---

מכתב מרן ה"אמרי אמת" והאדמו"ר מבענדין...

---

בשנת תרפ"א לפני בואו של מרן ה"אמרי אמת" לביקורו המפורסם בא"י שלח גיסו האדמו"ר חנוך צבי מבענדין מכתב לידידו הר' הירש דוד הירשבין וכתב לו שם בין היתר: "והנה כאשר כבוד תורתו מאוהביו של הרב הגאון הרא"י קוק שליט"א, צריך לראות שיבטל דעתו מפני דעת הרבים, כי כל הגדולים בפה מרעישים על חיבוריו כי יכולים חס ושלום לעשות קלקול גדול בעולם רחמנא ליצלן, והנה כתבתי כן לרב בעצמו.."

למכתב זה צורף גם מכתב של מרן ה"אמרי אמת" וז"ל:

ב"ה ה' לסדר כי השוחד יעור עיני פקחים

גם אני דורש שלום ידידי הרב הירש דוד נ"י. כנים דברי גיסי שי' מעל"ד- ויותר ממה שכתוב הקולות נשמעים על חיבורים כאלה המערבים רע בטוב, וחושך באור ואומרים לרשע צדיק אתה- האומנם הותרה כלאים בלבושי כהונה- אך בזמן בית המקדש, ובשעת עבודה ובלבוש החיצון ובגזירת הכתוב, אולם עירבוב בדעת ובהנפש הפנימי- בזה אי אפשר לאור וחושך לשמש כאחת. בטח ראית דברי אבי מורי ז"ל בשפת אמת פ' קדושים שנת תרנ"ה בפי' יכול כמוני- וכבר הוזהרנו לבל להתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, לזאת רק יתפרדו מפועלי און, ויקבלו דברי חברות יוכל הרב שי' לקרבם ולקבלם, אולם לא בעוד שהשרץ בידם לא יועיל כל מימות שבעולם לטהרם אפי' מי זהב".


לאחר ביקורו כתב את מכתבו המפורסם בו כתב כי אהבתו של הרב קוק לא"י עוברת כל גבול עד שאומר על טמא טהור (משפט שב"טעות" שכחו להכניס לספר "מלאכים כבני אדם") וששיטתו מסוכנת.

בשנת תרפ"ד הגיע שוב מרן ה"אמרי אמת" עם גיסו ועם מרן האדמו"ר מסוקולוב בשליחות גדולי ישראל שבחו"ל על מנת להשכין שלום (כשמרן הגרי"ח זוננפלד חתם מידית כי יקבל כל החלטה של המשלחת בעוד אנשי הרב קוק השתמטו ובסוף לא חתמו על החלטת משלחת הגדולים הנ"ל). בדו"ח המסכם של שלושת ענקים אלה נכתב מפורשות:

"לעומת זאת, הרב קוק, על אף היותו תלמיד חכם מלא וגדוש במקצועות שונים וגם נואם מצויין, איננו יכול להיחשב כממלא מקום וממשיך דרכם של הגאונים והצדיקים של הדורות הראשונים. הרב קוק מקושר כבר עם רוח הזמן ומדבר גדולות על "תחיית עמנו". ולמרות הירידה המוסרית והדתית של דורנו רואה הוא בעיני רוחו "תחיית הלאום" וכדומה, והוא מועיד לרבנות הראשית תפקיד חשוב בתהליך זה. ("בדור תהפוכות", עמ' 358ש.ז.זוננפלד, תשנ"ד).