ספר דת הציונות- מכתב גלוי ליואל אלחנן
בס"ד לכבוד הרב "יואל אלחנן" שליט"א שלום רב הנני בחור בן למשפחה חרדית הלומד בישיבה חרדית ובעל השקפת עולם חרדית קראתי חלקים מספרך "דת הציונות" ונהניתי מאוד הידע הנרחב המשולב עם ידיעת הנעשה בחיי היומיום גורם לספר להיות אכן בעל תוכן ואינו גיבובי דברים בעלמא ולא ארחיב יותר בשבחו. דא עקא אליה וקוץ בה ועצור במילין לא אוכל, ואקדים הקדמה קצרה ואומר: כל נושא יעמוד לדיון ואף כשרותו של כל רב, הכל לגיטימי ואם אינו מעוניין בזה ישליך ברגע זה מכתבי למיכל הגניזה הקרובה. לענ"ד מספר נקודות בספרו טעונים שיפור ויש אשר נעשה עירוב תחומין ואפרש שיחתי: דרכם של אנשים המשתייכים לקבוצות מסוימות ביהדות להצדיק את דעתם בחירוף נפש עד כדי גידוף הרבנים העומדים מהצד שכנגד. לענ"ד דבר זה נובע מאי השכנוע הפנימי העמוק בצדקת דרך המגדף, שהרי רב זה עומד כנגדו, ועל כן מחוייב הוא לבזותו כדי לאמת את דרכו שלו. דוגמא לדבר ישנם אנשים מהחוג הליטאי [אשר אני נמנה על שורותיו] הנוהגים היתר לעצמם באיסור ביזוי ת"ח החמור כ"כ עד אשר מבואר בגמ' ר"ה טז. דהמבזה ת"ח ה"ה בכלל אפיקורס ויורד לגיהנם ונידון לדורי דורות, אנשים אלו לא השכילו דבר אחד הפשוט לכל רפה שכל שהוא אף אם טעה איזה אדם עדיין לא נפסל כלל צא וראה מדברי החרמות שפורסמו בזמנו כנגד החסידות וא"כ אנו תלמידי מאור עינינו הגאון החסיד ז"ל שמא נאמר שהבעש"ט היה רשע ? חלילה לנו מעשות זאת ס"ס צדיק היה ואף שע"פ מה שהורו לנו רבותנו טועה היה וכן בענייננו אף במידה וטעה אדם פלוני מ"מ לא נפסל כלל ודי בזה. כלפי מה הדברים אמורים: ראיתי בספרך בחלק הראשון שכל אימת שהנושא הנידון היה גדלותו של הרב קוק ז"ל אכן נזהרת בכבודו ואף שלא בשיעור הראוי מ"מ ייסלח לך עוון זה כל זמן שלא זלזלת בו בפומבי להדיא אבל משהגיע חלק ב' לידי נדהמתי מדברי החירוף שכתבת כנגד הרב קוק ואשר ע"כ, א. במידה ואכן צודק אנוכי בטענתי הנ"ל [ואנא ישפוט עצמו במאזני צדק אם אכן יש ממש בדברי ולא ישליכם לאחר גוו כלא מאומה] לא אכנס לפרטי הדברים מכיון שלא הם הביאו לתוצאה זו של זלזול בכבודו ז"ל [וכמו שידוע המעשה באחד הרבנים שנכנס אליו תלמידו שפקר ושאלות באמונה בפיו וענהו הרב אימתי נוצרו לך שאלות אלו ענהו תלמידו לאחר שאכלתי מאכלי טריפה פצה הרב וענה א"כ אין אלו שאלות אלא תירוצים] אזי הדברים חמורים מאוד ויעשה חשבון נפש לעצמו כיצד לתקן עוון נורא זה. ב. אף אם אינני צודק מ"מ אעיר מעט על טענותיו ואף שאחר המ"מ ייראה כאילו יש איזה נדון בדבר גדלותו של הרב קוק ז"ל מ"מ שמא יבואו מעט מדברי היוציאם מן הלב וייכנסו ללבו וזה החלי בעזרת ה' : עיקר גדלותו אינה נצרכת לראיות מכיון שכל אדם אשר חי בזמנו ידע על כך שללא ספק מדובר באדם