.jpg&width=400)
ציטוט-דעת הרב קוק לגבי הציונות ותקופתינו
הראי"ה קוק - אגרות הראי"ה / כרך ג' / תתק'
אחינו הציונים, מכל טפוס שהם, צריכים לדעת, כי אנו באים להוסיף לעמנו את אָמצו העקרי, בתתנו להתנועה הלאומית צביון של קודש. באהבה רבה, נקבל מהם את הצביון הלאומי הטבעי, שהם דוגלים בו, שהוא כח יפה ועדין, אבל לכלל חיים עצמיים יבוא רק בהזדרקותה של נשמת הקודש בו, אור עוז כל עולמים, חיי עם קדוש עדי עד. וזאת התנועה, להחיות את חיי העם מיסוד חייו, היא צריכה להנָתן דוקא ביד אלה שכפות רגליהם עומדות רק על מעמד הקודש, אותם אשר לבת אש חיי הטוהר אשר לדורות עולמים לא כבתה בנשמתם, מפני שלא נמכרו לעקר של הציביליזציה האלילית הזמנית. הבה נתעורר בעוז ד' ונעורר רבים עמנו, שלו' וישע נפריח בכל גבול ישראל, תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו.
הראי"ה קוק - אגרות הראיה / כרך ב' / תצז'
הנני מוצא את עצמי מחוייב להקדים הקדמה כללית, שהנני מעירה בכל פעם שמזדמן לי הדבר לדבר ע"ד ה"מזרחי" וערכו: שיש חק אחד שהוא מחוייב, לדעתי, לחוק על דגלו, שרק על-ידו תופיע עליו אור נשמתו הפנימית, חפשית מכבלי הסתירה המכבידים עליו. החק הזה הוא: שיביע המזרחי בגלוי, שלמרות האמון שהוא מראה תמיד להציוניות הכללית, מצד שיתופו עמה בהמחשבה הלאומית והתגשמות שאיפותיה במעשה, לוחם הוא עם-זה על הסעיף היחידי החקוק בציוניות עוד מטעם הקונגרס הראשון, האומר ש"הציוניות דבר אין לה עם הדת".
החק הזה הוא עושה באמת את כל התעמולה ה"מזרחית" פלסתר, שהרי ה"מזרחי" עומד הוא נכון על ככר התורה, ודבר-ד' נר הוא לרגליו, ואנו כל שלמי אמוני ישראל יודעים אנו ברור, שרק באיכות הקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת-חיים שלנו, תורת ד' תמימה, תלויה היא הצלחת הציוניות והתגברות כחה מיד ולדורות, ובעזיבתה-של-תורה אין תוחלת ותקוה, וכל פרח מוכרח להיות כמק וכל שורש כאבק, - ואיך יוכל "המזרחי" לעבור בשתיקה על חק זה, העוקר את כל משאת- נפשו. ולפי דעתי העניה אין תקנה ל"המזרחי" כי-אם כשידבר בשפה ברורה, שעם כל אהבתו להציוניות בכללה, ושעם כל מה שהמעשים והדעות, הזרים והרחוקים, של רבים מהציונים, לא יוכלו לגרום לו כל נסיגה-לאחור וכל חלישות-כוח מלהרפות עבודתו השקודה על ככר התחיה הלאומית בארץ-אבות ביחוד, בכל זאת על החק המחפיר הזה הוא נלחם בכל כח, ולא ישקוט ולא ינוח עד אשר יורידוהו מעל במת הציוניות, ותחתיו יוחק חק לישראל כמו שהוא באמת, "זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית- עולם. לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם". ההתנגדות הנמרצה להחוק ההורס הנ"ל מוכרחת היא להיות בולטת מכל פנותיו של "המזרחי". היא צריכה להיות חרותה בתור מוטה קצרה על כל גליון מגליונותיו הרשמיים, היא צריכה להשנות אלפי-אלפים פעם, בכל כנסיה בין חדשה בין ישנה. האמת הנצחית הזאת לא תוכל להפסיק מתעמולתה, עד אשר תעמוד בבטחה על מכונה, שאז הכל יכירוה, ותהי לנחלה לישראל.
