.jpg&width=400)
השלום האבוד- מה בין ראיית ההווה והנולד של גדולי ישראל לשרירות לבם של מנהיגי הציונות באשר להצהרת בלפור
[מתוך שיחה שערך הר' אפרים זייבלד עם הרב שלמה זלמן זוננפלד מחבר הספר האיש על החומה (פורסם במוסף שבת קדש ערב חג הסוכות תש"ע. מובא באתר באדיבות הר' זייבלד)]
ככל שעוברים הימים מתבהרת התמונה. המלחמה עם האומה הערבית, ציפור הנפש של ההסתדרות הציונית, התבררה בחלוף הזמן כהרפתקה היסטורית מחרידה ואיומה. גם לאחר שהציונות התרוקנה מתכניה והחלה רודפת אחרי האומה הערבית בניסיונות לחולל יחסי שלום, הדבר לא עולה בידה, לאחר שהם עצמם הציתו את הפתיל ויצרו במו ידיהם יש מאין את הלאומנות הערבית, (כן, הלאומנות הערבית זו יצירה ציונית-בריטית למהדרין), אין שום דרך לכבות את האש, הלאומנות הערבית הקיצונית רוצה לראות את המרחב המזרח תיכוני כולו נקי מיהודים היל"ת והם נחושים להגיע למטרה זו. אילו הייתה ההנהגה נתונה בידיהם של גדולי ישראל, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.
הרב שלמה זלמן זוננפלד שליט"א נינו של מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א מחבר סידרת הספרים "האיש על החומה" (ועוד ספרים נפלאים אחרים) משוחח עם "מוסף שבת קודש" על נושא ה'שלום' עם הערביים, כשהוא שופך אור על נסיונותיו של מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א ואנשי חבורתו ובראשם ד"ר ישראל יעקב דיהאן הי"ד לחולל יחסי שלום עם האומה הערבית, דבר שעלה לד"ר דיהאן בחייו ולכלל ישראל עלה ועולה עדיין, בחייהם של רבים ה"י.
הלאומנות הערבית - יצירה חדשה.
הלאומנות הערבית עימה מדינת ישראל מנסה להתמודד בחוסר הצלחה בעשרות השנים האחרונות, מה טיבה?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: המושג "לאומנות ערבית" היא יצירה חדשה, מושג ש'הומצא' לפני כתשעים שנה, יש מאין.
בתקופת שלטון האימפריה העותומאנית לא היה מושג כזה, היה שלטון של אימפריה על כל מרחבי העולם הערבי, לא היתה שום הגדרה כזו או אחרת לערביים. המושג 'ערבים פלסטינים' לא היה קיים כלל ועיקר. הארץ היתה ריקה ונבובה, פה ושם היו כמה כפרים, היו גם כמה ערים עם מעט אוכלוסיה. התורכים לא פיתחו בארץ מאומה, הכל היה עזוב ונחשל.
השנים הקריטיות של עיצוב צביון האזור.
איך הומצא המושג הזה לפני תשעים שנה?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: אנסה לתת תמונה קצרה על מה שהתחולל כאן לאחר מלחמת העולם הראשונה, השנים הראשונות שלאחר הכיבוש הבריטי היו השנים הקריטיות בהם נקבע צביון האזור כולו. התהליכים שהתרחשו אז באותם ימים משפיעים עד עצם היום הזה על מציאותינו בארץ ישראל ועל המציאות המדינית במזרח התיכון ובמידה מסוימת יש לזה השפעה גם על העולם כולו.
מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה קיבלה בריטניה מאת חבר הלאומים את המנדט על ארץ ישראל כשיחד עם זאת שלטו הבריטים על רוב רובו של המזרח התיכון ועל ארצות רבות ברחבי העולם.
שני דברים קריטיים קרו ליישוב עם הכיבוש הבריטי, הצהרת בלפור שלפיה לכאורה רואה השלטון הבריטי בחיוב הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, והשתלטות ההסתדרות הציונית על החיים בארץ ישראל כמייצגי העם היהודי לכל דבר ועניין, למרות שאף אחד לא הכתיר את ההסתדרות הציונית למנהיגת העם היהודי ולמרות התנגדותם של רוב מנין ובנין היהודים יושבי הארץ באותם ימים שהיו מרוכזים ביישוב הישן בירושלים.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: לפני שאענה על השאלה הזו, אקדים ואומר שההבדל הגדול בין ההנהגה של גדולי ישראל לבין הנהגת פורקי העול של הציונות הוא ההבדל בין פקחות לטפשות. בין ראיית המציאות כמות שהיא לבין דמיונות ומשאלות לב. בין ריאליות וראיה מפוכחת לבין עיורון וחוסר ראיה. ואיני מדבר לא על ראיית העתיד ולא על מבט מרחוק, דבר שהצטיינו בו גדולי ישראל, אלא אתמקד בינתיים במציאות של ההווה, על ראיה מפוכחת של המציאות העכשווית, דבר שלקו בו מנהיגי הציונות, שמתוך עיוורון מוחלט לא ראו את המציאות העומדת לפניהם, התנהגו בטיפשות, והימרו במעשיהם על גורל העם היהודי כולו.
גדולי ישראל שהנהיגו את העם היהודי בכל הדורות היו בראש ובראשונה פקחים, אנשים מציאותיים, שהכירו את הנתונים בשטח ואת המציאות בתוכה הם פועלים וידעו להוביל ולהנהיג את המצב בצורה הטובה ביותר. המנהיגים החדשים שקמו לעם ישראל מקרב פורקי העול היו אנשים שלמען ה'חלום' שלהם על מדינה היו מוכנים להמר על גורלו של העם היהודי כולו שזה כולל הימור גם על החלום שלהם גופא. הם התנהגו בעיוורון כשהם אינם רואים איך הם משחקים כל הזמן לידי הגרועים שבאויביהם ויוצרים כאן מציאות בלתי אפשרית.
לאחר הקדמה זו הבה נתבונן על השקפתו של הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א על המציאות שנוצרה עם הכיבוש הבריטי.
האנגלים שקיבלו את המנדט על ארץ ישראל לא התכוננו לשרת אינטרסים של שום עם עלי אדמות מלבד את האינטרס של אנגליה.
הם מצידם קיבלו מנדט לקבוע עובדות בשטח, והדבר היחיד אותו הם התכוננו לעשות זה לקבוע עובדות כאלו שיעזרו להם להמשיך את השליטה שלהם בארץ לאורך ימים ושנים ככל שיעלה בידיהם.
האינטרס האנגלי הבסיסי היה שלא שייך להשאיר את הארץ בצורה הזו כמות שהייתה תחת השלטון התורכי. לא היה להם שום דרך איך לשלוט על אומה ערבית ענקית על פני המזרח התיכון כולו. במרד ערבי הכי קטן שהיה פורץ נגד האנגלים, היו הערבים מנצחים ומגרשים את האנגלים מן הארץ. כדי לקבע את שלטונם הם היו חייבים איזו שהיא 'אחיזה' משלהם במזרח התיכון.
נוסף לכך, אם ארץ ישראל הייתה נשארת ארץ ערבית, הייתה נותרת ארץ נחשלת מבחינת התפתחות כמו כל הארצות הערביות שמסביב שהיו ארצות נחשלות, מבחינת הקידמה הם היו 'תקועות' מאה שנים אחורה.
הדרך לבצע זאת הייתה פשוטה מאוד, ארץ ישראל עמדה להיות הארץ הכי פורחת ומשגשגת במזרח התיכון. היהודים המתיישבים מאירופה הפריחו את השממה באמצעות הכסף שהביאו עימם. כל זאת יחד עם כח עבודה ערבי שהחל לנהור לארץ כדי להנות מתנאי החיים הטובים שנוצרו כאן, המציאות הזאת היא הדבר הטוב ביותר בשביל האינטרס הבריטי.
הצהרתו של הלורד בלפור היה איפה הדבר הפשוט ביותר והנורמאלי ביותר, זה היה מחוייב המציאות מבחינת הפוליטיקה האנגלית של אותם ימים.
זו הייתה ראייתו המפוכחת והריאלית של הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד על הצהרת בלפור.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: לאחר שההסתדרות הציונית הרעילה את מוחותיהם וליבותיהם של העם היהודי בגולה. התקבלה הצהרת בלפור בקרב רבים מהם כבשורת גאולה של ממש, הם דימו לשמוע כאן את פעמי המשיח. שלא לדבר על הציונים שראו כאן את קרן האור (החושך) הראשונה שלהם בדרך לפרוק את עולו של הקב"ה ולהפוך את העם היהודי לעם ככל העמים.
אבל, כאמור, מי שרקד ושמח ויצא מכליו לאחר הצהרת בלפור, היה בגדר 'הוזה משיחי' חולם ומתנשא על כנפי הדמיון. לא היה לאנגלים שום אינטרס בעולם לעזוב את המושכות ולהעביר את ההנהגה לידי אף אחד. לא לידי היהודים ולא לידי הערבים. הצהרת בלפור היתה תוצאה של אינטרס פוליטי אנגלי פשוט שלא היה לו שום יומרה להוביל לשום דבר מעשי, פרט לעידוד העלייה היהודית לארץ ישראל כדי להפריח את השממה ולהבטיח את השלטון הבריטי לאורך ימים.
בצד עמד אחד, ולא רקד. שאלו אותו הרוקדים: הלמאי עומד אתה מן הצד ואינך נסחף בלהט הריקודים הסוחף כאן את כולם. ענה הלה: משום שאיני שיכור!
זה היה המצב באותם ימים. אנשים הזויים שלא ראו את המציאות היבשה למול עיניהם רקדו כמו שיכורים, הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד לא היה שיכור! הוא ראה את המציאות נכוחה והבין אותה לאשורה.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: מהריקודים הללו וההזיות וחוסר ראית המציאות החל הכל להסתבך.
מיד לאחר הצהרת בלפור קלטו הבריטים לאיזה 'ברוך' הם נפלו כאן. מבחינתם הם לא ציפו שהיהודים יפרשו את הדבר שהם הולכים לקבל פה מדינה. הם רצו רק שהיהודים יבואו בהמוניהם לארץ יישבו אותה ויפריחו את השממה מבלי שיהיו להם שום שאיפות לאומניות או שלטוניות, יחד עימם יבואו עוד הרבה ערבים מכל המרחב לגור בארץ הפורחת ויהיה פה גן עדן עלי אדמות לכולם, והעיקר שהשלטון בארץ הפורחת הזאת ישאר בידיהם.
לפתע החלו הענינים להסתבך להם. ההסתדרות הציונית ראתה בשלטון הבריטי 'מעבר' גרידא בדרך למדינה יהודית משלהם. למציאות הזאת לא הסכימו הבריטים בשום פנים ואופן. וכדי להבטיח את שליטתם הם נהגו בשיטה הידועה הנקראת "הפרד ומשול". הם המציאו יש מאין את המושג ששמו 'לאומניות ערבית' הם החדירו בקרב העם הערבי את ההרגשה שהעם היהודי רומס אותם ואת זכויותיהם. ובכך סכסכו בין היהודים לערביים כשהם עומדים מן הצד וקוצרים את הפירות.
הבה נערוך סיכום ביניים לכל הנאמר כאן. מה היתה נקודת המוצא לפיה פעלה היהדות הנאמנה בראשות גדולי ישראל לעומת נקודת המוצא של ההסתדרות הציונית?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: יורשה לי לערוך אתנחתא קצרה בה אספר סיפור נוסף על הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד בנוגע להצהרת בלפור.
היה מישהו ששאל את הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד מה דעתו על הצהרת בלפור. סיפר לו הסבא את הסיפור הבא: מעשה בשדכן מוצלח שלאחר עבודה רבה הצליח להביא לידי גמר שידוך בין שתי משפחות של עשירים מופלגים. היה זה השידוך המדובר ביותר בעולם (א 'וועלט שידוך'). לכולם היה ברור ששכרו של השדכן עומד על סכום כזה שיותיר אותו עצמו עשיר מופלג לכל ימי חייו. אולם השדכן התברר כסחטן לא קטן, הוא לא הסכים להתפשר על שום סכום שהוא בעולם, ככל שהרבו עליו מוהר ומתן נותר בסירובו. הוא רצה בשכרו שיתנו לו את הכלה בעצמה שתנשא לו לאשה!!!
לשדכן זה דומים הציונים, הלא נאמר בפסוק: ויגרש מפניהם אויב וכו' 'בעבור ישמרו תורתו ובריתו ינצורו' הללוי-ה. הסיבה היחידה שהקב"ה נתן לעמו את ארץ ישראל היא כדי שישמרו את התורה. באו הציונים ובעבור ארץ ישראל הם רוצים לנתק את העם היהודי מהתורה. כאותו שדכן שלקח בשכרו את הכלה עצמה.
הישוב היהודי בארץ לאחר הכיבוש האנגלי והצהרת בלפור עמד על פרשת דרכים.
מצד אחד, עמדה היהדות החרדית בראשות גדולי ישראל שראו את המציאות נכוחה, והובילו לעבר הדרך ההגיונית והנורמאלית.
לשיטת גדולי ישראל בראשות הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד לא היו ליהודים שום שאיפות שלטוניות, עלינו לחיות בארץ ישראל, ליישב אותה ולקיים בכך את המצווה הקדושה של ישוב ארץ ישראל, ולנסות להעלות כמה שיותר יהודים מחו"ל לארץ ישראל, כדי להפריח את השממה והעזובה ששררה בארצינו הקדושה במשך אלפי שנים. עם השכנים הערביים עלינו לשמור על יחסי שכנות טובים כפי שחיינו לצידם מאות בשנים תחת השלטון התורכי. אל לנו לפתח שום שאיפות לאומניות של שלטון. משום שארצינו הקדושה ניתנה לנו כדי שנוכל לשמור על מצוות ד' התלויות בה ולהתעלות באוירה המחכים.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: הלואי והיה כך. לו היו יושבי הארץ חכמים מספיק והולכים לפי שיטה זו היתה ארץ ישראל המקום הפורח והמשגשג עלי אדמות, גן עדן של ממש. מה יכול להיות יותר טוב ומוצלח מיישוב המורכב ממוח יהודי מבריק וכח עבודה ערבי וכל זאת תחת השלטון הבריטי שיש לו אינטרס מובהק לפתח את הארץ הזאת ולהפוך אותה לפנינת הכתר במזרח התיכון כולו. מה יכול היה להיות יותר טוב מזה ויותר מוצלח מזה?
