המשך דברי הגרמ''ד הלוי זצוק''ל
אמנם כנגד כל דבר אמיתי יש מלחמה, ונאמר בירמיה (א' ח'-יז') שאמר ה' לנביא ירמיה 'אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך וגו' ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם'. והיינו דהגדת הנבואה של ירמיה היתה צריכה מסירות נפש, ונצטווה כמו שנצטוו ישראל במלחמה שלא לפחוד מפניהם, ואז מובטח שה' יהיה עמו להצילו ולא יארע לו שום נזק מהם, כמש"כ 'ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם ה' להצילך', אבל אם חלילה יפחד מפניהם אז יתקיים בו 'פן אחיתך לפניהם', וכמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים 'וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה וכו' ולא עוד אלא דכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל וכו' ע"ש. וזה נוגע לכל הענינים הרוחניים שיש נגדם מלחמה כי כן הוא שלוחמים תמיד נגד האמת, דזהו מצב של מלחמה שאסור לפחוד בו כמו בכל מלחמה, ואז מובטחים מכל נזק.
עלינו להתחזק בידיעה כי הדבר היחיד שיביא לנו טוב אינו אלא 'עשית שלום' עם הקב"ה ע"י לימוד תורה וקיום המצוות, וכל המחשבות הנשענות על מעשי ידי אדם בין אם במלחמה ובין בהסכמי שלום נודף מהם ריח של כפירה, כי כל מי שמאמין בהשגחת ה' בעולם ובשכר ועונש צריך לזלזל בכחי ועוצם ידי ולבטוח רק בה'.
ועיי' בהושע פרק יג' (הפטרת ויצא) שהוזכרו הרבה טענות על עם ישראל על עבירות חמורות ע"ז ושפיכות דמים וכו', ובתוך הדברים מזכיר הנביא 'אשר אמרת תנה לי מלך ושרים', ומבואר שגם זה בכלל העבירות החמורות. וצ"ב שהרי זו מצוה למנות מלך, ואף שמתחילה ביקשו שלא לשמה עכ"פ אין זו עבירה ואדרבה מתוך שלא לשמה בא לשמה. אמנם מבואר מכאן דהבקשה שביקשו שימה לנו מלך ככל הגויים, שמטרתה היתה שרצו מלך שיילחם לפניהם ככל הגויים וסברו שע"י שיהיה להם מלך וצבא ינצחו במלחמותיהם, זה גרוע מסתם שלא לשמה, אלא יש בזה ענין של כפירה בכל היסוד של כלל ישראל שהנהגתם תלויה רק בקיום המצוות ועשיית רצון ה', דרק אם בחקתי תלכו יהיה טוב לעם ישראל, ואם יש חטאים יש עונש ולא יועיל שום מלך, ועל כן שפיר כלל הנביא טענה זו עם הטענות על עבודה זרה.
והנה כיום כבר הרגילו הציונים את עם ישראל בטעות ובעבירה זו של הרגשת כוחי ועוצם ידי, ושזה כל קיומנו בזכות כוחנו וכו', ומרוב התעמולה שעושים כבר במשך שנים כבר נעשה המצב שמי שבוטח בה' ומזלזל בכוחי ועוצם ידי כבר לועגים לו, אבל זהו המצב המיועד להיות קודם ביאת משיחנו, כמבואר ברש"י בתהילים (יד' ו'-ז') על הפסוק 'עצת עני תבישו כי ה' מחסהו, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל', ופירש"י 'עצת עני תבישו אתם אומרים שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחים בה' כי ה' מחסהו, מי יתן אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל', ע"כ. מבואר שלפני ביאת הישועה יאמרו שזו בושה לבטוח בה' וזהו המצב כיום, ונקווה שיקויים בנו בקרוב המשך הפסוק שיתן מציון ישועת ישראל ואז יראו כולם שאין שום דרך אחרת זולת הבטחון בה'. ופעם אמר לי מרן ז"ל שיבוא זמן שכל עם ישראל יראו איך שכל השיטות של כוחי ועוצם ידי לא הועילו כלום לעם ישראל, ואין שום עצה רק לחזור אל ה', וזה מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה (פ"ז ה"ה) 'שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין', והיינו שיבינו שכל הכוחי ועוצם ידי אינם מועילים כלום לעם ישראל, ואין עצה אלא לחזור בתשובה אל ה' ואז יגאלו.
