ז' ניסן ה'תשס"ח

ספורה האישי של נ.



הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א) בכותבו על מעלת הצניעות של בנות ישראל כותב  "שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה".


ואם כך הוא ברגע אחד מחייה של בת ישראל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בספור חיים של שנים...


הרגשות החזקים המעורבים בספור שלפניכם וכן העוצמה הרוחנית המתגלה בו (ושבעז"ה עוד תתגלה בהמשך) שמורים הם עם הקרובים אליו ועם המלווים אותו, ומסרבים בכל תוקף לצאת לרשות הרבים אל מחוץ ל"זויות הבית". גם המעט המובא כאן לפניכם אינו כי אם בבחינת "עת לעשות לה'" שמא ואולי ישנה עוד בת ישראל שהדברים יכולים לעוררה, ולחזקה לצאת בעקבות נ. למסע אמיץ של חיפוש אחר האמת בידיעה שאינה צועדת לבד ושיש מי שמוכנה להושיט לה יד,  לסייע, לחלוק עמה את לבטיה, ולהיות לה לאוזן קשבת.


להלן ספורה של נ. שהוא הפותח את סדרת הסיפורים האישיים שנעלה בעז"ה לאתר בחודשים הקרובים: (בתגובות למאמר מופיעות שאלות שאנו ממשיכים לקבל מנ. ותשובותיהן בצדן. בנות המעונינות ליצור קשר עם נ. מוזמנות לפנות אלינו לאי- מייל : yoel@yoel-ab.com  ואנו נעביר את פנייתן לנ.).





בס"ד




שלום, שמי נ. ואני בת 23. גדלתי במשפחה "דתית- לאומית" תורנית, הגרה באחת ההתנחלויות. אבי למד בצעירותו בישיבת "הר עציון", ולאחר מכן בישיבת "מרכז הרב", ועוסק כיום בהוראת מקצועות קודש. בביתנו נוהגים להתייחס בהערכה גדולה למשנתם ולדמויותיהם של הראי"ה קוק, ושל בנו- הרצי"ה, ותמונותיהם תלויות על קירות הסלון בביתנו. בנוסף לכך, מצויים בביתנו ספרים רבים שכתבו רבני "הציונות הדתית", וביניהם ר' שלמה אבינר. מבחינה "פוליטית" משפחתי נוטה לכיוון ימני, והנושא של א"י, עומד בראש סולם העדיפויות ומהוה את הנושא המרכזי לדיון בביתנו.



בתיכון למדתי ב"אולפנת הרב בהר"ן", ולקראת סיומו, התחלתי להתעניין במקצועות היהדות, וניסיתי להתקדם מבחינה תורנית.



הרוב המוחלט של בנות האולפנא פנה בתום הלימודים לשירות לאומי, ולא זכור לי שמעולם דיברו על הבעייתיות שבכך. אני שירתתי בביה"ס תורני, ועזרתי לתלמידים בלימודים. לאחר מכן פניתי ללמוד לימודי הוראה יחד עם לימודי קודש ב"מכללה ירושלים".



במשך שנים רבות הערכתי מאוד את רבני הציונות הדתית, והייתי נוהגת לשמוע בכבוד ובהתרגשות שיעורים שמסרו. הייתי מכבדת כמעט כל אדם שתואר כ"רב", בלי חקירה מעמיקה לגבי רמתו התורנית. הגעתי לכנסים תורניים גדולים, כגון הכנסים שאורגנו ע"י "מכון מאיר", העצרות הגדולות שאורגנו ב"יום ירושלים" בישיבת "מרכז הרב" ועוד. ובנוסף לכך השתדלתי גם ללכת לשיעורים אחרים באופן קבוע. בין השאר במשך כשנתיים התמדתי ללכת לשיעוריו של הרב אלון, ומס' פעמים נסעתי במיוחד לבית- אל לשיעור של הרב אבינר על הספר: "שמונה פרקים לרמב"ם".



במשך שנות לימודי במכללה התחלתי להבין שהקריטריון שלפיו מחליטים אם ללכת בעקבות רב מסוים, אינו כושר הנאום שלו, אלא הקפדתו והתמדתו ללכת באופן המקסימאלי ביותר אחר ההלכה, ללא פשרות. ואכן השתדלתי לשים לב להתבטאויות שונות של רבנים, כדי לבחון אם ראוי שאלך בעקבותיהם. לצערי גיליתי שמס' רבנים נוהגים לערב בהוראותיהם לציבור הרחב- גם רצונות אישיים, שאינם תמיד מתאימים לרוח ההלכה. וכך לדוגמה, הופתעתי מאוד לראות באתר אינטרנט של ישיבת הסדר חשובה, התכתבות בין ראש הישיבה, ובין אדם מסוים. נושא הדיון היה בנוגע למידת ההפרדה הנכונה בין גברים לנשים. ולתדהמתי הגדולה, דווקא האדם האלמוני טען שחובה לשמור על הפרדה מוחלטת, ואילו הרב טען שאין בכך צורך (!), ואף הביא הוכחות לדבריו מן הגמרא, כדי להוכיח את טענתו...



עניינים כאלו ואחרים, גרמו לי לקרר במידה מסוימת את תמיכתי המוחלטת בכל הרבנים, והגעתי למסקנה שיש צורך לבחון כל רב בנפרד.



בדרך הדתלי"ת בכללותה, הפריעו לי מס' עניינים מרכזיים, וביניהם: החיבור הגדול שבדרך זו, לענייני העוה"ז. הרגשתי שדרך זו מעודדת להגיע למשרות גבוהות, להשתלב בכל תחומי החיים, ולמצות את הנאות העולם. המעניין ביותר היה, שנראה היה שאפשר למצוא מקור לכל זה בתורה... ע"פ תפיסה זו, חשוב לממש את הכשרונות האישיים שבהם הקב"ה חנן כל אדם, ואת העיסוק האינטנסיבי בתורה, מספיק להשאיר ליחידי סגולה...  הפרוזדור- נהפך להיות טרקלין, וההכנות לקראת העוה"ב- נדחקו הצידה.                                                                                                  


בנוסף לכך, הטריד אותי הערבוב שנעשה בין קודש לחול. לימוד התורה על טהרת הקודש, הוחלף בלימוד ביקורתי ומחקרי, ופרופסורים באוניברסיטאות שימשו כגורם פרשני מוסמך בלימוד התורה.  במוסדות האקדמיים (ה"דתיים") למדו גם ממקורות חיצוניים, המנוגדים לרוח התורה. וכך לדוגמה, במסגרת לימודיי במכללה (שבחרתי ללמוד בה לאחר שהתברר לי שרמתה התורנית גבוהה), נאלצתי ללמוד בעל כורחי מס' קורסים בפסיכולוגיה, ולאחר שסיימתי את הבחינות, זרקתי את הסיכומים לפח. בקורס אחר, שעסק בגיאוגרפיה מקראית, למדנו מתוך מאמרים של גוים, ונאלצנו גם ללמוד יוונית..  רב אחר, שלימד אותי במכללה את פרקי "שיר המעלות", הביא לצד פרשנים מקובלים, פירושים של פרופסור.  עניין זה קומם אותי מאוד, משום שהתקשיתי ללמוד פרקים בתנ"ך ע"פ מקורות זרים.                                      



כל זאת ועוד, למדתי במכללה הנחשבת כתורנית מאוד, ובמסגרת החוג:  "תנ"ך- תושב"ע"...        