תתפוס יהודי היום, פה במדינת ישראל ותציע לו לגור במקום מפותח ופורח שיש בו מיטב התנאים הגשמיים והרוחניים. יהיה איכפת לו מי יושב בשלטון גוי אנגלי או מישהו יהודי? את מי זה מעניין היום? גם אז זה לא היה אמור לעניין אף אחד בידי מי השלטון נתון. למי היה איכפת שהאנגלים היו שולטים כאן בארצנו הקדושה עד עצם היום הזה? זה היה מפריע למישהו?
ולא נשכח שאילו האנגלים היו בטוחים שאין ליהודים שום שאיפות שלטוניות ולאומיות הם היו מעלים לכאן לארץ את כל מי שרוצה לגור כאן והיו מצידם נותנים כאן את התנאים הטובים ביותר בעולם לכל מי שרוצה לגור כאן.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: ההגבלה של האנגלים לעלייה לארץ ומדיניות הספר הלבן החלה הרבה אחרי כן, לאחר שהאנגלים נוכחו לדעת שהציונים מעוניינים לסלק אותם מן הארץ ולהקים מדינה משלהם אז הם החלו לגרות זה בזה את הערבים ביהודים, אבל הבה לא נקדים את המאוחר.
בקיצור, גדולי ישראל ובראשם הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד נקטו בגישה המציאותית והמפוכחת הרואה נכוחה את אשר לפניהם, בניצחון הבריטי ובהצהרת בלפור הם ראו את ההזדמנות הטובה ליישב את הארץ ביהודים רבים ולהפוך את האזור כולו למקום הפורח והמשגשג ביותר עלי אדמות.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: הגישה הציונית הייתה הזויה, הם לא ראו את המציאות נכוחה, במילים קצת יותר פשוטות נקרא לזה שהם לקו בטפשות ובגאווה.
מה הם סברו? שהאנגלים הם כאלו 'צדיקים' שילכו להשקיע מיליוני ליש"ט בארץ לא להם? וכי הם ילכו לפתח ארץ שלימה במשך שלשים שנה, כדי להעניק אותה אחר כך ב'מתנה' לציונים בגלל שהציונים מצאו חן בעיניהם פתאום?
וכי הם לא ידעו שהצהרת בלפור היא אינטרס פוליטי בריטי בסיסי? מה הם חשבו שברגע שהם יראו בארץ ישראל 'מדינה בדרך' יבואו האנגלים ברוב טובם וחסדם ויגישו להם את המדינה על מגש של כסף? בגלל מה? מאיזה סיבה? אולי בגלל שהאנגלים הם עם נדיב וטוב שאין להם מה לעשות עם כספם ומשאביהם והם גמרו כבר להשקיע באנגליה עצמה ולא נותר להם מה לעשות בחיים אלא לבנות מדינה ליהודים? וכי יש הגדרה טובה יותר למי שחושב כך חוץ מטיפש או איש הזוי הרוכב על כנפי הדמיון?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: עכשיו אנחנו מגיעים ללב הענין. הציונים לא היו מעוניינים להעניק לעם היהודי את טוב ארצנו הקדושה. גם מצוות 'ישוב ארץ ישראל' לא עמדה מי יודע מה בראש מעיינם. אילו רצו הם לקיים את מצות יישוב ארץ ישראל גרידא היו בראש ובראשונה מוותרים על חלום ה'מדינה' שלהם, ואז היו מצליחים להעלות ארצה כמה יהודים שרצו. המדיניות של הציונים היא זאת שהניעה את האנגלים לצמצם את העלייה ולמנוע מיהודים רבים לקיים את מצוות 'יישוב ארץ ישראל'.
הציונים רצו משהו אחר לגמרי; הם רצו למרוד בהקב"ה, ולהפוך את העם היהודי לעם ככל העמים שיש לו קרקע משלו, שפה משלו, צבא משלו ודגל משלו וכו' וכו'. זו היתה מטרתם היחידה.
בחזית היהודית ניצבו איפה גדולי ישראל שחפצו שהעם היהודי יצעד בדרך המסורה לנו מדור דור, יעבוד את הקב"ה וישמור את מצוותיו, ואם הקב"ה הביא לנו את הצהרת בלפור ומקל בכך את העלייה לארץ ישראל הרי זו הזדמנות מצויינת לעלות לארץ ישראל ולקיים את המצוות התלויות בה, מתוך יחסי שכנות טובה עם הערביים תחת השלטון האנגלי, מבלי לשאוף לשום שלטון עצמאי.
בחזית הנגדית עמדו פורקי עול שהחליטו להעביר את העם היהודי על דתו, להפוך אותו לעם חילוני ולהפריד אותו מאבינו שבשמים ה"י. מבחינת אותם פורקי עול שהפכו בכח למנהיגי הישוב בארץ ישראל (הם כפו את עצמם על תושבי א"י מבלי לשאול אף אחד) הייתה הצהרת בלפור מעין זכיה בפיס. באזניהם הם שמעו את המילים שכה רצו לשמוע: 'בית לאומי ליהודים בארץ ישראל'. מבלי להבין את האינטרס האנגלי הבסיסי העומד מאחורי ההצהרה הזו.
ההצהרה הזו הביאה אותם לידי שכרות. זו ההגדרה היחידה שניתן לתת למי שהתלהב מן ההצהרה הזו עד כדי כך שהוא חשב שהאנגלי אין לו מה לעשות אלא להעניק לו את ארץ ישראל על מגש של כסף.
עבורם הייתה זו התגשמות ה'חלום' הציוני לקבל סוף סוף פיסת קרקע עליה יקימו מדינה וצבא וכו'. ושם על אדמה זו לבנות עם ישראל חדש המורד בהקב"ה ופורק את עולו.
מרוב התלהבות על ההזדמנות שנפלה לידיהם כפרי בשל, הם החלו להתנהג כהזויים בטירוף משיחי. מתוך עיוורון מוחלט הם השתלטו על מוסדות היישוב בארץ ישראל והחלו לנהוג כאפוטרופוסים בלתי קרואים על כולם.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: לאנגלים לא הייתה ברירה אחרת לנוכח השאיפה הציונית למדינה משל עצמה אלא להמציא יש מאין את הלאומנות הערבית כדי להבטיח את האינטרסים המינימאליים של האנגלים באזור.