גדול והנני אומר זאת משיחה עם עשרות אנשים שחיו אז [אפילו הרבה מאוד מהציבור החרדי היום אומרים שטעה ומ"מ אדם גדול היה]. דעת גדולי הדור: ידוע שתמונתו הייתה תלויה בבית מרן הגרי"ש שליט"א עד פטירת רעייתו ז"ל כמו"כ מפורסמת דעתו של מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל [ואם ירצה אשלח לו שיחת הגרי"ש זילברמן ז"ל שמעיד ששמע מהגרש"ז שאיש קדוש כמו הרב קוק לא ראה מעולם] עד אשר לקחו לסנדק לבנו מרן הגר"ש אויערבאך שליט"א דברי החזו"א מפורסמים וא"צ להאריך בהם וכל הפלפולים סביב דבריו מיותרים לחלוטין כיון שא"א להתעלם מהעובדה שס"ס עמד בדרשתו ושלח אליו את ספריו בהגיעו ארצה [ואם היה לאח"ז מה אי"ז נפק"מ סו"ס לי או לך לא שלחם] ומש"כ בספרו מעשה מהרב שלמה לורנץ אי"ז שייך לענייננו אותו רב [שלא היה הרב קוק יען אשר הרב שלמה לורנץ לא הכיר את החזו"א בשנת תרצ"ד מכיון שהיה בן ט"ו לכה"פ] המסופר בספר במחיצתם לא זכה לתואר הוד כבוד מרן ולא עמד החז"א על רגליו בדרשתו ומכיון שמסתמא ע"ד החזו"א יש לו פלפולים רבים לעוקרם מפשטם לא אאריך יותר וביותר במידה ואכן היה בור שוטה או ככל שלל כינוייו בספרו (ח"ב) לא היה ידידו הקרוב, הרידב"ז מסלוצק ז"ל ולדעת יתר גדולי הדור יעיין בהרחבה בספר אגרות לראיה. אך לבד זאת כל מי שמעיין בספריו יווכח מיד שעומד הוא מול אדם ענק שבענקים גאון גדול המשלב בקרבו נפש של איש הכמה להי"ת ולעבודתו ויתברר לו בלי ספק שאכן מטרת אדם זה הייתה לשם שמים. אם אכן צדק בגישתו שההתחברות לרשעים מעלה יש בה אינני כדאי להכריע אבל את התוצאות בעיננו ראינו אבל שוב לא נפסל אף אדם משום דעותיו הטועות. [להביא את דברי הרב מסאטמר ז"ל זה מגוחך לחלוטין לבד שיש לדון אם אכן צודק הנני במש"כ בהערה א' כלפיו {ואוכל להוכיח לו באצבע על חלק מדברי הרב מסאטמר אשר ברור שמגמתיים הם} יתירה מכך שנוגע היה ונוגע בדבר פסול ואפי' משה ואהרון פסולים ובפרט שלדעתו האמונה במדינה היא כל העברות שבתורה גם יחד ודאי וודאי שלא ייסלח לאשר יסכים בדעה זו ואף דברי הרוגטשובער אינם שייכים ובהכנעה ובכפיפת קומה אומר אני דברי כלפי גאון ישראל זה אך דעותיו אינם מקובלים בהשקפה אף על חוגי החסידות ואכמ"ל בזה ואם האמת נר לרגליו ידע כוונתי בזה]. ברצוני לעורר על דבר נוסף שלענ"ד עירוב תחומין הוא: קידשת מלחמה בציוניים הדתיים ואשריך אכן ראויים הם למלחמה זו גדרי הקדושה הפרוצים והפיכת מצוות יישוב הארץ לסמל לאומי הם עוון נורא אך כמדומה שטועה אתה בפרט זה, עדיין איננו לוחמים כנגד הציונות, נלחם כנגד מהרסי התורה אבל לא נלחם כנגד התורה בעצמה, מצוות יישוב א"י הנוהגת בזמה"ז [וכמש"כ המהרי"ט דדברי ר"ח כהן בתוס' שלהי כתובות אינם אלא דברי תלמיד טועה] תיבטל משום שהפכוה הציוניים