ובכלל הרגשת הכוחי ועוצם ידי שיש להם על כך שיש להם צבא ופצצות היא מוכיחה על חולשתם וסכנתם בכל עת ולא על חוזקם, כמש"כ רש"י במדבר יג' יח' 'החזק הוא הרפה, סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם', וכן מבואר במיכה ה' ו' 'והיה שארית יעקב וגו' אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם', ונאמר שם בהמשך הפסוקים 'והיה ביום ההוא נאום ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך', הרי שאם יהיה בטחון וייאמר עליהם לא יקוה לאיש וגו', יכרת ה' הסוסים והמרכבות והמבצרים של ישראל שאין צורך בהם מאחר ובוטחים בה', שסימן החוזק והבטחון הוא כשאין צריכים יותר לצבאם ולמבצריהם. [ולפעמים כשמצליחים הציונים להרוג איזה מחבל מיד ששים ושמחים, וכן לא מכבר היתה שמחה לציונים שהרגו איזה ראש למחבלים, אבל נתבונן מה הרויחו בזה שהרגו ערבי אחד ועל מה הששון ושמחה, וכי חסרים ערבים שימלאו את מקומו, ועתה רק נוסף על שנאתם גם הרצון לנקום ולהרוג, ובדרך כלל מי שבא תחת הראשון גרוע ממנו. ויש לרמוז זאת בתהילים (לז' לה-לו) דכתיב 'ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן, ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא', וצ"ב דאם הרשע עבר ואיננו למה ילך לחפש אותו ומדוע נאמר 'ואבקשהו', אלא הפשט הוא שכשרשע אחד עובר זה שבא במקומו הוא גרוע יותר, וזה הפשט ואבקשהו להראשון ולא נמצא אלא יש רק גרוע ממנו].
והנה מצינו בפרשת וישלח שיעקב אבינו ע"ה נכנע מאד לעשו, ששלח לו דורון והשתחוה לו ז' פעמים וכו', ולעומת זאת עם המלאך נאבק כל הלילה עד שגבר עליו והוצרך המלאך לבקשו שלחני, וכן כתיב בפרשת ויצא (כט, י) 'ויגל את האבן מעל פי הבאר' ופרש"י 'כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול', וכן מצינו בשבטים שהיה כוחם רב ועצום כמבואר במדרשים בכמה מקומות, ושמעון ולוי לבדם הרגו כל עיר שכם וכתיב שם 'ותהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם', ובודאי היו יכולים לגבור על עשו והגבורים שעמו, ומ"מ הכניעו עצמם לפניו, ורק אם לא יועיל הדורון התקין עצמו למלחמה, וכן כשבאו השבטים למצרים בזמן הרעב ונתגרה בם יוסף ואסר את שמעון ובנימין הלא יכלו להחריב כל מצרים בכוחם כמבואר במדרש רבה (בראשית צג' ח') לא כן היה דרכם אלא כמו שאמר יעקב בפרשת מקץ (מג, יא)'זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי וגו', שיעקב הבין שיש לפתוח בטוב והתחנפות מעט אליו, ולא להתחיל בדרכי מלחמה. והביאור בזה הוא דיש חילוק בין מלחמה גשמית למלחמה רוחנית, דבמלחמה רוחנית נלחמים בכל הכח והגבורה, ועל כן עם המלאך ועם שכם שהיה בזה מלחמה רוחנית נלחמו והראו כוחם הגדול, אבל במלחמה על גשמיות הדרך בזה להיכנע ולא להראות גבורה. והנה מעשי אבות סימן לבנים, שהיו חז"ל לומדים ממעשי האבות