כאמור, לאנגלים לא היה שום עניין לתת את הארץ לציונים על מגש של כסף, הם היו חייבים להבטיח את האינטרס הבסיסי שלהם והם רצו לשלוט על הארץ לאורך ימים ושנים. לצורך כך הם החלו לעורר בקרב הערביים את הרגשות הלאומיים שלהם דבר שהערבים אפילו לא ידעו מה זה. כי בימי השלטון התורכי לא היה מושג כזה 'לאום ערבי' ושאיפה ערבית למדינה משלהם כאן על אדמת ארץ ישראל. בכלל יש לדעת שרוב רובם של הערבים הנקראים ערבים פלסטיניים לא היו כאן על אדמת ארץ ישראל הם הגיעו לכאן לארץ בתקופת המנדט יחד עם גל העלייה היהודית ובגלל העלייה היהודית כדי להנות משיפור התנאים.
האנגלים, כדי להשאר מושלי הארץ, נקטו בשיטה הידועה שנקראת; הפרד ומשול. הם עוררו את הלאומנות הערבית וסכסכו את הערביים עם היהודים ועוררו בכוונה תחילה מתח ופרעות בין העמים כדי שהם, האנגלים, יהיו המפשרים והשופטים.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: בוודאי! מה השאלה בכלל. אדרבא, האנגלים עמלו קשה בתככים ומזימות כדי לעורר את הלאומנות הערבית. שום ערבי שפוי לא הלך בכוונה תחילה לערוך פרעות. הם הרי הגיעו לכאן מלכתחילה כדי להנות מפירות הפריחה והשגשוג הכלכלי שהביאו היהודים.
אספר לך סיפור אישי. לאחר מלחמת ששת הימים העסקתי פועל ערבי. באחד הימים תיאר לי אותו פועל ערבי את חייו בתקופת השלטון הירדני. הוא אמר לי שמעולם לא היה לו מה לאכול יותר מלחם ומעט תה, זו היתה הארוחה שלו בבוקר בצהרים ובערב, כיום כשהוא עובד אצל היהודים יש לו את כל טוב הארץ, המקרר שלו מלא בכל מעדני העולם.
אפשר למשל לבדוק את הכפר אבו גוש באזור טלז סטון בואכה ירושלים. אם אתה רוצה דוגמא איך הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד ראה את דמותה של ארצינו הקדושה, זו הדוגמא הקלאסית. כפר שקט בו גרים ערבים הנהנים מכל טוב הארץ בשקט ובשלווה, כלום לא חסר להם, התנאים הגשמיים שלהם משופרים פי כמה וכמה מבכל מקום אחר. יש להם קופת חולים, וביטוח לאומי וכל מה שיש למדינה מודרנית להציע. הם חיים בשכנות טובה ובשלום עם היהודים. למישהו חסר פה משהו? ולמישהו איכפת שכולם יחיו כך תחת השלטון הבריטי?
מה היה רע לערביים בתנאי החיים הללו? אילולי שהאנגלים ליבו את הלאומנות הערבית שהיא כמו כל רגש; דבר הרסני ועיוור, ללא הסברים רציונאליים.
תבין, מי שמתחיל עם הלאומנות הערבית ונגרר לעימות כולל עם העם הערבי בעולם כולו, אין לזה הגדרה אחרת מלבד; פשע. הציונות עשתה פשע היסטורי נוראי שעלה לנו כבר בנהרות של דם יהודי ומי יודע בכמה נהרות של דם זה עומד לעלות לנו. מי ביקש מהציונים להתחיל עם הערביים? על מה ולמה החל העימות? מה הרוויחו מן העימות הנוראי הזה שאין לו סוף ולא יתכן בדרך הטבע שיגיע לזה סוף?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: לא לחלום על מדינה, להשתדל ככל האפשר להראות לאנגלים שאנו מעוניינים בשלטונם לאורך ימים ושנים. ולשמור את עצמנו מכל משמר שלא להתעמת עם העם הערבי ולחיות עימם בשלום ובשלוה.
אם היינו עושים כך היינו חיים היום בארץ ישראל בגן עדן עלי אדמות ממש. מה יש לנו היום? מלחמות וטרור ואיומי השמדה היל"ת בלי שום פתרון ובלי שום סיכוי לסיים את הסכסוך האינסופי הזה.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: מטיפשות גדולה וגאווה עוד יותר גדולה. הציונים דאז (וגם אלה של היום) חושבים את עצמם לאויבער חכמים שהם יוכלו להסתדר עם הבעיה הערבית. הם הסתכלו על כל הערביים כקבוצת פלאחים נבערים ופרימיטיביים שלא יכולים להפריע בכלום בדרך להקמת מדינה.
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה העיקרית במהלך העניין כולו.
הנושא העיקרי העומד בלב הסכסוך קשור למנטאליות הישמעאלית. כדי לדעת להתעסק עם ערבים צריך להכיר את מבנה האישיות והמנטאליות הבסיסית שלהם. הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד שניחון בראש ובראשונה בראיה מפוכחת הכיר את המציאות בארצינו הקדושה פי אלף יותר מהמנהיגים הציונים פורקי העול שהגיעו מאירופה כדי להשתלט על החיים כאן. הוא הכיר את המנטאליות הערבית מתוך הכרות רבת שנים וידע איך להתעסק עימם, וממה יש להיזהר כשמתעסקים עימם. ואילו המנהיגים הציונים לא ידעו מאיזה צד לאכול את התבשיל הזה. הם דיברו אל הערבי כדבר אירופאי אל אירופאי מבלי לשים לב מתי הם דורכים על היבלות שלהם ומה זה נקרא מחמאה אצלם, איך מדברים איתם ואיך מתעסקים עימם.
את הפירות המרים אנו אוכלים עד עצם היום הזה. התוצאה של ההתעסקות הציונית עם הערביים וחוסר הכרת המנטאליות שלהם היא טראגית במימדים בלתי נתפסים.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: הבסיס של מבנה האישיות של הישמעאלי המצוי הוא; הכבוד. לא משנה אם זה הכבוד האישי או זה הלאומי.
מי שמזלזל בכבוד של הישמעאלי עושה משגה שאין לו תקנה לדורי דורות. כי ברגע שדורכים להם על הכבוד ומשפילים אותם הם שוברים את כל הכלים ופועלים אפילו נגד האינטרסים של עצמם בדרך לנקמה.
ונקמה זו לא נגמרת לדורות. הישמעאלי יעביר את השפלתו לבניו לנכדיו עד סוף כל הדורות וזה יתנקם במי שהשפיל אותו לדורי דורות.
אם רוצים דוגמא פשוטה לכך. הנה לאחר מלחמת ששת הימים היו לנו כאן פחות או יותר כמה שנים שקטות עם הערבים, יכולנו להסתובב בחוצות הערים הערביות ללא חשש. עשרים שנה בערך נמשך המצב הזה. אנשים שגרו כאן דימו לחשוב שאכן כך זה גם אמור להימשך לדורות והערבים ישארו כנועים תחת ידי היהודים ולא הבינו שהדור החדש שקם חווה רק את ההשפלה והכיבוש וזה התפרץ בצורה של אינתיפאדה ראשונה ושניה וזה הביא לכל המצב הנוראי שהולך ומתמשך עד עצם היום הזה מבלי שייראה שום פתרון לבעיה הזאת.
אי אפשר לפגוע בכבוד הערבי, מי שעושה זאת מהמר על גורל חייו. ואם עם שלם משפיל את הכבוד הערבי יסבול אותו עם מנקמתם הארורה של הישמעאלים לדורי דורות. את הדבר הבסיסי הזה לא ידעו מנהיגי ההסתדרות הציונית שהגיעו לארץ מאירופה וחשבו שהכללים הפועלים שם באירופה תקפים גם כאן במרחב הישמעאלי.
בכל ההיסטוריה לא היה מושג כזה 'מחבל מתאבד'. בכל ימי השואה האיומה באירופה לא היה גרמני אחד שהרג את עצמו על מנת להרוג עוד יהודים עימו.
כשהשנאה והרגש מתחילים לתסוס אצל הישמעאלי הוא פועל קודם כל נגד האינטרסים הבסיסיים שלו בעצמו. הוא הורס את עצמו ואת כל מעמדו וכל הישגיו ובלבד שיתנקם במי שהשפיל את כבודו הלאומי או האישי.
אם אז לפני תשעים שנה היו צריכים לעמוד ולהסביר את הדבר הבסיסי הזה למי שהגיע מאירופה ולא הכיר את דמותו של הישמעאלי הרי שכיום כל מי שחי כאן באזור יודע את זה. תנאי החיים בעזה הם קשים מאוד, הם ידעו היטב בטרם החלו לתקוף את שדרות בטילים ולחולל מהומות שהם בעצמם יסבלו מזה. אבל למעשה זה לא איכפת להם בכלל, הכבוד הלאומי והרצון לנקמה עומד מעל הכל.
כשמישהו אירופאי מדבר עם הערבי על שלום הוא לא יודע שהערבי שומע ממנו דברים אחרים לגמרי. הוא לא שומע דיבורים על ה'שלום' שכולנו מכירים. הוא מבין את זה אחרת לגמרי. בפועל, לעשות שלום או הסכם שלום עם ערבי זה דבר שלא יתכן ובהיסטוריה הערבית הארוכה מעולם לא סלחו למי שנלחם בהם, ואם היו הסכמים כאלו הם היו בגדר 'הודנא' מעין הפסקת אש זמנית, כל זאת כהכנה לקרב הבא שיבא ביום מן הימים ולא משנה אימתי כי הישמעאלי נוטר שנאה לדורות. עובדות בסיסיות אלו ידועות לכל מזרחן מתחיל.
הערבי בעיקרון הוא לא אנטישמי. בבסיסו הוא לא שונא יהודים. במהלך הדורות לא נפגשנו באנטישמיות ערבית. השנאה של הישמעאלי זה משהו אחר. זה נובע ממי שפוגע בכבודו ומשפילו. הבעיה עם הישמעאלי מתחילה כשהוא חש שמשפילים אותו אז מתעוררים בו רגשותיו ואז אין סוף לפרץ הנקמה והשנאה שלו.
אילולי דרכו הציונים על הכבוד הערבי והשפילו אותם לא הייתה נוצרת שום שינאה בין היהודים לערביים. אדרבא הערבים בעצמם היו הורגים את כל מי שבא להפריע ליהודים כי הפריחה של היהודים היא הפריחה שלהם בעצמם. לערבי בעצמו לא איכפת מי ישלוט במדינה. אחרי כל פיגוע אתה יכול לשמוע כל מיני ערבים שאומרים לך; למה צריך את הטירור הזה? מה אנחנו מרוויחים מזה? כל זה כשהשכל פועל, אבל לאחר שמציתים את רגש הלאומנות מוכן הערבי להתאבד העיקר לשמור על הכבוד המושפל שלו.
אז באותם ימים לא היה רדיו ותקשורת ולא היה שום דרך איך להסית את הערביים. המהומות התחילו בימי שישי לאחר ששמעו את המופתי מסית הם יצאו מכליהם והחלו להשתולל. אם היו שומרים על הכבוד של המופתי ולא מרגיזים אותו ומשפילים אותו הכל היה זורם על מי מנוחות.
כמו שאצלינו, השמאלנים הם מיעוט אפסי בציבור אבל הם שולטים בדרכים שונות על מוקדי הכח על הבג"צ ועל התקשורת וממילא הם שולטים על הציבור כולו. כך באותה מידה הלאומנים בקרב הערביים הם בגדר מיעוט אבל הם שולטים על מוקדי הכח ומכתיבים את סדר היום של כל העם הערבי.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד ראה בעיניו המפוכחות את מה שהולך לקרות. הוא ראה איך שהציונים משפילים את הערבים לחינם ומעוררים את איבתם המתמשכת. הוא הבין מיד שהאנגלים יגרו את שתי האומות זו בזו כדי להבטיח את שלטונם, הסבא ראה כל זאת ועיניו כלות. הוא ידע שכל מי שמצית את האש הנוראה הזאת ששמה הלאומניות הערבית לא יצליח לכבותה לעולם.
הציונים שהיו שיכורי כח, נפוחי גאווה של כוחי ועוצם ידי, חשבו שאפשר להשפיל את הערביים שהיו בעיניהם פרימיטיביים ונחשלים. הם רק לא ידעו שאם פוגעים בהם ומשפילים אותם הם מסוכנים מאוד.
הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד, ידע, שלאחר שמעוררים יחסי איבה עם ערביים אין שום דרך חזרה ולא שייך להשלים עימם לדורי דורות. המנהיג הציוני אוסישקין פגש את הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד לאחר מאורעות תרפ"ט ואז אמר לו מרן הגרי"ח זוננפלד אודות המצב, שדוד המלך אמר על הישמעאלים: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. התרבות של הישמעאלים זה שפיכת דם וברגע שמציתים את השנאה הם מוכנים לשפוך דם ללא סוף, כשהם מדברים עימך על שלום הם מתכוונים למצוא דרך איך להמשיך הלאה לשפוך דם. אנחנו מדברים שלום כי אנחנו לא רוצים שפיכות דמים אבל הם מדברים עימך שלום ומתכוונים למלחמה. התכונה המרכזית של ישמעאל היא "וישב במדבר ויהי רובה קשת" זו המורשת שלהם שקיבלו מישמעאל אביהם. ומשום כך הוא סבר שאסור לעורר את איבתם מלכתחילה כי לאיבה הזו לא יהיה סוף.
אילו היה לציונים מעט שכל בקדקדם היינו חוסכים את כל הצרות, דם יהודי לא היה נשפך כמים לאורך תשעים השנים האחרונות ומאות מליוני המוסלמים המצויים סביבנו לא היו זוממים לכלותינו בכל רגע.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: בוודאי! הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד יחד עם אנשי חבורתו עשו את כל המאמצים שהיו בידם כדי להוציא את הייצוג של העם היהודי מידי ההסתדרות הציונית שהשתלטה על היישוב כולו, ולהעביר אותו לידי אנשי הישוב הישן שהם היו רוב מנין ובנין תושבי הארץ היהודים באותם ימים.
