---

בנושא החילונים

---

שלום וברכה,קודם כל יישר כוח עצום על כל המפעל הזה.

רציתי לשאול בנוגע ליחס לחילונים מצד אחד הרי הם פרקו כל עול ומצד שני מרן החזו''א הגדיר אותם כתינוקות שנשבו אם אפשר בבקשה להגדיר כלפי מה הם עדיין מכלל ישראל וכלפי מה הם כבר יצאו ועוד דבר ראיתי פה בפורום פעם שכתבתם שאם יש מסית למרות שהוא לא עושה מתוך פריקת עול סתם בלי ידיעה הוא אפיקורס

---

לגבי תינוק שנשבה...

---

ההגדרה "תינוק שנשבה" אינה עומדת בסתירה להגדרה "פורק עול". פורק עול הינה מציאות המתארת התנהגות של אדם. תינוק שנשבה הינה הגדרה שמהותה נתינת טעם וסיבה ל"פריקת העול" באופן שיחשיב את פריקת העול לאונס או לשגגה.

לגבי דברי מרן החזו"א-הוא לא נגע כלל בהגדרה של תינוק שנשבה אלא בענין אחר שלגביו השתמש בלשון הרמב"ם שהובאה בדברי הרמב"ם בנוגע לתינוק שנשבה. החזו"א מביא תקנת חז"ל מימי בית שני שכתריס בפני האפיקורסות של הצדוקים שהחלה פושה בעם מעבר לברכה שתקנו בתפילה לאיבוד המינים גזרו על איבוד המינים בידים בידי כל אדם ללא צורך בעדים והתראה ואפילו בבית דין (כמבואר ברמב"ם פ"ד מהלכות רוצח הלכה י'). החזו"א מסביר שנראה שתקנה זו נהגה רק בזמן שהאמונה היתה חזקה בקרב רוב העם ואז הבינו כי מעשה הריגה של כופר אינו מעשה אלימות כי אם מעשה הצלה כלפי הכלל כי כולם ידעו הסכנה של כפירה וההימשכות אחריה. אבל בזמן שנתרופפה האמונה ורבים מישראל התרחקו מהדרגות הגבוהות באמונה לא יוביל קיום התקנה לחיזוק האמונה וההיבדלות מן הכופרים אלא להתיחסות למאמינים כבעלי זרוע ולמעשיהם כמעשה אלימות, ולכן למרות שהתקנה המקורית היתה להרוג את הכופר כיום אין לנו ברירה כי אם לקרבו בעבותות של אהבה. כמובן שאין דבריו של החזו"א באים לומר כי יש להראות אהבה לכופרים גם כשאינם רוצים כלל לחזור בתשובה ולהתקרב אלא שאם ישנו רצון מצדם להתקרב אזי עלינו לקרבם בעבותות של אהה אבל אם אינם רוצים להתקרב אין לנו שום עסק עמהםאלא שעכ"פ אין תועלת בהריגתם (מה גם שכיום אין נפק"מ כלל למעשה בדברי החזו"א כי ודאי שגם אם היתה התקנה קיימת במציאות של היום לא היה נדרש אדם להרוג כופר ולשבת על כך בכלא עשרות שנים ואין התקנה מדברת מעיקרא אלא בזמן שיד ישראל תקיפה.).

לגבי שייכותם לכלל ישראל כבר הזכרנו שבכל מה שקשור בהתנהגות שלנו כלפיהם אינם נחשבים מכלל ישראל דכלפינו אינם נקראים "עושי מעשה עמך" ואינם נקראים "רעך" אלא שאין לנו להורגם. ועיי' שו"ת גינת ורדים שכתב שפיקוח נפש של תינוק שנשבה אינו דוחה שבת (ולדינא נחלקו בזה גדולי עולם ויש בזה מחלוקת בין הבית שמואל לרעק"א). וכבר הבאנו בחלק ב' של "דת הציונות" דברי מרן האגרות משה (אהע"ז חלק א' סי' פב') וז"ל: "ואף שלענין לא מעלין מסתבר שעדיף מעכו"ם מטעם שאיתא ברמב"ם שם שצריך להחזירן לתשובה ולמשכן בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, מה שליכא זה בעכו"ם, מ"מ לענין עדות כל זמן שלא חזרו בתשובה והם בטעותם לא עדיפי מעכו"ם מאחר דחזינן דכפירה מחשיבה ליצא מכלל ישראל משום שאינו מחזיק בדת ישראל לכן כל זמן שטועה אינו בכלל ישראל, רק שלענין מעלין עדיף משום דעל עכו"ם איננו מחוייבין להחזירו למוטב ועליהם אנו מחוייבין להחזירן למוטב ולכן אף אם נדמה אותם כנשבו בין העכו"ם מחמת הכפירה שנתפשטה בעולם רחמנא ליצלן ונגררו אחריהם, מ"מ פסולין דלא עדיפי מעכו"ם. אבל מסתבר שאין לומר כלל שהם נחשבים כנשבו בין העכו"ם כיון דהם במקומות שיהודים כשרים נמצאים וגם אבותיהם מאמינים בה' ובתורתו רק שהם נגררו בטעותם והיו יכולין לגרור אחרי הכשרים ואבותיהם ובן נגרר יותר אחר אביו וא"כ רק בבחירת עצמו בדעתו הרעה נתפתה להרשעים והוי תועה עצמו. וראיה מהרמב"ם שם שכתב בד"א באיש שהלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבע"פ תחלה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו עיין שם חזינן שאף התועים אחריו אף שמעצמם לא היו כופרין אבל מאחר שנתפתו לדברי צדוק ובייתוס והלכו אחריו ולא הלכו אחרי הכשרים נחשבים ככופרים תחלה. והטעם פשוט דהא הם ראו גם צדיקים וכשרים ויכלו לילך אחריהם והם נתפתו ללכת אחרי הרשעים נחשבו מזידין, וכן הוא בעובדא דידן שהרי רואין גם צדיקים וכשרים ונתפתו ללכת אחרי הרשעים הוו מזידין וככופרים תחלה וישנם בכלל מורידין ולא מעלין וגרועים מהעכו"ם ופסולין לעדות כדבארתי. ע"כ.

ועיי' בזה עוד בשו"ת "שבט הלוי" להגר"ש ווזנר שליט"א חלק ט' סי' קצח' ובשו"ת "תשובות והנהגות" להגר"מ שטרנבוך שליט"א (חלק ב' סי' תס', ושם תמצא הטעם לחילוק בין עוברים לעצמם לבין מסיתים ומדיחים). וכמובן שאין הפורום מקום להאריך בזה ואם רצונך להרחיב בנושא זה יותר ישנו ספר מקיף בסוגיא זו בשם "בינה ודעת" להרב מנחם אדלר שליט"א (י"ל בירושלים, תשס"ח) וכן בענין דברי מרן החזו"א כדאי מאד לראות דברי הגר"נ קרליץ בספרו חוט שני על שבת חלק ב' עמ' רפו'-רצ'. ובספר דעת יהודה (תשובות שהשיב לשואליו הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל מבחירי תלמידי מרן החזו"א) בתשובה לשאלת אחד שרצה ללמוד מפסוק בתהילים ללמד זכות על אלו שלא עמדו בנסיון בדור שלאחר השואה כתב לו הגר"י שפירא: "אין לנו לחפש לימודי זכות, כבר נפסק ע"י מרן שדינם כתינוק שנשבה, אם אינו רודף את הדת"

 

בברכה, יואל.