שם הובא
מאמר שהודפס ב'החומה' בגליון חודש תמוז תשל"א, בו רבי אהרן קצינלינבוגן זצ"ל מבאר לפרטי פרטים
את קורות מלחמת היהדות החרדית בגיוס באותה התקופה (שנות ה'תש"ל), וראה זה פלא
- גם בתקופה זו עסקני האגודה ובראשם חברי כנסת המינים מכרו את כל החרדים מכל
המעמדות תמורת בצע כסף תקציבים 'ג'ובים' ותופינים, והגיעו עד לכדי גיוס בני ישיבות
(געוואלד) במסגרת גדוד טובי' (שהוקם ע"י 'ועד הישיבות') למשמר הגבול בירושלים
לביצורים (גיוס תקופתי) וכה לשונו הק' שם:
"אגודת ישראל שמרכזה ונשיאה הי' באותו זמן בת"א נכנס לממשלה הזמנית, כשהוא מקבל ע"כ תמורה כספית לא צנועה, ומיד יצא גם הוא בצו ובקריאה להתגייס למלחמת מצוה ובהקמת פלוגות "דתיות". ידאב הלב בעת נעלה על זכרוננו מה שנתהוה עם פלוגות דתיות האלו, ילדים רכים אשר אך זה יצאו מעריסתם שלא ידעו רובה קשת מהו, העמידו אותם על הקסטל ועל כביש לטרון ולא ארכו יומיים שלשה וחוצות ירושלם הודבקו במודעות אבל יום יום על עשרות חללים שנפלו על "מזבח המולדת" וכה נפלו חלל על מזבח הכפירה כל הפלוגות הדתיות. מפני מה ? מפני שנשיא אגו"י העולמית נתחשק לו לשבת על כסא המלוכה בממשלה הזמנית של בן גוריון שר"י. אבות הבנים צרחו בקול מר ומרטו שערות ראשם הזעיקו עיר ומתים על הלקח בניהם הרכים ושמו אותם מטרה לחיצים בראש החזית, אבל קולם הי' כקול קורא במדבר. כי השליטים ידעו מה שהם רוצים וכה הלכו שבי לפני צר. וכאן המקום להזכיר כי חלק לא מבוטל לקחו בזה "הנוער האגודתי" שהם הוליכו שולל את הנוער שהי' תחת דגלם."
ובהמשך מתוארת מכירת בשר בני הישיבות לצבא הטמא במסגרת קצביית
'ועד הישיבות':
"והשתלשלות הענינים הי', כי בתחילה כל בחור ישיבה
הי' מקבל פטור מהגיוס, אלה שהיו נמנים על נטורי קרתא לא הכירו בפטור שלהם ולא
הזדקקו להם בכלל. והנה ביום בהיר אחד קם ועד הישיבות שהנשיא שלהם הי’ הרב הראשי
ד"ר הרצוג. והוא התחיל להיות הפטרון והמייצג של בני הישיבות. כלומר
שבמקום שהפטורים התקבלו ישר ע"י לשכת הגיוס של השלטון, רצה לזכות את השלטון
שהוא יהי' המכניס המוציא והמשחרר.
"ועד הישיבות" עשה סדר כהוגן וכהלכה שלא יהי'
ח"ו משתמטים מהשוק שהיו פוטרים עצמם ונהנים מהזכות של בני הישיבות. וכך יצא
הגזירה שכל בן ישיבה צריך להזדקק מתחילה לועד הישיבות ולקבל מהם אישור שהוא בן
ישיבה שתורתו אומנתו ואח"כ ילך עם זה ללשכת הגיוס, ולקבל פטור.
"ועד הישיבות" עוד הרחיק לכת בהקמת "גדוד טובי'"
ולקחת בני ישיבות לביצורים, אשר זה הוכח שחור על גבי לבן כי זה הי' מעשה ידיהם
למצוא חן בעיני הפריץ, כי אחרי שנהרג בסנהדרי' הצעיר מרדכי גלצר ז"ל מיד
הופסק ההליכה לביצורים, למרות ששבוע לפני זה הלכו נטורי קרתא בבקשת תחנונים אצל
ראשי הישיבות שלא ישלחו את בני הישיבה לביצורים, אבל אחרי נפילת החלל היו פני
הדברים אחרת.
ראשי השלטון בראותם הפטרונים החדשים וכי יש להם מפתח לכל
בני הישיבות ע"י "ועד הישיבות" זה, התחכמו עוד יותר ובמקום לתת
פטורים התחילו לתת רק דיחויים לתקופות קצרות וכל בן ישיבה צריך לחתום על הצהרה
שהוא נאמן לחוקי המדינה ושהוא יבוא בכל עת שיקראו אותו להתגייס לצבא.
ע"י
מפתח "ועד הישיבות" זה יש להם לשלטון דרכים איך לעמוד על השער וזה לא
מזמן נשלח פקודה מטעם "ועד הישיבות" שאסור לכל בן ישיבה להשתתף בשום
מחאה והפגנה רק ללמוד ולא לעשות ולקיים. ובאם לאו הרי שבט הגיוס מוכן ומזומן."