האם יש קשר בין עמדת רבני חבת ציון לתנועה הציונית- סדרת מאמרים

בספר "דת הציונות" בפרק ה' דברנו על הסילוף הגדול לפיו מנסה הציונות הדתית להציג את הרעיון הציוני והתנועה הציונית כהמשך ישיר של תכניתם של רבני

חבת ציון (כמו הגרצ"ה קלישר, הגר"א גוטמכר, הגר"א מוהליבר, והגר"מ עליאשברג, זצוק"ל).

כמובן שיש הבדל תהומי בין מחשבתם של הגאונים הנ"ל למחשבתם ותכניתם של אנשי התנועה הציונית, כי הגאונים הנ"ל לא דברו כי אם על חזרה לישוב א"י על מנת לחזור ולהחיות באופן מעשי את קיום המצוות התלויות בארץ כהכנה מצדנו (אתערותא דלתתא) לגאולה השלמה ע"י בורא עולם (אתערותא דלעלא).

לעומתם התנועה הציונית דברה על הקמת ישות מדינית חסרת כל קשר לדת ישראל אשר כל אחד מאזרחיה יהיה חופשי לגמרי לחיות חיי הפקרות ומרידה בבורא עולם ובתוה"ק כאות נפשו, ואשר שלטונה יהיה נקי מכל התערבות דתית כלשהי וכל שכן התערבות שמטרתה אכיפת חקי תוה"ק על אזרחיה.

האומנם ניתן לראות בדבריהם של רבני חבת ציון איזו שהיא הסכמה למהלך של התנועה הציונית שיש בה משום אפשרות לטעון כי המפעל הציוני הוא המשך שאיפתם של הגאונים הנ"ל??

בסדרת מאמרים מיוחדת נביא את דבריהם של גדולי רבני חבת ציון הוכיחים למעלה מכל ספק כי בין רעיונם בנוגע לא"י לשאיפות התנועה הציונית לגביה אין שום קשר. ונתחיל ברה"ג מרדכי עליאשברג רבה של העיר בויסק.

בשנת תר"ן  נתבקש רבי מרדכי עליאשברג זצוק"ל (מראשי הרבנים של חבת ציון ורבה של הקהילה בויסק) לישיבה של מעלה.

 הראי"ה קוק ז"ל הגיע לבויסק לחלוק לו כבוד אחרון ואז הוצע לו למלא את מקומו של הרב עליאשברג ולקבל עליו את רבנות בויסק. (הצעה שכידוע הראי"ה קוק הסכים לה).

על השפעתו הגדולה של הרב עליאשברג על הראי"ה קוק בכל הנוגע לחידוש ההתישבות בא"י כותב הראי"ה קוק: ""כשישבתי על כסא הרבנות בבויסק דעותי ומחשבותי על עתידות האומה ותקוותיה תרומיות הן מתוך דעותיו ומחשבותיו של אותו צדיק מבויסק הרב מרדכי עליאשברג שהיה אחד מבני העליה המועטין שחדרו לתוך עומקה של המחשבה הציונית האמיתית" (אזכרה לנשמת הראי"ה קוק, מחלקה ה' עמ' תנג',יהודה לייב פישמן, מוסד הרב קוק, התרצ"ז.).

ובכן, מה דעת הגר"מ עליאשברג על ישוב א"י כפי שראוהו אנשי התנועה הציונית (כנ"ל)?

