חיילי צה"ל

לגבי הודאה לחיילים ותפילה עליהם...

כמובן שצריך להתפלל על כל אחב"י הנמצאים בצרה ובשביה והשירות בצה"ל הינו גם צרה וגם שביה הן בחומר והן ברוח וצריך להתפלל על כל החיילים שהם מאחב"י שהקב"ה יפדם מהצבא במהרה.

לגבי הודאה לחיילים- חובת הכרת הטוב היא חובה מוסרית בסיסית ביהדות וודאי שצריך כל יהודי להכיר טובה לחברו על כל טובה ולו הקטנה ביותר אשר גמל עמו אבל צריך לדעת כי הטובה גם אם קטנה היא אכן טובה. האופן בו מתבצעת פעילות צה"ל אינה מגינה על עם ישראל אלא מסכנת הן את החיילים והן את כלל עם ישראל מפני שהיסוד להשתדלות כלשהי באשר להצלת חיי אדם ע"י השתדלות צבאית כלשהיא [אחרי שיתברר הלכתית כי עצם השתדלות זו מותרת] הינו: "והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר". צה"ל במהותו לא רק שמתעלם מחשיבות ערך שמירת הקדושה אלא שאינו מכיר כלל בערך זה באשר מייסדיו ומפקדיו עד היום הינם מחללי כל קדש בגלוי ובמוצהר הן בחייהם האישיים והן במה שידם מגעת בחיי הכלל [ודי בעובדה שמגייסים בנות ישראל לצבאם ומערבים אותן בין הבנים רחמ"ל]. כיון שכך צה"ל בהשתדלותו לא גורם כי אם חלילה ל"ושב מאחריך" ולכן אין מקום להודאה לחיילים אלא להיפך, החיילים צריכים להודות ללומדי התורה שלמרות  שצה"ל עושה הכל כדי להרחיק השכינה מעם ישראל עדיין שומרים לומדי התורה שלא תתרחק לגמרי בזכות עסקם בתורה בקדושה ובטהרה.

והתפילה הנמצאת בחלק מהסידורים על  חיילי צה"ל היא תפילה שחברוה מחניפי הציונים אנשי הרבנות החילונית הראשית אשר מלבד חוצפתם לראות עצמם כמי שיש בידם סמכות לתקן תפילות ולהכניסן לסידור עוד הגדילו לעשות תורת הקב"ה פלסתר ולהתעלם מכל אזהרות התורה המפורשות באשר לשמירת הקדושה ההופכות את התפילה שחיברו לתפילת שוא [וכידוע שתפילות אלה וכיו"ב חוברו ע"י סופרים ולבלרים ולא ע"י גדולי הת"ח וחבל שהצליח מעשה שטן ונכנסו אף לסידורים של החרדים לדבר ה' בעיקר מקרב הספרדים ועדות המזרח].

הקב"ה ברחמיו ילחם מלחמותינו ויחזירנו בתשובה שלמה לפניו אכי"ר.

בברכה, יואל.

ליואל

זה קורה מחוסר הבנה בסיסית...

שקיימת כבר שנים רבות בציבור בכלל ובקרב יוצאי ספרד בפרט לגבי הסתירה המובהקת שבין מדינת ישראל וכל הקשור אליה (ובכלל זה הצבא שלה) לערכים הבסיסיים של היהדות ויסודות האמונה הבסיסיים ביותר, שאליה מצטרף גם חוסר ידיעה לגבי ההיסטוריה של היהדות החרדית בארה"ק שגורם לצערי גם לחרדים לחשוב [וזו רק דוגמא אחת מני רבות] שכשמוסד חילוני כמו הרבנות החילונית הראשית מתקן "תפילה" זה בדיוק כמו כל התפילות שתקנו רבותינו הקדמונים וכד' עד כדי כך שפשיטא ש"תפילה" זו צריכה להימצא בכל סידור ואף אחד לא חושב בכלל לערער על הדבר או לתת דעתו לתוכן התפילה [המתעלם לגמרי מהאמור בתורה"ק].

לגבי שאלתך השניה- צריך לדעת כי רבנים כדוגמת הגר"ע יוסף אשר מלבד היותם מנהיגים של צבור בני תורה הינם גם מנהיגים של צבור גדול הרבה יותר הרחוק מתורה ומשמירתה ובמקרה הטוב הינו מסורתי למחצה לשליש ולרביע מנועים במקרים רבים מלומר את דעת התורה בצורה הברורה ביותר מחמת אחריותם לכלל הצבור שתחת הנהגתם ולכן גדולים ככל שיהיו בידיעת התורה פעמים רבות אין להביא ראיה מדברים הנאמרים על ידם או ממעשים הנעשים על ידם כי זו היא "דעתה של תורה" אלא לעשות מלאכת בורר ובדר"כ כדאי להיעזר בתלמידיהם המובהקים למלאכת בורר זו כדי לדעת מתי מדובר בדעת תורה ומתי בדברי הוראת שעה של פשרה וקירוב אשר אינם מיועדים כלל לאוזן של בן תורה. [ומלאכת בורר זו נצרכת גם לגבי דברים הבאים בתוך תשובותיהם הכתובות ובמיוחד כאלה שנכתבו בהיותם בתפקידים ממלכתיים כאלה או אחרים כמו "הרב הראשי" וכד'].

בברכה, יואל. 

P>

קצת קשה לי לחשוב ככה...

יצא לי לראות את הסירטון, ובאמת בו מופיע הרב שבהתרגשות הוא מברך את החיילים כמה פעמים מכל הלב. אני חושב שהוא אמר דברים אלו בלב שלם.

אם הוא אמר בלב שלם, האם להמשיך לשמוע לפסקים שלו? האם לשנות אליו יחס?   חשוב לי לדעת.