הראי"ה קוק - אורות- אורות התחיה / ט < עמוד סג' >
הַיָּחִיד הַפְּרָטִי יָכוֹל לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִמְּקוֹר הַחַיִּים, לֹא כֵן הָאֻמָּה כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, עַל כֵּן כָּל קִנְיָנֶיהָ שֶׁל הָאוּמָּה, שֶׁהֵם חֲבִיבִים עָלֶיהָ מִצַּד רוּחָהּ הַלְּאֻמִּי, כֻּלָּם רוּחַ אֱלהִים שׁוֹרָה בָּם: אַרְצָהּ, שְׂפָתָהּ, תּוֹלַדְתָּהּ, מִנְהָגֶיהָ. וְאִם הִמָּצֵא תִּמָּצֵא בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים הִתְעוֹרְרוּת רוּחַ כָּזאת, שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֵלֶּה בְּשֵׁם רוּחַ הָאֻמָּה לְבַדָּהּ, וְיִשְׁתַּדְּלוּ לִשְׁלֹל אֶת רוּחַ אֱלֹהִים מֵעַל כָּל הַקִּנְיָנִים הַלָּלוּ וּמִמְּקוֹרָם הַגָּלוּי שֶׁהוּא רוּחַ הָאֻמָּה, מַה צְּרִיכִים אָז צַדִּיקֵי הַדּוֹר לַעֲשׂוֹת? לִמְרד בְּרוּחַ הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר, וְלִמְאס אֶת קִנְיָנֶיהָ, זֶהוּ דָּבָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר: רוּחַ ד' וְרוּחַ יִשְׂרָאֵל אֶחָד הוּא. אֶלָּא שֶׁהֵם צְרִיכִים לַעֲבד עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר וְהַקּדֶשׁ שֶׁבְּרוּחַ הָאֻמָּה, אֶת אוֹר אֱלֹהִים שֶׁבְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה, עַד שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיקִים בְּאוֹתָן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּרוּחַ הַכְּלָלִי וּבְכָל קִנְיָנָיו יִמְצְאוּ אֶת עַצְמָם מִמֵּילָא, שֶׁהֵם עוֹמְדִים שְׁקוּעִים וּמֻשְׁרָשִׁים וְחַיִּים בְּחַיֵּי אֱלֹהִים, מֻזְּהָרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבִגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה.
מה באמת ההבדל בין הר' קוק ל"מזרחי"...
שלום ל"מנסה להבין".
הבאת מספר מקורות מדברי הר' קוק באשר ליחסו לתנועת "המזרחי" וכן באשר להסתכלותו על הציונות כשבסוף הדברים ציינת את מסקנתך לפיה [ואני מצטט את לשונך]: " לכאורה אם קוראים את דבריו אלה של הרב קוק הוא בכלל לא קידש את תנועת הציונות בעצימת עיניים כמו שמצטייר מתוך דברי החרדים כלפיו, אלא תוכו אכל קליפתו זרק. ואף הרב קוק לימד ודרש משומעי לקחו להמשיך את דרכו הזהירה ולעשות מלאכת "בורר" בקשר לקשר עם הרעיון ה"ציוני" ולא החילוני הטועה, החלול מקודש". [ע"כ הציטוט].
ובכן, הנני מסכים רק עם מלה אחת במסקנתך והיא המלה "לכאורה" שבה פתחת את מסקנתך. ואעפ"י שהפרכת מסקנתך בצורה מלאה מצריכה אריכות גדולה מאד ויש בה בכדי להכיל ספר שלם ובטח לא מסגרת כמו פורום היא המסגרת לענות עליה, מכ"מ כיון שמסקנה זו היא טעות מושרשת ונפוצה כ"כ אצל התועים אחרי שיטתו ודרכו של הר' קוק וגם אצל החרדים לדבר ה' הרחוקים מדרכו של הר' קוק גורמת טעות זו ללימוד זכות עליו ועל מעשיו ולהגדרתו כדמות חיובית באופן כללי שבסה"כ קצת טעתה בעניני השקפה ודעות אבל נסתה "לשמור" על ה"מזרחי" אשיב לך לפחות תשובה כללית בבחינת ישמע חכם ויוסף לקח.
