בחודש שעבר חשפנו את שקרו של יעקב כהן אחד מהמשיבים המקשיבים של גוף ההסברה הדת"לי "חברים מקשיבים" (גוף המורכב מבחורים ובחורות כבני 20 המתיימרים להשיב לנערים ונערות מתלבטים בשאלות החיים) בקשר לדעתו של הר' מרדכי אליהו אודות השירות הלאומי. יעקב החליט לצאת נגד "דת הציונות" כשהפעם הוא מסבך בשקר עוד חברים...
להלן המאמר שפורסם ע"י "חברים מקשיבים" כשבתוכו משולבות תגובותינו לטענות השונות שמעלה יענקל'ה המשיב המקשיב. (תגובותינו הן בתוך סוגריים כאלה {} ומה שלא בסוגריים הם דברי יענקל'ה המשיב המקשיב). וז"ל:
במהלך השנים האחרונות קיבלנו ב"חברים מקשיבים" מספר פניות להתייחסות אל הספר "דת הציונות" (מי שמכיר מכיר, מי שאינו מכיר יכול לדלג על המאמר, ויקדיש את זמנו לדברים חיוביים ובונים יותר). בספר הזה יצא לנו להיפגש כמה פעמים, והרושם שנוצר אצלנו היה שקריאתו מוציאה שם רע - ולא מוצדק כלל, כמובן - על התפיסה החרדית, שכן מי שמשתמש להוכחת דבריו בסילופים, בבדותות ובביזוי תלמידי חכמים, ואין לו את האומץ הבסיסי להתייצב מאחורי דבריו תחת שמו האמיתי - מוכיח בכך אך ורק על רמתם הירודה של טענותיו. לכן, תשובתנו לפונים הייתה שאנו מעדיפים להרבות אור, ואין לנו עניין להשקיע זמן וטרחא להתפלמס עם ליצנים ומבזי תלמידי חכמים, שכלל אינם ראויים להתייחסות.
כיון שלאחרונה הגיע לידינו מאמר שנכתב במטרה להשיב על טענות הספר הנ"ל, חשבנו לנכון שבכל זאת יכולה להיות תועלת מסוימת בפרסום כמה הערות ביחס לספר הנ"ל, וזאת אם יש כאלו שקראו את הספר הנ"ל וחשו מעט נבוכים.
א. בשער הספר הנ"ל כתוב שהוא "מאת יואל אלחנן", כאשר במקום אחר מודה המחבר שזהו שם ספרותי, אך את שמו האמיתי משום מה הוא לא מעז לחושף. איננו מכירים ספר תורני אחד שמחברו מפחד לעמוד מאחורי דבריו, וכאשר יש מחבר שמחמת ענווה החפץ בעילום שמו הריהו מצרף לספר הסכמות מתלמידי חכמים, שיעידו על כך שהמחבר הינו אדם ירא שמים ומברר דברים כדרכה של תורה. כך מקובל דורות רבים בעולם התורני, אך הסכמות כאלו נעדרות לחלוטין מהספר הנ"ל, ובכל זאת מרשה לעצמו המחבר לכתוב בהקדמה שהוא "מודה לרבנים הגאונים שטרחו והקדישו מזמנם לקרוא את הספר ולאשר את הוצאתו לאור". מי הם אותם רבנים גאונים? דבר זה מזכיר את הפאשקווילים הכתובים על ידי ליצנים, שכלל אינם מקבלים על עצמם מרות תלמידי חכמים, ובכל זאת הם חתומים בשם "בני תורה כואבים..." וכיוצא באלו. ואכן, לאור שיטות השקר וביזוי תלמידי חכמים הממלאות את הספר, כלל לא יתכן שיהיה תלמיד חכם אמיתי אחד שיאשר את פרסומו, וודאי שלא יהיה תלמיד חכם אמיתי אחד שיתן לספר כזה 'הסכמה'.
{אכן, שם ספרותי יוצר לא אחת רושם של פחד או חשש מהיחשפות הנובע מתוך אי אמינותם של הדברים אותם מציג הכותב ובגינם מנסה להסתתר על מנת למנוע אפשרות של ביקורת מצד הקורא או בזיון עצמי בשעה שתתגלה האמת. אך ב"ה במקרה של הספר "דת הציונות" אין זו הסיבה כלל, וזאת מהסיבה הפשוטה שכל הדברים המובאים בספר זה מקורם אך ורק בדברי גדולי ישראל שמפיהם אנו חיים וכל דבריהם כגחלי אש – אש התורה, שהיא ורק היא האמת היחידה. מדוע אם כן בחרנו להשתמש בשם ספרותי??
כמה סיבות לכך:
א. בספר מוצגים נושאים רבים ועקרוניים שאנשים מסוימים לא מעונינים להתמודד עמהם ברצינות, ובדר"כ במצבים כאלה מנסים לברוח מהדיון ע"י אמתלאות שונות. אחת מהן היא הסטת הדיון לעבר הכותב עצמו במקום אל טענותיו. (כמו שניתן לראות בבירור בשאלה הבאה שהגיעה אלינו מתלמיד ישיבת "מרכז הרב"). השימוש בשם ספרותי מונע הסטת הדיון לכוון זה ומחייב את ההתיחסות לדברים עצמם. כמו כן ע"י שמוש בשם ספרותי נמנעת האפשרות לטעון כי המחבר כתב את הספר על מנת לפרסם את שמו וכד'.
