מה יעשה אדם שנזדמן בשבת לביכנ"ס שבו נאמרת התפילה ל"שלום המדינה"

שאלה: במקום שאומרים הקהל בשבת תפילה לשלום מלכות בני פריצי עמנו והם עומדים על רגליהם בשעת אמירת תפילה זו לכבוד אותה המלכות הזולה ומי שאינו קם הדבר ניכר והם מחנכלים לו בגופו או בממונו ויש בזה משום חילוק כבוד לרשעים וגם נראה כמודה בעבודה זרה שהרי אומרים בתפילתם על מלכות בני פריצי עמנו "ראשית צמיחת גאולתנו" והוא גם כפירה בביאת המשיח ועוד כמה עיקרי הדת עד כמה יש לאדם למסור אח נפשו ולבוא לידי קטטה על כך (ויש בזה חשש סכנה כידוע שאחד מיחה על מה שאמרו מי שבירך לשבתאי צבי ימ"ש והרגוהו).

תשובה: מאן דאפשר ליה לצאת לחוץ בשעה כזאת עדיף טפי ומאן דלא אפשר ליה נכון שיקום חחילם בשעה שאומרים יקום פורקן או תפילה לשלום מלכות או"ה ונמצא שהוא כבר עומד על רגליו בשעה שאומרים את דברי הדופי ולא יחזור וישב וקצת ראיה לכך דברי םדופי ולא יחזור וישב וקצת ראיה לכך ממ"ש בתרומת הדשן (סי' קצ"ו) בשר ומושל שיש לו צורת שתי וערב בבגדו שמשתחווים לכבוד המושל ולא לצלם, שיש מקום להקל אם משחחווה לפני שהמושל ההוא יכנס. אמנם נשאר שם בפקפוק קצת על מה שהקיל בדאורייתא, ועיין ביו"ד (סי' ק"נ סעיף ג' בהגה) שם הביאו הרמ"א, א"כ בקימה זו שאינה אלא חשש חילוק כבוד לרשעים ונראה כמודה בע"ז לכאורה יש להקל ברווחא טפי, ובפרט כיון דבהגה שם הביא מי שמקיל אפילו בהשתחוואה.

ואם הוא יודע מתחילה שכך עושין בבית הכנסת הזה ויש לו צורך לבוא ולהתפלל שם דווקא (דבלא"ה פשיטא דמוטב שלא להתפלל שם, ואולי אפילו אם על ידי זה יצטרך להתפלל ביחיד ולא ישמע קריאת התורה וצ"ע בזה) מ"מ יש עדיין מקום להקל על פי מה שכתב בש"ך יו"ד (סי' קנ"ז ס"ק י"ט) דבמדינה שאין מניחין ליהודי לעבור בה ומפני צורך מזונותיהם הם לובשים בגדי הגויים כדי שלא יכירום שזה מקרי כעין אונס (ובטעמו של הש"ך י"ל כמ"ש ר"ת בזה"ז מותר להלוות לגוי בריבית אף יותר מכדי פרנסתו ממש כמ"ש ביו"ד (סי' קנ"ט ס"א) ע"פ מש"כ התוספות בב"מ (דף ע' ע"ב ד"ה תשיך) כיון שיש עלינו עול מלך ושרים הכל חשיב לצורך מזונותיו ולענ"ד מכאן יצא להם לישראל בהרבה מקומות להיות להוטים מאד אחרי פרנסתם ולכאורה היא סתירה למידת הבטחון בהשי"ת אלא שנהגו כן לפי דברי ר"ת וחשיב קרוב לאונס והרי מצינו אף בדברי רז"ל שהתירו לחרוש בשביעיח משום ארנונא כמ"ש בסנהדרין (דף כ"ז ע"א).

ויש מקומות שהם משנים שם קצת מלשון התפילה ומשמיטים ממנה את דברי הדופי החמורים ביותר, מ"מ נלע"ד מלבד שעדיין יש בזה משום חילוק כבוד לרשעים גם מידי חשש נראה כמודה בע"ז לא פלט, דעמי הארץ בחו"ל הרגילים בלע"ז אינם מבינים את הלשון כלל (ורק מהאי טעמא עלה בידי קצת רבנים לשנות אח הלשון), וכסבורין ע"ה עדיין שהוא מזכיר את דברי הדופי, וא"כ עדיין נראה כמודה בע"ז, ואולי לא חשיב נראה כמודה כיון דלפי האמת אינם מזכירים דברי הדופי כלל, ואין איסור אלא בעושה מעשה הנראה כעבודה ליראה שלהם ולא באינו נראה כעובד כלל אלא שכסבורין שהוא עובד.

אלא שזאת היא גניבת דעת ואע"פ שאסור לומר אף בפה שהוא גוי כמ"ש ביו"ד (סימן קנ"ז סעיף ב'), זה שאינו אומר בפיו אלא עומד על רגליו אולי קיל טפי וצ"ע. ועוד יש צד להקל בשעת הדחק כמ"ש בירושלמי ריש פרק קמא דע"ז הובא בתוםפות ע"ז (דף ב' ע"א ד"ה אסור) ונפסק ביו"ד (סי' קמ"ח סעיף י"ב בהגה) הנכנס לעיר ומצאן שמחים (שמחת ע"ז) שמח עמהן, אבל יש מקום לחלק דלעולם שמחה קילא, לפי שהם שמחין להנאת עצמן אלא שקבעו אותו יום ליום איד לע"ז, אבל התפילה היא הודאה בע"ז ממש [ובדוחק יש לומר משום דרבו עמי הארץ שאינם מבינים כלל את דברי הדופי, גם אינם יודעים כלל שיש שמץ מינות בזה שאומר שאותו המלכות היא ראשית צמיחת גאולתנו וצ"ע.].

העולה לדינא: א. במקום דאפשר ליה יתפלל במקום אחר. ב. מאן דלא אפשר ליה להתפלל במקום אחר, ומ"מ אפשר ליה לצאת (כגון שעושה עצמו כמו יוצא לצרכיו) יצא לפני שמתפללין אותה חפילה. ג. מאן דלא אפשר ליה בכ"ז יקדים עצמו לעמוד כשאומרים הנותן תשועה לכבוד מלכות או"ה או לכה"פ ביקום פורקן.