תנועת "המזרחי" סבלה כבר מראשיתה מתדמית של פשרנות ופסיחה על שתי הסעיפים הן בעצם חבירתה לברית עם התנועה הציונית והן בהתאם ליחס בין שתי התנועות לאורך כל הדרך שהיה תמיד יחס של כניעה והתרפסות מוחלטת מצד המזרחי לאפוטרופסיה הציונים.
כתוצאה מתדמית עכורה זו שיצרה לעצמה "המזרחי" התאמצו מסנגרי הר' קוק ושיטתו להדגיש כי לא הרי הר' קוק כהרי המזרחי וכי בניגוד למזרחי שלא עשתה מלאכת "בורר" בכל הקשור לתנועה הציונית היה הר' קוק עירני לבעיות השונות של התנועה וידע להתריע מפניהן מבעוד מועד ויחסו לציונות היה בבחינת "תוכו אכל קליפתו זרק".
ואכן על אף היות הר' קוק והמזרחי שניהם בכלל אבות הנזיקין העיקריים של הציונות נכונה ההדגשה כי לא הרי הר' קוק כהרי המזרחי אבל אין בהדגשה זו לומר כי יחסו של הר' קוק לציונות היה שקול יותר או זהיר יותר מזה של המזרחי אלא להיפך וכפי שהתבטא פעם מרן הגה"ק מסאטמאר זיע"א: "הר' קוק קלקל את המזרחי יותר ממה שהיו קודם". [ראה "מושיען של ישראל", תולדות מרן הגה"ק מסאטמאר, חלק ה' עמ' רצ'].
ולפני שנביא ראיות להאשמה חמורה זו מאותם מקורות מכתבי הראי"ה שמהם ניסית להוכיח ההיפך הרשה לי להסב את תשומת לבך למאמר שכתב אחד מרבני הצה"ד [הר' מיכאל צבי נהוראי] אשר אינו חשוד על השתייכות כלשהי לחרדים שיצאו נגד הר' קוק ואף נמנה על אלה שהרצי"ה קוק מינה אותם ללמד "אמונה" בישיבת מרכז הרב.
במאמרו "הר' ריינס והר' קוק-שתי גישות לציונות" [נדפס בקובץ "יובל אורות" בעריכת בנימין איש שלום ופרופ' ש. רוזנברג בתשמ"ח וכן אח"כ בתוך: "הציונות הדתית בתמורות הזמן", תשמ"ט, עמ' 34-25, הוצ' הקיבוץ הדתי-נאמני תורה ועבודה] עומד נהוראי על הבדל עקרוני בין הר' ריינס לר' קוק באשר ליחס לתנועה הציונית וז"ל: "עיקר המחלוקת שבין הרב ריינס לרב קוק מתמקדת בשאלה, האם יש קשר בין הציונות לגאולה המובטחת. לקשר זה או להעדרו השלכות הרות תוצאות לדרך התפתחותו ועיצובו של המפעל הציוני. הרב ריינס עמד בתוקף על כך שהרעיון הציוני "איננו נושא עליו שום אות ותו מרעיון הגאולה, ואין לו שום נגיעה לכל דבר המתייחס לעניינה. בכל מעשיהם והשתדלותם של הציונים אין גם רמז וזכר לגאולה העתידה, וכל כוונתם היא רק להיטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד ולהרגילו לחיים מאושרים...". [י"י ריינס, "שערי אורה ושמחה", וילנא תרנ"ט, עמ' יב-יג.] לדעת הרב ריינס אין, אפוא, קשר בין הציונות לגאולה. ולא זו בלבד, אלא שהוא גם ביקש למנוע את אפשרות היווצרותו של קשר מעין זה.
בבואו להסביר את סיבת הצלחתו של הרצל בהפצת תוכניתו, לעומת ניסיונותיהם של אותם שקדמו לו, הוא אומר את הדברים הבאים: "יפה אנו רואים כי איש מדיני, שלא התבודד במדברות וביערים, ולא התקדש לטבול את בשרו, איננו מעוטר בטלית ובתפילין, איננו הוגה בתורת ה', לא עינה בצום נפשו, לא התגלגל בשלג ולא שכב בין נמלים... ובכך זאת הצליח לעשות רושם גדול להפנות אליו חלק גדול מבני עמנו ולתת אמון בדבריו ובהבטחותיו, האין זה דבר פלא? האין ראוי לשים לב לזה?