ב. השמוש בשם האמיתי יכול ליצור את הרושם כי מדובר בהבעת דעותיו האישיות של הכותב בעוד שמטרת הספר "דת הציונות" היא אך ורק לחשוף את הציבור לדעת גדולי ישראל בנושאים הנדונים בו.
ג. ספר המדבר בנושאים עקרוניים כל כך בצורה ישירה, מביא אנשים מסוימים לתגובות שיש בהם לשון הרע או הכפשה על הכותב וע"י השימוש בשם ספרותי נמנעים אנשים אלה מעבירה על איסור כה חמור של לשון הרע או הוצאת שם רע.
ד. הבעיה בשמוש בשם ספרותי היא רק באופן שהכותב מסתתר ואינו מאפשר להגיב על טענותיו, אך בנדון דידן ספר "דת הציונות" התפרסם עם כמה דרכים של אפשרויות תגובה וללא כל הסתתרות כך שיהיה שמו האמיתי של הכותב אשר יהיה, אין שום חסרון בכך כל עוד ניתנת לכל מאן דבעי האפשרות להגיב על הדברים, להשיג ולהעיר.
לגבי הסכמה לספר-ראשית, כל הנאמר בספר "דת הציונות" מבוסס על דברי גדולי ישראל ועל פי רוב לא הובאו בו כי אם דבריהם עצמם. בספר כגון דא אין צורך להסכמות [וכמ"ש הגראי"ל שטיינמן בברכתו לספר "לשעה ולדורות" (ירושלים, תש"ן)].
בנוסף, הדגשנו בפתח הספר כי הספר לא בא לקבוע הלכה למעשה בשום ענין אלא רק לתת חומר למחשבה [ושוב, חומר שהוא דבריהם של גדולי ישראל שאינם צריכים חיזוק].
אעפ"י כן בעיקר בגלל ההתיחסות האישית לחלק מרבני הצה"ד שישנה בספר וכן על מנת להיות בטוחים שיצא דבר מתוקן מתחת ידנו, וכן בגלל רגישות הנושא כשמדובר בספר השקפתי ועדינותו מסרנו את הספר בטרם הוצאתו לאור לראשונה לביקורת לת"ח מופלג בחכמה ובשנים (הגאון הגדול רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר מחבר ספרי "משמר הלוי" על מסכתות הש"ס וכן ספרי "פנינים" על גדולי הדורות מרן הגרי"ז מבריסק, מרן הגר"י אברמסקי, מרן הקהילות יעקב, ומרן הגרא"מ מן שך זצוק"ל) וקבלנו את הסכמתו בכתב לספר, ועתה עם צאת המהדורה הרביעית של הספר תוכנס ההסכמה בתוך הספר וז"ל:
בס"ד עש"ק לס' "וּלְהוֹרֹת נתן בְּלִבּוֹ" כ"ו אדר ראשון תשס"ג
חז"ל הקדושים הפליגו מאד בשבח מעלת המכוון את חבירו מדרכי מיתה לדרכי חיים [במסכת חגיגה דף ג' ע"ב], ולכן הבו גודל להאברך היקר הרב ... ... שליט"א, אשר יגע ועמל הרבה לחבר חיבור יקר [בשם "דת הציונות" יקראנו] כדי להציל את המצויים בדרכי מיתה רוחנית ח"ו להעלותם לדרכי חיים אמיתיים, לטוב להם הן בעולם הזה והן בעולם הבא עד סוף כל הדורות.
אשרי התומך בממונו בהדפסת והפצת החיבור הזה, והיה חלקו מאושר ממזכי הרבים ככוכבים לעולם ועד אשר כל התועלת העצומה מהספר הזה הן ופירותיהן ופירות פירותיהן ייזקף הכל לזכותו וה' הוא נחלתו בזה ובבא.
בברכה נאמנה להמחבר שליט"א ולהמסייעים שליט"א
משה מרדכי הלוי שולזינגר.}
ב. בעמ' כא נכתב: "אנשים המתקראים רבנים, ראשי ישיבות ואנשי חינוך, אמצו את דרכו של עשיו ומכרו את בכורתנו תמורת נזיד עדשים, ותחת תורת משה אמצו לעצמם את תורתם של הרצל וחבריו" וכו'. ובעמ' כב: "אישים המוכרים כרבנים בציבור הדתי לאומי, מוצגים מסיבה זו כרבנים גם בספר, אך אין בכך שום הודאה שהם ראויים לתואר זה במובנו היהודי". ובעמ' קל: "גם בנושא זה נשמעו מפיו של הרב קוק התבטאויות הנוגדות דעת תורה ברורה ומותאמות לדעתם הכוזבת של הציונים". (וכך ציטוטים דומים ורבים לאורך כל הספר). על כל הדברים החצופים והמכוערים האלה די לצטט את הגמרא בסנהדרין (צט ע"ב): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... ואפיקורוס - רבי ורבי חנינא אמרי תרוויהו: זה המבזה תלמידי חכמים". יש לציין כי באתרו של המחבר מופיעים דברים חמורים עוד יותר.{בענין זה ראה באתרנו מאמר "תגובה לטענות כנגדנו באשר לביזוי ת"ח" וראה לקמן מי המבזה וכיצד מבזים עפ"י שקרים חסרי בסיס}.
