למה החרדים לא מכבדים את חללי השואה וצהל?

 למה החרדים לא מכבדים את זכרם של חללי השואה האיומה ואת זכרם של חללי צה"ל בימי הזיכרון הקבועים ???

שלום וברכה, לאחר השואה האיומה שכילתה את רובה של יהדות אירופה, באו להציע לגדולי ישראל לקבוע יום מיוחד שבו יתענו ויזכירו את זכרם של הקדושים שנעקדו על קידוש השם, הם מיד הוציאו את ספר הקינות הנאמר בתשעה באב, וכך כתוב שם בקינה של המקונן רבינו קלונימוס [המתחלת `מי יתן ראשי מים`] על קדושי אשפירה ורמיזא ומגנצא, להסביר למה לא קבעו יום תענית בסוף חודש אייר ובתחילת חודש סיון לזכר הרוגי הקהילות בגרמניה וצרפת במסעי הצלב, וזה לשונו:

``שִימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הַרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְּרָה, כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֶלוֹקֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִים זוּלַת לְאַחְרָה, תַּחַת כֵּן הַיוֹם [תשעה באב] לִוְיָיִתי אָעִירָה``.

ופירוש הדברים: שלהיות שאין לקבוע שני ימים מרים בשנה, ויש לנו כבר יום הצער של תשעה באב, לכן אין להוסיף יום חדש אלא לכלול את הבכיה על צרות מסעי הצלב, בכלל הבכיה על חורבן בית המקדש, ואילו לעקור את יום תשעה באב ולקבוע במקומו את היום לזכר הרוגי הנצרות לא ראוי מכיון שיש כלל שלא מקדימים פורענות, ואמרו גדולי ישראל שכמו כן אין ראוי לקבוע יום מיוחד לזכר השואה הנוראה מכל מה שעברנו בהיסטוריה, אלא לכלול ולבכות על השואה ביום תשעה באב כמו על כל הצרות שהביאה הנצרות בכנפיה ברחמיה האכזריים.

גם רש``י בפירושו לדברי הימים [ב פרק לה פסוק כה] כותב דברים ברוח זה וזה לשונו: ``ויתנם לחוק - כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו, דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו, כן יבכיון על מות יאשיהו``.

טקסי הזיכרון הנערכים כיום במדינת ישראל לזכרם של חיילי צה``ל וקדושי השואה הנמצאים למעלה כלולים במקורם היהודי, הינם לפי כללים ופרטים לא יהודיים בעליל ומונגדים למסורת היהודית שלי ושלך.

ההלכה היהודית שלא תשתנה לעולמים מציינת אבל, בבגדים לא מכובסים, בשער וזקן מגודל, במניעת רחצה, בהליכת יחף, בישיבה על גבי הרצפה, במניעת מוזיקה, וכו`, לעומת זאת, האבל במדינת ישראל מצויינת בהצגות גוייות מובהקות, חולצה לבנה (עם מדבקה), צפירה, שירים עבריים עצובים, משמרי כבוד, גיטרה, הנחת זרים, נפנופי נשק, יריות, עמידה זקופה, הרכנת ראש, הורדת דגל, גילוח ותספורת [כידוע לחיילים הניצבים במשמר כבוד], לא בבגדים של יום-יום אלא בבגדי חג. כמה מנותק כל זה מהמורשת היהודית, ועד כמה הרחיקו אחינו בני ישראל לכת בענינים אלו בפרט.

כמה שנות אור מבדילות בין מצייני האבל והזיכרון בצורה של עומדים זקופים, לבושים יפה, מגולחים היטב, ומרכינים ראשם בגאון אל מול צפירת דומיה של שתי דקות, לבין ציון האבל כדת וכדין כיהודים מגודלי זקן, לא רחוצים ולא מסורקים, יושבים על הקרקע בבית כנסת חשוך בליל תשעה באב ומיבבים בקינות, על כלל הצרות שנחתו על עמינו, מאז שיצאנו לגלות הארוכה ועד היום הזה ועד בכלל. תסלח לי על הדברים הקשים אבל זה בדיוק המציאות הכואבת. וכמה כואב שבאים יהודים ומעירים כביכול לאותם יהודים ישנים `מוזרים` `שנחתו כנראה מגלכסיה רחוקה` המקיימים את דיני האבל והזיכרון כמפורש בתלמוד ובשולחן ערוך מבלי לשנות במאום את ההלכה היהודית, ועוד לחשוד אותם באי כיבוד זכרם של קדושי השואה וחללי צה"ל הנמצאים במעלות קדושים וטהורים.

