.jpg&width=180)
איך יתכן שהציונות הדתית לא מסוגלת לעמוד מול ביקורת אובייקטיבית
.jpg)
המאמר שלפניכם נשלח אלינו ע"י מרים בת ציון על מנת להכניסו לפורום, אך החלטנו שהוא איכותי מדי בשביל להיעלם בין דפי הפורום והרי הוא לפניכם בחלק המאמרים
ביקורת בונה
הרבה ביקרו את הציונות הדתית והביאו הוכחות מדויקות לפיהן היא סותרת את היהדות המקורית ויצרה רפורמות ונורמות חדשות שלא התקבלו ע"י כל גדולי הדור. ולמרות שהיא מנסה להחשיב את עצמה כתנועה פתוחה וסובלנית, היא תמיד הגיבה בתוקפנות, בטענה שכל ביקורת נגדה נובעת משנאה עמוקה כלפי הציבור הדתי-לאומי!
איך יתכן שהציונות הדתית לא מסוגלת לעמוד מול ביקורת אובייקטיבית ועניינית שכזו, ואין לה טענה אחת נגדית מלבד "שונאים אותנו"? מדוע היא מרגישה כל כך מאוימת כשמבקרים אותה? הייתכן שה"סובלנות" שלה המפורסמת כל כך, קיימת למראית העין בלבד? או שמא, כיוון שהיא די חדשנית חסר לה שורשים, ולכן כל ביקורת עלולה למוטט אותה ? אם כך, איך היא הצליחה למשוך ולהכניע ציבור כה רחב? באיזה כלי פיתוי היא השתמשה כדי לכבוש את ליבם של מיליונים ולשכנעם להתמסר ואף למות למענה?
כמשוייכת בעבר לציונות הדתית, אני מעידה שהעולם הדתי-לאומי שנראה מבחוץ סובלני, פתוח, שפוי ושופך אהבה, ברגע שמבקרים אותו, יכול להתגלות פתאום כעולם חשוך, אכזרי, קנאי ופרימיטיבי!
וכאן המקום לציין שאינני מנסה להכפיש את הציבור הדתי-לאומי. הויכוח שלי נוגע לתפיסה מול תפיסה, לדרך מול דרך, ולא לציבור זה מול ציבור אחר (אף אחד לא מושלם, יש רק כאלה שמשתדלים). את הדברים האלה בדקתי על בשרי ועל נפשי דרך ניסיון מחריד וכואב, שבנס הצלחתי לחלץ את עצמי ממנו ובנס שרדתי. ואז הגעתי גם אני למסקנה שהדרך בה האמנתי במשך 11 שנים פסולה ביסודה ולא קשורה כלל ליהדות ואפילו מנוגדת לה. כאשר שמעתי בנעוריי שהציונות הדתית היא עבודה זרה, לא הבנתי ולא האמנתי לדברים. אך עשרים שנים מאוחר יותר, הייתה לי הזדמנות די טראומטית לקבוע בעצמי שההגדרה הזו נכונה, ואפילו לא מוגזמת. והנה הסיפור.
הרקע למעשה: ניסיון שלי לחשוף התנהגות חשודה של מנהיג רוחני בחיר אחד המשתייך לציונות הדתית, במטרה שהדברים יבדקו לעומק ע"י ראשי התנועה.
תגובה ראשונה: אדישות, התחמקות וניסיון להסתיר את הדברים מתחת לשטיח. אך התעקשתי, כי בעקבות תגובה זו, החשדות שלי נתחזקו.
תגובה שנייה: התנכלות מסיבית עיוורת ואכזרית מאוד כלפיי וכלפי כל המעורבים בפרשה. להתנכלות זו היו שותפים ראשי הציונות הדתית. עוד לפני שהציבור הכפוף אליהם הספיק להתעניין בנושא, הם ניצלו לרעה את סמכותם ומעמדם והסיתו אותו נגדינו דרך שקרים והשמצות מזעזעות שפגעו בי קשות מבחינה חברתית כלכלית ונפשית. רוב רבני הציונות הדתית שקודם סרבו לבדוק את טענותינו, חתמו על האשמות חמורות נגדינו מבלי להכיר אותנו כלל, וחלק מהם חתמו אפילו מבלי לדעת על מה מדובר. העיקר להציל בכל מחיר את תדמית התנועה אותה המנהיג החשוד מייצג. בקול אחד הם מחו בחריפות נגד ה"חילול השם הגדול שנעשה", כשלמעשה הם דאגו רק לכבודם ופעלו מחשש שסמכותם ומעמדם יפגעו, ונגד ה"דם הטהור שנשפך", כשהם ידעו היטב שהדם הזה לא עד כדי כך "טהור".
כתוצאה מתגובתם, הבנתי שיש לרבנים האלה "ערכים" (אינטרסים) שעולים על ערכי היהדות הבסיסיים (צדק, אמת, יושר, אחריות ומשמעת הלכתית מחייבת), והגעתי למסקנה שתגובה זו מהוה סימפטום מהותי של מחלה חמורה כוללת הנקראת "עבודה זרה". כנראה יש ל"רבנים" האלה דת אחרת שמקורה לא היהדות, ו"ערך עליון" שמקורו לא אלוקים, ושלמענו הם מוכנים אף להקריב בני-אדם.
הרי המנהיג החשוד שהתנהגותו סותרת את ההלכה באופן משמעותי, לא היה יכול לצמוח, לגדול ולהתפתח ללא קרקע פורה (הגנתם המוחלטת וללא תנאי של אותם הרבנים) הסובלת באופן טבעי סתירות מסוג זה, ושלא רואה שום בעיה בעלייתו של מנהיג כזה לדרגה של אחד מ"גדולי הדור"! בעצם, הציונות הדתית (שמנהיגיה נוהגים להעניש קורבנות ולשבח את מי שפגע בהם, תוך כדי התעלמות מוחלטת מדעת התורה בעניין זה), קבעה סדר עדיפויות ערכי ומוסרי שמנוגד לחלוטין לסדר העדיפויות הערכי והמוסרי של היהדות !
וברור שמערכת "דתית" שנותנת מקלט חם ובטוח לעוולות ולרדיפת אינטרסים כאלה פגומה ורקובה ביסודותיה, והיא בכלל לא "דתית" במובן של דת היהדות, וברור שהתנהגותו הפסולה של המנהיג החשוד אינה תופעה בודדת אלא היא חלק טבעי ובלתי נפרד ממנה.
בניגוד ליהדות, בעיניה של הציונות הדתית הפרט לא שווה פרוטה ובכלל לא קיים. לכן, אפשר לנצל אותו, לרמוס אותו, להטעות אותו, להשפיל אותו, לזלזל בו, לחסל אותו חברתית, כלכלית ונפשית (אם הוא מאיים עליה), ואפשר להקריב אותו ל"טובת הכלל", כלומר לטובת קידום האידיאולוגיה ומנהיגיה !
כאשר התפקחתי פתאום גיליתי שאני חיי בתוך כת הדומה לכתות האחרות הקיימות בעולם, שחבריהן חיים מסביב לפולחן אישיותו של ה"גורו" שלהם, ומקבלים את כל שיגעונותיו כ"נורמות", בלי לשאול שאלות, ובאופן שכל חשד מצדם נחשב כבגידה חמורה וחילול הקודש. גם אצלנו בישוב לא היה נהוג לשאול שאלות יסודיות או ספקניות מדי, וממילא לא היו תשובות. בסך הכול, הציונות הדתית היא המצאה "חדשנית" וחסרת שורשים, אז מהיכן יופנו כלפיה שאלות עמוקות? ה"גורו" שלנו היה דווקא אותו מנהיג חשוד עליו דיברתי. הוא גם שנא שאלות ספקניות, במיוחד כשהן התייחסו להתנהגותו המפוקפקת. וכשהוא לא הצליח להתחמק מאותן השאלות הוא היה משפיל את השואל ע"מ להשכיח ממנו את שאלותיו. ביצירתיות יוצאת דופן הוא גם קבע לנו "נורמות" חדשות ומיוחדות מאוד, וחלק מהן פגעו קשות במספר אנשים וביניהם גם אני
על מנת להחזיק בשיטתם לאורך זמן עסקו מנהיגי הציונות הדתית בשטיפת מוח. כך התנהג ה"גורו" שלנו שהיה מומחה גדול בשיטות מניפולטיביות משוכללות מסוג זה. כל הזמן דאג לבלבל אותנו עם נאומים סותרים שהיו מתקבלים ע"י הציבור כ"נורמאליים". הוא היה מטשטש את המציאות ואת יכולתנו לחשוב באופן עצמאי, כנראה כדי למנוע כל ניסיון לחטט בסתירותיו. ובכן, בניגוד לתפיסת היהדות, התחברות לכת הדתית-לאומית דורשת הימנעות מוחלטת מלשאול שאלות עמוקות מדי שעלולות לעורר את סקרנותו של הציבור, או יתרה מכך "חלילה" להביא להתפכחותו.
לעומת זו, היהדות הוותיקה שלנו שמעולם לא ספגה "מודרניזציה" או פלישה זרה כלשהי, לא מתרגשת מביקורת ולא חוששת משאלות עמוקות, כי הרי יש לה שורשים עמוקים עד אין סוף! אדרבה, היא פותחת לנו לרווחה את כל שעריה ומעודדת אותנו להתעניין לעומק במקורות התורה, ולא להפסיק ללמוד ולשאול עד יומנו האחרון.