ג. הספר מלא כולו בשקרים ובסילופים, ונביא דוגמאות מעטות. בעמ' "קא" הערה א' נכתב, כביכול בשם הגרי"ז סולובייצ'יק: "הרב קוק הורחק מישיבת וולוז'ין כיון שעסק בלימודי השכלה... הגר"ח סולובייצ'יק דאג שלא יקבלוהו לרב בליטא ולכן הוכרח לנסוע ללונדון". דברים אלו הם שקר והוצאת שם רע גמור. מבחינה עובדתית גרידא, הרב זצ"ל למד בישיבת וולוז'ין בין האירוסין לחתונה, כפי שתוכנן מראש. זמן קצר אחרי חתונתו כבר היה רב בזיימל, ואח"כ בבויסק שבליטא (בתמיכתם הנלהבת של החפץ חיים ושל האדר"ת). ללונדון הגיע רק שנים רבות אח"כ, בזמן מלחמת העולם הראשונה. בענין יחס הגר"ח ניתן לעיין למשל בספר אוצרות הראי"ה (חלק א, עמוד 70), ציטוט ממכתבו של הגר"ח אל הרב: "כבוד הרב הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים צדיק בדרכיו" וכו'.
{ובכן, במהדורה הראשונה של ספר "דת הציונות" הובאה בעמ' קא' ההערה הבאה:
"כותבי קורות חייו אינם מציינים מדוע למד בישיבת וולוז'ין זמן קצר בלבד (שנה אחת), ובספר "הדור והתקופה" להרה"ג אליקים שלזינגר ראש ישיבת "הרמה" בלונדון, ממקורבי מרן הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק מספר מה שסח באזניו מרן הגרי"ז: "פעם שאל אותי אם הנני יודע איך הגיע רב קוק ללונדון, וסיפר לי כי רב קוק הורחק מישיבת וואלוז'ין לפי שהיה קייליקער, ועסק בלימודי השכלה, ואח"כ התחתן ושמע הגר"ח ז"ל שהוא מחפש רבנות, וחרה דבר זה להגר"ח ז"ל מאד, אמרו לו הלא הוא כבר עשה תשובה, אמר להם וכי ממנים בעל תשובה להיות רב, וכתב הסבא לכל העירות ליטא שלא יקבלוהו לרב ולכן הוכרח לנסוע ללונדון."
יענקלה המשיב המקשיב מציג את הדברים כאילו אנו כתבנו בשם הרב מבריסק ומאשים אותנו בהוצאת שם רע, בשקר ובסילוף. ראשית, גם אם טענתו של יעקב כהן שמדובר בשקר או בסילוף או בהוצאת שם רע היתה נכונה הרי שהטענה לא היתה צריכה להיות מופנית כלפי "דת הציונות" כי אם כלפי ספרו של הגר"א שלזינגר "הדור והתקופה". אנו רק ציטטנו בדיקנות את הנאמר שם.
שנית, בהחלט ניתן למצוא מקום לדבריו של הגר"א שלזינגר בלי למהר לחרוץ דינו כ"שקרן" או כ"מוציא שם רע" (תואר שב"מרכז הרב" ממהרים להשתמש בו כלפי כל מי שחושף ולו מעט מהאמת אודות החורבן שגרמה ועוד גורמת ישיבה זו והראי"ה קוק שהקים אותה לעולם היהודי בעולם בכלל ובארה"ק בפרט) וזאת מכמה סיבות:
א. צריך לזכור כי עובדה זו מובאת יחד עם עוד עובדות רבות ששמע הגר"א שלזינגר ממרן הגרי"ז מבריסק ורצה לשמרן לעצמו. אין מדובר בספר המציג מחקר היסטורי או ביוגרפי היורד לפרטי פרטים ונזהר בדייקנותם כך שאפשר להבין אי דיוק לגבי פרט כזה או אחר בספור כשהמטרה היא להביא את דעת הגרי"ז מבריסק בענינים שונים ולא יותר מכך, בפרט כשהמחבר מדגיש כי חלק מהדברים נכתבו שלא סמוך לשמיעתם אלא במהלך שנת האבל על מרן הגרי"ז ועוד יותר אם נתחשב בעובדה המסתברת שאת ההיסטוריה של הראי"ה קוק לפני שהגיע לא"י מעט מאד אנשים שלא עסקו בקריאת הביוגרפיות השונות שנכתבו אודותיו מכירים, ובהחלט יתכן כי גם הגר"א שלזינגר בכללם..(וזה הרושם שנוצר אצלי משיחת טלפון שקיימתי עם הגר"א שלזינגר בענין זה)
ב. רבנותו של הראי"ה קוק בזעיימל ובויסק אינה סותרת בהכרח את האמור ב"הדור והתקופה". ייתכן ומרן ה"חפץ חיים" ידע מדעת מרן הגר"ח מבריסק וסבר אחרת ממנו בנוגע לאפשרות שהראי"ה קוק יכהן ברבנות או שנתבקש ע"י מרן האדר"ת (חותנו של הראי"ה קוק) כי ישפיע עליו לקבל רבנות כדי שלא יימשך יותר מדי אחרי רעיונותיו ומעופו, ייתכן גם כי הסכים באופן כללי עם מרן הגר"ח מבריסק כשמדובר בקהילה גדולה אך לא חשש מכהונתו ברבנות בעיירה קטנה כמו זויימעל.