הדרך לעצור את התדרדרות ביחסים עם הערביים הייתה, ע"י העברת ייצוגו של היישוב היהודי לידיים שפויות ומיומנות והוצאת הייצוג וההנהגה מידיהם של אנשי ההסתדרות הציונית שנהגו בדרך הזויה.
יחד עם זאת, להבהיר לעם הערבי בכל הדרכים האפשריות שאין לנו שום דבר נגדם ואנו מעוניינים לחיות עימם בשלווה בנחת ובשכנות טובה כמו שחיינו עימם עד אז, ושאין לנו שום שאיפה לשלטון עצמי ולמדינה משלנו.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: זה כמעט הצליח. עד שבא הרצח הנורא של ד"ר יעקב ישראל דיהאן וקטע את המהלך הטוב הזה בעודו באיבו.
ליהדות החרדית וליישוב הישן שהיה רוב מנין ובנין של היהודים בארץ היה מנהיג מדיני גדול, דיפלומט ממדרגה ראשונה, ששמו ד"ר יעקב ישראל דיהאן הי"ד.
ד"ר דיהאן נולד בהולנד וקיבל חינוך דתי מסורתי. אולם במהלך לימודיו בגימנסיה נסחף בזרם ההתבוללות והיה חבר פעיל במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בהולנד. בכישרונותיו העצומים הוא הפך בגיל צעיר לאחד מגדולי המשפטנים בהולנד והיה לאישיות בכירה ומוכרת במסדרונות השלטון.
ד"ר דיהאן דיבר 22 שפות על בוריין. והיה מומחה ממדרגה ראשונה בקשירת קשרים בחלונות הגבוהים. בין שאר יכולותיו הוא היה גם מזרחן מעולה שהכיר את המנטאליות הערבית על בוריה.
בתחילה היה ד"ר דיהאן מתבולל, ונשא נוצריה לאשה. וגם בימים אלו בער בו הלב היהודי והוא מצא את עצמו נוסע לרוסיה על מנת להציל את העם היהודי מידי מעניו ושוביו.
לאחר שאחד מרבי המלוכה בהולנד השמיע באזניו הערה אנטישמית החליט ד"ר לערוך מהפך בחייו האישיים, הוא ניתק את קשריו עם אשתו הנוצריה וחזר לכור מחצבתו. ד"ר דיהאן חזר בתשובה שלימה והיה ליהודי נאמן ושומר תורה ומצוות.
תוך כדי חיפושיו אחר יהדות מקורית הוא מצא את מקומו בהסתדרות המזרחי בהולנד והיה מבכירי הפעילים בה. אולם נפשו הסוערת חיפשה משהו נעלה יותר וכך הגיע לארץ ישראל.
מהולנד עלה ארצה בכבוד גדול. המלכה ההולנדית הקצתה לו קרון מיוחד. ובהגיעו ארצה התקבל ע"י הסתדרות המזרחי בקבלת פנים מיוחדת ועד מהרה השתלב בפעילות המזרחי בארץ תוך כדי שהוא תופס בה מקום בכיר. לפרנסתו עסק בכתיבה עיתונאית עבור עיתון גדול בהולנד והיה מרצה בכיר בבי"ס למשפטים.
עם הגיעו לארץ החל ללמוד את החיים בארץ וכך יצא לו להיפגש לראשונה עם הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד. הפגישה הזו חוללה בנפשו מהפך גמור. באותה פגישה הבהיר לו הסבא את המציאות המדינית על בוריה ד"ר דיהאן קלט מיד את ההגיון הפשוט ואת הראיה המפוכחת המובילה את מהלכיהם של גדולי ישראל. ומאז נקשרה נפשו של ד"ר דיהאן בנפש הסבא והיה מבקרו מידי יום ביומו ודבריו היו לו כדברי האורים.
כישרונותיו המזהירים של ד"ר דיהאן הפכוהו עד מהרה למזכיר המדיני של העדה החרדית ומנהל קשרי החוץ שלה.
ד"ר דיהאן שחרד לגורלו של העם היושב בציון, צלל עד מהרה אל תוך ים העבודה שעמדה והמתינה לאיש כמוהו.
הוא קשר קשרים בחלונות הגבוהים והצליח להתחבב על כולם. התרועע עם רבי השלטון האנגלי. כמזרחן מעולה הצליח לקשור קשרים דיפלומטיים עם המנהיגים הבכירים בעולם הערבי ועד מהרה יצר ד"ר דיהאן עימם קשר בעל בסיס איתן.
במאבקיו הוא הצליח להעמיד את היהדות החרדית כגוף עצמאי בעל משקל מדיני שווה ערך להסתדרות הציונית.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: המנהיג הערבי הבכיר ביותר באזור המזרח התיכון כולו היה חוסיין מלך חיג'אז (חיג'אז היתה המחוז המרכזי של חצי האי ערב ולאחר שאבו סעוד כבש את הארץ מידיו של חוסיין הפכה את שמה לסעודיה). חוסיין שכיהן כשריף של מכה מונה ע"י האנגלים כמלך חצי האי ערב ואת שאר אדמות המזרח התיכון חילקו בין בניו. את בנו הגדול פייצל הם מינו למלך עיראק. את בנו עלי כיורשו בממלכת חיג'אז ואת בנו הצעיר עבדאללה הם מינו כאמיר עבר הירדן (לאחר מכן הפך להיות מלך ירדן והוא סבו של חוסיין מלך ירדן אביו של עבדאללה מלך ירדן דהיום).
אותו מנהיג ערבי בכיר, יש לדעת, לא התנגד כלל ועיקר להצהרת בלפור, ואדרבא הוא פירסם בעיתונו מאמר נלהב בשבח השיבה של היהודים לארץ ישראל.
כשיצאה השמועה על ביקורו של חוסיין מלך חיג'אז אצל בנו עבדאללה בעבר הירדן מיהר ד"ר דיהאן באמצעות קשריו הענפים שרקם זה מכבר להסדיר פגישה מיוחדת בין ראשי היהדות החרדית לבין המלך חוסיין ובניו.
הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד ראה בקיומו של ביקור זה חשיבות עליונה במעלה להצלת עם ישראל לדורות מן הזוועה הכרוכה בהתעוררות וליבוי היצרים הלאומניים והשנאה שבין הצדדים.
לצורך כך הוא הושיב בי"ד מיוחד והוא ערך "התרת נדרים" על מה שמנע עצמו מלצאת מארץ ישראל למן היום הראשון שדרכו רגליו עליה.
עוד נאמר בתזכיר: "אנו מבטיחים להוד מלכותו, כי היהודים מתייחסים באהבה ואחווה אל שכיניהם בכל ארצות פזוריהם, וגם בארה"ק יש להם מסורת כזו. ועל היחס הזה אנו חפצים לשמור גם להבא, לעבוד שכם אחד עם כל התושבים לבנין הארץ, יישובה והפרחתה, לברכה ולשלום כל הגזעים השוכנים בה. והננו מביעים כמו"כ את תקוותינו בבטחה שהוד מלכותו יאציל מהשפעתו הכבירה לטובת אחינו היהודים המתגוררים בכל ארצות ערב".
