הוא עוד לא הספיק לנוח מהשקרים של שבוע שעבר, והוא כבר מפרסם חדשים, וממשיך בכל כוחו להטעות את צאן מרעיתו. השקרן הסדרתי הר' אליעזר מלמד טען שבוע שעבר בטור השקרים שלו - 'רביבים', טענות בדויות מהדמיון הפרוע שלו אודות הספר דת הציונות {ספר שכנראה הצליח מאוד להלחיץ אותו עד כדי פרסום שקרים 'שחור על גבי לבן'}, אבל למי שעוקב בעיניים פקוחות - יודע שהנ"ל רגיל לפרסם שקרים.

 

להלן מאמר נוסף בו הוא מנסה להמשיך לטעון בפלפולים עקמומיים שישיבות תיכוניות הם לכתחילה, ועוד -דעת גדולי ישראל לאורך הדורות {עפר לפיו}. כתבתי את תגובתי למאמר, והוספתי בסוף שקר נוסף שהוא פרסם כהרגלו.  

 

"מדוע ישיבת וולוז'ין נסגרה {הר' אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, גליון 355, פרשת ראה}

 

שאלה: בשבוע הקודם נכתב כי באופן עקרוני עמדת גדולי ישראל תומכת בלימודי חול. והלא ידוע ומפורסם שישיבת וולוז'ין נסגרה בעקבות אי הסכמתו של ראש הישיבה, הנצי"ב, להיענות לדרישת הממשלה הרוסית להכניס לימודי חול של שעה אחת ביום.

 

תשובה: כך אכן כתב רבי חיים ברלין זצ"ל בצוואתו, וצריך עיון מדוע כתב כך. כי המציאות היתה שכבר שנים לפני שהישיבה נסגרה תבעה הממשלה הרוסית מן הישיבה שילמדו בה לימודי חול ואת השפה הרוסית, והנצי"ב הסכים שקבוצה מסויימת תקיים את דרישת הממשלה. ואף ידוע שלא רצו שהמורה ללימודי חול יהיה יהודי, שמא יקלקל את התלמידים, ולכן המורה היה גוי. אולם לאחר מכן תבעה הממשלה שרוב היום יוקדש ללימודי חול, ולכן כמובן שלא ניתן היה להסכים. וכן מובא בספר "מוולוז'ין עד ירושלים" עמ' 164, לבנו הצעיר של הנצי"ב, הרב מאיר בראילן. וכך התברר בוודאות לידידי ההיסטוריון פרופ' ר' שאול שטמפפר, שבחן את המסמכים המקוריים של הממשל הרוסי מאותו הזמן, ומהם עולה כי השלטון, שנהג אז בחומרה רבה כלפי כל שמץ של חתרנות, חשש מרוח המדנות של תלמידי הישיבה, ולכן הציב תנאים כאלה שיובילו בהכרח לסגירת הישיבה.

החתרנות, שעליה נודע לשלטון הרוסי מאת מרגלים ומלשינים, היתה קשורה למחלוקת אודות מינוי יורשו של הנצי"ב לראשות הישיבה. הנצי"ב, שבאותו זמן עבר את גיל השבעים, חש כי אין עוד בכוחו לשאת בעול גיוס הכספים ותשלום החובות הגבוהים של הישיבה, שמנתה אז כ-400 תלמידים, ועל כן מינה ליורשו את בנו הגדול, רבי חיים ברלין, שהיה תלמיד חכם גדול, ועוד בהיותו רבה של מוסקבה גייס סכומים גדולים לקיומה של הישיבה. אולם כנגד התלמידים שתמכו ברבי חיים ברלין, היו תלמידים רבים שרצו שר"מ הישיבה רבי חיים מבריסק (שהיה חתן נכדו של הנצי"ב) יעמוד בראש הישיבה.

יש לציין כי גם אחר שהישיבה נסגרה נשא רבי חיים ברלין באחריות להחזיר את חובות הישיבה, ולשם כך חיזר על פתחי נדיבים. בסוף ימיו נתמנה לרבה של ירושלים."