                       


אמנם הוטרדתי מעיוותים שונים שמצאתי בדרך ה"דתית- לאומית", אך לא חשבתי לחפש דרך חלופית. הייתי בטוחה שהדרך שבה גדלתי היא לגיטימית ונכונה, ויש בה גם מעלות שונות. תכננתי להצטרף לקבוצה הדתית התורנית ביותר שאמצא, ולהתרחק מחיי פשרנות.


 


במשך שנים רבות הסתכלתי על הציבור החרדי בהערכה, משום שהרגשתי שהם מעמידים את התורה בראש סדר העדיפויות. אך חשבתי שניתן להישאר בציבור הציוני דתי, ולקיים שם מצוות ברצינות. באותו זמן חשבתי שההבדלים בין הציונים הדתיים והחרדים מסתכם ברמת קיום המצוות, והציבור הציוני דתי עולה על החרדים במסירותו להתיישבות בא"י.



אך למרות שדרכי היתה שונה מדרכם של החרדים, תמיד התייחסתי בהערכה לרבנים שלהם. חשבתי שכאשר יש בעמ"י רב גדול בתורה, דבריו אמורים לחייב את כלל העם.


 


האירועים הקשים בגוש קטיף



כאשר התחילו לדבר על הגזירה הקשה באמצעי התקשורת, הייתה לי הרגשה חזקה מאוד שמדובר בגזירה משמיים, ולכן קצת הפריע לי שמפנים את מירב המאמצים כדי להיאבק בשלטון, וקצת נוטים לשכוח לאן אמורים להפנות את רוב ההשתדלות. אמנם אורגנו תפילות המוניות, אך הרגשתי שמבחינת ההנהגה והציבור, הם סוברים שככל שישקיעו יותר בהפגנות, בחסימות כבישים וכדו'.. כך תגדל גם מידת הצלחתם בעניין.


בהתחלה גישה זו הפריעה לי, אך לאחר שראיתי שמס' גדול של רבנים תומך בדרך הזו של המאבק בנוסף לציבור הגדול, חשבתי שכנראה אני טעיתי, ויש מקום להשתדלות גדולה כדי להיאבק בגזירה. למרות שניסיתי להאמין שאופן המאבק שנבחר ע"י מנהיגי הציבור- הוא הנכון-  הרגשתי מניעה פנימית גדולה ללכת להפגנות ההמוניות, ולעזור בדרכי המאבק האחרים.  בני משפחתי לא הבינו מדוע אני נמנעת מלהצטרף אליהם, וחשבו שאני שמאלנית...  



התביישתי בכך שאע"פ שהאירועים כואבים לי מאוד, אינני מסוגלת ללכת בעקבות כולם, ולכן החלטתי להגיע לכפר מימון. הגעתי לשם עם שק שינה, בכוונה להישאר לישון שם. אך שהיתי שם מס' שעות, והיתה לי תחושה חזקה מאוד שאני לא נמצאת במקום הנכון, והחלטתי לחזור לביתי.


בני משפחתי ניסו ללכת במסירות נפש כמעט לכל הפגנה. הם הלכו בין השאר להפגנות בשדרות, אופקים, כפר מימון וכו'..  ולקחו איתם גם את אחי הקטנים, וכאשר היה בכך צורך הם ישנו כמו שאר האנשים על הכביש. בנוסף לכך מס' אנשים ממשפחתי הלכו גם למבצעי "פנים אל פנים", ולחסימות כבישים. גם ב"אירועי עמונה" היו שני נציגים ממשפחתי.



באותה תקופה, הרגשתי תחושה קשה מאוד של "הסתר פנים". הערכתי מאוד את האנשים שהתיישבו במסירות נפש על אדמות הארץ. חשבתי שהם צדיקים, וראיתי בהם מודל לחיקוי. בעקבות הערכתי הגדולה למתיישבים אלו, היה לי קשה מאוד לראות, כיצד כל העניינים שהם השקיעו בהם מאמץ כה רב- קורסים ומתמוטטים ( כבר בפעם השניה, כאשר פינוי פינוי ימית עוד  קדם לכך..).  הרגשתי שהמתיישבים מוסרים את עצמם בכל כוחותיהם למען מטרה נעלה, ולמען "כבוד שמיים", ומקבלים כתגובה לכך- "סטירת לחי"..  אמנם נכון שגם צדיקים גדולים חווים ניסיונות קשים, אך היה לי מאוד קשה להבין כיצד ציבור שלם, ההולך בדרך הישרה- כושל ונופל פעם אחר פעם.



קשה מאוד לחיות בתחושה שח"ו אין דין ואין דיין. הרגשתי פחד גדול. אם חיים של מסירות נפש והליכה בדרך התורה, מביאים בעקבותיהם כשלון מוחלט ונפילה, מה עוד אפשר להוסיף ולעשות כדי לשנות את המצב? (וזאת כמובן בהנחה שלא השתדלויות פוליטיות הם המפתח להצלחה, אלא עשיית רצון ה'..).  הרגשתי אבודה. גם משפחתי גרה ב"התנחלות", והתחלתי לשמוע סביבי דיבורים ציניים (או רציניים, בהתאם למצב הקשה ששרר אז בארץ..), מה נעשה אם נצטרך ח"ו לפנות גם את ביתנו הפרטי? מצב זה, כבר לא היה נראה כרחוק כ"כ מהמציאות..   ואם האידיאלים של יישוב הארץ הם הדבר הבסיסי והחשוב ביותר בחיים, למען מה נותר עוד לחיות? 


 


הרגשתי שגם הרבנים הדתלי"ם מתחילים לשדר תחושה של בלבול וחוסר אונים. ומכיוון שמהם הייתי שואבת כוחות נפשיים כדי להתמודד עם המצב, לא ידעתי על מה עוד נותר להישען..         


 


בין הנושאים שבנוגע אליהם התחלתי להתלבט- היה היחס לצבא. התחנכתי במוסדות שהקפידו לבטא בכל הזדמנות אפשרית את הערכתם הגדולה לאנשי הצבא, "השומרים ומגינים על חיינו במסירות נפש"... במשך לימודיי במכללה, התחלתי להרגיש התקררות מסוימת בהערכה (/ הערצה..) זו. הרגשתי שלא ראוי ע"פ התורה להדגיש כ"כ את הכח הפיזי, אלא צריך לבטוח בקב"ה שהוא השומר האמיתי על חיינו. חשבתי שראוי לעשות השתדלות בעניינים בטחוניים ולהעריך את אנשי הצבא, אך בגבולות נכונים.


בעקבות ההפגנות שקדמו ל"התנתקות", הבלבול שלי גבר...  הרבנים הורו לצאת כנגד החיילים ולא להישמע להוראותיהם, ומצד שני הבהירו שמדובר באחים שלנו ואסור לפגוע בהם בשום צורה.  בדרכי לכפר מימון, הרגשתי כמו במשחק של ילדים קטנים. השוטרים רודפים אחרינו בשדות, אנחנו הטובים, וה"רעים"- שהם בעצם לא כ"כ רעים- רודפים אחרינו...


 


וכל הזמן היה חסר לי משהו: היכן הקב"ה בכל העסק הזה? מתפללים קצת, וממשיכים להוציא לפועל את רצוננו. זה בכלל רצונו?