כיצד תהיה ההנהגה עם האומות בגלות, כמש"כ הרמב"ן (לג, טו) 'ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא היה נסיב עמיה רומאין וכו' מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו וכו' (וע"ע בדבריו שם לב, ט), הרי שדנו התנאים בפרשיות אלו כדי להבין מהם דרכי המלחמה עם האומות, ומזה יש ללמוד לכל הדורות שכך היא ההנהגה בגלותנו לילך בדרכים טובות ובדורון ולא ללכת בדרכי מלחמה, וכך היה מנהג ישראל כל הדורות להכניע עצמם תחת הגויים. ואילו כיום הפכו את היוצרות, שעל דברים רוחניים שעליהם היה צריך להלחם ולמסור את הנפש אין עושים מלחמה, ואילו בענינים גשמיים שבזה הושבענו שלא למרוד באומות ולא לעלות בחומה, בזה עושים מלחמה ומתגרים באומות, וגם החרדים משתתפים עם הציונים בזה, ומרגישים הרגשה של כוחי ועוצם ידי. וממש אפשר לומר על זה את הפסוקים שבהפטרת פרשת מסעי (בירמיה ב') 'מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו וגו' הכהנים לא אמרו איה ה' ותפשי התורה לא ידעוני וכו' ואחרי לא יועילו הלכו וכו' ועמי המיר כבודו בלא יועיל וגו' תיסרך רעתך ומשבתיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' וגו', הרי שנאמרו שם דברים נוראים על כך ונאמר שם 'ותופשי התורה לא ידעוני', וזהו המצב כיום שגם הבני תורה הולכים אחר הע"ז הזו של כוחי ועוצם ידי, ושקועים בשאלות הללו של הפגנות והחזרת שטחים ושאר הענינים, ועל כך נאמרו שם ענשים חמורים 'תיסרך רעתך', והציונות גרמה כ"כ הרבה צרות לעם ישראל אפילו בגשמיות, הלא דם ישראל נשפך כמים גם אחרי כל השלום שעשו עם הערבים, ויהודים חיים בין הגויים בהרבה ארצות בלי חשש, וכל הסכנות שיש בארצנו כעת הם רק עונשים על חטאים, וכל זמן שיש חטא לא יעזור שום דבר רק תשובה והתקרבות אל ה' יכולה להביא ישועה. אבל אם ימשיכו עם הדיבורים והמחשבות הללו של כוחי ועוצם ידי ה' ירחם אלו ענשים יכולים לבוא עי"ז, דהלא אין הנחש ממית אלא החטא ממית, והכל תלוי רק בקיום התורה והמצוות ולא בשום דבר אחר [ומצינו שאפילו גויים נענשים על המחשבות של כוחי ועוצם ידי כמבואר במדרש רבה ריש פרשת משפטים 'ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב אימתי ניתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים, שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע ע"י שנתגאה ואמר הלא דא היא בבל רבתא א"ל הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת בתקוף חסני ויקר הדרי, ואין אתה יודע שהכל שלי הגדולה שלי והחסן שלי הכבוד שלי וההדר שלי וכו' א"ל הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא וכו' חוסנא תוקפא ויקרא יהיב לך ואתה אמרת בתקוף חסני ויקר הדרי, הוי ועוז מלך משפט אהב' ע"כ, עאכו"כ שעם היהודים יבוא משפט על ענין זה שתולים בכוחם ועוצם ידם].