סמל לאמונתם שמא מחר יקחו להם מצוות מילה ואף בזה נזלזל כולנו היישמע הבל כזה ? אהבת א"י הטבועה בלב כל יהודי תשכח משום שעשאוה להם אותם האנשים לדמות יונה ? לא יעלה על הדעת! ישים נא אל ליבו לנקודה מעניינת: אותו רב יהודה אשר פסק שאסורה העלייה לא"י הוא הוא אשר בירך בורא שמן ארצנו משום חיבוב א"י אכן נאה הוא זה לאמוראים ההפרדה מדע"ת בעניין א"י ואהבת הארץ איני רוצה להרחיב במקראות המדברים מאהבת א"י וציון אשר כל פסוק שני בתהילים ידבר מעניין זה ואתה חלף אהבת הארץ בזלזול רב תדבר ודבריך אודות נתינת א"י לאוה"ע [אשר נפסק הדין שמתענין מריעין ע"ז] אינם אלא כאי' מה בכך ה"י ישים אל ליבו דבר זה והיה זה שכרי [ובכלל זה עדיין א"צ לבזות את עיקרי הצה"ד אם כמה מבניהם אינם שומרים על תרי"ג מצוות כשם שלא נזלזל בחרדיות (קובו"ץ) משום כו"כ מהחרדים שפסולים לעדות משום עבירות החמורות שבתורה וביודע ומכיר קאמינא כל עוד שלא הוכח את אשר "דת הציונות" היא זו שאכן הביאה לכך אינו רשאי בביזוי תורה ולומדיה] [איני רוצה להכנס במו"מ אם אכן כיבוש הארץ הוא אתחלתא דגאולה אשר דעתי ברורה בזה מיוסדת בראיות ברורות ומעוגת מדברי רבותינו נו"ע ושליט"א ואם ירצה נשא ונתן בזה כדרכה של תורה] עוד רגע אדבר במה שראיתי בסוף ספרו דת הציונות ונעוויתי על אשר הביא בספרו תמונות של אחד הפינוים [אין הספר תח"י כעת להזכר איזה פינוי מדובר] וכתב תחתם : "אהבת ישראל" דרך גיחוך דבר זה נורא ואיום ! אף אם דעתם של אותם אנשים שונה משלך עדיין חייב אתה להיות נושא בעול איתם ולישא בסבלם ! היודע אתה כמה מגדולי ישראל "שלנו" לא אכלו באותו יום מכיון שאינם יכולים לאכול ביום שסובלים בו יהודים, ואתה תחת אשר תענה נפשך ישמח ויגיל לבבך ותאמר האח כדאי היה יום זה כיום הגאולה, תמהני שמא לב אבן בקרבך, והגדלת עשות בחלק שני מספרך במש"כ דברים נוראים [על מאמרו הנוקב של אותו בחור] תחת אשר היה לך לאמר אכן כואב אני את כאבכם אבל מ"מ יודע אני שלטובתכם הוא [לדעתך המשובשת אשר נסתרה בימים אלו שאכן דבר זה היה מוכרח מן הבטחון] או שתאמר יותר, כואב אני את ההפגנות אשר תערובת נוראה הייתה בהם והיא אשר גורמת להקאת בנ"י מארצם וכדו' ואתה מלאת פיך שחוק בדברי לעג רדודים תמהני. אקווה שכבודו יענה על מכתבי ברצינות יתירה מתוך רצון ידיעת האמת [ואשא תפילה שאף מגמתי תהא לש"ש בלחוד] ואשמח בזה אם ישא ויתן עמי כדרכה של תורה אם תרצה לפרסם מכתב זה הנני נותן רשותי ובלבד שלא יאמר שמי לאף אדם זולתו ובתנאי כפול שישיב לי קודם שיפרסם שוברי [לדעתו] ברבים. ואף שכתבתי כאויב לא אזוז עד שאעשה כאוהב. נ.ב. אחזור ואכפול שנית את אשר כתבתי למעלה שאם אכן יודיע לאי מי את אשר כתבתי כאן יעבור על חרם דרבנו גרשום ואין לו מחילה בזה ובבא.
