.jpg&width=400)
אתחלתא דגאולה בתקופתינו, האומנם?!
הגמ' במגילה מביאה את סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה:
מגילה י"ז ע"ב
תנו רבנן: מנין שאומרים אבות - שנאמר "הבו לה' בני אלים" וכו'..וכו'..
ומה ראו לומר "גאולה" בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית, והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית – מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? – מלחמה, נמי אתחלתא דגאולה היא.
רש"י במקום:
ומה ראו לומר גאולה בשביעית - ולא רפואה אחר סליחה, כדכתיב קרא "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי". (תהלים קג, ג)
מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים, כדאמרינן בפרק חלק* (צז, א): שנה ראשונה רעב ולא רעב כו', עד ובשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא.
אתחלתא דגאולה היא - ואף על גב דהאי גאולה לאו "גאולה דגלות" היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ, ובנין ירושלים, וצמח דוד, יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה - קבעוה בשביעית.
*הגמ' פרק חלק, סנהדרין צז, א
תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד' ז') "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר", שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית - שובע ואינו שובע, בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית - קולות, בשביעית - מלחמות. במוצאי שביעית - בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן, ולא אתא?! - אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות מי הוה?! ועוד: כסדרן מי הוה?!
לאבי
שהגמרא אומרת שבן דוד בא במוצאי שנה שביעית הכונה לא לשנה שביעית מסוימת אלא שכל מוצאי שביעית מסוים יש פוטנציאל להביא את הגאולה( כך למשל מלחמת ששת ימים בה התרחשו נסים גדולים לעם ישראל היתה במוצאי שנה שביעית או להבדיל הסכמי אוסלו וגל הפיגועים שהיה בארץ בעקבותיהם או אינתיפדאת אל אקצה התרחשו בשנה שביעית)!ולגבי אתחלתא דגאולה - כדאי שתעין ביחזקאל ל"ו ותראה שקיבוץ גלויות הוא השלב הראשוני של הגאולה לפני הגאולה הרוחנית!
ל-מ.פירוש הפסוקים ביחזקאל פרק לו...
פסוק יז: בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם:
הרד"ק :וכן הרחיק הא-ל יתברך ישראל והגלם לארצות העמים מפני חטאתם ועתיד להחזירם אחרי שישיבו אליו ויטהרו מעונותיהם:
[וכך פשוט בפירוש הרמב"ן עה"ת,כי ישראל יחזרו בתשובה לפני שה' יקבץ אותם.את הפסוקים בפרשת נצבים (בפרק ל) : (ב)ושבת עד ה' אלקיך.(ג)ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה.
מפרש הרמב"ן:
"טעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך - שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו"]
ואת ההמשך ביחזקאל פרק לו פסוקים כד-כו:
(כד) ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם:
(כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם:
(כו) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:
(כז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו.
מפרש הרמב"ן בפרשת נצבים, כי בפסוקים אלו מדובר על ביטול יצר הרע לגמרי כפי שהיה אדם הראשון קודם החטא.כלומר אחרי שבגלותם ישובו ויטהרו ישראל בעצמם מעונותיהם יקבץ ה' אותם לאדמתם ויבטל את יצר הרע כליל מהעולם.
רמב"ן פרשת נצבים (פרק ל פסוק ו):
"ומל ה' אלהיך את לבבך - זהו שאמרו (שבת קד א) הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו,וכו' וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי.וכו' ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי:
וכן נאמר ביחזקאל (לו כו כז) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון.