ג' תשרי ה'תשס"ז

יהודי מגרש יהודי-דעת הרב שמואל מוהליבר והנצי"ב אודות מתישבים פורקי עול בא"י



יהודי מגרש יהודי-דעת הרב  שמואל מוהליבר והנצי"ב אודות מתישבים פורקי עול בא"י

כהשלמה לדעות רבני חבת ציון כמו הגרצ"ה קלישר והגר"מ עליאשברג שהובאו כאן בעבר לגבי ישוב הארץ ע"י פורקי עול ובהנהגתם אנו מביאים בזה דעתו של הגר"ש מוהליבר כפי שפורסמה בשעתו במכתב שכתב למנהיג החילוני של חבת ציון ד"ר פינסקר. להלן הכתבה המביאה את דברים הברורים של מרן הנצי"ב והגר"ש מוהליבר המראים בבירור כי כל נסיון להציג את התנועה הציונית כהמשך דרכם של רבנים אלה הוא בבחי' שקר גלוי והוצאת לעז על חכמים גדולים אלה.


האירוע של העלאת עצמותיו של הגר"ש מוהליבר לארץ ישראל, הביא את סופרי "הצופה" לקרוא לציבור הדתי-לאומי ללמוד מאורחות חייו, בפרט בכל הנוגע לצורך בשותפות עם גורמים חילוניים בנוגע לישוב הארץ וכדו'..."בהזדמנות זו מן הראוי לחשוף פרק בלתי ידוע בקורותיו של הגר"ש מוהליבר, ממנו התעלמו רושמי קורותיו מבין החוגים הדתיים-לאומיים.


זה קרה בחורף תרמ"ח. קבוצת סטודנטים מאנשי הביל"ויים שהתיישבה בגדרה, גרמה לפולמוס עז, לאחר שנודע כי הללו פורקי עול ופורצי גדר, המחללים כל קודש.


במכתב שכתב רבינו הנצי"ב לר"ר פינסקר (ר"ח כסלו תרמ"ח) הוא דוחה הצעות פשרה שונות בענין בני גדרה (כמו ההצעה למנות פיקוח רוחני במקום וכדו'). הנצי"ב מעדיף להציע הצעה אחרת לגמרי: לשלם כסף לאותם ביל"ויים כדי שיחזרו לחו"ל, וליישב במקומם יהודים שומרי מצוות! וכך הוא כותב: "טוב יותר לפזר כמה אלפים פראנק וליתן להם לשוב לחוץ לארץ, ולהושיב בגדרה אנשים כשרים מיושבי ירושלים החפצים בעבודת הארץ באמת, ונטיב בזה גם ליושבי ירושלים הנאנקים בחוסר לחם בעיר ה' שמה, והיינו ברוכים בפי שומרים תורה בגלילות אלו, ורבה הטובה בזה כאשר יתפרסם, כי עשינו מעשה רב הנודע לעבודת ה' אלוקי הארץ".


להצעה זו הצטרף הרב מוהליבר במכתבו לד"ר פינסקר מיום ז' טבת תרמ"ח. בראשית דבריו הוא מגיב על דברי פינסקר, כי יש לוותר למען השלום והאחדות.


"תשובתו בדבר בני גדרה אינה מספקת, כי הן אמת כי האחדות היא דבר היותר גדול בכל עם ועם, ובפרט לעם בזוז ושסוי כעמנו. אבל אם לא נתאמץ בכל יכולתנו לראות שהאנשים אשר עלו שמה יהיו שומרי תורה ומצוות, ידע כבודו הרם, כי לא יתאחדו שם עם אחינו אשר הם תושביה מכבר. ואם כן אין אנו מסייעים לעשות אחדות ושלום, אבל אנו מרבים פירוד ומחלוקת. ועל כבודו הרם החובה ליתן חכמה ודעת בלב אוהביו, כי אם חלילה הבאים שם יפרו את התורה והמצוה, אזי יהרסו את הישוב עד היסוד ויגרמו רעות גדולות ועצומות לכלל אחינו.


כי היחשוב כבודו הרם, כי ארץ הקדושה היא כארץ אשכנז או צרפת או אף כארץ רוסיה, אשר תוכל לקלוט אל תוכה כשומר תורה כמפר תורה?"


מסקנתו של הרב מוהליבר היא: "על כן עלינו לעשות כל מה שאפשר להשיב את בני גדרה לדרך התורה והמצוה, ואם לא יאבו לשמוע לקול הורים, אזי אין אופן אחר כי אם שילכו למדינות שבחו"ל ויעשו מה שליבם חפץ"! (המכתבים מתוך "כתבים לתולדות חיבת ציון" של דרויאנוב, חלק ב', עמודים 377/425, פורסם ב"יתד השבוע" ח' בכסלו תשנ"ב, 15.11.91).


 לבסוף נתברר כי הצעה זו אינה מעשית, ולכן ירדה מעל סדר היום. מכל-מקום, כותבי הביוגרפיה של הרב מוהליבר ב"אנציקלופדיה של הציונות הרתית" לא מצאו לנכון להזכיר מילה על פרשה זו, אולי משום שלא תאמה את הקו הרעיוני שלהם. ("יתד השבוע" ח' בכסלו תשנ"ב (15 בנובמבר 91) עמ' 11)




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר