---

דעת תורה לרגל המצב והסכנה בארה''ק

---

בזמן הקרוב נביא לפניכם דברים מאלפים מהגאון רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצוק"ל מתוך הספר "שיעורי רבנו משולם דוד הלוי"-דרוש ואגדה, ביאורי תפילות, עובדות, עניני השעה" המאירים את חשכת תקופתנו באורה של תורה. (הדברים הם מחלק עניני השעה שבספר סי' ח"י ובבחינת והחי יתן אל לבו). ברצוני להתריע אודות דעות ורוחות זרות הנושבות לתוך מחנינו, ולדעתי מי שחסר לו בהירות בענינים אלו הרי הוא לקוי חס ושלום באמונה בתורתנו הקדושה. ואין כוונתי לבוא בדברים אודות הציונות והמדינה עצמה, כי הרי הדברים פשוטים וברורים הם לעין כל רואה, וכמו שכבר כתב עליהם הגר"ח ז"ל [הגאון רבי חיים מבריסק] שכל מטרתם היא לעקירת הדת ושכחת התורה, ולהפוך את כלל ישראל לאומה ככל האומות וככל הגויים בית ישראל רח"ל, זוהי כל מגמתם, ואם בשעתו אמר זאת הגר"ח ז"ל בגדר חכם עדיף מנביא, הרי היום כבר נתבהרו הדברים ופשוטים הם לעין כל רואה, ולא על זה אבוא בדברי עתה. אמנם מה שעומד על הפרק הם דברים הנוגעים ליסודי הדת ולכמה מתוך י"ג העיקרים שסידר לנו הרמב"ם, והרי מי שחסר לו הידיעה והאמונה השלימה באלו העיקרים הוא לקוי ביסוד אמונתו. בין הי"ג עיקרים נצטוינו להאמין שהבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, וכמובן שבכלל זה שאין שום דבר אפילו הקטן ביותר שלא נעשה ע"פ רצונו יתברך, ומי שאינו מאמין בזה כבר כפר במציאות הבורא יתברך. ועוד מכלל העיקרים שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו, ונכלל בזה שהנהגת הבורא בעולמו הוא ע"פ שכר ועונש כמבואר בתורה, וכל עניני שכר ועונש תלויים הם בקיום התורה ומצוותיה ולהיפוך בחטאים ובעבירות על ציווי התורה רח"ל, דמי שמקיים מצוותיה ואזהרותיה יקבל שכרו, ומי שעובר עליהם יבוא על עונשו, וכלעיקר מציאות המיתה בכלל ישראל היא רק בגלל החטאים, כפי המבואר במדרש רבה דכשקיבלו ישראל עליהם את התורה בסיני אמר הקב"ה למלאך המות שאין לו יותר רשות בהם, אולם כשחטאו בעגל חבלו במעשיהם וחזרה למלאך המוות שליטתו עליהם, וזהו שנאמר אכן כאדם תמותון כאדם הראשון שחטא ונגזרה עליו מיתה, וכל כל התנהגות השי"ת עם ישראל תלויה בקיום התורה והמצוות, וכפי שנאמר להדיא בפרשת בחקתי 'אם בחקתי תלכו וגו' שאז יהיו כל הטובות, ואם לא תשמעו לי וגו' הרי התוכחה מבוארת. ונמצא שכל הוויות העולם הם מהקב"ה וכל הרעות הבאות על ישראל הרי הם מחמת החטא, והחטא הוא המביא את העונשים, ומי שאינו מאמין בזה כפר בעיקרי האמונה, וכל זה הם דברים פשוטים וברורים. עוד צריך לדעת שכל הסיבה שאנו עתה בגלות הוא כפי שאומרים בתפילה מפני חטאינו גלינו מארצנו, דמחמת זה גזר עלינו הבורא יתברך גזירת הגלות, וכל דבר שנגזר מן השמים אין האדם יכול לשנותו בכוחות עצמו כלל ועיקר, וכל תקוותינו וציפיתנו היא לביאתם של אליהו הנביא ומשיח צדקינו בב"א שאז יתגלה כבודו יתברך ויתגלה לעין כל הנהגתו למעלה מדרך הטבע, ואז ירד לנו מן השמים בית המקדש של אש, ויערה עלינו רוח טהרה ממרום ומלאה הארץ דעה את ד', ועל זה אנו מתפללים כי לישועתך קיוינו כל היום, וכל זה בכלל יסודות הדת הם, ועד שלא יפקדנו ברחמיו הרי אנו בגלות ועלינו לקבל על עצמנו גזירת המקום, וגם לא נוכל בכוחות עצמנו להועיל מאומה לשנות הגזירה זולת ע"י תשובה שתזרז את גאולתנו. ולפי כל זה הדבר פשוט שמי שמדמה בעצמו שע"י הסכמים שונים [ובפרט אלו הנעשים ע"י הציונים פורקי העול המכנים את עצמם מנהיגי ישראל תוך התכחשות גמורה להנהגה העליונה וחילול כל התורה והמצוות] תיפסק שפיכות הדמים בארצנו הקדושה, או להיפך שע"י עריכת ההסכמים תתגבר השפיכות דמים, ובכלל זה מה שסבורים שצריכים להתעמק ולדון האם ע"י ההסכמים ישתפר המצב או יהיה גרוע יותר ועפ"ז לחוות דעה האם להמשיך במשא ומתן עם הערבים או להמנע, כל מי שחושב בדרך זו הרי הוא טועה בהנהגת העולם, כי הדבר ברור כי אין השפיכות דמים נובעת אלא כתוצאה מהחטאים, ובפרט בשעה שכאן בארה"ק מנותקים מאות אלפי ישראל ממקור מחצבם ומשמירת המצוות, ורובא דרובא מילדי ישראל מתחנכים בארה"ק לחינוך של כפירה בתורה ומצוות. והנה כל הציונים ללא שום הבדל בין אלו המכונים שמאל ובין אלו המכונים ימין, הצד השווה שבהם הוא שיש להם מטרה אחת שיהיו ככל הגויים בית ישראל, בהנהגות ככל העמים ובפריקת עול תורה ומצוות. ובאמת במעשיהם אלו כבר איבדו כל זכות השייכת לעם ישראל, דכל מה שנאמר והובטח לעם ישראל אינו אלא אם ילכו בדרכי אבותיהם, דהנה אפילו עשו היה יכול להיחשב זרע אברהם ויצחק ורק משום שלא הלך בדרכם הופקע מלהיקרות זרעם כמש"כ ב'בית הלוי' (בראשית כה' ל') דבשעה שפקר עשו ויצא לתרבות רעה אז הפקיע עצמו מלהיות זרע אברהם, וכמ"ש שם 'דמי שילך בדרכיו של אברהם ודתו הוא הנקרא זרעו ועליו הוא דחל השיעבוד, אבל מי שאינו הולך בדרכיו אינו נקרא זרעו כלל ע"ש בדבריו, וכן מבואר מלשון הרמב"ם (פ"י ממלכים ה"ז) 'כי ביצחק יקרא לך זרע, ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך, מכלל שהוא לבדו זרו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה' ע"כ, ומבואר דזהו כל המהות של כלל ישראל זרע אברהם מה שהולכים בדרכיו של אברהם ודתו, אבל בלאו הכי אין חשיבות לעם ישראל ולזרע אברהם דגם עשו היה מזרע אברהם ויצחק, ומי שחושב שעם ישראל הוא עם ככל האומות בגלל שיש לו מדינה ודגל ושפה הרי זו כפירה בכל המהות של כלל ישראל, והוא היפך הגדלות של עם ישראל, שכלל ישראל אינו שייך לגשמיות ולכחי ועוצם ידי, וכל מעלתו היא בקיום רצון ה'. ובאמת הציונים אינם ראויים להיקרא זרע אברהם שהרי ודאי אינם 'מחזיקים בדתו ובדרכו הישרה', אלא להיפך מורדים בגלוי בדתו ובדרכו הישרה, ואין להם כלל שום זכות שמגיעה לעם היהודי. ומה גדולה הסכנה אשר לאחרונה נשתרבבה במחנינו, סברא חדשה להבדיל בין חוטאים למיניהם ובין הימניים שבהם לשמאלנים שבהם, אשר אף שודאי שייך חילוקים בזה, אולם כל זה הוא במה שנוגע לכל יחיד ויחיד בדינו כלפי שמיא, אבל כשמדובר ברעיון של לאומיות בכלל ישראל ובמחשבה הכפרנית כי כלל ישראל אינו מושתת על קיום תורה ומצוות, הרי בזה שווים כולם דכבר כפרו בכל מהותו של כלל ישראל והתורה כולה, שהרי גם אנשי הימין והממשלה בראשותם מחללים שבת בריש גלי ומחטיאים את הרבים לא פחות, אלפי ילדים גדלים על ידם בכל שנה לכפירה באלקים חיים ולחילול שבת וכל העבירות. [ובירידה לחילוקים אלו כמעט מן הנמנע שלא יתקרר ויפיג מאיתנו את הסלידה והפחד מהחטא, כי הרי באמת נמצאים אנו במדינה שכל כולה פריקת עול תורה ומצוות וסביבנו נמצאים תדיר מחללי שבת בפרהסיא ואוכלי נבלות וטרפות, ואנו זקוקים לרחמים רבים שלא תחלש אצלנו ההרגשה והאמונה ברוע החטא. ועל כן ההצלה היחידה היא לכל הפחות לבנות ולגדור חומה מסביבנו, ולהתרחק ולהתנזר מהם ככל שאפשר, לשנן את הידיעה כי משנאיך ה' אשנא, שצריך לשנוא את החטא ואת עושי הרשע, ולהתבונן ברוע החטא והשפעתו לרעה על כל הבריאה, כי אין לנו מושגים בהשפעתו הרוחנית של כל חטא וחטא על הבריאה כולה וגודל הטומאה היורדת בעולם מחמתו. אולם כאשר הוסרה החומה המבדילה בינינו לבינם, ומשתפים פעולה עימהם וחיים בשלום ובשלוה איתם, ובפרט כאשר מחלקים בין סוגי הכופרים הללו למיניהם שהללו יותר טובים מאלו, לאלו מותר להתקרב ולאלו לא, הרי אנו מרעילים את נפשינו בקרירות לכל ענין רוע החטא]. ועל כן לא יעלה על הדעת לחשוב ולהתדיין האם מותר או אסור לערוך ההסכמים הללו, כי הרי נצטוינו להאמין שהקב"ה מעניש לעוברי מצוותיו אם בכה ואם בכה, וכל ההסכמים לשווא הם. הם טועים לסבור שהכל הוא בטבע ובמקרה רח"ל, וממילא הכרעותיהם הם ע"פ הנהגה טבעית, ומשום כך דנים ושוקלים שהדרך היחידה לישב בשלוה היא ע"י הסכמי שלום והחזרת שטחים, ובפרט שאין להם דרך אחרת מגודל הלחץ שלוחצים עליהם אומות העולם. ומשל למה הדבר דומה, לשביל שהיה עובר ע"י גדר ומאחורי הגדר עמד אחד ומקלו בידו והיה מכה בו לכל מי שעובר לפני הגדר באופן שאינו נראה, כאשר עברו הימים התאספו העוברים והגיעו למסקנה כי אין מנוס אלא להתפייס ולהתאחד עם המקל ואולי יסיר חרונו מהם, בהתעלמם מן המציאות כי המקל לא יכה בלי שיהא בו כח המרימו, וצריך לבדוק מי הוא המכה ועמו לדבר ולא עם המקל, וכך נוהגים הציונים באיוולתם לשאת ולתת עם המקל במקום לדון עם המכה במקל. אבל אנו שמאמינים בתורה הקדושה כי הכל מאתו יתברך, ממנו השלום וממנו המלחמות, ואין תלוי כלל בהסכמים של שלום בין האנשים, וממילא אין כל הענין הזה נוגע לנו כלל. והנה אף שתמיד הלכו המזרחי יד ביד עם כל הציונים, נהיה לאחרונה קצת קרע ביניהם ובין שאר הציונים בגלל העקמומיות שלהם בענין ארץ ישראל השלימה, ובמקום שהיהודים החרדים יתנערו ויתרחקו לגמרי מהמזרחי עוד משתפים עמם פעולה בענין הזה, ונעשים עוד יותר 'פרום' מהם בענין החזרת שטחים וכדומה, ונוסעים באותה עגלה של המזרחי, עד כדי כך שבאחרונה יצאו בקריאה להפסיק את השיחות עם הערבים עד שייפסק הטרור ושאסור להחזיר שטחים וכו', ולא פעם אחת בלבד אלא כמה פעמים יצאו בקריאה זו, והנה מלבד שאין בזה שום תועלת חוץ מהתגרות בעלמא שהרי בלאו הכי אין שומעים להם, הלא דיבורים אלו אם להחזיר שטחים או לא, ואם השלווה תבוא ע"י שיילחמו או ע"י שיעשו שיחות שלום וכו', כל זה נוגד את היסודות של עם ישראל וכמו שנתבאר. ואין לטעות ולחשוב כי יש כאן שאלה של ויתור על ארץ הקודש, כי לא בכיבושם נתחזקה אחיזתנו בארץ ישראל המובטחת לנו, ולא שייך שום כיבוש וחזקה מדעתינו קודם ביאת גואל צדק ובעת שיעלה הרצון לפני הבורא יתברך שמו, ובפרט בכיבושם של הני פורקי עול בודאי לא ניוושע כלל, וממילא אין כאן שום וויתור בהעדר שלטונם. והדבר ברור ופשוט שאין בשלטון המדינה על ארץ ישראל להחשיבה תחת ידינו, ולא בביטול שלטונם להחשיב שהיא נשללת מאיתנו, אלא אנו באמונתינו כי הכל תלוי ברצונו יתברך בהשגחה העליונה, והתנהגותו בשכר ועונש מותנית בשמירת מצוותיו ותורתו וחלילה להיפך בהעברה על רצונו. ובאמת שכל זה הם דברים פשוטים וברורים רק שמחוסר שימת לב קורה שאפילו בני תורה טועים בזה ועל כן ראיתי צורך לאמרם. [ושורש הטעות שטועים אחריהם זהו מחמת שכשהאדם רחוק מלימוד התורה כראוי, ממילא הוא רחוק מדעת תורה עד שאין לו כלל מושג מהי דעת תורה, ואם מישהו היה לומד אפילו שנה אחת תורה כראוי ומתפלל ברצינות ובכוונה היה מגיע קצת לדעת תורה אמיתית, אבל לפי המצב של הלימוד היום הלימוד שטחי ואין יראת שמים וממילא רחוקים מדעת תורה. זכורני לפני עשרות שנים שהוצרכתי ללכת ברחוב קינג ג'ורג, וכשעברתי שם היה שם הפגנה של ההסתדרות לרגל הראשון במאי ובין המפגינים היו גם אנשים עם זקנים ופיאות וציצית, היו אלו תימנים וספרדים שההסתדרות נתנה להם עבודה, ולכן כשאמרו להם ללכת להפגין בראשון במאי הלכו להפגין, ככה זה כשחסרה ידיעת התורה לא מועילים מעשי המצוות ונשארים רחוקים מאד מדעת תורה, וכלל לא ראו דבר גרוע ללכת להפגנה של הקומוניסטים, בזמן שעצם הענין של הקומוניזם היא כפירה ועקירת כל התורה].