 

תגובתי לכתבה:  בהתחלה אתה כותב על דברי הגר"ח ברלין בצוואתו "צריך עיון" וכביכול מראה יחס של כבוד, ואח"כ אתה מביא טיעונים כדי להוכיח שאין ממש בדבריו ואין להם שום משמעות ונפקא מינה {כמה ערמומי מצידך... אבל זה בסדר, אנחנו כבר מכירים את השיטות שלך}. 

 

א. האם באמת יש סתירה בין הדברים שהבאת לבין דברי הרב בצוואתו? האם אין לדעתך הבדל בין בין קיום דרישות ממשל השמד הרוסי מתוך כפיה, לבין המאמרים שאתה מפרסם ודברי ההבל שאתה כותב על לימודי חול בישיבות 'לכתחילה'???

חוץ מזה, אם דעת גדולי ישראל בעד לימודי חול לכתחילה, מדוע אם כן רק החלו הלימודי חול בוולוז'ין אחרי דרישת הממשל כפי שכתבת?? מדוע לא ביקשו הרבנים עצמם מהממשל להכניס לימודי חול לישיבה, מדוע לא הקימו לכתחילה ישיבות תיכוניות??? 

 

ב. גם אם היתה תקופה שהישיבה נענתה לדרישות הממשל, אין בכך להחליש את דבריו של הגר"ח ברלין משום שגם אם "הקש ששבר את גב הגמל" היה הדרישה ללמוד 'רוב' היום לימודי חול, המסר החינוכי בסגירת הישיבה לא צריך חיזוק, משום שמדובר בלימודי חול בכפיה. כך שהעובדה שהדרישה הראשונה לא התקבלה ברצון אלא בלית ברירה, והדרישה השניה כבר גרמה לפירוק הישיבה {ולא היתה דרך להגיע לאיזו פשרה של חצי יום כמו בישיבות תיכוניות שאתה 'פוסק' עליהם - לכתחילה. חבל שהמפד"ל לא היו שם...} - מלמדת שודאי שישיבה לא סובלת לימודי חול לכתחילה!!!

 

ג. גם אם היו סיבות שגרמו לממשל ללחוץ לסגירת הישיבה, אין זה משנה את העובדה שהסגירה היתה מהסיבה שכתב הגר"ח בצוואתו. וגם אם היו דברים נוספים שהקשו על המשך קיום הישיבה כמו ויכוחים אודות מינוי רבנים, גם בזה אין לדחות את דברי הגר"ח - שהסיבה העיקרית היתה זו שהוא כתב.

 

ד. ונניח שלא ברור לך מדוע כתב כך הגר"ח, מדוע אינך מקבל את המסר שהוא מכוון להעביר - לא, ללימודי חול בישיבות?!!! אם כתב את מה שכתב בודאי שעליך להתייחס לדבריו וליוצא מהם, ולא לדחות אותם ב"צריך עיון"!!

 

ה. וראה איזה פלא, אם נבדוק את דברי גדולי הדורות האחרונים נראה שהם דוקא תואמים לדברי הגר"ח בצוואתו. החזון איש כתב שזו מלחמת מצוה לא להכניס לימודי חול לישיבות.  הרב שך כתב על הישיבות תיכוניות שחרב חדה מונחת על עולם הישיבות. הרב פיינשטיין התיר באירופה רק במקרים שהילדים ילמדו חלילה במוסדות חילוניים אם לא, וגם אז הוא הזהיר לבל ילמדו ישיבות אחרות בסביבתם היתר, וכתב שמדובר ממש בדיני נפשות!! גם לא ידוע לי על פסק הלכה של הרב אלישיב או הרב עובדיה יוסף או שאר גדולי דורנו שאומרים - ישיבה תיכונית לכתחילה. ואתה יודע מה, אפילו "אבי דור הכיפות הסרוגות" - הר' משה צבי נריה אמר "עוד יצמחו לי עשבים בכף היד לפני שאכניס לימודי חול לישיבה" {זהו תוכן הדברים בערך}.

 

אז מה אתה אומר הר' אליעזר מלמד, אף אחד מאלו שמניתי לא הבין את גדולי ישראל??? אף אחד לא הבין את דרך התורה חוץ ממך??? מזל שיש לנו אותך, הממשיך הישיר של ישיבת וולוז'ין - הר' אליעזר מלמד!!