תשובה למכתב גלוי...
לכותב החפץ בעילום שמו שלום וברכה!
אתייחס באופן ישיר למה שנראה ממכתבו כטענות כלפי הספר ולא לכל מיני השערות שכל קשר בינן לבין המובא בספר דת הציונות מקורו בדמיון הכותב או בחוסר הבנתו את הנכתב בספר.
א. כב' היטיב להבחין בהבדלים בענין הגישה לר' קוק בין המובא בחלק א' למובא בחלק ב' אך הפירוש שנתן להבדלים אלו בדוי מן הלב ואין לו כל קשר למציאות. הסיבות האמיתיות להבדלים אלה הנן שתיים ואפרטן:
- כל הנושאים ובכללם סוגית הר' קוק באו בחלק א' בצורה מתומצתת כדי לתת תמונה כללית על הנושא שתספיק לרוב הקוראים להבין כי דרכה של הצה"ד ובכלל זה דעותיו של הר' קוק אינן עולות בקנה אחד עם דעת התורה המסורה לנו ממשה רבנו ועד גדולי דורנו ומקורה בדיעותיהן של משכילי דורו של הר' קוק ולכן הרוצה לחיות חיים המבוססים על דעת תורה מחוייב לשמור מרחק מדרך זו ומרבנים המשוייכים אליה.
- בכתבי את חלק א' של "דת הציונות" הסתמכתי בעיקר על המובא בספר "האיש על החומה" בגרסתו המקוצרת "בדור תהפוכות". לאחר פרסום הספר יצא לאור מחדש הספר "מרא דארעא ישראל" חלק ב' וכן הגיעו אליי מקורות רבים נוספים אודות סוגיית הר' קוק ובראשם חלק ג' של סדרת הספרים החשובה "משכנות הרועים" אשר שפכו אור רב נוסף על סוגיה זו. כ"כ זכיתי להכנס ולשמוע דברים בע"פ מכמה מגדולי הרבנים בדורנו. מתוך החומר הרב פרסמתי בחלק ב' של "דת הציונות" רק מה שהיה נחוץ להבהרת הדברים שהובאו בחלק א' או מה שהיה נחוץ כמענה לשאלות שהגיעו אלינו ע"י קוראי חלקו הראשון של הספר. וגם דברים אלו פורסמו לאחר שעברו את מבחן התועלת בזמן הרב שהיו מפורסמים באתר האינטרנט לפני צאתו לאור של חלק ב'. וב"ה פקחו הדברים עיני רבים הן מהצבור הדת"לי והן מהציבור החרדי שניזון משמועות לא מוסמכות וחסרות בסיס ומספרים שהביאו דברים הרחוקים מן האמת ומן הדיוק.
