---

אני לא מבין משהו

---

יואל,סופסוף האנשים שאתה רואה אותם כמחטיאי הרבים,כופרים,מסיתים וכו' הם אנשים שהקדישו את חייהם לתורה ולציבור,יושבים יום ולילה באוהלה של תורה,מזניחים את הרצונות הפרטיים שלהם,את המשפחות ומי יודע את מה לא,בשביל התורה ובשביל עמ"י-בשביל הקב"ה,אנחנו לא מתעסקים עם סתם אנשים,אלה רבנים(מבחינתי לפחות) שעמלו כל חייהם על התורה ועבודת ה' והם מוצגים כרשעים וכו',אבל מה האינטרס של ה"רשעים" האלה(ח"ו),לרחק את עמ"י מהקב"ה?! לגרום לו לכפור?! לגרום לו לא לקיים מצוות?! בשביל זה הם עמלו על התורה כל החיים?! מועדים לשמחה.

---

אריאל היקר שאלה חשובה שאלת...

---

בתגובה ל: אני לא מבין משהו ושתי תשובות בצדה: האחת תתייחס לצורך הדיון לכל הנחותיך כנכונות והאחת תתייחס למצב כפי שהוא במציאות.

ובכן גם אם נניח שכל רבני הציונות הדתית הם אנשים אנשים שמקדישים את חייהם לתורה ולצבור ויושבים יום ולילה באוהלה של תורה ומזניחים את הרצונות הפרטיים שלהם ומשפחותיהם אין זה ישנה את האפשרות שמסקנותיהם הן מסקנות שקר ובפרט אם היסוד והבסיס שעליו בנו את לימודם הוא שקרי. כשבונים בנין ייתכן וכל הפועלים עמלים בכל כוחם ועושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר, אבל אם מי שהניח את היסודות טעה בהנחתם אזי הבנין יהיה עקום ואף אולי חלילה יקרוס למרות מאמציהם של הפועלים שבנו אותו. עולם התורה הדתי לאומי בנוי על יסודות העומדים בסתירה מוחלטת ליסודות התורה הקדושה וממילא כמה שיתאמצו רבני הצה"ד ויוסיפו בתורה יוסיפו לחזק יסודות הסותרים את התורה. אך עדיין תוכל לשאול: אם כן עדיין אין מקום להגדירם כרשעים כי סוף כל סוף מנין להם שהיסודות היו רעועים?? אך התשובה תהיה שבתורה ישנם גם היסודות ומי שבונה על יסודות בלי לבדוק אם הם מתאימים לתורה אחראי באופן מלא לקריסת הבנין ואין הוא שוגג אלא מזיד. ומי שמקדיש את עצמו לתורה לא מדלג על יסודות אלה!! וכלל בסיסי הוא בתורה (ואף להבדיל בשאר חכמות) הוא שחכם מבטל עצמו כלפי מי שגדול ממנו בחכמה או מול רוב של חכמים ששוים לו בחכמה ועומדים נגדו, או מול מי שגדול ממנו בשנים ושוה לו בחכמה. ההתנגדות לתנועה הציונית היתה מצד כל זקני וגדולי הדור והיא היתה מעוגנת בדברי חז"ל, הראשונים והאחרונים. מי שמקדיש עצמו לתורה היה צריך בראש ובראשונה לקיים את מצות ההתבטלות לגדולים, זקנים, ורבים ממנו ולשאול לעצתם ולכל הפחות להביא ראיות הלכתיות להצדקת דרכו ולא לבדות מן הלב דברים חסרי בסיס ומקור על מנת להתאים עצמו להלך המחשבה הכפרני של אנשי התנועה הציונית ואם לא עשה כן בעצמו הוא כבר רשע. אך אם חינך דורות שלמים להפנות עורף לגדולי הדור וראה היטב לנגד עיניו את התוצאות של חינוך זה ולא שינה אותו במאומה הרי זה רשע מרושע דלא רק זה שהרשיע בכך שלא בטל דעתו לדעת גדולים וחכמים ממנו אלא שאפילו מהנסיון הניצב מולו המוכיח קבל עם ועולם על טעותו התעלם, וזו רשעות. ואם תשאל איזה אינטרס יש לאדם לעשות דבר זה יבואו דברי לשון הזהב של הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ה ה"ד) ויסבירו זאת: "אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים".

והשוחד יעור עיני חכמים ואין שוחד גדול מהכבוד המדומה ובפרט כבוד רוחני שמחזיקים אותו כראש ישיבה או כרב הישוב או כ"ראש המכינה הקדם צבאית" וכד' ועכ"פ העובדה שלמרות שראו את ההרס והחורבן שנגרם לרוב ככל תלמידיהם מדעותיהם הכוזבות ולא חזרו בהם ולא שינו במאומה את דרכם (ואנא קרא ב"דת הציונות" בהרחבה על כך) ועד היום מפנים את עורפם לגדולי הדור ואפילו לאלה שהם רואים אותם כגדולי הדור ועושים ככל העולה על רוחם ועוד יפורסמו מעלליהם כאן באתר באופן שלא ישאר לך כל ספק לגבי רשעותם ולגבי היותם מחריבי העולם כלשון הרמב"ם. ואומר לך עוד דבר: רובם לא עמלו על התורה כפי שעמלים באמת על תורה. רובם של אלה שדבריהם נשמעים בצבוריות הדתית לאומית עמלו על החלק החיצוני ביותר של התורה (תנ"ך,פשט המדרשים, היסטוריה וכד') בתוספת ספרות חיצונית מן הניכר ולא התיגעו על הש"ס והפוסקים.אתה יכול לספר לי על ספר אחד של עמקות בש"ס או בהלכה שזכה להכנס בכבוד לעולם הישיבות מאז "עינים למשפט" של הרב אריאלי ז"ל שהיה ראש ישיבת מרכז הרב הראשון והתחנך בעולם התורה שקדם לזה שיצרה הציונות הדתית?? חידושים על הרמב"ם?? על שלחן ערוך?? אתה יכול להפנות אותי לספר על אחד מרבני הצה"ד בזמן האחרון שמזכיר ולו אלפית מהיגיעה של מרן הרב שך על התורה, מרן הגר"א וסרמן, מרן החזו"א, מרן ה"קהילות יעקב", מרן ה"ויואל משה", מרן הרב מבריסק ועוד רבים אז על איזה "מסירות" בדיוק אתה מדבר?? חוץ מעל א"י (וגם זו מסירות נפש שאין לה שום קשר ליהדות אלא לתורת טרומפלדור וז'בוטינסקי כי מי שארץ ישראל יקרה בעיניו בוכה על כך שהיא ברשות "ממשלת ישראל" בדיוק כמו שהוא בוכה על חלקים ממנה שנמצאים בידי עכו"ם, וכואב לו שיש עבודה זרה בכל ארץ ישראל לא פחות משלטון פלסטינאי על חלקים ממנה, וכואב לו על ילדים המתחנכים לכפירה בא"י ע"י המדינה ה"יהודית" יותר ממה שכואב לו על הרוגים בפיגועים (ל"ע) כי מתוך מסירות נפשו על התורה יודע שקשה המחטיאו יותר מההורגו. כך שכל הדבורים על "עמל התורה" ו"עזיבת המשפחות" ו"מסירות נפש" לא עושים שום רושם כל עוד אין פירות בשטח המעידים על "עמל" זה ו"מסירות נפש" זו כי יגעת ומצאת תאמין אך יגעת ולא מצאת אל תאמין!!

בברכה,יואל.

---

שאלת הבהרה

---

בתגובה ל: אריאל היקר שאלה חשובה שאלת... לגבי מה שכתבת, יתכן שהיה דבר מסוים שהטעה, לדוגמא, מה שהבאתי לך את דברי הר' ליאור שאומר שיש מצוה בימינו לכבוש את הארץ (בלי להתייחס כרגע לבעיות כלומר שאין מלך, שגידוע ע"ז קודם אלא רק בהתייחסות לעצם הדיוק מתוך הדברים שכתבת ב"דת הציונות") ונסמך בדבריו על הרמב"ן (הוספה לספר המצוות מצות עשה מצוה ד') "נצטוינו בכיבוש בכל הדורות" לכאורה רמב"ן מפורש שיש אף בדורנו דין כיבוש איך אתה רואה את הדברים בתוך דברי הרמב"ן שבימינו אין כיבוש (בלי להתייחס כרגע לדברי בית הלוי וכו') ולפי ההסבר שתיתן למה לא נאמר שהוא קרא והסתמך על רמב"ן מפורש? נ.ב. מצאתי הפניה כללית (בלי ציון מקור) שהעינים למשפט אומר שאורים ותומים במלחמה זה לא לעיכובא אלא למצוה, ורציתי לדעת דעתך בנושא.

---

אדרבא הרמב"ן מחמיר יותר מהרמב"ם...

---

בתגובה ל: הודעה שצונזרה על-ידי המערכת שכן בנוסף לכל הסבות שמונה הרמב"ם לפיהן אין כלל דיני מלחמה בזמן הזה (הן רשות והן מצוה) מתלבט הרמב"ן (אחרי שבפירוש מעתיק את דברי הרמב"ם ולא משיג עליהם כלל) אם גם אורים ותומים הם לעיכובא או לא ואם פסק שמלחמת מצוה היא "בכל הדורות" וגם בגלות שאין לנו אורים ותומים אם כן איך מתלבט בזה אלא ודאי דסבירא ליה כמו הרמב"ם וכמו כל הראשונים והאחרונים שאף אחד מהם לא הביא דין זה למעשה כלל וכן מוכח באריכות בספר הגאולה להרמב"ן שאנו בגלות עד ביאת משיח צדקנו והוא זה שילחם לנו ויושיענו בעז"ה במהרה בימינו אמן.

לגבי דברי העינים למשפט- בהזדמנות אני אסתכל מה כתב בזה ובכל מקרה אין נפ"מ בזה דגם אם יוכרע ספיקו של הרמב"ן לגבי אורים ותומים שאינו לעיכובא עדיין שרירין וקיימין כל סייגי הרמב"ם שהרמב"ן מסכים עמהם לגמרי ומעתיקם בעצמו, וכל מה שכתב במצוה ד' בענין ישוב א"י לא בא אלא לומר שגם בגלות שאין אפשרות של כיבוש הארץ מכ"מ לא בטלה מצות ישוב א"י וכמ"ש בשו"ת בית הלוי והדברים פשוטים ואין עליהם חולק זולת הבודים הלכות מלבם כדי להתאימם להחלטות "משרד הבטחון" של המדינה ה"יהודית" ואח"כ מתפלאים למה אותו משרד ה"בטחון" עוסק יומם ולילה בשאלה מה האופן הכי מהיר ונוח לזרוק את כל המתנחלים מבתיהם ומאדמתם.

בברכה,יואל.