בנוסף,כך כותב אורי אליצור, בידיעות אחרונות:

"קדושת הדגל, כמו גם העמידה בצפירת יום הזיכרון, היא ריטואל. אלה הם סמליה וטקסיה של הדת הציונית. והרי כל המאבק נגד החרדים מתנהל תחת הסיסמה של "איש באמונתו יחיה" אל תתערבו בצלחת שלנו, אל תקבעו לנו מה קדוש, ואל תכתיבו לנו את הטקסים שלכם, לנו יש טקסים משלנו. אנחנו לא נלחמים נגד הדת היהודית, חלילה, אלא נגד הקנאות והכפייה. כמעט האמנתי להם והנה, כאשר מישהו פוגע בכבוד הטקסים והקדושות של העדה הפלורליסטית, מתגלה שהיא יותר קנאית וכפייתית מן העדה החרדית. אפילו נטורי קרתא לא העיזו ללכת לשרוף את הדגל בשכונה חילונית. אבל מפגיני מרצ באים שבת אחרי שבת לרחוב בר אילן החרדי, נוסעים הלוך ושוב, ועוד מפעילים צופרים, בשם החופש והסובלנות. גם החרדים המיליטנטים ביותר לא דורשים לסגור בשבת רחובות ברמת אביב ג´ . אבל אנחנו דורשים מהחרדים שיכבדו את זכר הנופלים בדיוק לפי כללי הטקס שלנו, בתוככי בני ברק ובסמטאות מאה שערים. בקיצור, איש באמונתו יחיה, בתנאי שהאיש הזה הוא אני".

צודק

רק השאלה היא, האם חרדים כמו נטורי קרתא, תולדות אהרון וכו' או החרדים בכלל, גם אומרים את התפילה לזכרם של חללי צה"ל. ואם לא, אז מדוע...

שוב- אני לא בא לקנטר חלילה אלא שואל כדי לדעת.

לעידן

אין לי עניין לפתוח דיון בעניין, רק לתת נקודה למחשבה. האם הרוגי השואה או הרוגי המלחמות במדינה נתפשים בתודעה הישראלית כחלק מרצף ארוך של 2000 שנות גלות, שבה סבלנו חורבן בימ"ק, גלויות שונות, אינקויזיציה, מסעות צלב, וצרות שאין אנו רואים את סופם {ה' ירחם}?... או שמא נעשתה הפרדה מלאכותית בהיסטוריה, בין העם הפרמיטיבי, הגלותי, המסכן, התמים, השומר מצוות... לבין העם החדש, הנאור, העצמאי, הציוני, הליברלי...

האם מי שמחנך לחשוב ש"עבדים היינו לפרעה במצריים" זה סיפור בעלמא, שונה במהות ממכחיש שואה? האם ילדי ישראל שנזרקו ליאור, אינם ראויים ליום זכרון? האם הרוגי ביתר אינם ראויים לדקה דומיה? האם תלמידי רבי עקיבא אינם ראויים לצפירה? האם מישהו אומר "יזכור" על מה שעשה לנו עמלק? ועל זה הדרך הולכים ומכחישים כל קשר שורשי לעם ישראל. ובחוצפה מאשימים אותנו בחוסר נאמנות!!   

אבל הסיבה היא פשוטה, מי שיזכור את שיעבוד מצריים יצטרך לזכור גם את מי שהוציא אותנו ממצריים

אודה לך אם תואיל להשיב על מס שאלות

איני חושב שנעשתה הפרדה בין העם שנספה בגלות ובמסעות הצלב לבין העם היושב בציון.

חורבן הבית מוזכר בת"ב.

 בעשירי בטבת מוזכרות כל נשמות הנספים בגלות.

אך מדוע לא להזכיר גם תפילה מיוחדת (ולא חלילה בטקסי הזכרון הממלכתיים שאין בהם דבר וחצי דבר הקרוב ליהדות) לכאלה שחרפו נפשם כדי שאתה תוכל להמשיך לחיות כאן?....

הנספים במצריים מוזכרים בהגדה.

ובודאי שלדידי מכחיש יציאת מצריים אינו שונה ממכחיש שואה אלא גרוע מכך- כופר הוא במלכות שמיים. תלמידי ר"ע מוזכרים בימי הספירה.

 ועמלק מוזכר כל שנה בפורים ובפ"ש.