ב. לגבי מה שכתבת "אבל משהגיע חלק ב' לידי נדהמתי מדברי החירוף שכתבת כנגד הרב קוק". הדברים שהובאו אודות הר' קוק הם דברי גדולי דורו ומי שמכנה דעת תורה של גדולי ישראל בתואר "חירוף וגידוף" הוא המחרף ומגדף את רבותינו גדולי ישראל ובמומו פוסל אחרים. וכל שכן כשרוצה לדחות דבריהם בקש בטענות הבל שמעולם לא נשמעו בבית המדרש כשבאים לחלוק על דברי חכם. ועל תשובות שנכתבו אודותיו הלכה למעשה אומר שזה "מגוחך" ומתמונה התלויה על קיר רוצה לקבוע הלכה למעשה [?!] ובה בשעה שמאשימים אותו [את הר' קוק] גדולי ישראל באפיקורסות, גילוי פנים בתורה שלא כהלכה ועוד האשמות רבות אחרות המקבלות חיזוקים רבים מדיבוריו ועוד יותר ממעשיו באופן הגלוי לכל מבקש אמת בא לבטל דבריהם עם סיפורים שאפילו לא טורח להביא להם ביסוס כמו שתמונתו היתה תלויה במקום פלוני או ששמש סנדק במקום פלוני [ואף אם היו מבוססים וכי יש בתלית תמונה שלו או היותו סנדק מעשה לסתור דעת תורה של ענקי עולם שחרצו דינו בצורה נחרצת?! אתמהה]. רוצה אתה לדון לגופו של ענין?! גש בבקשה לתלמידיו ולבניו של הגרש"ז אויערבך שיסבירו לך כיצד אדם "קדוש" מניח לבנו בהיותו נער צעיר להתרועע ולהתכתב עם גדולי אפיקורסי דורו [כדוגמת י.ח. ברנר]. כיצד אדם "קדוש" מכריע לבד בשאלות ציבוריות כה כבדות משקל לדורות בה בשעה שיש לו האפשרות ליטול עצה מגדולים ממנו בעשרות שנים בארץ ובחו"ל?! כיצד אדם "קדוש" בודה מלבו יהדות שגם לכופרים גמורים בעיקר יש בה מקום? כיצד אדם "קדוש" מכנה הזיות של משומד אתאיסט כמו הרצל בתואר "חזיון" ומתפלפל הלכה למעשה כיצד להוציא לפועל חזיון זה [באופן שאפילו תלמידיו אוספי אגרותיו השמיטו דבריו מן האגרת מחמת הבושה הגדולה שיש בדברים לרבם]? כיצד אדם "קדוש" מוסר בידי שונאי תורה ואפיקורסים מוצהרים נכסים כה חשובים לשמירת היהדות לדורות כמו מוסד הרבנות והנהגת הקהילות נגד דעת כל גדולי דורו? כיצד אדם "קדוש" מחזק ידי אפיקורסים על מנת שקרקעות א"י יעברו לבעלותם בה בשעה שההלכה אוסרת עליהם לדור בא"י? כיצד יתכן שאדם "קדוש" מצליח להוציא חוו"ד כה שלילית כלפי ספריו מגדולי דורו עד כדי הגדרתם כ"כתבי מינות" [והם בשעתו לא ראו אלא מעט מן המעט ממה שכתב וכיום נתפרסם הרבה יותר מדיעותיו הכוזבות והמסוכנות באופן שגם נתקיים בגדולי ישראל שיצאו נגדו "איזהו חכם הרואה את הנולד"]? ועל כולנה- כיצד אין פומביות ל"קדושתו" בכתבי הגרש"ז אויערבך או בניו ומדוע אין דריסת רגל לתורתו בכל בתי המדרש שלהם חרף "קדושתו" הנשגבה עד כדי כך שתלמידיו צריכים להשתמש בתארי חנופה שנשלחו לו ולרכזם בספר כדי ל"הוכיח" את גדלות רבם [מבלי שבקשו רשות מכותבי המכתבים להדפיס את מכתביהם בניגוד לחרם דרבינו גרשום] תחת אשר מאז ומתמיד תורתם של גדולי ישראל היא שהכריזה על גדלותם ולא תארי כבוד כאלה או אחרים. כשתחזור אלינו עם תשובות רציניות ומוסמכות לשאלות אלה תוכל להוסיף להן גם סיפורים על סנדקאות ותלית תמונות ונשמח אם צריך לתקן את האמור בספרנו. ללא תשובות רציניות לשאלות אין בסיפורים אלה ולא כלום [זולת תמיהה על אלו שאודותיהם הם מסופרים במדה והם בכלל נכונים ועליהם נטל הראיה לתרץ מעשיהם.] ומה שכתבת אודות מרן החזו"א רחוק מאד מן האמת כידוע מפי תלמידו המובהק רבי שרגא פייבל שטיינברג זצ"ל [וכבר הבאנו כאן באתר דברי הגאון רבי אהרן ישעיה רוטר שליט"א ש"פאר הדור" אינו ספר מוסמך בכל הנוגע למרן החזו"א]
ובנוסף לכל, הספר עבר ביקורת של ת"ח מופלגים המוכרים היטב בעולם התורה וגם קבל ברכת
איך רב קוק מסביר את עצמו..
