---

שימו לב להתחמקות האלגנטית

---

מתוך האתר "מוריה"   הספר "דת הציונות" הרב משה עמיאל

שאלה: הספר הזה מלא בטענות על הציבור הציוני דתי. למה שלא יפגש אחד מהת"ח בציבור שלנו ויברר אחת ולתמיד את הדברים עם אותו אדם. אותו אדם הוא מספר על עצמו שהוא בוגר החינוך הממ"ד, ועוד. והוא כתב ספר שדוחה, כביכול את כל השיטה הציונית דתית. האם הרב מכיר את הספר? האם הרב יודע מה לעשות עם אדם כזה? תודה רבה. אגב, אותה שאלה יש לי גם על הספר ’בין אור לחושך’ שחב"ד הוציאו אחרי ההתנתקות. גם שם יש טענות על הדרך הציונית דתית. רציתי לדעת מה אפשר לענות על הספרים הללו? האם באמת אנחנו טעינו במשך כל הזמן הזה? תודה רבה רבה. .......... תשובה: א. הניחי את דעתך באמירה ברורה: לא כל טוען טענה מחייב התייחסות. שיטען לעצמו, ולנוהים אחר טענתו, ולי יש את רבותיי שחנכוני בדרך סלולה וברורה ואיתנה. ב. "מלא הטענות" - מאוד לא ברור לי למה? להצעתך: "למה שלא יפגש אחד מהת"ח" - למה שכן יפגש??? אם הוא מלא טענות שיטריח את עצמו להיפגש ולברר. זו חותבו וחובת הגינותו. תלמידי חכמים שלנו אינם מוטרדים מכאלה מלאי טע נות. "מספר על עצמו שהוא בוגר החינוך הממ"ד" - אז מה? אין בכלל בסיפור הזה מאומה כדי להוכיח את טענותיו. אולי כן יש בזה כדי להוכיח אותו בתוכחה של מוסר ידוע "אל תירק בבאר ששתית ממנו". ג. הבירור קיים ומתקיים אצלנו תמיד - לא על מהות הדרך בה חונכנו, אלא על פועל יוצא של פרטים מעשיים בלבד, מתוך התמודדויות הנתקלות בנפילות שבמציאות. ולבירור יש בהחלט מקום, ויש בהחלט גם דרך ראויה. הוצאת ספר איננה ברורה ואיננה בדוקה אצלי לבחינת הבירור, אם הוא בכלל התקיים. ד. הרגשה מדומה של "אולי טעינו", מעוררת בנו את הצורך להתחזק שוב ושוב בהבנת דרכנו. לא מפני ש"אולי טעינו", אלא רק מפני שעדיין לא הספקנו לללמוד את דרכנו, בנגיעה המתחדדת בפרטים רבים של שאלה זו או אחרת. ומעניין מה הדרך האחרת שיציע בעל הספר? ומה ישיבו בחב"ד לטענות המבקרות ושוללות את דרכם? פנים לכאן ופנים לכאן, וגם אנו נושאים פנים ומיישירים מבט להמשיך בבטחה בדרכנו.