ג. כמו כן ייתכן בהחלט (וזה יותר מסתבר) כוונת דברי הגרי"ז מבריסק מיוחסת דוקא אל תקופת מלחה"ע הראשונה שכן נאמר כי הגר"ח שמע שהראי"ה קוק "מחפש רבנות" ואילו רבנות זויעמל הוצעה לראי"ה קוק ע"י מרן החפץ חיים בזמן שחפץ לעסוק במסחר ולא רצה כלל לעסוק ברבנות. כנראה, שלמרן הגר"ח מבריסק היה מידע כי לראי"ה קוק יש כוונה להתקבל כרב באחת הקהילות החשובות בליטא כדי שדבריו ורעיונותיו יהיו נשמעים יותר (מסיבה זו רצה מלכתחילה להשתתף בועידה של אגו"י (שלא התקיימה לבסוף עקב פרוץ מלחה"ע הראשונה) אליה יצא לדרכו מארץ ישראל ומסיבה זו גם רצה כנראה את כתר הרבנות בלונדון ולא חזר לתפקידו כרבה של העיר יפו, תפקיד שהשפעתו על עולם היהדות מזערית) ולכן כתב הגר"ח מבריסק לקהילות ליטא שלא יקבלוהו לרב, מה שאילץ אותו לקבל את הרבנות בלונדון על מנת שיוכל להשפיע כמה שיותר על הנעשה בעולם היהדות ובפרט שמרכז ההנהגה הציונית אז היה בלונדון.
ד. ספרו של הגר"א שלזינגר "הדור והתקופה" (במהדורתו הראשונה) יצא לאור בשנת התש"ס 65 שנים לאחר פטירת הראי"ה קוק, בזמן שבעולם התורה אין כל משקל או דריסת רגל לרעיונותיו ולהגותו ולא נשקפת שום סכנה מדעותיו שנפסלו ע"י גדולי הדור בקרב צבור היראים והחרדים לדבר ה' שאליו פונים ספרים כמו "הדור והתקופה" . אם היה חפץ הגר"א שלזינגר להשמיץ בחינם את הראי"ה קוק היה יכול לעשות זאת בעשרות הזדמנויות שניתנו לו לפרסם את מאמריו בעיתונות החרדית. מאד תמוה לומר כי דוקא לאחר 65 שנים מפטירת הראי"ה החליט הגר"א שלזינגר לבדות מלבו ללא כל תועלת בכך ספור אודות מרן הגרי"ז מבריסק שלא היה ולא נברא. (ראוי גם לציין כי בסדרת הספרים "עובדות והנהגות לבית בריסק מובאים דברים של מרן הגרי"ז משמו של הגר"א שלזינגר בכמה וכמה מקומות)
ה. בענין התעסקותו של הראי"ה קוק בהשכלה מן הניכר מודים גם תלמידיו ומעריציו והודאתם זו מחזקת את דברי מרן הגרי"ז מבריסק המובאים ע"י הגר"א שלזינגר.
ו. דברי הגר"א שלזינגר אינם העדות היחידה לדעת מרן הגר"ח מבריסק כלפי הראי"ה קוק. בספר משכנות הרועים (חלק ג', להרה"ח אהרון רוזנברג, ברוקלין, ניו יורק, התשד"מ) מובאות כמה עדויות המחזקות דעה זו של מרן הגר"ח כמו למשל זו: (עמ' א'עה', מפי נכדו של מרן הגר"ח מבריסק הגר"ד): "נכנס רבי שמחה זעליג ז"ל (הדיין של בריסק בזמן מרן הגר"ח) בבהלה אל רבי חיים ז"ל, שקבל מכתב מהרב דבויסק (הראי"ה קוק) והמכתב מלא אפיקורסות. אמר לו רבי חיים ז"ל: איר האט זיך יאצט ארומגעקוקט, איך קען אים שוין אן אפיקורוס פון וולאז'ין" (ועיי"ש בעוד עדויות נוספות משמו של מרן הגר"ח)
ז. לא השתמשנו בדברי הגר"א שלזינגר כמקור יחיד בנוגע לראי"ה קוק ובפירוש ציינו את העובדה המובאת בספרים אחרים העוסקים בקורות חייו של הראי"ה קוק שכיהן ברבנות גם בזוימעל ובבויסק. הסבה שלא הוספנו את הפרשנות הנ"ל לדברי הגר"א שלזינגר ב"דת הציונות" היא מפני שבספרו "הדור והתקופה" כתב (בעמ' קעז', בהקדמה לדברי הגרי"ז) וז"ל: "ואם כי מצדי הרשות נתונה לכל מי שרוצה להעתיק הדברים כי לא כבוד עצמי אני דורש, אבל בתנאי כפול שלא להוסיף ולא לגרוע ולא לומר פירושים מדמיון הלב אלא דברים כהוויתן".