על פי היהדות כבודה של האישה חשוב יותר מהכל. לכן, לא שולחים אותה לחלק כרוזים בצמתים, לשכב על כבישים, להתווכח ברחובות עם אנשים זרים, לספוג מכות, הטרדות ועלבונות בהפגנות. האישה היהודייה בת מלך היא. יהלום יקר היא. לכן שומרים עליה מכל פגע במקום מוגן ומכובד, ע"מ שתוכל להתכונן בשקט ובשלווה למעמד החשוב המיועד לה- רעיה ואם בישראל.
היהדות מזמינה אותנו לבחור תמיד בחיים, בחיים אמיתיים וערכיים, דרך קיום המצוות והתגברות מתמידה על נטיותינו השליליות (שכוללות אלימות, קנאות, רדיפת כבוד או ויתור על בחירתנו החופשית), על מנת להיות יותר טובים, יותר טהורים, יותר שלמים, יותר אחראיים, יותר ישרים, יותר חזקים ויותר מאושרים. לא פעולות כמו הפגנות ענקיות, חלוקת דפי תעמולה או כיבוש גבעות, שזוֹרים לרוח את כוחותינו ואת אישיותנו, ישפרו את מצבינו כעם, אלא רק עבודה פנימית בונה, אישית, יום-יומית. כי רק שיפור הפרט ישנה את פני הכלל ולא כפי דמיונם של רבני הצה"ד, להיפך.
אילו כל יהודי היה משתדל להתנהג כפי שהיהדות מצווה אותנו, היה אפשר לבנות חברה למופת שתהיה אור לגויים ממש, וכמה טוב יהיה לחיות בה ! זאת "התקווה" היחידה שעוד אפשר לשיר. ואם תרצו אין זו אגדה !
מרים ב.צ.
כבר ידועות בעיותייך הנפשיות ופורסמו ברבים.
אני מאמין גם שהקוראים באתר זה יתעניינו גם במאמרך על הביקורתיות הדתית
ביקורת זה קשה. תוכחה אגרסיבית ואפילו
אם צודקת לא תועיל. לפניי שאתה מבקר את
התנהגות אחיך (התועה לדעתך) כלפייך
בדוק היטב את עצמך התנהגותך ומניעיך. האם בלבב שלם כל שאיפתי היא לעזור לאחי האהוב, או לעזור לעצמי. להתעוור ממניע
אישי ולפגוע באחר משום שהוא פגע בי.
רוב הכותבים באתר הם חבריי הציונות הדתית
לשעבר דבר המחייב בדיקה עצמית בלתי פוסקת,
(כלפיי אופי הכתיבה והרצון הכנה לעזור
ולא כלפיי האמת שהיא רק אחת) לשלילת
מניעים אילו.
התגובה היא כללית למאמר, ולאופיו של האתר.
ולא ח"ו לכותבת.
ליאור
וב"ה שגם רבותיכם (או יותר נכון אלה שרק כלפי חוץ אתם מכריזים על רבנותם ובפועל מתעלמים מהם לגמרי) שבעבר גוננו על מסולק הדעת המדובר (שרק מחמת כבודה של מרים אנו נעתרים לבקשתה שלא לנקוט בשמו) כבר יצאו ברבים ופסלו את הוראתו בעניני אישות ונדה (והוכיחו בזה כי הצדק עם מרים וחברותיה שנוצלו על ידו ברשעותו והוחטאו על ידו...) וחכם יבין לבד שגם בשאר הנושאים שומר נפשו ירחק ממנו ומכיוצא בו...
בברכה, יואל.
יואל אלחנן
מרים בת ציון מהרי יהודה
כוונתי לא הייתה להעביר ביקורת אישית כלפי אדם זה או אחר, ע"מ לגרום לו לחזור בתשובה או להשתנות. כוונתי לומר את האמת, משום שהאמת חשובה לי מאוד, במיוחד כשהיא באה כנגד השקר הענק שכבש את עמנו בדורות האחרונים, וגורם לאסונות נוראים בקרב עם ישראל כולו. שקר הוא דבר מסוכן וחולני. אמת זה בריא, זה טוב, זה אור כנגד החושך. לכן כיון שאמת זו לא עניין אישי אלא ציבורי, היא לא שייכת רק לי אישית אלא לכולם, וחובתי להגיד אותה.