ואולם באמת יש לראות שהדבר פשוט מאד. כל אלה שהופיעו בתור מושיעים בימים מקדם ובשרו ישועות ונחמות לישראל כוונו אל ישועה רוחנית... ואולם פה בא אלינו האיש הזה לבשר ישועה פשוטה, איננו מכוון על הגאולה הכללית, ורק שהראה כי יש דרך להטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד להשתדל לחפש מקום מקלט בטוח... וכל זה הראה בדברים הבנויים על יסודי ידיעת חכמת המדינה ואשר נחשוב כי בזה שמן חלקו, ועל כן מצאו דבריו מסילות בלב העם. ולזאת, אחרי שהאמונה הנוכחית שיאמין העם בדברי המושיע החומרי היא רק חומרית, ואין בה אף שמץ מן הרוחניות, אם כן כל עוד שתהיה חומרית ומדינית יש לתת אמון בה... אבל אם יעברו את הגבול שגבלו להם ויכנסו בתחום שאינו שלהם, יחלישו את כח אמונת כל העם בהם ויהיה הדבר קרוב להפסד גופני ורחוק משכר רוחני וזה וזה לא יעלה בידם... חלילה וחס מלהזכיר...". ["אור חדש על ציון", וילנא תרס"ב, עמ' 278.]
... לעומת המושג "ציונות" בתפישתו של הרב ריינס, ניצב המושג הזה בעיני רוחו של הרב קוק כפרק במהלך הגאולה המכוונת על ידי ההשגחה העליונה לקראת מימושה האידיאלי. אם ביקש הרב ריינס לשכנע את שלומי אמוני ישראל להצטרף אל התנועה הציונית על ידי שפטר אותה מכל זיקה לעניינה של הגאולה, הנה בא הרב קוק ופנה אל אותו ציבור בהצעה הפוכה מזו. לדבריו מכוונת הציונות בעיקרה דווקא לגאולתה של ה
האמת על פרופ' מיכאל צבי נהוראי
אחרי שכתבת בעצמך :"שהפרכת מסקנתך בצורה מלאה מצריכה אריכות גדולה מאד ויש בה בכדי להכיל ספר שלם" אינני מבין, אם יש לך טענות טובות היכולות למלא ספר שלם מדוע ללכת לטענות המסלפות את האמת וגובלות בהונאה של ממש למי שלא יודע את האמת.
הצגת פרופ' נהוראי כ"אחד מרבני הצה"ד" וציון העובדה הנכונה כשלעצמה "שהרצי"ה קוק מינה אותם ללמד "אמונה" בישיבת מרכז הרב" פשוט מורידה את רמתו של האתר המשתדל להביא טיעונים ענייניים.
פרופ' נהוראי אכן היה בצעירותו מתלמידי הרצי"ה והוא אכן מינה אותו למוסר שיעורי אמונה בישיבה אך מאז עברו הרבה מים בליפתא...
כיום בחוגי מרכז הרב רואים בו מי ש"שנה ופירש" לאחר ששינה את דעותיו לחלוטין ביחס לאותה תקופה, חלק על הרב צבי יהודה (ואף על הרב קוק עצמו ) בנושאים משמעותיים מאוד וגם השקפתו הדתית השתנתה למה שמכונה בעדינות "ליבראלית" מה שמתבטא באורחות חייו, השקפתו והיותו פרופ' בכיר ל"פילוסופיה יהודית" באוניבסיטה העברית. למותר לציין שאיש לא רואה בו כיום "אחד מרבני הציונות הדתית" ומסופקני אם הוא עצמו רואה עצמו ככזה או כ"רב" בכלל. וחשוב להדגיש שהדברים נכונים גם לזמן פרסום המאמר שציינת בדבריך (תשמ"ח) קרוב לעשרים שנה לאחר עזיבתו את מרכז הרב.