עכ"פ- גם אם ירצו חברים מקשיבים לפקפק בדבריו של הגר"א שלזינגר אין בכך שום טענה כלפי "דת הציונות" באשר להבאת הדברים ובטח לא מקום להאשמתנו בהצאת שם רע, שקר, או סילוף. והאשמה זו היא בעצמה שקר וסילוף והוצאת שם רע (אלא שלמזלו של יעקב כהן המשיב המקשיב אני משתמש בשם ספרותי ומצילו מהעוון החמור של הוצאת שם רע).}
דוגמא נוספת לשקר גלוי היא בעמ' קיא-קיב: "היה צורך בהקמת רבנות מטעם התנועה הציונית... ביוזמתם של רבני המזרחי פנה ה'ועד הכללי' אל הרב קוק עם הצעת רבנות שכללה חתימתם של שלושה מוסדות בלבד... לא היתה עליה חתימתו של 'כולל' כלשהו או אחד מבתי הדין של ירושלים וכל שכן לא חתימתו של רב או דיין כלשהו". זהו שוב שקר גלוי. בספר "מלאכים כבני אדם" (עמוד 52), ספר המוכר היטב למחבר שכן הוא מזכיר אותו בספרו, מופיע צילום מסמך שהופיע זמן קצר לאחר שהראי"ה הגיע לירושלים (ובתחילה באמת התלבט אם לקבל על עצמו את הרבנות, כיון שחשש ממחלוקת). במסמך חתומים כמעט כל ראשי המוסדות בירושלים על בקשה מהרב לקבל על עצמו את רבנות העיר: הועד הכללי (שכלל את כל ה"כוללים" של ירושלים, בדיוק להיפך מדברי המחבר), בד"ץ ירושלים בראשות הגרצ"פ פראנק, ארבעה מגדולי המו"צים בירושלים, ראשי כל הישיבות הגדולות בירושלים, וראשי חמשה מוסדות ציבוריים נוספים. גם רוב גדולי ישראל שבחו"ל התייחסו לרב כאל רבה של ירושלים (ניתן לראות זאת ב"אגרות לראי"ה" וב"מכותבי הראי"ה"). כל זה בדיוק להיפך מתיאורו של המחבר כאילו מינוי הרב כרבה של ירושלים היה מזימה של הציונים ושל המזרחי כנגד "גדולי הדור".
{ובכן, הבה ונראה מי המשקר?? בדת הציונות (עמ' קיא' קיב') מתוארת פניה אל הראי"ה קוק כשעוד היה בלונדון והיא אכן לא כללה חתימה של אף כולל או בית דין בירושלים וכן לא כללה חתימה של רב או דיין כלשהו.
יענקלה מ"חברים מקשיבים" טוען כי זהו שקר גלוי ומה ראיתו? מסמך המופיע ב"מלאכים כבני אדם" מיום י' בכסלו תר"פ שלשה חדשים אחרי שהראי"ה קוק הגיע לארץ ולמעלה משנה אחרי הפניה עליה כתבתי ב"דת הציונות".
עוד טוען יענקלה המקשיב: "הועד הכללי (על מוסד זה בכלל ועל האינטרסים האישיים שלו בהזמנת הראי"ה קוק לכהן כרבה של ירושלים נגד דעת גדולי וזקני הדור ראה בהרחבה בחלק ג' של "האיש על החומה" של הר"ש זוננפלד, שיצא זה עתה שנית לאור לאחר שלושים שנה מהדפסתו הראשונה) כלל את "כל הכוללים בירושלים"" זאת מנין?? ואם כן, מדוע רק כולל אחד חתום על כתב המינוי של הראי"ה קוק (כולל חב"ד) ותו לא??
בנוסף, הטענה המובאת ב"דת הציונות" מבוססת על דברי הספר "האיש על החומה" (חלק ג' עמ' 170) ושם הסתמכו על לא פחות מאיגרת מפורשת של הראי"ה קוק וז"ל (במכתב לבנו הרצי"ה בו הוא מתייחס למכתבם של אנשי הועד הכללי): "מהועד הכללי דירושת"ו קבלתי מכתב כמו כתב רבנות בבקשה גדולה לקבלת המשרה ובהבטחה שמצדם יספיקו ככל הנדרש להנהגת הבית והסיפוק בכבוד הראוי. והשיבותי להם, שאמנם אם קטנתי מלקבל משרה קדושה ורבת אחריות זו, אבל אם טובת עיקו"ת דורשת כן א"א לי להמנע ממשא הקדוש הזה, וד' יצליחנו. אבל העירותי להם שהדבר צריך שיתאחדו בענין כל הכחות שבעיה"ק, ויבאו עה"ח הבתי דינים וראשי המוסדות החשובים, והכחות היותר טובים בערי הקודש והמושבות, וגם לרכש איזה יחש אפשרי עם אחינו הספרדים. (אגרות הראי"ה ג' אגרת תתקי"ח מיום ג' מרחשון תרע"ט)
האם גם הראי"ה קוק חשוד אצל "חברים מקשיבים" על השקר??