 


לפני מס' חודשים שאלתי מס' שאלות בפורום של אתר ישיבת בית- אל. אדם חשוב הגיב לפניותי, וענה בסבלנות רבה לשאלותי. במהלך הדיונים התברר לי שמדובר באדם חרדי,  וביקשתי ממנו שיסביר לי מהי ההשקפה החרדית. בין השאר, הוא הפנה אותי לקרוא את דבריהם של גדולי הרבנים כנגד דרכו של הרב קוק, באתר של ארגון "אזמרך בלאמים". קריאת הדברים היתה קשה מאוד, כי ראיתי שהם יצאו בחריפות גדולה מאוד כנגדו. ואני הייתי רגילה לשמוע כיצד מדברים עליו ביראת כבוד. אמנם ידעתי שהיו חילוקי דיעות בין הרב קוק ובין מס' רבנים חרדים, אך נהגו תמיד להציג את המחלוקת הזאת בצורה עדינה ביותר. הדגישו בפנינו תמיד את תמיכת הרבנים מהדור הקודם בדרכו של הרב קוק, אך "שכחו" להציג את המתנגדים. הבהירו שמס' קטן ביותר של רבנים חרדים קיצוניים יצא כנגדו, ולא הסבירו למה. וכמובן שטרחו להדגיש שגם רבנים שהתנגדו לדרכו של הרב קוק, כיבדו אותו מאוד.



ראיתי במאמר שרוב מוחלט של הרבנים בדור הקודם התנגד לציונות, והבודדים שתמכו- תמכו באופן מסויג ביותר. במאמר מוצגים מכתביהם של רבנים גדולים מכל הזרמים, שיוצאים בצורה תקיפה מאוד כנגד ספרו של הרב קוק, וכנגד שיטתו ומשנתו בכל הקשור לציונות.


בעקבות קריאת הדברים החלטתי שאם רוב גדולי הרבנים החליטו שדרך זו פסולה, עלי לבדוק יותר לעומק את ההשקפה החרדית ואף לשקול שינוי כוון ודרך, אף אם הדבר יהיה קשה מאוד. ראיתי שפרסמו באתר את הספר "דת הציונות", וקראתי שם את ההקדמה. הזדהיתי מאוד עם הנאמר שם, בייחוד לגבי העיוות בציבור הדתי לאומי, אשר נוהג לקדש ימים הקשורים למדינה, ואינו שם לבו לכך שמהותה עומדת בסתירה למהותה של היהדות.



הספר עזר לי לגבש השקפה מסודרת, והסביר לי את נקודת המבט של היהדות בנוגע לענייני המדינה וכו'..  כאשר התקשרתי להזמין את הספר, הציע לי יו"ר הארגון להתארח בביתם לשבת עם חברה, כדי לברר ענייני השקפה שונים, ונעניתי להזמנה.



בשבת דנו על שאלות יסודיות שונות, והרב הסביר בין השאר מה אמור להיות יחסינו  מנקודת מבט יהודית אל הציונות, המדינה, וכד'.. 



החברה שהגיעה איתי אמנם הגדירה את עצמה כחרדית כבר מתקופת התיכון, אך עד לשבת היא חשבה שיכולה להיות גם דרך אמצעית, וניתן לשלב בין שני העולמות. בסיום השבת היה לשתינו ברור, שיש רק דרך אחת נכונה ואמיתית, ואי אפשר לשלב בין השיטות.



בסעודה שלישית הצטרפו לסעודה זוג צעיר. הבחור חזר בתשובה בעזרת הרב חזן, והבחורה הגיעה מרקע דתי לאומי, ולאחר קריאת הספר "דת הציונות" החליטה לשנות את דרכה. אני וחברתי סיפרנו לה כיצד הגענו להחלטה לשנות כיוון, וגם היא שיתפה אותנו בשלבים שעברה.



במוצ"ש הרב חזן נתן לי עותק של תשובה של רב ידוע, בנוגע ליחס שלנו כלפי דבריו של רבי אלחנן ווסרמן הי"ד (גדול תלמידי מרן החפץ חיים וממשיך דרכו המובהק ביותר). לתדהמתי הגדולה, אותו רב טען שאיננו צריכים ללכת בעקבות דבריו של הגר"א וסרמן, משום שהוא מקטרג על עמ"י!! והוסיף שיש להציל את אלה שנפלו ברשתן של דעותיו!!  באותו רגע נעלמו לגמרי כל ספקותי והיה לי ברור שלא אמשיך ללכת בעקבות רב (שיש לנו בבית ספרים רבים שלו), אשר סובר שרמתו ח"ו שווה לדרגתו של הגר"א וסרמן, ומרשה לעצמו להתבטא באופן כזה כלפיו.



לאחר קריאת הספר והשבת, התחלתי גם להבין מדוע הרגשתי בכל המאבק האחרון מאוד לא שייכת. אנשים דתיים טוענים כלפי החרדים, שהם אינם מייחסים חשיבות להתיישבות בא"י. אך כיום אני מבינה שדווקא דרך ההסתכלות של הציונות הדתית כלפי מצוות ישוב הארץ- מעוותת. אין חולק לגבי קדושת הארץ וכו'..  אך השאלה העיקרית היא את מה מעמידים במרכז, ובראש סדר העדיפויות. הארץ ניתנה לנו כדי שנוכל לקיים בה את המצוות באופן השלם והראוי ביותר. אך אין משמעות בישיבה בה, אם סוברים שזהו הערך העליון ביותר, החשוב יותר אף מההתמקדות בקיום המצוות.  גם ההסתכלות על מצות ישוב א"י צריכה להיות דרך מבט של תורה ולא דרך האידיאלים של הציונות העומדים בסתירה לאמור בתורה.



במקביל לגילוי הדרך החדשה, עם כל הקושי הנפשי שבשינוי ההשקפתי, הרגשתי תחושה נפלאה שהגעתי למקום שאותו חיפשתי. באותם ימים, כאשר ההתיישבות ספגה מכה קשה, ולא ידעתי למען אלו אידיאלים נותר עוד לחיות, הבנתי שמרוב ההתמסרות להתנחלויות- "שכחנו" שתפקידנו בעולם הוא להשקיע את זמננו בלימוד התורה, ולא בשום ערך אידיאליסטי אחר, עד כמה שייראה חשוב ונכון. וברגע שמבינים שהתורה היא עיקר חיינו ומציאותינו בעוה"ז- ממילא כאשר ערכים אחרים קורסים, המצב נותר יציב ובטוח כפי שהיה לפני כן.



התחלתי להבין מיהם הדמויות האמיתיות שצריכות להוות מודל לחיקוי, ושייתכן שהייסורים באו כדי לעורר  מתפיסות מעוותות, ולהביא לידי חשיבה מחודשת בנוגע לדרך. "ההתנתקות" הצליחה לעורר מחדש את הבירור בנוגע ליחס למדינה, לצבא ולהתיישבות, כאשר פגעה בדברים היקרים ביותר לליבם של ה"דתיים- הלאומיים"...



לאחר ההתנתקות, ראיתי באחד מהעלונים הדתלי"ם, קריאה של רב לעשיית חשבון נפש. שמחתי, והתעניינתי לראות לאלו מסקנות הוא הגיע. להפתעתי, אלו היו דבריו: הציבור השמאלני לא בסדר, הציבור החרדי פעל גם הוא בצורה שגויה, וכו' וכו'. ומי צדיק? הוא ודרכו...  רציתי לשאול:  ומה איתכם?? האם לעולם לא תעלה בלבכם מחשבה לבחון פעם נוספת את דרככם?  האם גם הייסורים האחרונים היו לשווא??  