בשנת התרצ"ז יצא לאור בירושלים קובץ תורני-מדעי בשם "אַזְכָּרָה" (לנשמת הגאון הצדיק הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (כן הלשון שם) בהוצאת מוסד הרב קוק בשתוף "מוסד ביאליק") ושם במחלקה ה' העוסקת בארץ ישראל (עמ' תמ'-תעז') הובאו דברי הגר"מ עליאשברג (נדפסו ב"הלבנון" בשנת תרל"ד) באריכות לגבי ארץ ישראל. ובעמ' תעז' אחרי שמדבר בשבחיה החומריים של ארץ ישראל הפזורים במקומות רבים בתנ"ך ובחז"ל מסיים הגר"מ עליאשברג את דבריו וז"ל: "וכמו שהיא מופלגת בטובה בחומריותה כן היא נעלית  ברוחניותה שהשגחת ה' חופפת עליה כל היום מראשית השנה ועד אחרית שנה באופן קדוש ונשגב מאד נעלה, כאמור במשנה תורה "תמיד עיני ה' אלקיך בה" וכו' וכן בפרשת עריות נאמר (ויקרא י"ח) "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם", ופשוטם של דברים כמו שפירש רש"י מטעם חז"ל שא"י תקיא עוברי עבירה מפני שהיא כנפש נקיה ויפה אשר לא תסבול שום דבר מאוס ונתעב כי יהיה לה לזרא כל שאינו בטהרה ונקיות לכן תקיא אותם. והחכם הקדמון הראב"ע (האבן עזרא) והמקובל הרמב"ן, שניהם כאחד מגלים לנו פה דבר נעלה ונשגב מקדושת הארץ ומעלתה, והוא שאעפ"י שלשורת הדין כל מצוה שהיא חובת הגוף ולא חובת קרקע נוהגת בחו"ל כבארץ כמו ששנינו בפ"ק דקידושין (דף ל"ו), מ"מ זהו רק עפ"י הדין שאנו חייבים לשומרם בכל מקום, אבל בכל זאת עיקרה של כל התורה כולה אינו אלא בארץ הנבחרת לישראל עמו, למען ישמרו חקיו ומצוותיו ינצורו, ולכן עונש העובר עליהם חלילה בארץ הקודש גדול הרבה יותר מאד כפול ומכופל נגד העוברים עליהם בחו"ל, ולכן גם העריות  אע"פ שהם חובת הגוף עיקר מצותם בארץ ועונשם גדול בארץ מבחו"ל, ולכן העריות אף שהעיד עליהם הכתוב שהם מעשה ארץ מצרים וארץ כנען, לא קאה (כאן ישנה טעות של המעתיק וחסרה המלה "אלא" עיין ברמב"ן ויקרא י"ח פס' כ"ה- יואל אלחנן) את יושבי ארץ כנען בגלל יתרון מעלתה וקדושתה, ולא ארץ מצרים שאין לה יתרון על שאר הארצות, וכן אף עבודה זרה החמורה שכן פשט ידו בעיקר ונוהגת ודאי בכל זמן ומקום, מכל מקום אין עונשה שוה להעוברים עליה בארץ כמו להעוברים בחו"ל, מפני שבא"י עונשה חמור הרבה מאד ולכן נענשו עליה הכותים שהושיבם מלך אשור מיד בבואם ככתוב (מלכים ב' י"ז) "ולא ידעו משפט אלקי הארץ'' (וכאן מעיר הרב עליאשברג הערה בשולי הגליון וז"ל: "ומכאן אתה למד אזהרה כפולה, לבלי להרבות ישוב א"י מעבריינים מחללי שבת וכד' חלילה ומוטב שישארו בחו"ל ולא יטמאו אדמת ה', מפני שאף שכל הארץ ומלואה לה' הוא, וחובות הגוף נוהגות בכל מקום, מ"מ משונה קדושת א"י מכל הארצות, וכמאמר הכתוב (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה וכו' מי יעלה בהר ה' וכו' נקי כפים ובר לבב וגו', ורז"ל אעפ"י שכל הארץ לה' אבל בהר ה' ומקום קדשו צריך נקיות וטהרה באופן יותר נעלה, ולא כל הרוצה לעלות עולה אלא הראויים לה". ע"כ.

כך דִבֵּר מי שהראי"ה קוק רואה את כל מחשבתו בעניון א"י כתרומיות (היינו מעט מן המעט) מדבריו. כך היה הלך רוחם של רבני חבת ציון בכל הקשור למצות ישוב א"י (ועוד נביא כאן באתר מדבריהם של רבני חבת ציון נוספים הדומים ברוחם לדברי הגר"מ עליאשברג זצ"ל), וכל המנסה לתלות הרעיון הציוני כהמשך רעיונם של רבנים אלה הרי הוא מוציא לעז על דברי חכמים ובבחינת מספר אחרי מיטתו של חכם ועתידים ליתן על כך את הדין.