הפגישה עצמה היתה ידידותית מאוד. השתתפו בה גם בנו של המלך הנסיך עלי (שהיה אמור לרשת את כסא אביו בממלכת חצי האי ערב) ובנו עבדאללה מלך ירדן. המלך העניק לסבא מרן הגרי"ח זוננפלד את אות הכבוד הגבוה ביותר של ממלכת חצי האי ערב.
ומה היה מעבר לפגישה זו?
הרב שלמה זלמן זוננפלד: ד"ר דיהאן לא חדל לרגע מפגישותיו וקשריו המצויינים עם מנהיגי העם הערבי. הוא לא חדל מלהפגש לעיתים תכופות עם האמיר עבדאללה בעמאן ובירושלים עימו קשר ברית ידידות אמיצה. היו לו הישגים עצומים. הוא הצליח להוציא הסכמה ממנהיגי הערביים שהם רואים בעין יפה את עלייתם של היהודים לארץ ישראל.
היה לו לד"ר דיהאן בידיו מסמך היסטורי בעל ערך אדיר. האמיר עבדאללה כתב לו שהוא ישמח לראות התיישבות יהודית בעבר הירדן בתנאי שלא יתלוו לזה כוונות או מטרות פוליטיות.
ערכו של מסמך זה היה עצום. היה זה מסמך השלום הגדול ביותר שהיה קיים בהיסטוריה של המאה שנים האחרונות. ד"ר דיהאן שמר על המסמך כבבת עיניו.
וכשלקח עימו המנהיג האגודאי הדגול רבי משה בלוי זצ"ל את המסמך ההיסטורי אל הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בוינה חיכה לו ד"ר דיהאן בתחנת הרכבת כדי לקבל לידו בחזרה את המסמך.
מסמך היסטורי זה שהיה שמור במגירת שולחנו של ד"ר דיהאן נעלם מיד לאחר הירצחו ע"י אותם אנשים שרצחוהו שפרצו לביתו והעלימו משם את המסמכים היקרים מפז.
בימינו אלה היו הציונים מוכנים לעשות כל מאמץ כדי להשיג מסמך בעל ערך כזה. הם מוכנים להחזיר הרבה שטחים ולשלם מחיר יקר כדי לקבל הישג שווה ערך להשיגו של ד"ר דיהאן.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: או אז היינו חיים כאן בשלום ובשלוה עם שכנינו הערביים תחת שלטון האנגלים והיינו חוסכים נהרות של דם יהודי שנשפך בגלל המתיחות המיותרת בין היהודים לערביים.
הציונים שכל מטרתם היתה להקים כאן מדינה הבעירו את האש בין היהודים לערביים, דבר שהיה מיותר לחלוטין, לציונים לא היה איכפת להדליק את האש הזאת, כי המטרה העליונה שעמדה מול עיניהם היתה שינוי פניו של העם היהודי באמצעות המדינה, למען מטרה זו היו מוכנים הם שישפך דם יהודי, הם היו מוכנים אפילו להמר על גורלו של העם היהודי כולו, שהרי כפסע היה בין פלישת ארצות ערב לא"י בימי מלחמת השחרור ונצחון הצבאות הערביים שמסביב על הצבא הקטן שהיה ליהודים בארץ. אולם כאמור זו היתה המטרה ולמענה היו מוכנים לעשות הכל.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: הפעילות המוצלחת של ד"ר דיהאן והצלחת המפגש עם מנהיג העולם הערבי של אותם ימים חוסיין מלך חיג'אז הוציאה את הציונים משווי משקלם. הם השתוללו מזעם ולא היו מסוגלים לראות איך תוכניתם להעברת היהודים על דתם ואמונתם בצורה מאורגנת ע"י הקמת מדינה מתמוססת להם תחת ידיהם. בתגובה החלו לשפוך קיתונות של בוז ושנאה נגד היהדות החרדית בצורה יוצאת דופן והוקיעו את היהדות החרדית כבוגדים ומלשינים.
עיקר זעמם היה מכוון נגד ד"ר דיהאן שהצליח להגיע בדיוק כמותם לכל טרקליני השררה ושבילי הדיפלומטיה היו נהירים לו ואף הצליח יותר מהם בפעילותו. בתחילה חשבו הציונים שאם ירדפו את ד"ר דיהאן אישית הוא ימשוך את ידו מן הפעילות. מיני אז החלו לרדוף אותו בצורה אישית, וכך הפך ד"ר דיהאן מאיש שנערץ ע"י הציונים עקב כישוריו המזהירים לאיש הנרדף ביותר על ידם.
הם הסיתו את הסטודנטים בבי"ס למשפטים לחולל מהומות בעת הרצאותיו. הם איימו עליו שאם ימשיך בפעילותו הפוליטית תישלל משרתו זו ממנו. לאחר זמן פוטר ד"ר דיהאן ממשרתו כמרצה בכיר בבי"ס למשפטים. גם משרתו ככתב במערכת העיתון ההולנדי נשללה ממנו.
כשההשפלות האישיות לא הועילו להם מאומה. הם החליטו לרצחו נפש. היה להם אור ירוק שניתן בפומבי ע"י אחד מראשי הציונות ומאז הכל היה שאלה של תכנון וביצוע. ד"ר דיהאן בעצמו הרגיש שהוא עומד להרצח, אך לא שם לב לזאת והמשיך בפעילותו. באותם ימים התרחש מהפך באנגליה ומפלגת השמרנים ניצחה את מפלגת הלייבור ולכן היה צריך להערך לשינוי במערך הממשלתי כולו. ד"ר דיהאן עמד לנסוע ללונדון כדי לקשור את הקשרים המתאימים עם הממשל החדש, כעבור כמה ימים בכ"ח סיון נרצח ד"ר דיהאן. שלש יריות פילחו את ליבו והוא נפל שדוד ועימו שקעה המערכה כולה.
הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד בירך בשם ומלכות ברוך דיין האמת וקרע את בגדיו כששמע את דבר הרצח המזעזע. בהלויה הטראגית השתתפו עשרים אלף איש שביכו את הרצח הפוליטי הראשון. הרצח היכה בתדהמה את כל היישוב בארץ.
מיד לאחר הרצח ניסו לעלות על עקבות הרוצח, אולם מפקד המשטרה דוד תדהר שנתנו בידו את פענוח הרצח היה שתול של ההגנה (והיה מראשי ההגנה) טשטש את עקבות הרצח. אגודת ישראל טענה שדוד תדהר עצמו היה מעורב בתכנון הרצח ובביצועו.
ארבעים שנה לאחר הרצח אמר דוד תדהר בעצמו שהוא מצטער שהוא לא היה הרוצח, מי שידו היתה במעל היה סגנו במשטרה אברהם תהומי שהיה מראשי ההגנה ולימים פרש מההגנה וייסד את ארגון אצ"ל.