והעולה על כולנה, עדותו של מי שהיה מקורב לראי"ה קוק הר' מנחם מנדל פרוש הכותב מפורשות בספרו "בתוך החומות": "יש להזכיר כאן דבר שלא ידוע לרבים, שבכל משך הזמן מיום הופעתו, וגם אחרי שקיבל את כתב הרבנות וייסד את ועד הרבנים, עד שנבחר כרב ראשי לארץ ישראל ולנשיא הרבנות הראשית, לא ביקר הרב ז"ל בבית משרד הרבנות, אף שגר היה סמוך לשם. ודבר זה גרם לתרעומת רבה מצד הרבנים הגאונים, חברי משרד הרבנות. וכשפעם שאלתי לרבנו על זה, השיב לי: " רבנות שנוסדה על ידי ידיים חילוניות אינה רבנות נכונה. אך אז היה המצב קשה במיוחד, והרבנים היו אנוסים לזה".
כלומר- הראי"ה קוק מודה כי הידים המייסדות של רבנותו על ירושלים הן ידים חילוניות ומודה שגם התמיכה של מעט הרבנים שתמכו בו עליה נשענים כל כך חזק ה"חברים המקשיבים" היא תוצאה של אונס!! אז מי כאן המשקר??
(ועיין עוד בענין הרקע למינויו של הראי"ה קוק והמסתעף מכך בהרחבה ב"האיש על החומה" חלק ג' עמ' 148-194ובספר "מרא דארעא ישראל" חלק ב' של הרה"ח מנחם מענדיל גערליץ בפרק על הרבנות.).
גם הטענה לפיה התיחסו גדולי הדור באופן מעשי אל הראי"ה קוק כ"רבה של ירושלים" היא שקרית. כבר באלול תר"פ (תשעה חדשים אחרי הכתרת הראי"ה קוק כרבה של ירושלים) החליטה מועצת גדולי התורה של אגו"י (פֶּה אחד!!) כי בכל עניני ארץ ישראל יש לפנות לבית הדין של מרן הגרי"ח זוננפלד וז"ל ההחלטה:
ב"ה ציריך כ"ה אלול תר"פ
כבוד ועד העיר לקהלת האשכנזים בעה"ק ירושלם תבב"א, שלום וברכה!
רבותינו הנכבדים והיקרים שליט"א!
נעים לנו להודיעכם כי ועידת "אגודת ישראל" שהיתה בפרסבורג (שנועדה להיות בעיר וינא) החליטה פה אחד על פי הצעותנו להכיר את בית דינו של רבנו הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד בתור בית דין אשר על אגודת ישראל לפנות אליו בכל עניני ארץ הקדושה..."
גם אחרי פטירתו של מרן הגרי"ח זוננפלד, עמל רבן של כל בני הגולה מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי למצוא מחליף מתאים למרן הגרי"ח זוננפלד ולא חשב אפילו לרגע להסתפק בנוכחותו של הראי"ה קוק בירושלים וכמו שכותב באגרותיו באשר למילוי מקומו של מרן הגרי"ח זוננפלד וז"ל: "בפתרון שאלת ממלא מקומו הנני נבוך מאד, הלא נחוץ אישיות בתקיפות הדעת משפיע ולא מושפע מבני ביתו או מאחרים"...("אגרות מרן הגר"ח עוזר", חלק ב', אגרת תש"ס)
במכתב נוסף כתב מרן הגר"ח עוזר גרודז'ינסקי כתב כי אין כל זכות ערעור לקהילתו של הרב קוק על בחירת ממלא מקום למרן הגרי"ח זוננפלד" (ראה אגרות ר' חיים עוזר, חלק ב', אגרת תשס"ד) מה שמוכיח כי תואר רבה של ירושלים שהופיע מצד גדולי הדור בפניותיהם לראי"ה היה רק מפני השלום ומתוך מאמץ למנוע התלקחות המחלוקת בירושלים שגם כך לא חסרו גורמים שרצו להבעירה.}
דוגמאות אינספור לשקרים וסילופים ממלאות את הספר, ונסיים ב'פנינה' אחת, מחוצפת במיוחד. כך נכתב בעמ' קיט: "תמיכתו של הרב קוק בתנועה הציונית ובהרבה מפעולותיה, לא הייתה מבוססת על ראיות הלכתיות כלשהן, אלא על הגיגי רוחו... מה שאין כן התנגדותם של גדולי הדור שנשענה על דעת תורה ברורה, שמקורה בדברי חז"ל ובדברי רבותינו הפוסקים, ראשונים ואחרונים שאינם משתמעים לשתי פנים". דברים אלו הם דמגוגיה זולה, חוצפה ועזות מצח. הלא ההיפך הוא הנכון - הראי"ה היה היחיד (או כמעט היחיד) מגדולי דורו שנתן את ליבו ללמוד לעומק את כל נושאי הלכות דעות והלכות צבור, בעוד שאר הגדולים בדורו כמעט לא עסקו בעניינים אלו. הגרש"י זוין זצ"ל כתב: "לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק ז"ל היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת" (אישים ושיטות עמוד 232). ביחס לכך מסופר בספר "ליקוטי הראי"ה (עמוד 267): יום אחד ישבו יחדיו הרב והגרא"ז מלצר זצ"ל, ודיברו בדברי תורה. תוך כדי כך נכנס אדם אחד ושאל את הרב שאלה בעיקרי האמונה והרב ענה לו בהרחבה תוך סקירת כל שיטות הראשונים. הגרא"ז התפעל מאוד ואמר בענוותו: "אנחנו מתמצאים בסדר נזיקין וכו', ואילו בנושאים אלו הרינו כמו בעלי בתים פשוטים, ואילו הוא..."