---

המשך דברי הגרמ''ד הלוי זצוק''ל

---

אמנם כנגד כל דבר אמיתי יש מלחמה, ונאמר בירמיה (א' ח'-יז') שאמר ה' לנביא ירמיה 'אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך וגו' ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם'. והיינו דהגדת הנבואה של ירמיה היתה צריכה מסירות נפש, ונצטווה כמו שנצטוו ישראל במלחמה שלא לפחוד מפניהם, ואז מובטח שה' יהיה עמו להצילו ולא יארע לו שום נזק מהם, כמש"כ 'ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם ה' להצילך', אבל אם חלילה יפחד מפניהם אז יתקיים בו 'פן אחיתך לפניהם', וכמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים 'וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה וכו' ולא עוד אלא דכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל וכו' ע"ש. וזה נוגע לכל הענינים הרוחניים שיש נגדם מלחמה כי כן הוא שלוחמים תמיד נגד האמת, דזהו מצב של מלחמה שאסור לפחוד בו כמו בכל מלחמה, ואז מובטחים מכל נזק. עלינו להתחזק בידיעה כי הדבר היחיד שיביא לנו טוב אינו אלא 'עשית שלום' עם הקב"ה ע"י לימוד תורה וקיום המצוות, וכל המחשבות הנשענות על מעשי ידי אדם בין אם במלחמה ובין בהסכמי שלום נודף מהם ריח של כפירה, כי כל מי שמאמין בהשגחת ה' בעולם ובשכר ועונש צריך לזלזל בכחי ועוצם ידי ולבטוח רק בה'. ועיי' בהושע פרק יג' (הפטרת ויצא) שהוזכרו הרבה טענות על עם ישראל על עבירות חמורות ע"ז ושפיכות דמים וכו', ובתוך הדברים מזכיר הנביא 'אשר אמרת תנה לי מלך ושרים', ומבואר שגם זה בכלל העבירות החמורות. וצ"ב שהרי זו מצוה למנות מלך, ואף שמתחילה ביקשו שלא לשמה עכ"פ אין זו עבירה ואדרבה מתוך שלא לשמה בא לשמה. אמנם מבואר מכאן דהבקשה שביקשו שימה לנו מלך ככל הגויים, שמטרתה היתה שרצו מלך שיילחם לפניהם ככל הגויים וסברו שע"י שיהיה להם מלך וצבא ינצחו במלחמותיהם, זה גרוע מסתם שלא לשמה, אלא יש בזה ענין של כפירה בכל היסוד של כלל ישראל שהנהגתם תלויה רק בקיום המצוות ועשיית רצון ה', דרק אם בחקתי תלכו יהיה טוב לעם ישראל, ואם יש חטאים יש עונש ולא יועיל שום מלך, ועל כן שפיר כלל הנביא טענה זו עם הטענות על עבודה זרה. והנה כיום כבר הרגילו הציונים את עם ישראל בטעות ובעבירה זו של הרגשת כוחי ועוצם ידי, ושזה כל קיומנו בזכות כוחנו וכו', ומרוב התעמולה שעושים כבר במשך שנים כבר נעשה המצב שמי שבוטח בה' ומזלזל בכוחי ועוצם ידי כבר לועגים לו, אבל זהו המצב המיועד להיות קודם ביאת משיחנו, כמבואר ברש"י בתהילים (יד' ו'-ז') על הפסוק 'עצת עני תבישו כי ה' מחסהו, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל', ופירש"י 'עצת עני תבישו אתם אומרים שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחים בה' כי ה' מחסהו, מי יתן אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל', ע"כ. מבואר שלפני ביאת הישועה יאמרו שזו בושה לבטוח בה' וזהו המצב כיום, ונקווה שיקויים בנו בקרוב המשך הפסוק שיתן מציון ישועת ישראל ואז יראו כולם שאין שום דרך אחרת זולת הבטחון בה'. ופעם אמר לי מרן ז"ל שיבוא זמן שכל