מאת:
תלמיד ישיבה
13:29 | 11/18/2004
עוד משהו בקשר להפגנות
בתגובה ל: ממשיכים בדיון

בבית לצערי אנחנו מנויים על עיתון "הצופה"-עיתון שנהנה מדי פעם ללעוג, לסלף, ולתת ביקורת על ספרים של תלמידי חכמים- בשבת אני לא נוגע בעיתוני הזבל האלו מפני שטרי הדיוטות(אותו דבר של שטרי הדיוטות נראה לי שגם חל על עיתונים חרדיים שונים מפני פרסומות או כל דברים שלא רצוי לקרוא בשבת להוציא אני חושב את "יתד נאמן" שיש לו מוסף מיוחד לשבת שיש בו אך ורק דברי תורה ללא שום דבר אחר ואותו מותר לקרוא-אני מניח)
אבל כיוון שיש בעיתונים של "בשבע", "הצופה" ואפילו "יריקות אחרונות" דברים הטעונים גניזה אני מטפל בהם אחר צאת השבת, תוך חיפוש גם אחרי כתבות נחוצות/מענינות.
בעיתון "הצופה" מתאריך כ"א חשון תשס"ה(5.1.04 למנינם) בעמוד הראשון בטור שנקרא "בסוד שיח" של שאול שיף(כנראה האיש הנורמלי היחיד בעיתון הזה הוא מביא את הכתבה הבאה שמשקפת מבטו של חרדי(אין לימושג מי זה באחד העיתונים החרדים ואני מביא אותו כאן(ואני רואה שגם מישהו דאג להוסיף את תגובתו למאמר, חבל מאוד)הנה הוא:
''לא שמחה לאיד''
בסוד שיח פתיחה
המובא להלן פורסם בשבועון החרדי "מפתח העיר" המופץ בריכוזים של הציבור החרדי ובעיקר בבני-ברק. בעליו של שבועון זה הוא איש החסד, ג'ק גראודנץ, שהיה מיוזמי הקמת "מקור ראשון". "מפתח העיר" מתמקד בעיקר בציבור הליטאי.
ניכר כי המאמר הזה נכתב בכאב אך נודף ממנו ריח חריף של נטירה. וכך נאמר בו:
"הפגישה ה"בלתי מוצלחת" של מנהיגי הציבור הלאומי בארץ, עם ראש הממשלה. העלתה ברמה את ההתבטאויות החריפות של אנשי הימין, על התגובות הקשות שצפויות מצידם, כלפי כוחות הפינוי וכלפי הממשלה. כמו גם קריאות לסירוב פקודה בבוא העת.
כחלק ממסע ההסברה של אנשי הימין, הגיעו הללו גם לבני ברק, עם הפגנה דלת משתתפים בפאתי העיר. שלב נוסף במסע, היה פיזור דפי הסבר הלכתיים בעיר, עם ציטוט ממרן החזו"א זצ"ל ועוד מגדולי ישראל, המובילים כולם למסקנה המתבקשת, שחובה קדושה היא, להתנגד לפינוי.
לבנו עליכם, אנשי גוש קטיף. כואב לנו אנשי המחנה הדת"ל. קשה לראות חלום שמתנפץ, אמונה דאתחלתא, ואמונה באהבת הארץ של שרון, המתמוססת אל מול העיניים. כואב גם הכאב הפרטי של אנשים שביתם וכל מה שהשקיעו, עומד להילקח מידיהם באבחת הסכם. אנשים שחממותיהם יהרסו, שבתיהם יפונו, שיפגעו בהם. זה כואב. מאוד.
אולם, הניסיון לנצל את הכאב, לגיוס הציבור החרדי למאבק, הוא מוזר משהו. אתם? ראשי המחנה הדת"ל והציוני, שאך לא מכבר, דבקתם, על כל נציגיכם אנשי הימין והמפד"ל אל כיסאותיה של ממשלה, שעקרה את מה שחשוב לנו?
אתם? שנתתם יד למאורת הפריצים ששמה שינוי, לכרסם ולזלול, את מה שנותר מקיומה של תורה בארץ הקודש; לפגוע פגיעה אנושה כמעט בכיסם של כל ילדי העיר והוריהם? להסב נזק כמעט בלתי הפיך, לישיבות, למוסדות הדת, לקדושת הארץ (ע"ע מועצות דתיות), לתינוקות של בית רבן? אתם, שנציגיכם בזו, שלא לומר הבליעו חיוך, עת ראיתם אותנו ה"שחורים" נותרים במדבר הפוליטי, מדממים, והציבור נאנק!