{שימו לב לטענת "חברים מקשיבים": "הראי"ה קוק היה היחיד (או כמעט היחיד) שנתן את ליבו ללמוד לעומק את כל נושאי הלכות דעות והלכות ציבור בעוד שאר הגדולים בדורו כמעט לא עסקו בעניינים אלו"
ואני שואל: אם כך, למה בספר "אורות" או בשאר ספרי ה"דעות" של הראי"ה קוק אין שום מקור הלכתי מהלכות דעות או מהלכות ציבור (או מאיזה הלכות שרק ירצו חברים מקשיבים לבחור) כפי שהובאו בראשונים ובאחרונים?? (וז"ל הגאון רבי יוסף ידיד הלוי (ראב"ד העדה החלבית בירושלים, מגדולי חכמי התורה הספרדים בדורו) בתשובה מפורטת בה התייחס באריכות לראי"ה קוק ולספרו "אורות" (שו"ת שארית יוסף חלק ד' יורה דעה סי' ג', עמ' תל"ב ואילך, תשובה זו פורסמה גם ב"משכנות הרועים" (להר"ר אהרן רוזנברג, ניו יורק, תשד"מ) חלק ג' עמ' א'קנא'-א'קסב') :
מדוע במקום להפנות אותנו למקור תורני מכתביו שיוכיח את גדלותו של הראי"ה בהלכות אלו מספרים לנו סיפורים בשם מרן הגר"א מלצר שאין שום אפשרות לבדוק את נכונותם ושגם אם הם נכונים הם מופנים כלפי מה שאצר בתוכו הראי"ה קוק ולא כלפי מה שפרסם ברבים בענינים אלה כשהוא מקים בכך את התנגדותם של כל גדולי הדור אליו ואל שיטותיו!! (ומרן הגר"א מלצר הוא בכלל אלו שדעתם היתה מנוגדת בתכלית לדעת הראי"ה קוק בכל הקשור לציונות ואביזרייהו).}
נוסיף כי המחבר אמר במפורש (להרב יצחק דדון שליט"א מישיבת מרכז הרב, מחבר "אתחלתא היא" ועוד), שהוא רואה לעצמו היתר לשקר שקרים גמורים בהתקפותיו על הציונות הדתית, שהיא לטענתו "מינות" (נצרות) שכל האמצעים כשרים להציל מידיה (וכל הרוצה מוזמן ליצור קשר בעצמו עם הרב דדון לשמוע את הדברים ישירות מפיו).
{שימו לב כיצד חברים מקשיבים לא טורחים אפילו להיות עקביים בשקריהם. כאן כותב יענקל'ה המקשיב כי המחבר אמר במפורש לר' יצחק דדון מ"מרכז הרב" שהוא רואה לעצמו היתר לשקר שקרים גמורים. לפני כשנה (י"ד אלול תשס"ה) נשאל חבר מקשיב אחר (שי) אודות "דת הציונות" וראו זה פלא, הוא משיב וז"ל: "בשיחה פרטית עם אחד מחברי הודה המחבר (המסתתר מאחורי שם בדוי) שקיבל היתר מרב שכונה בירושלים לכתוב שקרים בספרו כדי "להציל מזרוחניקים מטעותם".
ובכן לא הרי שקרו של יענקל'ה המשיב המקשיב כהרי שקרו של שי המשיב המקשיב הצד השווה שבהן- שניהם משקרים!! ויענקל'ה חושף שקרן נוסף הר' יצחק דדון ממרכז הרב שלא מזמן הוציא לאור את ספרו "אתחלתא היא" (שעוד נתייחס אליו כאן באתר בעז"ה...) שבפתיחתו מופיע מכתב הר' אברהם שפירא למחבר המגדירו "כבוד הרב המופלג והנעלהמחשובי האברכים בישיבה הק' מרכז הרב". אחד מחשובי האברכים במרכז הרב הוא אדם שמשקר ללא כל בושה ואפילו בדברים שעשויים להתגלות ולחשוף אותו ואת חבריו המקשיבים במלא שקרנותם ולא מתבייש לטעון שדבר איתנו ושאמרנו לו שהחלטנו לשקר כדי להציל מהציונות הדתית.
אך אין זה פלא, שנאתו של הר' יצחק דדון לחרדים בכלל ולכאלה שמעזים לחשוף את האמת אודות הראי"ה קוק ויחס גדולי ישראל אל שיטתו ודעותיו מסבירה היטב את האינטרס שלו לשקר במצח נחושה לחברים המקשיבים ולנערים המסכנים הפונים אליהם באשר ל"דת הציונות".
בשידור חי בערוץ כל הנשמה (באלול תשס"ד, בתכניתו של הר' שלמה בניזרי) בנסיון להגיב לתכנית רדיו בה הציג הרב אברהם חזן יו"ר ארגון אזמרך בלאמים את דעת גדולי ישראל אודות הראי"ה קוק בתכנית מיוחדת ששודרה סמוך ליארצייט של הראי"ה קוק כינה הר' יצחק דדון את נשיא אגו"י בארץ ישראל הרה"ג משה בלויא (שהיה בנערותו שמשו של השרף מבריסק המהרי"ל דיסקין והיה יד ימינם של זקני הדור מרן הגרי"י דיסקין ומרן הגרי"ח זוננפלד) בתואר: "צורר היהודים" (תואר המיוחס במקורות להמן הרשע העמלקי, ובהשאלה לאדולף היטלר ימ"ש) כי לא היה לו הרבה מה להגיד מול הטענות המבוססות של גדולי ישראל נגד הראי"ה קוק שהוצגו ע"י הרב אברהם חזן.