הפקודה לרצח הגיעה מהדרג הכי גבוה בהסתדרות הציונית ומי ששלח את תהומי היה מפקד ההגנה.
למעשה, מי שהתאמלל ברצח הזה היה עם ישראל כולו. מן התוצאות המרות של הרצח סובל עם ישראל כולו עד עצם היום הזה.
אם ד"ר דיהאן היה ממשיך בפעילותו, הציונות לא הייתה מגשימה את עצמה, מדינה לא היתה כאן, אבל הישוב בארץ היה פורח ומשגשג, היהודים היו עולים בהמוניהם לארץ ללא שום הגבלה, הערביים היו מגיעים להנות מן הפריחה הכלכלית והארץ היתה מהארצות הכי משגשגות ומוצלחות בעולם, ללא שפך דם הדדי וללא איבה מיותרת בין היהודים לערביים, היום מאיימת האיבה הזו על שלום העולם כולו.
בעשרות השנים האחרונות השתנתה המגמה של הציונות, השמאל השולט במדינה מוביל מגמה של הסכמי שלום עם הערביים. בדיוק מה שרצה הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד ומה שפעל בשטח ד"ר דיהאן. אבל השאלה היא; מה הם נזכרו עכשיו? אחרי שהציתו את פתיל הלאומיות הערבית ושפכו נהרות של דם יהודי במשך שנים רבות.
המצב כיום הוא שראש הממשלה לשעבר אולמרט ראה גדולה שלימה לעצמו אם יצליח ללחוץ את ידו של אסאד נשיא סוריה ולבסוף הוא אפילו לא הצליח. אז באותם ימים אם רק היינו רוצים לשבת איתם ביחד היינו מצליחים לעשות זאת בלי שום בעיה.
התשובה לכך היא ברורה. המטרה העיקרית של הציונים היתה לנתק את העם היהודי מצור מחצבתו ולהפוך אותו לעם ככל העמים היל"ת. באותם ימים המטרה הוגשמה ע"י הצתת פתיל הלאומנות הערבית. כיום אחרי שהצליחו להשמיד מבחינה רוחנית את רוב רובו של העם היהודי מוגשמת אותה מטרה דרך הסכמי שלום עם הערביים.
אלא שזאת הם לא יודעים שהיום אין שום סיכוי בעולם לכונן שלום אמיתי עם הערביים. כי מי שמכיר את המנטליות הישמעאלית יודע, שלאחר שמציתים את הפתיל אין דרך חזרה. המצב הזה בדרך הטבע אין לו פתרון. כיום הציונים רוצים לעשות שלום, אבל אין להם עם מי.
הרב זוננפלד ממשיך להתפלמס: מה היתה מטרתם של הציונים? הם רצו שהיהודים יהיו עם ככל העמים בעל צבא משלו ואדמה משלו. הם חשבו שכך יפתרו את בעיית הגלות. כיום לאחר שישים שנות המדינה הם מסתכלים לאחור ושואלים עצמם האם זה הועיל משהו? וכי מפלס השנאה לעם היהודי ירד בכי הוא זה? הלא עצם קיומה של המדינה גורמת לשנאה איומה ולאש בכל העולם כולו שנים רבות! הדבר היחיד שהועילו הציונים זה שהם הוסיפו את שנאת הערביים לשנאת שאר העמים, ושנאה זו אין לה סוף וגבול וגם אין לה פתרון. משום שעם ערבי אפשר להתחיל, אבל לגמור, לעולם לא!
הקב"ה מראה לעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שאם הם ירצו להפוך לעם ככל העמים ולהתנתק מצור מחצבתם זה לא יועיל להם במאומה. השנאה תישאר ואדרבא תיגבר. רק ההליכה בדרך התורה היא הערובה היחידה לקיומו של כלל ישראל.
לסיום, מספר לנו הרב שלמה זלמן זוננפלד על אפיזודה מעניינת שהיה שותף לה:
פעם ישבתי עם כמה מראשי ההתיישבות מאנשי המזרחי. אמרתי להם שבימים עברו השם "זוננפלד" היה הסמל של האנטי ציונות. הם העלילו על הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד שהוא היה נגד יישוב ארץ ישראל, ההפך הוא האמת. הסבא התנגד לציונות רק משום שרצה בכל מאודו ביישוב ארץ ישראל ולכן הוא פעל נגד הציונות שבעקבות מעשיה הוגבל היישוב בארץ ישראל ע"י האנגלים.
כשישבתי עימהם, ערכתי מבדק קצר, ובו התברר לתדהמתנו שחלק נכבד מן היושבים הם מצאצאי הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד הן צאצאים ישירים והן כאלו הנשואים לאחד מן הצאצאים. באותה הזדמנות נשאתי דברים והכרזתי על פרס של מאה אלף דולר אם יביאו לי נכד אחד של אחד מראשי הציונות שנשאר בארץ ישראל ועוסק ביישוב הארץ; "תביאו לי נכד של אוסישקין של ויצמן או של בן גוריון ואתן לכם פרס בן מאה אלף דולר". לאחר מכן הוספתי והכרזתי: "אני מוכן להקציב פרס נוסף של מאה אלף דולר אם תביאו לי יישוב אחד בארץ שלא גר בו אחד מצאצאיו של הסבא רבי יוסף חיים זוננפלד".
"מיהו, אם כן, זה שעסק ביישוב ארץ ישראל?"
והשאלה נותרה ללא מענה.
הרב זוננפלד מסיים ואומר: טועה מי שסבור שכל פעילותו של הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד הייתה אך ורק כדי להגן על הציבור החרדי ועל זכויותיו. מרן הגרי"ח זוננפלד פעל למען כלל ישראל כולו מתוך ראיה מפוקחת של המציאות, הוא ידע לאן תוביל הציונות את העם ופעל בכל כוחו למנוע את התלקחות האש בין היהודים לערביים, לאחר שידע שברגע שהאש תבער לא יוכלו לכבותה לעולם.
הרב שלמה זלמן זוננפלד: ישנם כאלו שבימינו נפגשים עם הגרועים שבשונאי ישראל והם נתלים באילן גדול בסבא מרן הגרי"ח זוננפלד שהם כביכול פועלים לפי השקפתו.
עבורם אספר מעשה מחיי הסבא.
באחד הימים פגש שייך ערבי נכבד את הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד ואמר לו: "לשנינו יש מאבק משותף בציונות, אני נלחם בציונים וגם אתה לוחם בהם".
אמר לו הסבא מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א: "יש הבדל תהומי בינינו. שאתה שונא את הציוני בגלל החלק היהודי שבו. ואילו אני שונא את הציוני בגלל החלק הגויי שבו".
מה היה קורה כאשר היהודים היו הופכים לרוב גדול יחסית לערבים , האם הערבים היו מבליגים ויושבים בשקט?
מה תשובתך ?
בברכה
א.
א. מצפון
בברכה, יואל.
יואל אלחנן