איני נכנס כלל לגופם של דברים שיש בהם מן האמת (ויש מה לענות עליהם...) מפני שאני חושב שיש אחרים שיעשו זאת טוב ממני אך בפרטי פרשת קירובו וריחוקו של מיכאל צבי נהוראי ממרכז הרב אני בקי מכלי ראשון וכאב לי לראות את הצגתו כיום כ"איש מרכז הרב" דבר שלדעתי מוציא שם רע לישיבה שלא בצדק
הדיון לגבי היחס לציונות הוא חשוב גם אם איני מסכים עם דבריך אך יחד עם זאת חשוב שהטענות של שני הצדדים יאמרו בצורה אמיתית וישרה מה שיוביל לבירור האמת לאמיתה של תורה.
אשר היקר תנוח דעתך...
ראשית, אף אחד לא ניסה להציג את הר' מיכאל צבי נהוראי כ"איש מרכז הרב" או כמי שמייצג נאמנה את דעת הרצי"ה קוק.
מה שצויין בתגובתי כי למד אמונה במרכז הרב בא רק לחזק את העובדה שנאמרה קודם שאינו חשוד על השתייכות לעולם החרדי.
ב. גם אם נכון שבחוגי מרכז הרב רואים בו שנה ופירש אין בכך כדי לערער את הגדרתו כ"אחד מרבני הצה"ד". אמנם הגאווה והשחצנות המרכזניקית מבית הרצי"ה ואביו (הנראית כבר מעצם כינוי ישיבתם כ"מרכזית" לעומת שאר הישיבות) הופכת כל מי ש"העז" לחלוק על הרצי"ה ל"שנה ופירש" [ומשום מה לא מעטים הם שחלקו עליו...]. במקור ממנו הבאתי את הדברים הוא מכונה "הרב" ועפי"ז הגדרתי אותו כ"אחד מרבני הצה"ד" וכבר הבהרתי שהגדרתנו את רבני הצה"ד למיניהם כרבנים כאן באתר ובספר "דת הציונות" נובע אך ורק מהעובדה שהם מוכרים ככאלה בציבור אליו מיועדים בעיקר דברינו ולא בא לומר כי הם ראויים בכלל לתואר "רב" במובנו היהודי. ועד שתערער על הר' מיכאל צבי נהוראי מדוע לא תערער על הגדרתו כרב של מתיר נידות לבעליהן ובוגדות לבועליהן כמו הר' שלמה אבינר או על הגדרתו כרב של מזייף תעודות גיור ומחדיר גויים לתוך עם ישראל כמו הר' חיים דרוקמן ועוד הרבה כיו"ב שגם בחוגי מרכז הרב מוכרים ומוגדרים כ"רבנים" לכל דבר?!
ג. דברי הר' מיכאל צבי נהוראי לא באו כ"הוכחה" לשום דבר אלא כהקדמה למה שניתן להוכיח בהרחבה מדברי הר' קוק עצמו. הסיבה שהתחלתי בדברי הר' נהוראי היא רק כדי להראות שעל ההבדל הבולט שבין המזרחי לר' קוק עמדו גם אנשי הצה"ד ואין הוא פרי המצאתם של מתנגדי הר' קוק מקרב החרדים לדבר ה' [אגב, השתמשנו רק בהבאת העובדות הפשוטות המראות על הבדל בולט זה ולא במסקנות שאליהן מגיע נהוראי בעקבותיהן עליהן יש הרבה מה לערער]. ואם לדעתך טענת הר' נהוראי לגבי הבדל זה בין הר' ריינס לר' קוק הינה "טענה המסלפת את האמת וגובלת בהונאה של ממש" אנא הסבר מדוע?!
בברכה, יואל.
חוגי מרכז לא מכירים בכלל ברב אבינר
דעת הרב ליאור והרב מלמד ידועה לגבי הרב אבינר,ואכמ"ל.
אתה יכול להפנות אותי לפסק...
של ראש ישיבת מרכז הרב בהווה או של אביו ממנו מובן שהם לא מכירים בו, או לחלופין מסמך רשמי של הישיבה האומר כי רק הר' דב ליאור והר' מלמד נחשבים ל"חוגי מרכז הרב"??
אחרת, ה-אכמ"ל שבסוף דבריך הינו התחמקות בעלמא שרק מחזקת את מה שכתבנו לאשר.
בברכה, יואל.