ידוע שכאשר באה צרה על האדם, עליו לעשות חשבון נפש. הצרות באות מידה כנגד מידה. האם הציבור הדתי ערך חשבון נפש?? האם הוא התעורר??


 


לסיכום





לפי דעתי השלב הראשון שצריך לעבור הוא להכיר את ההשקפה החרדית ממקור ראשון ולא  ע"י הצגתה ע"י אנשים מהצבור הדת"לי שהכתירו את עצמם להיות "דוברים" שלה. אז ניתן לברר לבדוק ולדעת שזאת אכן הדרך הנכונה, בגלל שבה הלכו גדולי הרבנים, בדור הקודם ובימינו, ובאשר שהיא המשך ישיר וברור של חז"ל, הראשונים, והאחרונים. לאחר מכן ניתן להמשיך לברר נקודות נוספות.





קשה לתאר את השמחה והסיפוק, בחזרה לדרך התורה הישרה, האמיתית והטהורה. דרך שאיננה מתיימרת לחדש, לשנות ולהתאים את עצמה, למציאות החדשה שנכפתה עלינו. דרך שמשאירה את לימוד התורה בבית המדרש, וגדולי התורה שבה- ממשיכים להעביר את השושלת מדור לדור.



אני מודה מאוד לאנשים החשובים שליוו אותי בתקופה האחרונה, ובייחוד לר' יצחק ולרב חזן, שבלי תמיכתם לא היה לי את האומץ לשנות את דרכי. כמו כן אשמח לעזור לבנות אשר עוברות תהליך דומה ומרגישות צורך לשאול, לברר או לשתף מישהי שעברה את התהליך בחוויותיהן ובהתלבטויותיהן. 


 


בתודה, נ.









למאמר זה התפרסמו 28 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  חזק מאד , תמשיכו בעבודת הקודש הזאת   כ"ב אדר   ללא תוכן  
חגי כהן ראשל"צ  
2.  כיצד אפשר להיות בטוחה??   כ"ג אדר
לפעמים ברור לי מעל לכל ספק שזוהי הדרך הנכונה (רוב הזמן), ולפעמים אני פוחדת להתעורר ולראות שבעצם ח"ו אחרי כל המאמץ לא הגעתי למקום הנכון. הרי זה לא פשוט להחליט שכל הסביבה טועה, ורק אני רואה מה שהם לא רואים?
נ.  
3.  תשובה לנ.   כ"ג אדר
בס"ד ר"ח אדר התשס"ו

שלום נ.

ראשית, אני רוצה שוב להודות לבורא עולם ולך על מתן הזכות והאפשרות להיות לך לעזר בתהליך הכל כך חשוב והלא כל כך פשוט שאת עוברת.
להלן התיחסותי לשאלתך (אם משהו לא ברור אל תהססי לחזור ולשאול שוב)
א. לגבי הקושי שבהרגשה "האם רק אני רואה את האמת וכולם טועים?!" גם אדם קצר רֹאי שישהה בחדר עם אנשים בעלי כושר ראיה חד ובריא, יראה טוב יותר מהם אם הם יעצמו את העינים. בפרשת השבוע האחרון (משפטים) אומרת התורה: "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע" ולכאורה אינו מובן מדוע צריך להזהיר ולצוות את עם ישראל שזה עתה הגיע למעלה שאין ממנה במעמד הר סיני והֹרְאָה לדעת כי אין עוד מלבדו להתרחק מן השקר או יותר מזה שלא להרוג נקי וצדיק?? והלא אפילו אדם פשוט כערכנו סולד מן השקר ובטח שאינו מעלה בדעתו להרוג נקי וצדיק. על כך משיבה התורה מיד בפסוק שלאחר מכן: "ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים"!! ואומר רש"י על המלים יעור פקחים- ואפילו חכם בתורה ונוטל שוחד סוף שתטרף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו.
האפשרות היחידה לראות נכוחה את האמת היא רק דרך הסתכלות בתורתנו הקדושה. כל מבט שאינו דרך הסתכלות בתורה הוא עיורון. כל מבט שאינו לגמרי דרך התורה הוא מבט מטושטש שיכול להטעות כי הוא משוחד מגורמים נוספים!!.
כשאת רוצה לבדוק מה מצב ראייתך את צריכה להשוות אותו למבט של אלה הרואים טוב ביותר דהיינו ענקי וגדולי התורה. רק ביחס אליהם תוכלי לדעת מה מצבך ועד כמה צריכה את לשפר את ראייתך.
כשתבדקי מהו מבטם של גדולי הדורות קברניטי עולם התורה של עם ישראל תוכחי ותשמחי לגלות כי את לא לבד כלל ואדרבא כל גדולי וזקני הדור נמצאים בחברתך ומסוככים עלייך כאילו היית בתם היחידה. רק לשם דוגמא (יש בידי עוד עשרות מכתבים דומים משאר גדולי ישראל) להלן מכתבו של מי שנחשב לאחד מגדולי הדור בתחילת הופעת הציונות הדתית, מרן "ערוך השלחן" (רבי יחיאל מיכל עפשטיין, שאגב הוא זה שסמך את הראי"ה קוק לרבנות כמו שמספר יעקב אבן חן בספרו על הראי"ה קוק "רב ומנהיג" בעמ' 52) (וכדאי לראות כאן באתר שני מאמרים המביאים את דעת מרן ה"אבני נזר" שהיה גם הוא גדול הדור בראשית הופעת הציונות והציונות הדתית על ה"מזרחי" וז"ל:

מרן "ערוך השלחן":

"וביותר אוי נא לנו כי דת תורתנו הקדושה הולכת הלוך וירוד באופן שאין לשער, וביותר אחרי שנתפשטה לדאבון לבבינו החברה הזעומה המכונים "ציונים", ועליהם נאמר ציון במר תבכה הם הם כיבו אש דת קדשנו ומקדשים ומטהרים ראשי פורקי עול כידוע לדאבון לבבינו וגם החדשים המזרחים (היינו הציונות הדתית) לא טובים מהמערבים הישנים וארס נחש במקומו עומד, ואם כי תודות לד' כל גדולי ישראל מגלים ערות החברה ההיא (היינו ה"מזרחי".) על כל זה תופסים מעמי הארץ רבים, מפני שלמראית העין אומרים שהמה יגדרו הפרצות ושועלים קטנים מחבלים כרם ד' צבאות...מאלה וכאלה באמת רפו ידינו ונחבל רוחינו וכו'.. הכלל: כל ירא אלקים באמת בורח מפני הציונים המזרחים כבורח מפני האש- אך אלו העומדים על שתי הסעיפים נמשכו אחריהם ואין בהם רבנים זולת המעטים שיסדוה לפי דעתם המשובשה. הרבה יש לדבר בזה אך לא יספיקם הגליון" ע"כ. ("הפלס", כסלו תרס"ה, דף קלט'. "תל תלפיות", חצי חשון תרס"ה, "משכנות הרועים" חלק א' עמ' רכג'-רכד').