יש עוד דבר שראוי לומר

חכמינו ז"ל אמרו במפורש שזה המחטיא גרוע מזה ההורג. אם כך ראוי לשאול האם מעשיה של מדינה שמוציאה מיליוני בני אדם לכפירה ואתיאיזם אינם גרועים יותר בהשוואה למה שעשו הגרמנים בשואה ?? והאם לא על הנשמות הרבות שנאבדו באשמת הציונות צריך לקיים יום אבל ??

ממה נפשך...

אם אותם החיילים הם מחללי שבת ואוכלי נבילות וטריפות וכדו' הרי מבואר במס' שמחות (פ"ב ה"י): "כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר, אחיהם וקרוביהן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחים...". ומפרש בפירוש נחלת יעקב (שם) מהות הפורש מדרכי ציבור, שלא מדובר כאן ממומר להכעיס אלא: "הם אנשים שפרקו עול מצות מעל צווארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמם כשאר האומות, וכן האפיקורסים והמומרין והמוסרים". וכן פסק להלכה ולמעשה הרמב"ם פ"א מהלכות אבל, וטוש"ע יו"ד שמ"ה סעיף ה' עיי"ש. 

ומכל שכן שאין להעלות זכרם בדרך כבוד כגבורי האומה.

ואם מדובר בחיילים שומרי תומ"צ (הגם שקרוב לומר שגם הם נכללים בגדר פורשים מדרכי ציבור, וצריך לזה הכרעתו של רב מובהק) הרי מזכירים אותם בני משפחותיהם בכל יום טוב כשאומרים תפלת יזכור בבתי כנסיות, כמו שאר הנפטרים ומה צורך להזכירם במיוחד ?

אלא שאתה רוצה להזכירם בגלל ששרתו בצה"ל ולחמו עבור מדינת ישראל, וזה בדיוק מה שאין תולדות אהרן וכו' רוצה...

זה מובן? 

מכבד מאד את הדרך, אבל עדיין מס' שאלות

האם החיילים הללו שחרפו נפשם לא רק למען המדינה עצמה אלא כדי שאנו (וזה כולל את תולדות אהרון וכיו"ב) נוכל להמשיך לחיות כאן, לא ראויים לתפילה לעילוי נשמתם באפן מוסדר (ולא רק באפן משפחתי שם מוזכרות כלל נפשות ישראל)?

האם פורקי העול שבדורנו הם אותם אלה שדיבר עליהם הרמב"ם ונחלת יעקב או שמא בדורנו מדובר בתינוקות שנשבו ועל כן נכללים הם ב"עמך"?

מדוע לדידך החיילים ששומרים תו"צ קרוב לומר עליהם שפורשים הם מדרכי ציבור? 

ליונה

אני חושב שצריך להיזהר עם הכרעות כאלו {כמו כן להתחשב ברגישות של הנושא}: א. יש לראות אותם כתינוקות שנשבו {שהרי תנועת ההשכלה קדמה להקמת המדינה, וכך הם חונכו. ואין לנו סמכות לדון אותם אחרת}, ואין זה המקרה של פורש מדרכי ציבור, ומחובתינו להשתדל לקרבם . ב.מרגע שהוכרז על הקמת המדינה {שבזה אי אפשר להאשים כל חייל שנלחם אח"כ כדי להגן על חייו}, העם היושב בארץ היה בסכנה קיומית ח"ו, ומי שנהרג בגלל היותו יהודי - הוא הרוג מלכות. 

להכניס כאן את הנושא של פורש מדרכי ציבור, ועוד מבלי לעגן את זה בפוסקים בני זמננו בהתיחסותם לנושא דידן, זה חוסר אחריות ויכול מאוד לפגוע ולעשות חילול ה'.  

ליעקב...

אכן צריך להיזהר עם הכרעות כאלו אך גם עם הכרעות הרואות בפשטות כל חילוני כ"תינוק שנשבה" צריך להזהר ולדעת רוב פוסקי זמננו קשה מאד לתת דין תינוק שנשבה לרוב החילונים (עיי' בספר "בינה ודעת" להר'  מנחם אדלר שיצא לאור אשתקד).

בברכה, יואל.

ליונה...

כמדומני  שמה שהביא כב' בתחילת דבריו לגבי הפורשים מדרכי ציבור אינו מתאים לנידון דידן מפני שאע"ג שאין שום מעליותא בהיותם חיילי צה"ל, סוף כל סוף היכא שמתו ע"י גויים הוה מיתתם כפרה (עיי' שו"ת חת"ס חלק יו"ד סי' של"ג) אף שמתו מתוך רשעם.

והרחמן הוא יחוס על חיי עמו ישראל בכל מקום שהם.

בברכה, יואל.