כדי להשקיט את המחלוקת הקשה שעורר רב קוק על עצמו והפריעה לאנשים לעלות לעיר הקודש ואף היו שנמנעו על ידיה להצטרף לאגודת ישראל,ניסה האדמו"ר הק' מגור זי"ע,בעל ה'אמרי אמת',להניע את רב קוק שיחזור בו מדבריו הקשים בכתביו.
כפי שמעיד האדמו"ר הק' במכתבו מ'על הספינה' התווכח עמו הרבה.בתוך הדברים אמר לו רב קוק כי שלש שעות יספיקו לו להסביר את כל דבריו ע"פ הקבלה.
תמה האדמו"ר ואמר,הנה אומרים עלי שאני יודע ללמוד.עם כל זה,אני,אינני מסוגל להבין את דבריו מבלי שכב' יסביר לי הכל לפי עומק רזי הסוד.א"כ,איך מר מפרסם את דבריו כך לעיני כל נער וצעיר.הם כן יבינו,אתמהה.
למעשה,מבוארת תשובת האדמו"ר הק' בברטנורא מסכת אבות פרק ב משנה ד:
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע - כלומר, לא יהיו דבריך מסופקים שאי אפשר להבינם בתחלה ובעיון ראשון, ותסמוך שאם יעמיק השומע בהם לבסוף יבינם. כי זה יביא בני אדם לטעות בדבריך, שמא יטעו ויצאו למינות על ידך.
מאידך,בשעה ששהה האדמו"ר הק' מסטמר זי"ע בארץ ישראל ונשא דרשות נלהבות להזהיר את העם מפני דבריו והלה ביקש להתקבל אצל האדמו"ר הק' לא אבה לקבלו.
תמוה מאד...
ונניח לרגע שהיה מסביר את דבריו ע"פ הקבלה. מה זה היה משנה ? עדיין היו אלה דברי כפירה, מינות והרס בכל הדת. כי אז זה נקרא לעשות שימוש בתורת הסוד כקרדום לחפור בו על מנת להשמיט את הבסיס תחת דברי חכמינו ז"ל. יש פה גם גסות וחוצפה כי הוא טוען שחלקים מתורת הסוד סותרים הלכות חז"ל וצריך ליישב ביניהם. ובכלל לענ"ד, יש בטיעונים שלו הרבה קווי דמיון עם הכת של שבתאי צבי.
אכן הדברים פשוטים ביותר..
הדברים שכתבת פשוטים וברורים לכל וראה את הציטוט מדברי הגאון הגדול רבי מאיר אריק זצ"ל בסוף מאמר זה
תגובתי היתה נגד אחד שטעה כאילו היה בידו להצדיק את דרכו ע"י הגמרא והפוסקים.
כמו כן, אין לשכוח...
אין לשכוח כי פרט ליתר הנזקים וההרס שגרם, הרי מרכז פעילותו הציבורית כוונתה הייתה לתת תוקף לעוברי עבירה להתיישב בארץ. אין להתעלם מכך שיש לו דיבידנד גדול בהגבלות שהנהיגה בריטניה על עליית יהודים לא"י (שיכלו למצוא בה מקלט בתקופת השואה) ובחוקי הספר הלבן, עקב העידוד והתמיכה שנתן לאלה שנלחמו נגד המנדט הבריטי וקראו תיגר על הריבונות הבריטית בא"י.