אגב, יענקלה המשיב המקשיב... כיצד דיברו הר' דדון והחבר של שי המקשיב עם יואל אלחנן אם לטענתם הוא "מסתתר" ו"לא מעז לחשוף את עצמו"??
ומסיים יענקל'ה המשיב המקשיב:
צר לנו שאנו צריכים להתייחס אל ספר שנוקט בשיטות של שקרים וביזוי תלמידי חכמים, וכל זאת ללא האומץ המינימלי מצד המחבר לעמוד מאחורי הדברים שהוא כותב. ספר כזה כלל אינו ראוי להתייחסות, והסיבה היחידה שהספר זכה לה בכל זאת היא החשש, שמא יש כאלו שקראו את הספר וחשו נבוכים. נסיים כי המעוניין להבין את עמדת היהדות החרדית, עמדה אותה אנו מכבדים ומעריכים מאוד, ואנו מברכים מאוד על בירורה וליבונה, יכול למוצאה בספרים אחרים שנכתבו ע"י תלמידי חכמים אמיתיים (למשל מאמרי הרב ש"ך זצ"ל, ועוד).
לסיום, אציין לתשובה שכתב הרב יובל שרלו ראש ישיבת פ"ת לשואל שקרא את הספר הנ"ל והתבלבל והתחיל להסתפק בדרכו, ושאל את הרב אם יש לו תשובות לטענות המועלות בספר.
הרב שרלו כתב לו רק משפט אחד: "אין הוכחה גדולה יותר לדרך של הציונות הדתית מאשר לראות את הספר הזה ולשמוע מה יש לו להגיד..."
וכל מילה נוספת מיותרת.
יענקל'ה היקר, גם לנו צר על כך שבמקום לשוב בתשובה על השקרים שפרסמת באשר לדעת הר' מרדכי אליהו אודות השירות הלאומי, נתת לעבירה לגרור עבירה נוספת ולהוסיף לשקר ולהכפיש ללא כל סיבה.
אנו מודים לך על חשיפת דברי הר' יצחק דדון המלמדים מי הם חשובי האברכים במרכז הרב כיום. אתה יכול להמשיך להשען על משפטים מטופשים חסרי משמעות של הר' יובל שרלו וחבריו. אך יום אחד תצטרך על כרחך לעמוד מול האמת מול חבר מקשיב ששמו אמת וחותמו אמת ושם כבר לא תוכל למכור את הספורים המטופשים שבעזרתם מחטיאים אתם נערים ונערות שבתום לב חושבים שאתם באים לעזרתם. אנא למענך-חשוב על כך.
אגב, לאחרונה חוזר גם הר' אורי שרקי (ראש המחלקה הישראלית של "מכון מַמְאִיר" על השקר של חברים מקשיבים באתרו וגם הוא מוסיף גירסא משלו לשקר של הר' יצחק דדון וכותב בתשובה: "ואף טען בשיחה עם אברך מישיבת מרכז הרב שהוא קיבל היתר מגדולי הדור לשקר...כאשר שאל אותו יצחק דדון ממרכז הרב על כך שהוא משקר במכוון, ענה שיש לו היתר מרבנים לשקר"
לסיכום: לשיטת חבר מקשיב שי- טענתי שקבלתי היתר מרב שכונה בירושלים לשקר...
לשיטת חבר מקשיב יענקל'ה-טענתי שראיתי לעצמי היתר לשקר...
לשיטת הר' אורי שרקי-
וכולם אליבא דחד "תנא" הלא הוא "מחשובי האברכים במרכז הרב" שמשקר יחד עם חברים מקשיבים ויחד עם הר' אורי שרקי ובלבד שלא יפקחו אחינו ואחיותינו היקרים צאן מרעיתם המובלים על ידיהם אל חיי שקר. והחי יתן אל לִבּוֹ...
ומי שזכה להתרחק משקרנים אלה יבין עד כמה מחויב הוא שלא לעמוד על דם רעו ולא להיות אדיש למצבם הקשה ולסייע כפי יכולתו בהצלת אחיו ואחיותיו ע"י סיוע כפי יכולתו להגברת פעילות ארגון "אזמרך בלאמים" העוסק לבדו במערכה להציל מחיי שקר המנוגדים בתכלית לדעת התורה את אחינו ואחיותינו בכל מקום ומקום. ובמדה שאדם מודד מודדין לו ויזכה לחנך בניו ובנותיו שלא יסורו מדרך האמת אשר הורונו גדולי הדורות אשר לא סרו ממה שקבלו מרבותיהם דור אחר דור ובמסירות נפש דאגו לכך שגם בחשכת הגלות הנוראית בה אנו נמצאים יוכל מבקש האמת למוצאה ולהתענג על חיים לאורה בזה ובבא...