אתה מקשה עלינו מסירטון??

הרי סירטון פירושו שכל מה שנאמר שם נאמר מלכתחילה לעיני מצלמות מתוך כוונה ברורה להפיץ ברבים. מסירטון לומדים קולנוע, לא הלכה ודעת תורה!!!

אז לפני שאתה "דואג" כיצד להתייחס לפסקים של פלוני או אלמוני תבדוק בהלכה כיצד צריך להתייחס לסירטונים ואז ישאר לך יותר זמן ללמוד תורה ולא תזדקק לשאלות כמו ששאלת.

בברכה, יואל.

הבנתי

מה זאת אומרת? אני מפנה אליך שאלות כי אני מבולבל. התשובה שלך עוד יותר מבלבלת אותי. אני ראיתי במו עיני את הרב אומר את זה. קצת קשה לי לקבל שמאחורי המצלמות הוא אומר דברים אחרים.

כבר הזהירה התורה את אזהרת הגלות...

"והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה" (דברים כח' לד').

ולכן דוד היקר, ככל שתתפעל יותר ממראות עיניך יגדל הבלבול שלך יותר והעצה היחידה היא להרגיל שכלך שלא יתפעלו עיניך ממאומה זולת ממה שמביטות ומשכילות בחכמת תורתנו הקדושה ואז תבין שמאחרי כל הסירטונים האלה למיניהם עומדים עמי ארצות הרחוקים כרחוק מזרח ממערב מאפס קצה של השקפה יהודית בסיסית (ולכן אולי גם מכנים את אחד מסרטיהם "שעת האפס") וא"כ חלקם מטרתם רצויה לקרב ע"י סרטונים אלה אחב"י לאביהם שבשמים אבל כלל הוא ביהדות שכמו שהמטרה צריכה להיות כשרה גם האמצעים חייבים להיות בתכלית הכשרות [ובמיוחד כיום שאין כמעט שליטה לגבי החשיפה לסרטים אלו] אבל היום הכל פרוץ וכל אחד שאתמול זכה להכיר את היהדות חושב שהיום הוא כבר מוכשר לעשות סרטים לקירוב אחב"י וגורם נזק ובלבול להרבה בעלי תשובה בתחילת דרכם שמתבלבלים מסרטים אלה ומתרחקים מהכרת דעתה של תורה, וחבל.

בברכה, יואל.

וברוך ה' שמתקנים את הנוסח

וראה בסידור 'עוד יוסף חי' הנפוץ והמתפשט מאד בזמן האחרון שהחליף את נוסח המי שברך מהסיבה " בידוע, שהנוסח המצוי בסידורים נכתב יחד עם אנשים בלתי הגונים מ'משוררי האומה' "

לבערך משהו כזה:

"מי שבירך אבותינו. . . הוא יברך וישמור וינצור ויעזור לחיילי ישראל ולאברכים ולבני הישיבות ולתינוקות של בית רבן, העומדים על משמר ארצנו".

לא תיקון הוא אלא קלקול...

והתיקון האמיתי היחיד הוא להתעלם מכל מה שתקנו אנשי מוסד הרבנות החילונית ולהשאיר את הסידורים כמו שהיו לפני קום מלכות הרשעה ולשבח יצוין בענין זה הסידור "בית תפילה" אשר הוא מהסידורים הספרדים היחידים שאין בהם זכר לתִפְלוֹת הרבנות החילונית הראשית.

בברכה, יואל.

לדוד

קיומו של הצבא הוא סכנה פיזית ליהודים לא רק בא"י אלא בכל מקום בעולם, בהיותו מרידה גלויה נגד הקב"ה והאומות. היכן הותר לעם ישראל לנהל מלחמותיו באמצעות פורקי עול ומומרים  - בלא נביא, בלא אורים ותומים, בלא מלך וסנהדרין ??  האם עשית חושבין, כמה יהודים נהרגו עד כה ה' ירחם ויציל בפיגועי טרור שבוצעו כנקמה על פעילות הצבא ?? ומי יודע אם מה שקרה לאחרונה בהאיטי (רעידת האדמה) לא היה מתרחש גם בא"י רח"ל, אלמלא זכויותיהם של לומדי התורה. אז מי בעצם צריך להודות למי ?

מה גם, שעצם התפילה למען הצבא והחיילים היא הוספת דבר על התורה ויש בכך משום ייקור ע"ז.

כיצד יש להעריך את מה שעושים החיילים?

המעשה המובא בילקוט דעת תורה [שבסוף קונטרס עקבתא דמשיחא למרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל והי"ד,סי' כז'] יש בה כדי לספק מענה גם על שאלתך וז"ל:

"פסיה שרשבסקי ע"ה שעלתה כמעפילה העלתה לפני רבנו החזו"א על נס את אהבת ישראל שגילו יהודים חילוניים לגבי המעפילים. רבנו הקדוש לא ענה לה מאומה. לאחר שיצאה אמר לר' משה חיים אקון ז"ל: "לא עניתי לה, חששתי שלא תקבל את דברי מרוב התרגשותה. לך אגיד. וסיפר רבנו הקדוש  את המעשה שארע בראדין. מעשה ביהודי זקן גלמוד שנפל לתוך בור ביום שלג ושבר את רגלו. נמצא יהודי בעל רחמים שהכניס את הזקן לתוך ביתו רפאו וסעדו עד שהחלים ושב לאיתנו. פגש פעם מרן החפץ חיים יהודי זה ואמר לו: מחלקך יהא חלקי שגמלת חסד עם אחיך העברי. אמר לו אותו איש: אל תקנא בי רבנו, אני האיש שחפרתי את הבור ולא כיסיתיו... כך גם יש להעריך את אהבת ישראל של החילוניים".