ובכן נ., את יכולה לראות שביחס לראייתם של גדולי ישראל והשקפתם הכל כך ברורה (שאי אפשר שלא להתפעל מראית הנולד שיש בה) לא רק שאינך לבד אלא את במקום אחד עם כל גדולי וזקני הדורות הקודמים. במחיצתך נמצאים מרנן ורבנן ה"אבני נזר" ו"ערוך השלחן", הרוגוטשובער וה"חפץ חיים", הגר"ח מבריסק והחזון אי"ש, והרשימה עוד ארוכה...
(ואת מספיק חכמה ונבונה לדעת שזה את בודדה בדעתך (בינתיים..) בסביבתך הקרובה לא מוריד כהוא זה מהאמור לעיל)

אלא שעדיין קשה, כי אם זו היא דעת התורה של גדולי ישראל מדוע שאנשים המבלים כל ימיהם בהיכלה של תורה לא יסכימו עמהם??
התשובה- עולם תורה הבנוי על ערבוב וטשטוש מושגים, והמושתת על גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, אין פלא שיכול להתדרדר עד כדי התעלמות מוחלטת מכל גדולי ישראל ויתרה מכך מדברים מפורשים שנפסקו ע"י ראשונים, ואחרונים, אשר מקורם בדברי קדשם של חז"ל שעברו דור אחר דור מסיני ועד ימינו.
קשה ללב לקבל זאת אבל זו האמת. בעיניך ראית כיצד אדם הנחשב לרב חשוב ומכובד (הר' שלמה אבינר) הנושא בתואר "רב ישוב" ומכהן פאר כ"ראש ישיבה" נחשב מחמיר בהלכות רבות אבל מצד שני יכול לפעור פיו בחוצפה שאין כדוגמתה ולטעון כי מרן הגר"א וסרמן הי"ד (גדול תלמידי ה"חפץ חיים" ומי שנחשב ללא עוררין לממשיכו המובהק ביותר!!) הוא "מקטרג על כלל ישראל וצריך להציל אנשים שנפלו ברשתן של דעותיו!!!"
ואין זה פלא. רבו הרצי"ה קוק לא מהסס לומר כי מרן החזו"א לא היה גדול הדור אלא "בעל בית גאון", ומכנה את כל גדולי ישראל (הנ"ל) שהתנגדו לציונות ולא ראו בה "קץ מגולה" -קָרָאִים תוך שהוא מאשימם בהתעלמות מגמרא מפורשת!! (וגם בזה יש בידי דוגמאות רבות מרבנים שמדברים בצורה דומה בצה"ד).
וכשמנסים לבקש מהם נימוק שיסביר את דעתם ויסיר את התמיהה הגדולה נתקלים או בהתעלמות מוחלטת או בשקרים.
מישהו שאל את "חברים מקשיבים" על ספר דת הציונות. את יודעת מה ענה לו אחד מהם?? "שמעתי מחבר שיואל אלחנן קבל היתר מרב שכונה בירושלים לכתוב שקרים כדי להעביר אנשים מהצבור הדת"ל לחרדים"...
הר' משה הר נוי (ר"מ בישיבת קרית הרצוג) נתבקש על ידנו להצביע על השגות שיש לו על הנאמר ב"דת הציונות" תגובתו היתה: "אחרי שראיתי שסלקו אותך מישיבה תיכונית אין לי מה להשיג על הספר...". הר' אברהם שמחה נחשון (רב הקהילה הדת"לית באלעד) אחרי שקרא את הספר "דת הציונות" –ספר מלא אפיקורסות... כשאברך חשוב בוגר כולל מר"צ במבשרת שהיום הוא ר"מ בישיבה תיכונית (הוא היה דתי לאומי נלהב ואחרי שנחשף למסמכי הארכיון שלי במפגש של כמה שעות בביתי הפך לחרדי) ניגש אליו עם הספר עם שאלות קשות שהתעוררו לו אמר לו- אברהם חזן הוא ליצן...אל תתייחס... הר' אבינר נשאל בשידור חי בערוץ 7 אודות הספר "דת הציונות" ע"י שני תלמידים מישיבת "קרית מלאכי" כל מה שהיה לו לומר זה "זה לא ספר כל כך טוב..." (כמובן בלי שום נימוק למה)
ואם כך מדברים הרבנים וגופי ההסברה הרשמיים של הצה"ד אין זה כלל פלא שבסביבה של אברכים ובחורי ישיבות הלומדים בישיבותיהם או בסביבה של חברותייך שלמדו באולפנות הטובות ביותר את מוצאת את עצמך לבד, ואין זה אפילו קצה חוט של סבה לפקפק באמת שקבלנו מגדולי ישראל התואמת את התורה לאורך כל שנות העברתה מדור לדור אלא סבה לשמוח ולהודות לקב"ה על חסדיו שאפילו בתוך סביבה של כל כך הרבה תועים וטועים מאפשר הוא לראות לרוצים בכך את האמת ולראות בחוש בעינים בזכות המבט הלא משוחד כי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוה באמת"
אשרייך שזכית, ואל תפסיקי לרגע אחד להודות לקב"ה שזכית ולשמוח שזכית (במיוחד עכשיו משנכנס אדר...) ומתוך הכרת הטוב והחיוב המוטל על כל יהודי ויהודי "לא תעמד על דם רעך" עשי כל שביכולתך לעזור גם לסביבתך בכך (ולא להתייאש כשזה קשה ולוקח זמן)!! וזכרי שוב לאורך כל הדרך: אינך לבד כלל!! את עם בורא עולם ועם כל צבא עבדיו הנאמנים גדולי הדורות ומנהיגיו האמיתיים שעליהם נשען כל בית ישראל.
בברכת חזקי ואמצי, אברהם חזן.

אברהם חזן-אזמרך בלאמים  
4.  למרות כל השיבושים...   כ"ג אדר
שאני רואה בציבור הדתי לאומי, איך אני יכולה להיות בטוחה בכך שלא אמצא דברים משובשים שונים גם בציבור החרדי? הרי אינני מכירה את הציבור הזה?
נ.  
5.  תשובה לנ.   כ"ג אדר
ובכן, בכל ענין של התנהגות על פי תפיסת עולם מסויימת קיימים שני סוגים של אפשרות שיבוש:
א. טעות בעצם תפיסת העולם והבנתה כפי שהיא באמת- טעות שבהכרח תוביל לפעולה לא נכונה ולאובדן הדרך כי ההגדרות הבסיסיות מוטעות.
ב. גם כשהתפיסה נכונה ואמיתית עדיין עלול להיווצר שיבוש מחוסר שימת לב לכל הפרטים או בגלל היסח הדעת או בגלל סבות אחרות שאינן קשורות לשיבוש הבנתי של תפיסת העולם אלא לעקביות בהליכה אחריה או בהצמדות לכלליה ולפרטיה..
במלים אחרות, יש והראש מבין דבר על בוריו אלא שהגוף לא מתנהג בהתאם להבנת הראש (השבוש השני).
ויש ובראש עצמו התפיסה משובשת וממילא גם אם יכניע הגוף את עצמו מלוא קומתו ויעמוד מוכן מזומן לקיים מצות ראשו תהיה תוצאת הפעולה משובשת באשר ראש משובש יוליד לעולם תולדות משובשות (וממילא אם המחשבה משובשת אזי בבטחון מלא ניתן לומר כי היא תוליד דבור משובש ומעשים משובשים) (השבוש הראשון).