גישה שיש בה דו פרצופיות
ראשית, מי שכותב ברישא של דבריו שצריך להיזהר בכבודם של ת"ח ובסיפא מביע זלזול גלוי בגדולי הדור כאשר דבריהם אינם נוחים לו, מראה שהוא, לכל הפחות, אינו נאמן לעקרונות בשמם הוא מדבר. שנית, אם אכן ביהדות לא פוסלים אף אדם משום דעותיו הכוזבות אזי גם שבתאי צבי, מייסד הנצרות ומייסד הנצרות וכיו"ב לענקים ייחשבו ואין להטיל בהם דופי.
תוספת
תמוהה בעיניי מאד השקפתו של מחבר המכתב, בעיקר משום היותו בחור הלומד בישיבה חרדית. לא ראיתי במכתב אף לא טיעון אחד המבוסס על ההלכה היהודית, אך רגשות ודמיונות יש למכביר. למשל, תמוה שבחור ישיבה (ממנו ניתן היה לצפות לידע כשלהוא בעיקרי האמונה) יגיד שאינו בטוח אם יש או אין מעלה בהתחברות לרשעים. לענ"ד, הבורות הזאת היא בושה וחרפה לאדם שמגיע מרקע חרדי. כי אפילו הרחוקים מתורה ומצוות אם ישאלו אותם על כך יענו שזה דבר אסור לפי הדת. הר' יואל אלחנן ציין עוד הפרות רבות של עיקרי האמונה מצד הר' קוק שנעשו כולן ברגל גסה, שכל אחת ואחת מהן שקולה לכפירה בכל התורה כולה. כי מאי נפקא מינה אם היה כופר באות אחת או שהיה כופר בכל תורת השי"ת. בושה שאנשים מרקע חרדי מלמדים זכות על כפירה זו.
אומר אני בגאוה ובקומה זקופה
שמי שאומר ולו אף בהכנעה יתירה על דברי הרוגוטשובר ש"אינם שייכים" בלי שאף יטרח לפרש למה, אינו ראוי לתגובה.
הרוצה בדיון אמיתי לא יכתוב כן אף על קטן שבקטנים.
[וזה מלבד הזלזול בגאון ישראל]
אם משהו 'מגוחך לחלוטין'
זה לפסול את דעתו של הרב מסאטמאר בשביל שהיה נוגע בדבר, ובו בזמן להכשיר את דעתו ה'אביוקטיבי' של הר' קוק...
הכל יודעים שהמלחמה נגד רעיון הציוני עלה להרב מסאטמאר בחייו, לא הרויח מזה לא ממון ולא כבוד רק רדיפות והשמצות באופן מבהיל, והחיצים באו מכל כיוון מחילונים ודתיים ואכמ"ל. לדעתי אין להסתפק בדבר שאלמלא מלחמתו בציונות היה הרב מסטמר כובש את הדור כולו תחתיו.
לעומת זה אי אפשר להתעלם מהעובדא שהציונות נתנה להר' קוק כבוד ופרסום בקנה מידה עולמי. ואלמלא המלחמה שהכריזו עליו יראי ה' היה יושב על כסא רבנות שלא היתה דוגמתה בהסטוריית עם ישראל.
כך שהר' קוק [אף אם תתעקש שהיתה כונתו לשם שמים] היה צריך כל הזמן להכניע את רגשותיו וללחום בהם כדי שדעתו תישאר 'אביוקטיבי', בו בזמן שלהרב מסטמר לא היה בעיה זו קיימת בכלל...
עד כאן לגוף הענין:
ובאשר שכתב על הרב מסאטמאר "ואוכל להוכיח לו באצבע על חלק מדברי הרב מסאטמר אשר ברור שמגמתיים הם", ילך אצל חכם שיורה לו דרכי תשובה, וסר עונו וחטאתו תכופר.
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|