---

חוקות הגויים

---

שלום
שמעתי כאן באתר הרצאה בנושא של שמחה וצמיחה בתורה, שדן באיסור של חוקות הגויים, תיאטראות וקרקסאות.
רציתי לדעת כיצד איסור זה משפיע על החיבור ללימוד התורה? איסור זה מובא בכתוב בנושא של ההכנה הראויה בשביל קבלת התורה, הכתוב מזכיר בנפרד  את איסור הליכה בחוקות הגויים (תרבות פנאי ובידור) ואינו כולל אותו באיסור "מעשה מצרים" אשר גוררים איתם טומאה שמפריעה בחיבור ובהצלחה בתורה, כלומר: שני איסורים אלו שונים בדרגתם ולכן חילקם הכתוב, הראשון לכאורה חמור יותר מהשני.
 שאלתי היא האם גם הליכה בחוקות הגויים גוררת טומאה שמזיקה ללימוד התורה או שמא הנזק הוא רק בביטול הזמן ותחושה מדומיינת של מיצוי ושובע המונעים מהאדם לצמוח בתורה?

תודה.

---

ובחקתיהם לא תלכו...

---

ראשית, האיסור שמוזכר בפרשת בחקתי לא בא בהקשר של הכנה לקבלת התורה אלא הקשר של שמירת התורה בפועל בכלל ובארה"ק (שאינה סובלת עוברי עבירה) בפרט. בפשטות נראה כי הן המעשים הנעשים מחמת התאוה והן אלו הנעשים מחמת "החוקים" מטמאים וכמו שמסיימת הפרשה ואדרבה חטא שהוא מצד השכל חמור יותר מחטא שהוא מצד התאוה וכמו שכותב המלבי"ם בפירושו לספר שופטים בהסבירו מדוע היתה חטאת סדום גדולה יותר ממעשה פילגש בגבעה וז"ל: "יש הבדל בין הרשע ובין החוטא, ר"ל כי אנשי סדום היה חטאם מצד השכל, כי חקקו להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדיניות, וקבלו עליהם החוקים האלה למשפטים צדיקים, בל יעבר אורח דרך ארצם, והעובר ענוש יענש כפי נימוסיהם, ולא עשו מה שעשו מפני תאותם רק מפני נימוסיהם הנשחתות, לא כן אנשי הגבעה לא שכלם היה במעל הזה, ולא מפני חק ונימוס עשו זאת רק מפני תאותם..." (מלבי"ם שופטים יט' כב'). וראה גם במהר"ל בנצח ישראל פרק ד' המביא שם שענין ע"ז על אף שהוא ענין שכלי הינו מטמא (ולענ"ד הטעם הוא דשימוש בשכל שלא באופן שמוסיף חכמה על חכמתו

הוא טומאת השכל כי הרי החכמה היא חיות השכל וכשמחבר שכלו לדבר שלא מוסיף ומועיל מאומה לחכמתו (כגון תיאטראות וקרקסאות) הרי השכל נעדר מחיותו וקרי ליה מיתה וכל מיתה טומאתה בצידה, ולא בא הכתוב לחלק אלא בין מעשים גרידא דהיינו מצד התאוה החמרית ובין מעשים החקוקים להם מדעתם. (ואגב, יון הארורה שעומדת מול כח החכמה שבעם ישראל היא זו שטפחה ביותר את ענין התיאטראות והקרקסאות ללמדך שאלו הם הניגודים הגדולים ביותר למניעת חכמת התורה. ובמדרש רבה רות פרשה ב פסקה כב איתא (אחרי שראתה נעמי שכוונתה של רות להתגייר היא רצינית): 

"כיון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם אמרה לה אל אשר תלכי אלך". דהיינו שהוא דבר יסודי כ"כ ביהדות עד כדי שאותו הציגה נעמי בפני רות כידיעה הבסיסית הנחוצה ביותר בכניסתה ליהדות!

 

בברכה, יואל.