האמת מאחורי ה"תרומה" שבשירות הלאומי- מאמר ראשון בסדרת מאמרים בנושא השירות הלאומי

כבר למעלה משלושים שנה מטיפות האולפנות לתלמידותיהן על ה"ערך" הנשגב והתרומה החשובה למדינה שבשירות הלאומי.

תוך התעלמות מוחלטת מאיסור יהרג ואל יעבור שהוכרז ע"י גדולי ישראל באשר לשירות זה, וכן תוך התעלמות מהתנגדות הרבנים הראשיים לדורותיה של המדינה לשירות זה נשלחות מידי שנה בנות רבות לשירות לאומי בתחומים שונים בארץ ובחו"ל גם כשמדובר במקומות המסוכנים לקדושתה צניעותה ויהדותה של בת השירות וגם כשהתוצאות ההרסניות ניכרות בשטח.

לפני כמעט 20 שנה (בשנת תשמ"ז) פרסמה ועדה מיוחדת שהוקמה ע"י המפד"ל במטרה לבדוק את השירות הלאומי את המלצותיה. בין השאר המליצה להפסיק את השירות הלאומי במד"א, במשטרה, בשרות בתי הסוהר ובבתי המשפט.

כל הארגונים (גם אלה שרבנים עומדים בראשיהם) התעלמו ומתעלמים עד היום מהמלצות אלה של הועדה, והמשיכו לשנן לבנות את הקלישאות הידועות: "לתת..לתת..את הכל את הלב ואת הנשמה ואת החיים בשביל המדינה..." והבנות המסכנות שלמדו באולפנות כי המדינה היא מעל החיים ומעל התורה והיא כסא ה' בעולם וכו' וכו'... הלכו מדי שנה לשירות בתחושה עצומה של שליחות של מצוה למען המדינה...

בשבועות האחרונים התייחס הר' אליעזר מלמד במדורו הקבוע בעיתון "בשבע"-"רביבים" לשירות הלאומי, בין דבריו, כמסיח לפי תומו חשף עוד שקר שעבורו הקריבו ועדיין מקריבות בנות אולפנות רבות את צניעותן קדושתן, רמתן הרוחנית, ולעתים גם את דתן. הדברים לקמן הם ציטוטים מדויקים של דבריו. כל מלה נוספת מיותרת...

"בת שירות לאומי עולה למדינה הרבה כסף - לפחות 3500 ש"ח לחודש. העלות כוללת דיור לחלק מהבנות, נסיעות, דמי מחייה וניהול. סך העלויות הממוצעות לבת היא לפחות כ-2500 ש"ח לחודש. בתוספת המענק שניתן לכל בת, שהוא כאלף ש"ח עבור כל חודש, הרי שעלות כל בת למדינה היא כ- 3500 ש"ח בחודש. יש משערים שהעלות גבוהה יותר. אגב, עלות חיילת גבוהה עוד יותר.

לעומת זאת, תפוקת העבודה הממוצעת של בנות השירות פחותה מתפוקתן של עובדות בשכר. ראשית מפני שהן מתנדבות, וכדברי הפתגם המפורסם: "אסיא דמגן - מגן שוויא" (רפואה בחינם - חינם שווה). ואע"פ שיש בהתנדבות התלהבות, מכל מקום העובדות בשכר יותר מחויבות לעבודתן, ועל כן הן מקפידות יותר לעבוד בחריצות, לבוא בזמן ולהיעדר פחות. חובה לציין כי גם מקרב בנות השירות הלאומי יש בנות רבות שהן חרוצות ומסורות, ולמרות שהן מתנדבות, עבודתן אינה נופלת במאומה מזו של עובדות בשכר ולעיתים אף עולה עליהן. אולם בסך הכול, התועלת הממוצעת של כלל בנות השירות היא פחותה באופן משמעותי מעבודתן הממוצעת של עובדות בשכר.

בנוסף לכך, במקומות רבים לוקח לבנות חודש או אף מספר חודשים עד שהן לומדות ויודעות כיצד למלא את תפקידן כראוי. במשך תקופה זו עבודתן פחות יעילה. וכשבכל שנה הבנות מתחלפות, יוצא שאחוז מסוים מתקופת השירות אובד על הכשרת הבנות. גם המערכת הקולטת את הבנות לעבודתן צריכה להשקיע בהדרכתן יותר זמן ומאמץ מאשר בהדרכת עובד רגיל.