 

תזיזו הצידה את כל גדולי הדורות האחרונים ופנו דרך לר' אליעזר מלמד!!!

 

ועכשיו ברצינות: להגיד דברים כאלו לציבור שחלקו רוצה להתחזק ולעשות את הדבר הנכון לכתחילה, זה לא רק שקר וסילוף של התורה הקדושה, אלא עלול גם למנוע בחורים מללכת מלכתחילה לישיבות קדושות.

 

"ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... ומחטיאי הרבים..." {רמב"ם הל' תשובה ג, ו} "ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה. ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו: ואלו הן א. המחטיא את הרבים ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה..."  

 

ואפשר להבין למה הר' מלמד לא רוצה שילמדו בישיבות קטנות, הוא בודאי מעדיף שיהיה לו ציבור של עמי ארצות ויוכל להמשיך להתגדל בפניהם - כלשון הרמב"ם:

 

"וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע, שוטה וגס רוח. ועליו נאמר: "כי רבים חללים הפילה...", אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות. עליהם אמר שלמה בחכמתו: 'אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים'"  (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, ה, ד).

 

ולהלן אחד מהשקרים הרבים שמתפרסמים ע"י הנ"ל: 

 

בעיתון בשבע {פרשת אחרי מות - קדושים, תשס'ט} אחרי שהסביר מדוע מי שלא אומר הלל ביום העצמאות הוא כפוי טובה, העיז לכתוב תחת הכותרת "הסוברים לומר הלל ללא ברכה" - את שמו של הרב עובדיה יוסף: 

 

"וכן סבר הרב עובדיה הדאיה זצ"ל (ישכיל עבדי ח"ו או"ח י) שיש לומר הלל ללא ברכה, וכן סבר מו"ר הרב הראשי וראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב אברהם שפירא זצ"ל, ועמיתו הרב שאול ישראלי זצ"ל. וכן דעת יבדל"א הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א (יביע אומר ח"ו או"ח מא), והראשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א."

 

מי שיפתח את הספר ילקוט יוסף ברכות ג בברכות שמברכים על ניסים, יראה שם בהערה שהרב יצחק יוסף כותב שביביע אומר התייחס אביו לעצם הברכה {כפי שכל שמובן בפשטות לכל מי שיקרא את השו"ת חוץ מהר' אליעזר מלמד} אבל לגבי אמירת הלל ביום העצמאות - אין דעתו לומר. {ולמתחכמים} - הרב עובדיה יוסף כותב בהסכמה לחלק הנ"ל שהוא עבר על כל סעיף וסעיף בספר.

 

"ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר"

 

 

להלן שני ציטוטים מלאים של דעת הרה"ג יצחק יוסף מיוסדים על דברי פאר הדור הגר"ע יוסף אביו.  

א. בילקוט יוסף ח"ג (ברכות) עמ' תקס"ז בהערה א במהדורה שנת תשנ"א כתוב בסוגריים מרובעות: "והנה בשו"ת יביע אומר הנ"ל לא התייחס לעצם השאלה אם ראוי לומר הלל ביום העצמאות או לא, לאור המצב הרוחני הירוד במדינה זו, כי היצר הצורר היה בעוכרינו להסות את עם ישראל מדרכי ה' בעוונות הרבים, ורבים מיהדות המזרח המפוארת שהגיעו לארץ יראי שמים ותמימי דרך, הסיטום כאם מדרך ה', והעבירום על דתם כפי שנודע ואכמ"ל".

 

ב. בספר כיבוד אם ואב שנת תשס"ה גם מהרה"ג יצחק יוסף בעמ' תקט"ז-תקי"ז תחת הכותרת "היחס לצבא ולמדינה בזמן הזה" כותב וזת"ד (ציטוט מילה במילה!): "... וכפי הידוע היו גדולי תורה שבזמנו ראו בהקמת המדינה על ידי הציונים החילוניים כ"אתחלתא דגאולה", וראה בספר התקופה הגדולה להר"מ כשר (עמודים שעד-שעח) שהביא כרוז דעת תורה שחתומים עליו רבים מגדולי הדור ההוא, הקוראים את הקמת המדינה בשם "אתחלתא דגאולה". ובפרט כאשר ראו את קיבוץ הגלויות אחר החורבן הנורא שהיה בשנות השואה האיומות ה' ירחם. ובודאי שיש חובה להלל ולשבח את הבורא יתב' על החסדים שעשה עמנו בקיבוץ גלויות נפלא שאנו עדים לו. אך כנגד זה רבים מגדולי הדור ראו בהקמת המדינה על ידי כופרים ורשעים כדבר חמור מאד שגרם להעברה על הדת בעוה"ר, ורבבות רבבות עזבו את הדת בעוה"ר עם עלייתם לארץ בקום המדינה, [וגם יתכן שהקמת המדינה גרמה לשפיכות הדמים יותר ממה שהיה עד הקמת המדינה, בצירוף כל המלחמות והפיגועים שהיו אז הקמת המדינה. ולדעת רבים הקמת המדינה לא היתה מונעת את השואה האיומה ח"ו, שאם הקב"ה היה גוזר חלילה שהצוררים ימ"ש יכנסו לאר"י לא היו יכולים להם גם אם היתה מדינה, והכל בגזרת הבורא, ואין מאתנו יודע מה]. ויש שהמשילו את ענין הקמת המדינה להורים שהיו חשוכי בנים במשך שנים, ולאחר הרבה תפלות וטיפולים קשים ביותר זכו לבן, אבל הבן היה פגום בשכלו, כך שעם כל השמחה העצומה על היוולד הילד, השמחה היתה מהולה בצער גדול על כך שהולד נולד פגום בשכלו. וכך בהקמת המדינה שבעצם קיבוץ הגלויות לארץ היה ענין גדול ובפי ספק שהיתה בזה יד ההשגחה לקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, אך לא אל הנער הזה התפללנו, לאחר שאנו עדים להתדרדרות מוסרית מדהימה, המיתרנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות נורא ואיום, ספרי פורנוגרפיה וסרטים מבישים בקולנוע ובטלויזיה, ועל הכל שמאות אלפי ילדי ישראל מתחנכים במוסדות חילוניים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים, הלזה קוינו וצפינו במשך כאלפיים שנות הגלות, והרי כתב הרמב"ם (בפרק ט מהלכות תשובה הלכה ב'): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ע"כ. ועדיין שכינתא בגלותא, ואין כאן אתחלתא דגאולה, אלא סוף הגלות, וכמו שביאר כ"ז בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח סי' מא). ואמנם בשנים האחרונות ב"ה אנו עדים גם לגל גדול של חזרה בתשובה, ונתקיים בנו הנה ימים באים לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'. אך עדיין הדרך רבה לפנינו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה באמת, הן מבחינה מדינית וצבאית והן מבחינה מוסרית ורוחנית. והוא רחום יכפר עוון...". ע"ש שביאר באורך כי גם אם נגיד שיש מלחמת מצוה בני תורה פטורים לגמרי כי "ומה שאמרו פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, היינו שכבא לידו עניןם של פיקוח נפש, אבל לא שחייבים לילך ולהציל ולהפסיק מלימוד תורה" לאור זאת פסק לא ללכת לישיבת הסר או צבא גם אם הוריו מצווים עליו ללכת.

 

בברכה,

שכחתי משהו...

הראתי את דבריו של אליעזר מלמד בפני תלמיד חכם מובהק (דיין, שימש ומשמש כמה מגדולי דורנו והוסמך ע"י להוראה) והוא הגיב: "מרן בשו"ע חו"מ סימן רס"ב סע' כ"ב מונה מקרים בהם ת"ח משנה מדיבורו, מדברי החכם בעיני עצמו (-כלשונו) מוכח שאינו תלמיד חכם שהרי משקר בדברים שאסור לשנות כ"ש לשקר בהם...". עוד שאלתיו בנוגע לגר"ע יוסף ואמירת הלל והוא השיב שזו הוצאת שם רע להגיד שהגר"ע יוסף סבור לומר הלל ביום העצמאות והיפנה אותי -בין היתר- למקורות בהודעה הקודמת. עוד יש להוסיף, שהת"ח גער בי (בניחותא) מדוע בזבזתי את זמני בקריאת הבלים כאלה ועדיף להתחזק ביראת שמים בבין הזמנים...

 

בברכה,