן לכדי להבין כי לא מדובר כאן בויכוח לגבי נוקשות הדרישות ההלכתיות מן הגרים או ויכוח על רמת הידידות והגמישות שצריך או לא צריך להפגין כלפי המבקשים להתגייר. מדובר כאן פשוטו כמשמעו בזיוף של מסמכי גיור שמשמעותם הפשוטה והחד משמעית היא שדיין חותם על תעודת גיור בלי שנכח כלל במעשה שעליו חותם. ומה התגובה של דיין מושחת זה?! "החרדים לא מספיק אוהבים גרים", "למה לא שמעו מה שיש לי להגיד?" וחבריו לא די שאינם מוכיחים אותו או סולדים ממעשהו עוד מארגנים כנסי תמיכה המחזקים את ידיו ואת מעשיו ומנסים לטהרו מכל אשמה בק"ן טעמים של הבל.

אך גם בכך לא תמו מעלליו של הר' דרוקמן לפני כחדשיים נתפרסמה פרשה מדאיגה לא פחות שגם בה שותף הר' דרוקמן באופן פעיל. המדובר הוא בתכנית "נתיב" של צה"ל שמטרתה לגייר חיילים גויים [בעיקר מחבר העמים] כשלא מדובר בגויים הפונים בבקשה להתגייר אלא בצבא שמציע להם להתגייר. גם כאן כמו בגיור האזרחי מטרת היוזמים היא לא הסתופפות תחת כנפי השכינה ע"י קבלת עול תורה ומצוות אלא הקלה בהשתלבות העולה החדש בחברה הישראלית המומרת.

כיצד נולדה היוזמה?

לפני כחדשיים נחשפו לראשונה באופן פומבי פרטי התכנית של פרוייקט "נתיב" המשותף לצה"ל ולסוכנות היהודית בתכנית הטלויזיה "מבט שני". במסגרת התכנית ספר פרופ' בנימין איש שלום כיצד התגלגלו הדברים. זה התחיל באלעזר שטרן (כיום ראש אכ"א בצה"ל, אז- קצין חינוך ראשי) שהגיע לבסיס טירונים של עולים חדשים ושם שמע מפי המפקדים שחלק מן החיילים בקשו בטקס ההשבעה שלהם (היינו שבועת האמונים למדינה) להישבע על "הברית  החדשה" במקום על התנ"ך וכמו שדווח אז בעיתונות (בכתבתו של פליקס פריש, ידיעות אחרונות, 01.03.01) וז"ל:

"האירוע היה בבסיס חיל החינוך מחו"ה אלון, שבו ביקר תא"ל שטרן. אחת המגמות בבסיס, מגמת העולים, מכשירה מדי שנה מאות חיילים עולים, מעלה את רמת העברית שלהם ואת רמת היכרותם עם החברה בישראל ומכינה אותם לשירות ביחידות קרביות, מתוך מגמה לשלבם טוב יותר בחברה הישראלית. באחת הסקירות נודע לשטרן כי חלק מן החיילים מבקשים להישבע לצה"ל לא עם ספר תנ"ך בידם, כי אם על הברית החדשה, ולדברי קצינים בבסיס, הוא הגיב בהלם קשה.

על פי עדויות של חיילים מסגל הבסיס, הורה שטרן לכנס את סגלי המגמות השונות, ופתח בדברים קשים שפגעו ברבים מן החיילים, שחלקם עולים שאינם יהודים וחלקם דרוזים.

"אני לא מיסיונר ואני לא רוצה להישמע כמי שמטיף למיסיונריות, אבל יש היום גיורים מאוד נוחים. יש גיור קונסרבטיבי, וגיורים אחרים, והחיילים לא חייבים לעבור גיור אורתודוקסי. הם גם יכולים שלא לשמור שבת ולקיים אורח חיים חילוני, אבל הם חייבים להיות יהודים. אם הם לא יתגיירו, בעוד כמה שנים ילדיהם לא ישרתו בצה"ל. הם יחיו בקבוצה משלהם". בהמשך שיחתו, אמר שטרן כי לדעתו חיילים לא יהודיים הם "פחות טובים", משם שהקשר שלהם למדינה רופף יותר. לדבריו, הוא אינו מתכוון לחיילים הדרוזים והבדואים, שקשרו עם ישראל ברית דמים, אלא לחיילים העולים, שהגיעו לישראל". ע"כ הכתבה.

עם הרעיון הזה ניגש שטרן אל הרבנות הצבאית אך נתקל בהתנגדות כבדה. למרות זאת הוא לא ויתר אלא פנה לר' דרוקמן ויחד עמו הלכו לאריק שרון שפשוט בא ודפק על השלחן ומאז כללי המשחק השתנו והרבנות הצבאית נאלצה לשתף פעולה.

מהותו של ה"גיור"

הגיור מתחיל בקורס בסיסי של הכרת היהדות המתבצע במכון ללימודי יהדות. בקורס שומעים החיילים והחיילות על יהדות מפי...מרצים רפורמים וקונסרבטיביים וכן ממרצים ד"לים ומשלימים את הידע במסורת היהודית גם ע"י לימודי ציונות והיסטוריה של התנועה הציונית ומדינת ישראל. רבים מאד מהחיילים אינם כלל בכיוון התחלתי של רצון או כוונה להסתופף תחת כנפי השכינה אלא עושים זאת נטו מבחינה חברתית. התוצאה של תכנית "נתיב": כ-600 גויים מדי שנה הופכים ליהודים מבלי שיש לרבים מהם כל כונה לשנות את התנהגותם ואורח חייהם עמו הגיעו מחו"ל. רוב המתגיירים בהיותם חיילים צעירים ממשיכים אף לגור בבית הוריהם הגויים כרגיל למרות שהדבר אסור על פי ההלכה (רק ביקורים לעתים רחוקות הותרו למתגייר אצל הוריו הגויים כמבואר בשו"ת אגרות משה). 

החיילים עוברים מבחן בהלכות הבסיסיות בפני נציגי הרבנות הצבאית ובהתאם להחלטתה מובאים לפני בית דין צבאי לגיור המאשר את גיורם והרי לנו יהודים חדשים לתפארת מדינת ישראל כשעל הכל מנצחת בובת המריונטה של אריק שרון- הר' חיים דרוקמן מזקני בוגרי מרכז הרב שבמקום לטמון ראשו באדמה מרוב בושה עוד זועק על העוול שנעשה לו ע"י בית הדין הרבני...