מקצועיות
הבדל נוסף קשור לרמת המקצועיות. ההבדל שבין מדינות מפותחות ועשירות למדינות נחשלות ועניות, תלוי במידת המיומנות של כוח העבודה שלהן. מורה שלמדה היטב את מה שהיא מלמדת מועילה יותר ממתנדבת שלא למדה. אחות שלמדה בבית ספר לאחיות תורמת יותר ממי שלא למדה. ואמנם יש בנות מוכשרות וחרוצות שגם בלי ללמוד הוראה יועילו מאוד לתלמידותיהן, אבל הן מיעוט. הכלל הוא שככל שהמורות יעברו הכשרה טובה יותר כך הוראתן תהיה איכותית יותר.

לפי הערכתם של מספר מנהלים שבמוסדותיהם משרתות בנות שירות, תרומתה הממוצעת של בת שירות שווה פחות ממחצית מתרומתה של עובדת קבועה ומקצועית בשכר. מורה מוסמכת עולה בתחילת עבודתה כ- 4000 ש"ח לחודש, וכן אחות. מדוע אם כן שהכסף המושקע בשירות הלאומי, בעלות של כ-3500 ש"ח לחודש, לא יופנה ישירות לבתי הספר ובתי החולים, כדי שיוכלו להעסיק בו עוד מספר עובדים מיומנים בשכר?

אבטלה
בנוסף לכך, מדינת ישראל מתמודדת כיום עם בעיה אבטלה. כתשעה אחוזים מהרוצים לעבוד אינם מוצאים עבודה. מצב זה יוצר תסכול נורא וגורם משברים אישיים ומשפחתיים שעלולים להשפיע לרעה גם על הדור הבא. גם מבחינה כלכלית האבטלה גורמת נזק למדינת ישראל. המדינה משלמת לרבים מהמובטלים דמי אבטלה של כאלפיים ש"ח ויותר לחודש. האבטלה גורמת גם לאובדן תשלום מיסים וארנונות בשווי רב. אילו במקום להחזיק את המתנדבות ב-3500 ש"ח לחודש היו משלמים סכום זה למובטלים, היה בכך משום תרומה לפתרון בעיית האבטלה וחסכון משמעותי של כאלפיים ש"ח לחודש לאוצר המדינה.

כיום ישנן נשים רבות, מוכשרות וחרוצות, שסיימו לימודי הוראה או לימודי אחיות, למשל, ולא מצאו מקום לעבוד. באותם התקציבים שמחזיקים כיום את בנות השירות הלאומי היה אפשר להעסיקן, ובכך היו משביחים את מערכות החינוך והבריאות וגם חוסכים כסף לאוצר המדינה.

ואמנם יש עבודות פשוטות שאינן מתאימות למורות ואחיות מוסמכות, אבל גם בין מחפשי העבודה יש רבים שאינם מקצועיים, והיו שמחים לקבל עבודה קבועה כדי לפרנס את משפחתם ולשקם את כבודם העצמי.

סיכום: עלות מול תועלת
לפי הערכתם של כמה אישים שמעסיקים בנות שירות, עבודתן הממוצעת שווה כאלפיים ש"ח לחודש. כלומר, בתשלום של אלפיים ש"ח אפשר היה להעסיק עובדת בחצי משרה שתתרום את אותה התרומה של בת השירות. לעומת זאת, המדינה מוציאה על בת שירות כ-3500 ש"ח, ועוד מפסידה כאלפיים ש"ח על כל מובטל שרוצה לעבוד ולא מוצא מקום. נמצא שההפסד הממוצע לחודש על בת שירות לאומי הוא בין 1500 ל-3500 ש"ח.

אגב, פקידי האוצר יודעים שהחזקת השירות הלאומי אינה משתלמת לקופת המדינה. אלא שנציגי הציבור הדתי בכנסת עומדים על זכותן של הבנות הדתיות לשרת שירות לאומי, ופועלים להכנסת תקציב ייחודי של כמה עשרות מיליוני ש"ח בכל שנה עבור החזקת הבנות*.

*(כלומר, לא המדינה צריכה את השירות אלא הפוליטיקאים של המפד"ל צריכים אותו והסבה ברורה: "תקציב ייחודי של כמה עשרות מיליוני ש"ח בכל שנה" שבעבורו מוכנים הח"כים של המפדל ורבני ארגוני השירות הלאומי השונים להפקיר את בנות הצבור הדת"לי בניגוד גמור לדעתם של גדולי הדור ולתוצאות הקשות בשטח)

כמובן שהר' מלמד חושש שמא יובן מדבריו כי הוא נגד הפקרתן של הבנות ומסיים ב"הבהרה": "דברים אלו נועדו לחשיבה מחדש, אבל בשום פנים אין בהם ביקורת על כל אחת מהבנות היקרות שמתוך כוונה טהורה וטובה מחליטה להתנדב למען עמה במסגרת השירות הלאומי". (או יותר נכון למען התקציבים היחודיים של חברי המפד"ל וראשי העמותות המפקירים אותה ואת חברותיה...).