כשאנו עוסקים בהשקפה יהודית ובדרכו ושליחותו הארוכה של עם ישראל הראש הוא כמובן תורתנו הקדושה, והדרך היחידה להתחבר אליו היא דרך ההתאבקות בעפר רגליהם של אלו שמסרו נפשם וחייהם על לימודה והבנתה ולא נתנו לשום סיג של חכמות חיצוניות מן הנכר לשכון יחד עם תורתם במקום הרגיש והחשוב אשר חז"ל כינוהו (חגיגה יא:) "כבוד קונו" והרמב"ם (בביאורו על המשנה שם) הגדירו בביאורו למשנה שם- שֵֹכל האדם!

היהדות החרדית סובלת היום (ומי שיגיד שלא, או שמשקר או שהוא בעצמו מן השותפים לחפוי על הכיעור ועל הדומה לו) מתחלואים רבים ומשיבושים רבים בתחומים רבים ובהם תחומים יסודיים ביותר בהשקפת היהדות, אך המכנה המשותף לכולם: גוף המפנה עורף לראש!! יצרים, תאוות, ודמיונות, המפנים עורף לדעת, לשכל הצלול, למחשבה התמידית על חובת האדם בעולמו, לדבריהם אשר כגחלי אש של מאורי וגדולי התורה של כל הדורות שהם ורק הם עושרו ויסוד תענוגו לאור באור פני מלך חיים כמבואר בתחילת הסה"ק מסילת ישרים ובמקומורות נוספים רבים...
הדבר מחייב הרבה זהירות מפני היסח הדעת, הרבה כובד ראש ותשומת לב לסובב, ובעיקר זהירות שלא לסור ימין ושמאל למרות הלחץ החברתי מעיני העדה הלא הם גדולי התורה והיראה שהוכיחו בחכמתם וביראתם ומעשיהם הקודמים לחכמתם כי התורה ורק התורה היא מנהיגתם. כלומר- להיות יהודי חרד לדבר ה' היא אפשרות הפתוחה עבור כל אחד בצבור החרדי אלא שהיא מחייבת זהירות רבה ועבודה רבה.

לא כן המצב כלל בצבור הדתי לאומי. שם אין הענין שדברי התורה של גדולי התורה אינם נשמעים הבעיה היחידה. שם אין הבעיה שהגוף מורד בראש. שם הראש חולה, שם הראש מלא ניגודים וסתירות, קודש מעורבב בחול, תורה עם חכמות חיצוניות משמשים בערבוביא, וכשהראש חולה מה יעשה הגוף ולא יחטא, כשהזקנים מבולבלים מה יעשו הצעירים ולא יפלו נפילה אחר נפילה במהמורות החיים האורבות על כל צעד ושעל.
כשאדם יוצא לדרך סבוכה ובידו מפה עליו להיזהר ולשים לב כי צועד הוא בדרך הנכונה ולא סר ימין ושמאל, אך אם אוחז הוא בידיו מפה מבלי שלמד כיצד קוראים אותה אין בידו יותר מאשר ציור רב-גוני אך חסר משמעות לחלוטין והנפילה הבאה כבר נצפית בנפילה הנוכחית...
וכמו שכתב המסילת ישרים בביאור חלקי הזהירות (פרק ג') וז"ל: "והטעות השני והוא קשה מן הראשון הוא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאילו הוא ממש טוב והטוב כאילו הוא רע ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים כי אין די שחסרה מהם ראית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדיעותיהם הכוזבות וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת"
ורק לשם דוגמא מני רבות (שיש בה משום ללמד על הכלל כולו) אפשר להיעזר בספרי המוסר ובאזהרת חז"ל החד משמעית ש"לא להתחבר לרשע" ולהימנע מהנזקים הרבים הכרוכים בחברתו, אבל אם מי שנחשב לגדול הדור מחשיב אפיקורוס לצדיק (הרצי"ה קוק על הרצל) אזי המערכה הוכרעה עוד בטרם החלה.
(וב"דת הציונות" תמצאי עוד דוגמאות רבות לטשטוש ההבדלים בין קדש לחול, צדיק לרשע, וכד' וארחיב על כך בדוגמאות נוספות כשאתייחס לתגובת חברתך בהקשר למאמר על הראי"ה קוק)

ביהדות החרדית השיבוש אורב לפתחו של כל אדם וכמו שכתב והזהיר המסילת ישרים (בפרק א') (ובעוד הרבה מקומות בצורות כאלה או אחרות): "והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך. והנה הם הצאוות החומריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב הנה הם נסיונות לאדם.."
אך בציונות הדתית השבוש הוא כרטיס הביקור!! השיבוש הוא לא נחלת התאוותנים או הנמשכים אחרי החומר, השיבוש הוא עמוק עמוק בתוך בתי המדרש, בתוך הראשים של ראשי הישיבות, ההורים, המחנכים והמחנכות, במקום אשר חז"ל הגדירוהו כמקום המפלט היחידי מפני יצר הרע, שם קנה לו היצר הרע מקום של כבוד ב"מזרח" (אולי בגלל זה הם נקראים "מזרחי"...)
לענ"ד, אין צורך להסביר ולהרחיב יותר עד כמה שרשי ועמוק הוא ההבדל אבל אם את חושבת אחרת אשמח לשמוע...
בברכה, ושוב-בתודה על הזכות להיות לעזר, אברהם חזן.