עם ישראל יראו איך שכל השיטות של כוחי ועוצם ידי לא הועילו כלום לעם ישראל, ואין שום עצה רק לחזור אל ה', וזה מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה (פ"ז ה"ה) 'שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין', והיינו שיבינו שכל הכוחי ועוצם ידי אינם מועילים כלום לעם ישראל, ואין עצה אלא לחזור בתשובה אל ה' ואז יגאלו. ובכלל הרגשת הכוחי ועוצם ידי שיש להם על כך שיש להם צבא ופצצות היא מוכיחה על חולשתם וסכנתם בכל עת ולא על חוזקם, כמש"כ רש"י במדבר יג' יח' 'החזק הוא הרפה, סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם', וכן מבואר במיכה ה' ו' 'והיה שארית יעקב וגו' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם', ונאמר שם בהמשך הפסוקים 'והיה ביום ההוא נאום ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך', הרי שאם יהיה בטחון וייאמר עליהם לא יקוה לאיש וגו', יכרת ה' הסוסים והמרכבות והמבצרים של ישראל שאין צורך בהם מאחר ובוטחים בה', שסימן החוזק והבטחון הוא כשאין צריכים יותר לצבאם ולמבצריהם. [ולפעמים כשמצליחים הציונים להרוג איזה מחבל מיד ששים ושמחים, וכן לא מכבר היתה שמחה לציונים שהרגו איזה ראש למחבלים, אבל נתבונן מה הרויחו בזה שהרגו ערבי אחד ועל מה הששון ושמחה, וכי חסרים ערבים שימלאו את מקומו, ועתה רק נוסף על שנאתם גם הרצון לנקום ולהרוג, ובדרך כלל מי שבא תחת הראשון גרוע ממנו. ויש לרמוז זאת בתהילים (לז' לה-לו) דכתיב 'ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן, ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא', וצ"ב דאם הרשע עבר ואיננו למה ילך לחפש אותו ומדוע נאמר 'ואבקשהו', אלא הפשט הוא שכשרשע אחד עובר זה שבא במקומו הוא גרוע יותר, וזה הפשט ואבקשהו להראשון ולא נמצא אלא יש רק גרוע ממנו]. והנה מצינו בפרשת וישלח שיעקב אבינו ע"ה נכנע מאד לעשו, ששלח לו דורון והשתחוה לו ז' פעמים וכו', ולעומת זאת עם המלאך נאבק כל הלילה עד שגבר עליו והוצרך המלאך לבקשו שלחני, וכן כתיב בפרשת ויצא (כט, י) 'ויגל את האבן מעל פי הבאר' ופרש"י 'כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול', וכן מצינו בשבטים שהיה כוחם רב ועצום כמבואר במדרשים בכמה מקומות, ושמעון ולוי לבדם הרגו כל עיר שכם וכתיב שם 'ותהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם', ובודאי היו יכולים לגבור על עשו והגבורים שעמו, ומ"מ הכניעו עצמם לפניו, ורק אם לא יועיל הדורון התקין עצמו למלחמה, וכן כשבאו השבטים למצרים בזמן הרעב ונתגרה בם יוסף ואסר את שמעון ובנימין הלא יכלו להחריב כל מצרים בכוחם כמבואר במדרש רבה (בראשית צג' ח') לא כן היה דרכם אלא כמו שאמר יעקב בפרשת מקץ (מג, יא)'זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי וגו', שיעקב הבין שיש לפתוח בטוב והתחנפות מעט אליו, ולא להתחיל בדרכי מלחמה. והביאור בזה הוא דיש חילוק בין מלחמה גשמית למלחמה רוחנית, דבמלחמה רוחנית נלחמים בכל הכח והגבורה, ועל כן עם המלאך ועם שכם שהיה בזה מלחמה רוחנית נלחמו והראו כוחם הגדול, אבל במלחמה על גשמיות הדרך בזה להיכנע ולא להראות גבורה. והנה מעשי אבות סימן לבנים, שהיו חז"ל לומדים ממעשי האבות כיצד תהיה ההנהגה עם האומות בגלות, כמש"כ הרמב"ן (לג, טו) 'ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא היה נסיב עמיה רומאין וכו' מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו וכו' (וע"ע בדבריו שם לב, ט), הרי שדנו התנאים בפרשיות אלו כדי להבין מהם דרכי המלחמה עם האומות, ומזה יש ללמוד לכל הדורות שכך היא ההנהגה בגלותנו לילך בדרכים טובות ובדורון ולא ללכת בדרכי מלחמה, וכך היה מנהג ישראל כל הדורות להכניע עצמם תחת הגויים. ואילו כיום הפכו את היוצרות, שעל דברים רוחניים שעליהם היה צריך להלחם ולמסור את הנפש אין עושים מלחמה, ואילו בענינים גשמיים שבזה הושבענו שלא למרוד באומות ולא לעלות בחומה, בזה עושים מלחמה ומתגרים באומות, וגם החרדים משתתפים עם הציונים בזה, ומרגישים הרגשה של כוחי ועוצם ידי. וממש אפשר לומר על זה את הפסוקים שבהפטרת פרשת מסעי (בירמיה ב') 'מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו וגו' הכהנים לא אמרו איה ה' ותפשי התורה לא ידעוני וכו' ואחרי לא יועילו הלכו וכו' ועמי המיר כבודו בלא יועיל וגו' תיסרך רעתך ומשבתיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' וגו', הרי שנאמרו שם דברים נוראים על כך ונאמר שם 'ותופשי התורה לא ידעוני', וזהו המצב כיום שגם הבני תורה הולכים אחר הע"ז הזו של כוחי ועוצם ידי, ושקועים בשאלות הללו של הפגנות והחזרת שטחים ושאר הענינים, ועל כך נאמרו שם ענשים חמורים 'תיסרך רעתך', והציונות גרמה כ"כ הרבה צרות לעם ישראל אפילו בגשמיות, הלא דם ישראל נשפך כמים גם אחרי כל השלום שעשו עם הערבים, ויהודים חיים בין הגויים בהרבה ארצות בלי חשש, וכל הסכנות שיש בארצנו כעת הם רק עונשים על חטאים, וכל זמן שיש חטא לא יעזור שום דבר רק תשובה והתקרבות אל ה' יכולה להביא ישועה. אבל אם ימשיכו עם הדיבורים והמחשבות הללו של כוחי ועוצם ידי ה' ירחם אלו ענשים יכולים לבוא עי"ז, דהלא אין הנחש ממית אלא החטא ממית, והכל תלוי רק בקיום התורה והמצוות ולא בשום דבר אחר [ומצינו שאפילו גויים נענשים על המחשבות של כוחי ועוצם ידי כמבואר במדרש רבה ריש פרשת משפטים 'ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב אימתי ניתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע ע"י שנתגאה ואמר הלא דא היא בבל רבתא א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת בתקוף חסני ויקר הדרי, ואין אתה יודע שהכל שלי הגדולה שלי והחסן שלי הכבוד שלי וההדר שלי וכו' א"ל הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא וכו' חוסנא תוקפא ויקרא יהיב לך ואתה אמרת בתקוף חסני ויקר הדרי, הוי ועוז מלך משפט אהב' ע"כ, עאכו"כ שעם היהודים יבוא משפט על ענין זה שתולים בכוחם ועוצם ידם]. ובכלל כל הדרך של הציונים עם הנשק והמלחמה אין זו הדרך של הנהגת היהודים בגלות, ודרך זו לא תיטיב עם היהודים, היהודים ידעו כל הדורות להנמיך את ראשם ולא למרוד נגד המלכות, אדרבה תמיד התפללו לשלומה של מלכות, רק הציונים