מה קרה לפתע? איך נזכרתם ב"חזון איש" ובפסקיו? היכן הייתם כשצרחנו מכאב, עת נגעו בחוט השדרה של יהדותינו, שעה שפריצים חיללו את קדשינו, ואתם אכלתם איתם, ליד אותו שולחן ממשלה מרווח בכורסאותיו, בורקס, עם קפה לכבוד השר, ולא לשכוח שני סוכר בבקשה!
למה אתם מצפים? שנהפוך לבשר התותחים למלחמה על אידאולוגיות פוליטיות, שעה שפירות קואלצית הבאושים שלכם, מכרסמים בנו יום יום, בחיי הרוח והגשם, אנשים נשים וטף?
מתי בדיוק חשתם הזדהות איתנו? כשקיצצו כאן לאלפי משפחות את מעט הפרוטות שהיו להם ללחם וגבינה? להיכן נעלמתם כשנציגי ממשלתכם, כן זו שאתם הקמתם, התעללו בראשי ישיבות ומוסדות? היכן הפלסטר שהיה דבוק בחוזקה על הפה, שעה שביקשנו, התחננו, בכינו, הסברנו שהורסים לנו את החממות, את בתי החינוך, את המפעלים הרוחניים שהקמנו, שהורסים לנו את הבתים. שתקתם, לא ידענו שאתם יודעים גם לצעוק!
השבוע, אירע אירוע נוסף בעיר, אירוע שמשך אליו המונים. מועצת גדולי התורה של דגה"ת התכנסה, ויצאה בקריאה, המקובלת גם על דעת מועצג"ת של אגו"י, קריאה הקוראת אף היא למאבק חסר פשרות, במה שיקר לנו, בנגיעה בציפור נפשנו, בתוכנית הליבה, המאיימת בצורה קומוניסטית משהו, לרסק כלכלית את מערכות החינוך, אם לא יענו לדרישות הדמוקרטיה הציונית, ראשית צמיחת גאולתכם.
הם, גדולי התורה, הציבו בפנינו, את העקרונות, את מוקדי המאבק, ואת הנזקים האמיתיים שצופנת לנו ממשלה זו. לא מלחמה על רגבים, כי אם על נשמות של ילדים.
התאכזבתם מהם? משריה? יועציה? אלה המתברכים בבתי הכנסת הדלי"ם בכל שבת ושבת. חבל שכך. כואב לנו על כאבכם, על הכאב שנגרם במו אצבעותיכם. הצלחתם להיות שותפים לפגיעה הקשה בנו, עכשיו מופנית חרב הגירוש אליכם.
אנא ידידינו, נמשיך להתפלל עבור תושבי גוש קטיף, לשלומם, לבטחונם. אחינו בית ישראל הם, וסבלם לא ימוש מתפילותינו. אך לכם, ראשי הציבור הציוני והדל"י, מארגני תוכניות המאבק, נבקש נא: עזבו את הציטטות של גדולי ישראל. אנחנו מכירים את ספרי המקור טוב מכם. במקום זאת, עשו נא חשבון נפש קטן, ראו אם יש מכאוב כמכאובינו, חשבו היטב מי היה שותף לו, אל תקראו לנו להיאבק את מאבקכם, כי אנו נמצאים כעת במלחמת קיום קשה יותר, על דמות חינוכינו, על משמר הקדושה, ועל הלחם לילדי בני ברק.
כתבת השער, המופיעה בגיליון זה, מציבה אל מול עינינו את אחת הדמויות שהשפיעה יותר מכל על עולם הישיבות בדורות האחרונים. מרן הגר"ש שקופ זצוק"ל. הביטו בה אחינו היקרים, אולי כך תראו, מה הם הדברים היקרים לנו, ומה היא מורשתינו.
לא, איננו שמחים לאיד חלילה על ניפוץ החלום אמוני ציוני. רק כואבים, כואבים מאוד, שכך עלה לנו, וכך עלה לכם.
ויעננו בורא עולם במידת הרחמים."
והנה התגובה האומללה:
לא שמחה לאיד``?
שאול שיף, הסוס הטרויאני החרדי ב``הצופה``, נהנה מכל מילה שנכתבה במאמר במקומון ``מפתח העיר``.ריח חריף של נטירה? נטירה ושנאה, נטירה וארס, נטירה ושמחה לאיד, נטירה וזלזול, נטירה ``לשם שמים``. תערב לך הקריאה
מר שיף