אברהם חזן-אזמרך בלאמים  
6.  שינוי חיצוני או פנימי?   כ"ג אדר
כמתלבטת רציתי לדעת האם השינוי שלך הוא פנימי בלבד או מתלווה לו שינוי חיצוני, למשל בלבוש. קוד הלבוש החרדי גם הוא מפריע לי הדקדוקים לעיתים שנראים לי כאיבוד פרופורציות קצת מרתיעים אותי. השאלה היא האם בכך ששינית את אורח המחשבה שלך שינית גם את המלתחה שלך ודברים חיצונים אחרים או שמדובר בתפיסה שונה ולא באורח חיים שונה
עדה  מרמת גן
7.  עדה היקרה   כ"ד אדר
עדה היקרה-
שאלתך חשובה, והטרידה מאוד גם אותי. אך לא דווקא כאשר שיניתי את השקפתי, אלא עוד בסוף תקופת התיכון. תמיד הפריע לי שבנות צריכות כ"כ להקפיד על רמת צניעותן, בגלל אחרים. חשבתי שאם לסביבה קשה לקבל את סגנון הלבוש שלהן, אז העבודה העצמית צריכה להיות שלהם... תמיד נהגו להציג את צניעות הבת, כדבר חיצוני. אך חל בי שינוי גדול, לאחר שהתחלתי להבין ששינוי 'חיצוני' לכאורה בעצמי, הוא בעצם דבר שיכול להשפיע באופן ישיר גם על הפנימיות שלי. מוזר לי לכתוב את זה, אך כך זה התחיל: ניסיתי באותה תקופה ללבוש 'חולצות שלושת רבעי', והרגשתי פתאום כ"כ טוב עם עצמי, היתה לי תחושה שדבר פנימי שבי, יכול פתאום לבוא לידי ביטוי. לא ניתן להסביר את ההרגשה הזאת, אך כאשר עושים את השינוי, מבינים לפתע, שכל הלכות הצניעות של הבת, הם בעצם רק לטובתה... ולאחר שראיתי כיצד הקבלה הזאת השפיעה עלי לטובה, התחלתי לקבל על עצמי גם 'גרביים' וכו'.. ותחושתי היתה שככל שאני מקבלת על עצמי קבלות נוספות בעניין הזה, כך אני מפתחת ומעלה גם את דרגתי הרוחנית. אני מאמינה בכך שהעניין הפנימי שהתחלתי פתאום לגלות בלימודי הקודש, היה קשור גם באופן ישיר לשינוי ה'חיצוני' שבי. לכן אני חושבת שא"א לעשות הפרדה בין שינוי חיצוני ופנימי, אלא הם דברים אשר קשורים ומשפיעים אחד על השני.
אני לא יודעת למה התכוונת כאשר ציינת את ה'דקדוקים' בלבוש. אם התכוונת לדברים שהתייחסתי אליהם לפני כן, נראה לי שחשוב מאוד לשנותם, למרות הקושי הגדול. אך אם התכוונת לפרטים שוליים יותר, ייתכן שבאמת אין בהם צורך. רק כדאי שתקחי בחשבון, שאם תרצי לגור בסביבה שמתאימה להשקפת עולמך, לא תרצי להרגיש בה יוצאת דופן. אך גם אני לא מתכננת להחליף את כל בגדי, אלא מה שנראה לי מוכרח.
נראה לי שהרבנים לא מחפשים כיצד להקשות על הבת, אלא כיצד לסייע לה לשמור על כבודה. ולכן השאלה היא באיזה צורה מסתכלים על כל העניין.
אני אישית קיבלתי על עצמי בתקופה האחרונה להשתדל להימנע מללבוש חצאיות ג'ינס, אף שלכאורה לא ברורה הבעייתיות שבכך. אך אני כן מרגישה שכאשר לובשים אותם, מרגישים יותר כאילו לובשים 'לבוש רחוב' ופחות מכובד, ועובדה שלא היינו הולכות איתם לאירוע מכובד כחתונה. מה דעתך? נ.

נ  
8.  המשך   כ"ד אדר
אם אני מבינה את תשובתך אז הכוונה היא שלא צריך להתלבש כמו חרדית כדי לחשוב כמו חרדית.
בדקדוקים התכוונתי לדברים כמו נעלים שטוחות דווקא, חצאית עד הקרסול בדיוק וכד'. דברים קטנים שנראים לי כסתם החמרה ללא בסיס

עדה  מרמת גן
9.  עדה   כ"ו אדר
דעתי האישית היא שהמעבר שלנו לציבור החרדי, מבטא את רצוננו ללכת בדרך התורה, ולא- את רצוננו לאמץ את כל המאפיינים החיצוניים של החברה.. ולכן אפשר לבחון כל פרט בנפרד, האם הוא מתחייב מבחינה הלכתית, או שהוא נובע מאופנה מקובלת.
ולכן אם סגנון הלבוש ראוי ולא בעייתי, אני חושבת שאין שום בעיה להמשיך ללכת איתו. אלא אם כן תגורי באיזור מסוים, שבו תרגישי אי נעימות ויוצאת דופן כתוצאה מכך, אך גם אז ההחלטה תהיה רק לפי שיקול דעתך האישי. כך גם אני מתכננת לנהוג...
הגדרת את עצמך כ'מתלבטת', ואני לא יודעת אם בגלל הסיבה הזאת, או בגלל סיבות אחרות. ואם זאת הסיבה, נראה לי שחבל בגלל דבר כזה להימנע מללכת בדרך נכונה ואמיתית.
בהצלחה! נ.

נ  
10.  ישר כח. דברים נכונים ויפים.   י"ג ניסן   ללא תוכן  
חנה  
11.  אסור להתייאש ! :)   כ"ב ניסן
יישר כח על הסיפור. אני הזדהיתי עם הסיפור שלך. גם אני ועוד חברה עברנו את אותו תהליך של מעבר מהשקפה ציונית לחרדית. גם אני למדתי באולפנא עשיתי שירות לאומי והרגשתי הערצה גדולה לכל מה שקשור לציונות. היה לי תהליך ארוך וקשה לעזוב השקפה בה חונכתי ותמיד חשבתי אם אהיה בהשקפה זו אז אצטרך להראות 'כמוהם' וזה מאוד הבהיל אותי כל ה'שחורים' האלו.לפני שנה הכרתי אישה חרדית ומאוד התעניינתי בהשקפה שלהם והיא עזרה לי להבין שהגישה החרדית בכל עיניין ועיניין היא הנכונה, וחברה המליצה לי על האתר הזה ומאוד התחזקתי מכל מה שיש באתר המדהים הזה שהוא כולו קודש.
אני אומרת אסור להתייאש יכול להיות שיש בנות שזה לא כל כך פשוט בשבילן (מחשבות בראש כמו איך אמצא חתן? מה! בעלי יהיה דוס ועוד כל מיני מחשבות כמו מה יגידו השכנים/ דודים וכו') אבל כאשר ברור לי שזה האמת אז עם אמת הולכים עד הסוף. תמיד ללכת עם אמונה ללכת לפי רצון ה' ולא להישבר!!!!!!

אני חושבת שיהיה טוב להוסיף לאתר סיפורים אישיים כי זה יכול מאוד לחזק

עדי  
12.  שלום עדי...   כ"ג ניסן
ראשית- תודה על דברי החיזוק גם לנ. וגם לנו. אנו שמחים כל פעם מחדש שהאתר והדברים המובאים בו עוזרים למישהו מאחב"י להתחזק.

באשר להצעתך להביא עוד סיפורים אישיים באתר. אנו מודעים לערך הרב של ספורים אישיים (וזה מחזק מאד גם אותנו ונותן לנו כחות להמשיך בפעילות מעבר לתועלת הגדולה שיש מכך למבקרי האתר) אבל מרגישים מאד לא נוח לבקש מאנשים לחשוף את סיפורם האישי.

במקרה של נ. זה בא מיוזמתה ועל כן תודתנו.

נשמח מאד לקבל סיפורים אישיים נוספים ממי שהתחזק מדברינו או ממי שמוכן לשתף אותנו בספור המעבר שלו מהציונות הדתית אל חיקה של היהדות (גם אם אין קשר בין הספור לארגון אזמרך בלאמים).

בברכה, יואל.
יואל אלחנן  
13.  עדי   כ"ו ניסן
עדי- שמחתי לקרוא את דברייך. אכן התהליך מאוד קשה, אך אני מרגישה שמי שהולך אחרי האמת, הקב"ה תומך בו לאורך כל הדרך, ושולח לו אנשים יקרים שילוו אותו ויעזרו לו. באמת צריך להתגבר על השיקולים השונים והחששות, ולבסוף הכל מסתדר בצורה הטובה ביותר.
מעניין, גם לי יצא לדבר עם אישה חרדית, עוד לפני שחשבתי שאשנה השקפה. התקשרתי לתרום ל"ערכים", והאשה שענתה לי התחילה לספר לי כיצד היא עברה מהציבור הדתי לציבור החרדי, אע"פ שלא שאלתי אותה על כך.. כנראה שזה היה כמין איתות, על מה שעומד לעבור עלי זמן קצר לאחר מכן..