צרים בת ציון מהרי יהודה
הרב ניסה ליצור תמהיל אישי בין גישת ההיתר ואיסור וגישת האפשור והבנה, בין השליטה של בעל ההלכה, לבין האמפתיה של נותן חסות נפשית. הוא "משחק" במגרש הסמכות והשליטה עם חיישן מיוחד לחולשות ופגיעות. בכתביו הוא מבטא היקסמות והערצה לנשים אך חרדה מכל נתינת מעמד וכוח לנשים בהקשרים שהם מחוץ לכותלי ביתן.
לסמכות יש יתרונות וחסרונות. במקרה של רבנים - לרובם יש אתיקה גבוהה והם נכס לקהילתם. אך מקרה בת ציון מלמד שהאתיקה לא מובטחת, ובהיעדר מנגוני ביקורת - כל כשל של רב הופך לאיום קיומי על המוסד כולו.
מרים בת ציון לא הגיע לרב בשעה של כוח אלא בשעה של חולשה. אם היא יצאה הרבה יותר חלשה מהקשר איתו - הרי זה כישלון שלו.
לילך מדרום
תודה על תגובתך. חבל שלא הבנתי את כל מה שכתבת מכוון שרמת העברית שלי טיפה יותר פשוטה משלך(הגעתי לארץ בגיל די מבוגר ולא הספקתי להגיע לרמה שלך, אבל זה עוד יגיע בע"ה). לא נורא, מה שהבנתי בערך, הוא שהרבה אנשים שלא מכירים אותי כלל ולא עקבו מהתחלה (10 שנים) אחרי כל הסיפור הזה, ולא קבלו ממני דיווח מדויק על כל מה שקרה באמת עם ה"רב" הזה, ולא בדקו לעומק את הנושא מכל הזויות, כבר יש להם דעה מגובשת, סופית ומדויקת בענין- לא יודעת מאיפה. סליחה על הכנות, אבל אני שונאת שמדברים עלי ועל "חולשותיי" מבלי לשאול אותי קודם איך אני מרגישה באמת ומה אני חושבת על זה.
כתבתי ספר בצרפתית (אולי יהיה גם תרגום בעברית)ושמו "הגורו", בו אני מספרת בפרטי פרטים, מסבירה ומנתחת לעומק את כל הסיפור הזה מהתחלה ועד הסוף, לא כדי להתלונן ולרחם על עצמי או להוכיח את חפותי, אלא כדי להבין בעצמי ולהסביר גם לאחרים את מה שקרה לי ואיפה טעיתי. ספר זה הוא בעצם חשבון נפש והכרה באחריותי ובכישלון שהוא כולו שלי. לו אין כישלון, יש פשע. כתבתי את הספר הזה גם כדי להזהיר את הציבור הדתי לאומי שסומך על ה"רב" הרמאי ומעוות הזה שמטע ומכשיל אנשים כי להכשיל זה בשבילו תענוג גדול, וזה בדוק. ספר זה מגדיר את מה שקרה כ"תופעת הגורו", משום שנוצר קשר מניפולאטיבי הרסני ומתוחכם בסוג זה שקיים בכתות. אז איפה אני אשמה? בכך שלא סמכתי על תחושות הבטן שלי ולא ברחתי כאשר הרגשתי שמתרחש דבר לא נורמאלי ולא נדלק אור אדום. האמנתי בשקר שלו (שכאילו הוא מתכוון לעזור לי)במקום להאמין באמת שלי(שמה שקורה לא בריא, לא נורמאלי ולא כשר). שמרתי על הקשר גם כשהרגשתי שהאיש הזה מנצל אותי, מכשיל אותי והורס אותי.
ברור שהסיפור הזה הרבה יותר חמור מסתם ניסיון תמים אך לא מוצלח של רב לעזור לאישה חלשה. קודם כל אני כלל לא חלשה, להפך, אני מאוד חזקה. עובדה ששרדתי ממצב אנוש שאף אדם חלש לא היה עומד בו(הקשר ההרסני עם ה"רב" עצמו, ואחר כך נזיפות והשמצות לא פחות הרסניות מעשרות רבנים "גדולים" שרצו להגן עליו, שגרמו לי להתמוטט חברתית וכלכלית והשאיר אותי ללא תקווה).
אז אנא תפסיקו לתאר אותו כרב שכוונותיו הטובות גדולות עליו ולפעמים נופל בטעות, ותפסיקו לתאר אותי כאומללה חלשה שלא מסוגלת לקחת אחריות על כישלונותיה.
ב"ה חזרתי בגדול מטעויותי וזכיתי להתחבר חזק לדרך האמת, שהיא דרך התורה בלי תוספות, ולא תיראו בעולם עוד אישה מלאת אושר ושמחת חיים כמוני.
בברכה, מרים בת ציון
מרים בת ציון