אמרו כוחי ועוצם ידי ומרדו בגויים, ואין מרויחים עם זה כלום רק מפסידים, ועד שיבוא משיח צדקנו אין לנו שום רשות למרוד בגויים, ואין לנו צורך לא במדינה ולא בצבא. אפילו לגבי היטלר ימ"ש יש אומרים שהיה צריך לנהוג אחרת ואם היו פועלים עמו כדרך שפעלו עם כל המלכים והפריצים בשתדלנות של כסף וכבוד אפשר שהיה אחרת, אבל הציונים בגאוותם שלא הסכימו להשפיל ראשם הבעירו את כל העולם כנגדו ובזה גרמו לו להלחם בהם. אחרי מלחמת העולם השניה היו משפטים בנירנברג נגד מנהיגי הנאצים ימ"ש, והיו שם חוקרים מאמריקה שחקרו את הנאצים, אחד מהם היה יהודי והוא חקר במשך ג' ימים את ריבנטרופ שר החוץ של גרמניה בזמן היטלר וכתב אח"כ ספר על זה, וריבנטרופ אמר לו שהיהודים עשו שטות גדולה בזה שיצאו נגד היטלר והמרידו את העולם נגדו, שבזה הבעירו את חמתו והחליט לצאת למלחמה נגדם, ואילו היו משחדים אותו בכסף ובשתדלנות כדרכם היה אפשר להציל הרבה, אמנם הציונים בגאוותם ובאמירתם כוחי ועוצם ידי מאסו בהנהגה זו של הגלות, וממילא יש להם חלק גדול גם בכל השואה האיומה שאירעה לעם ישראל. ובלא"ה ידוע ומפורסם שלא פעלו להצלת היהודים מאירופה אף כשהיה להם אפשרות וכסף לכך, היה נח להם בכך שייהרגו יהודים ותיעשה שואה גדולה שעי"ז יוכלו לחזק את תביעתם להקמת מדינה, וכפי שאכן צלח בידם, וידוע מה שאמר גרינבוים שהיה מראשיהם 'עז אחת בארץ ישראל שווה יותר מאלף יהודים בפולין'. החובה שיש עלינו בסוף הגלות הקשה הזו היא לבטוח בה' ולצפות לישועתו, ולדעת שלכל דבר שקורה יש חשבון מדוייק, ואף שכיום איננו מבינים החשבונות ונסתרים דרכי ה', אבל כשיבוא המשיח יתברר הכל, גם כשיהודי נרצח חלילה יש בזה חשבון ואין שום דבר בלי חשבון, גם למליונים שהרג היטלר יש חשבון מדוייק. הנה הרמב"ם כתב בסוף הלכות מלכים דהנוצרים והמוסלמים לא באו אלא כדי ליישר דרך למלך המשיח (בדפוסים ישנים וכן נדפס ברמב"ם מהדורת פרנקל), והלא הם הרגו כ"כ הרבה יהודים אלא שאנחנו איננו מבינים זאת ורק לעת"ל יתברר הכל, מה שנדרש מאיתנו זה לחכות לישועת ה' ולהתחזק בתורה וירא"ש. ולפי כל האמור מובן ממילא שאין שייך כלל הטענה שטוענים אחרים שיש כאן 'מלחמת מצוה', מחמת שיש סכנה מן הערבים, וכן טענו בפני בעת מלחמת לבנון ורוצים שהרבנים יכריעו בכך שהיא מלחמת מצוה, והנה גוף הדבר שיש סכנה ושהפתרון הוא מלחמה ג"כ אינו ברור ואין אפשרות לבררו, והרבה שיקולים במלחמה הם פוליטיים ואין אפשרות לאדם לדעת כל הפרטים הנוגעים לענין זה, רק בית דין מומחין שישבו ויביאו לפניהם את כל הפרטים יוכלו לדון ולהכריע בענין מלחמת מצוה. אמנם אין צריך לכל זה, דמלחמת מצוה היה שייך אילו קיום המדינה היה בהיתר, אבל כיון שעצם מציאות מדינה זו בנויה באיסור וגם כל תכליתם היא נגד תורתנו, ממילא כל דבריהם ומעשיהם אסורים. למה הדבר דומה כשיש שאלה על בשר אם נמלח כהלכתו או לא, ואחר זמן התברר שהבשר היה חתיכת חזיר, שממילא אין צורך כלל לדון על מליחתו שהרי בודאי אסור, וממילא אין כלל נידון להתיר המלחמה מדין מלחמת מצוה, שהרי כל המדינה הזו היא כחתיכת חזיר, ואין שייך לדון על פרט מסויים אם הוא מותר או אסור.