ובכלל כל הדרך של הציונים עם הנשק והמלחמה אין זו הדרך של הנהגת היהודים בגלות, ודרך זו לא תיטיב עם היהודים, היהודים ידעו כל הדורות להנמיך את ראשם ולא למרוד נגד המלכות, אדרבה תמיד התפללו לשלומה של מלכות, רק הציונים אמרו כוחי ועוצם ידי ומרדו בגויים, ואין מרויחים עם זה כלום רק מפסידים, ועד שיבוא משיח צדקנו אין לנו שום רשות למרוד בגויים, ואין לנו צורך לא במדינה ולא בצבא. אפילו לגבי היטלר ימ"ש יש אומרים שהיה צריך לנהוג אחרת ואם היו פועלים עמו כדרך שפעלו עם כל המלכים והפריצים בשתדלנות של כסף וכבוד אפשר שהיה אחרת, אבל הציונים בגאוותם שלא הסכימו להשפיל ראשם הבעירו את כל העולם כנגדו ובזה גרמו לו להלחם בהם. אחרי מלחמת העולם השניה היו משפטים בנירנברג נגד מנהיגי הנאצים ימ"ש, והיו שם חוקרים מאמריקה שחקרו את הנאצים, אחד מהם היה יהודי והוא חקר במשך ג' ימים את ריבנטרופ שר החוץ של גרמניה בזמן היטלר וכתב אח"כ ספר על זה, וריבנטרופ אמר לו שהיהודים עשו שטות גדולה בזה שיצאו נגד היטלר והמרידו את העולם נגדו, שבזה הבעירו את חמתו והחליט לצאת למלחמה נגדם, ואילו היו משחדים אותו בכסף ובשתדלנות כדרכם היה אפשר להציל הרבה, אמנם הציונים בגאוותם ובאמירתם כוחי ועוצם ידי מאסו בהנהגה זו של הגלות, וממילא יש להם חלק גדול גם בכל השואה האיומה שאירעה לעם ישראל. ובלא"ה ידוע ומפורסם שלא פעלו להצלת היהודים מאירופה אף כשהיה להם אפשרות וכסף לכך, היה נח להם בכך שייהרגו יהודים ותיעשה שואה גדולה שעי"ז יוכלו לחזק את תביעתם להקמת מדינה, וכפי שאכן צלח בידם, וידוע מה שאמר גרינבוים שהיה מראשיהם 'עז אחת בארץ ישראל שווה יותר מאלף יהודים בפולין'.
החובה שיש עלינו בסוף הגלות הקשה הזו היא לבטוח בה' ולצפות לישועתו, ולדעת שלכל דבר שקורה יש חשבון מדוייק, ואף שכיום איננו מבינים החשבונות ונסתרים דרכי ה', אבל כשיבוא המשיח יתברר הכל, גם כשיהודי נרצח חלילה יש בזה חשבון ואין שום דבר בלי חשבון, גם למליונים שהרג היטלר יש חשבון מדוייק. הנה הרמב"ם כתב בסוף הלכות מלכים דהנוצרים והמוסלמים לא באו אלא כדי ליישר דרך למלך המשיח (בדפוסים ישנים וכן נדפס ברמב"ם מהדורת פרנקל), והלא הם הרגו כ"כ הרבה יהודים אלא שאנחנו איננו מבינים זאת ורק לעת"ל יתברר הכל, מה שנדרש מאיתנו זה לחכות לישועת ה' ולהתחזק בתורה וירא"ש.
ולפי כל האמור מובן ממילא שאין שייך כלל הטענה שטוענים אחרים שיש כאן 'מלחמת מצוה', מחמת שיש סכנה מן הערבים, וכן טענו בפני בעת מלחמת לבנון ורוצים שהרבנים יכריעו בכך שהיא מלחמת מצוה, והנה גוף הדבר שיש סכנה ושהפתרון הוא מלחמה ג"כ אינו ברור ואין אפשרות לבררו, והרבה שיקולים במלחמה הם פוליטיים ואין אפשרות לאדם לדעת כל הפרטים הנוגעים לענין זה, רק בית דין מומחין שישבו ויביאו לפניהם את כל הפרטים יוכלו לדון ולהכריע בענין מלחמת מצוה. אמנם אין צריך לכל זה, דמלחמת מצוה היה שייך אילו קיום המדינה היה בהיתר, אבל כיון שעצם מציאות מדינה זו בנויה באיסור וגם כל תכליתם היא נגד תורתנו, ממילא כל דבריהם ומעשיהם אסורים. למה הדבר דומה כשיש שאלה על בשר אם נמלח כהלכתו או לא, ואחר זמן התברר שהבשר היה חתיכת חזיר, שממילא אין צורך כלל לדון על מליחתו שהרי בודאי אסור, וממילא אין כלל נידון להתיר המלחמה מדין מלחמת מצוה, שהרי כל המדינה הזו היא כחתיכת חזיר, ואין שייך לדון על פרט מסויים אם הוא מותר או אסור.