שיהיה לך בהצלחה, ותהיי חזקה! נ.
נ  
14.  ל-נ.   ט"ו סיון
איך עשית את זה?
זה כ"כ קשה לעשות צעד כזה משמעותי...
פלונית מתחזקת  
15.  אני מבין מאוד לליבך   י"ט סיון
תשמעי אצלנו בבית הגישה היא ציונית אך לא יותר מדי יש לנו סדר עדיפיות חזק וברור נכון לעכשיו אין אני להוט לשרת בצבא ולא מטורף לעשות פוגרומים בהתנתקות אני חושב שכל הציבור הדתי לאומי צריך לעשות חשבון נפש איך קרה ההתנתקות ולמה זה בא לנו אולי טעינו ???
במאמרך טענת שאי אפשר לשלב בין הדרכים לעניות דעתי אפשר לשלב עם פרופורציות נכונות כאשר אנו יודעים שהתורה בראש ואנו הציבור הדתי לאומי קצת פיספסנו את הנקודה והתחלנו להאמין בצה"ל ובמדינה דבר קדוש אשר על האמת רחוק הדבר עשרה מונים ,ואם יטענו כנגדי פיקוח נפש אז לימוד התורה מגן פי שמונים עלנו מאשר חילים מחללי שבת השומרים עלנו ועושים עבודות קוד-אשר הערכתי אליהם לא משהוא

תמהני עוד במאמר שלך שאת טוענת שלא ידעת שמתנגדים לרב קוק הרי הוא דת מיעוט ?? אך רוצה אני להגיד לך שתלמידים שנונים שלו מסוגלים לענות על כל שאלה שמפנים כנגד הרב קוק

לגבי התגובה שלך לרב שיצא נחרצות נגד דבר רבנים ,התשובה שלי כך היא דרכה של תורה אני רוצה להביא לך דוגמא בגמרא מובא שמיום שמת רבי בתלה הענווה קם אחד התנאים ואמר ,מה בתלה הנבואה הרי יש אותי ???


מבין אותך ומבין את העיוורון שחיית בו וממליץ לכול הציבור הדתי לאומי לעשות חשבון נפש שוב

פלוני אלמוני
חסוי  ממרכז
16.  פלונית   כ"ב סיון
אכן המעבר קשה, ואשתף אותך במס' נקודות שחיזקו אותי באופן אישי:

- אנו מתמודדים בחיים עם קשיים רבים. לא תמיד כ"כ קל לקיים מצוות (עול מצוות..)וכו'.. השאלה היא איך מסתכלים על החיים. האם מודעים לכך שבאנו לעולם לשם תקון ועבודה, או שאנו סבורים שבאנו לכאן כדי לנוח..
- אמנם קשה לשנות השקפה, ולנטוש את הדרך שעליה גודלים, אך לפי דעתי קשה יותר- לחיות בדרך שאין מאמינים בה. אמנם צריך להתמודד עם קשיים שונים, אך אי אפשר לתאר את הסיפוק שמרגישים כאשר הולכים בדרך האמת.

-דרך אגב: גם אחי הגדול לומד כבר בישיבה חרדית..

פלונית- "צרת רבים- חצי נחמה".. את מוזמנת תמיד לפנות אלי דרך האימייל (הכתובת נמצאת אצל ר' יואל).
בהצלחה!


נ  
17.  תגובה למאמר:   כ"ט אב
בס"ד

אני אישית, הייתי בטוח שמכתב כזה הוא המצאה של האתר. האתר בטח רוצה להביא עוד אנשים לעדה החרדית, וככה הוא מעוניין למשוך אותם. אבל, הופניתי למאמר ע"י נ. עצמה!!! והיא באמת היתה דת"לית, כי היא באמת היתה בפורום של ישיבת בית אל, ובאמת סיפרה שהלכה לשבת אצל אותו רב, וזה ממש אמיתי!!! חזקו ואימצו!!
נדב.  מגבעת שמואל.
18.  סיפורה של נ.   י"ז טבת
קראתי את מכתבה המרגש עד מאוד ותוך כדי קריאה זלגו עיני דמעות מהתרגשות שעוד אחת מבנות ישראל היקרות והצדקניות זכתה לצאת מאופל לאורות.יהי רצון אחותי היקרה שתצלחי בדרכך החדשה ותחשבי גם על חברותיך שעדין עומדות בחוץ ואל תנוחי ואל תשקוטי אלא תעשי כל שביכותיך,במסי"נ ממש,להשפיע גם על אחרות ואנו מברכים אותך שחפץ ה' בידיך יצליח אכי"ר.
בן -תור'  
19.  כלפי חוץ   א' ניסן
שאלתי זאת בעבר וכעת אני מתעניינת שוב לגבי המראה החיצוני- הלבוש
כעת שהתהליך שעברת כבר התקדם משמעותית,והשינוי הפנימי שבך גדל והתחזק, האם גם חיצונית השתנת?
אני יודעת שזה שטותי ותפל, אך זה כן משמעותי מבחינתי ועל כן שאלתי היא האם כיום את נראית כחרדית או שמא חיצונית לא ניכר הבדל בינך לבין מישהי מהציבור הדתי לאומי
אשמח לתשובתך
עדה  מפתח תקווה
20.  לנ.   כ"ח אייר
אני לומדת באולפנת הרב בהר"ן ואנחנו הולכות מינימום עם חולצת שלושת - רבעי, בערך חצי מהבנות הולכות עם חצאית עד הקרסול, והרבה בנות לובשות גרביים עם הסנדלים. אני דווקא חושבת לפעמים - כשאני מסתכלת על החרדיות - שהם לא מתלבשות כ"כ צנוע!!! ללבוש חצאית עד הברך וגרבי ניילון שקופות?????!!! זה צנוע?? "שוק באישה ערווה" - ישנם 2 דעות. 1. שוק=עד הברך - מכאן שצריך חצאית עד הברך.
2. שוק= עד הקרסול - מכאן שחייבת חצאית עד הקרסול, ואם לא - תלבש גרביים אטומות לגמרי שיחפפו לחצאית.
לפי מה שאמרת על הקפדת החרדים - אני מאוד מעריכה אותם בנושאים רבים, וחושבת שיש הרבה מה ללמוד. אבל בעניין - "עד איפה מגיעה החצאית" אני מתנגדת לחלוטין!!!
חרדים אמורים להיות "יותר", מעל כל העולם. אבל עובדה שבדבר הבסיסי - שאני הולכת ברחוב ורואה חרדיה עם חצאית קצרה וגרבי ניילון שקופות - אין הקפדה!!! זה לא צנוע ללכת כך!!! אשמח לתגובה.

אני מעריכה מאוד את הציבור החרדי - שלא תביני לא נכון - אבל העניין מפריע לי כבר זמן רב.
בתיה  מירושלים
21.  עדה   ח' סיון
שאלתך איננה שטותית בכלל. מדובר בתחום שהטריד אותי בעבר מאוד, ועדיין.. יש קשר הדוק בין הלבוש ובין האדם, ולכן השינוי החיצוני איננו קל בכלל (ובמיוחד לבנות..).
נראה לי שבציבור החרדי יש כיום מגוון גדול יותר של סגנונות לבוש מבעבר (ולא תמיד לטובה..). יש גם סגנון לבוש צנוע, שיכול להתקבל גם באיזורים חרדיים, וגם באיזורים דתיים. ומכיוון שקשה לעבור באופן חד מסגנון אחד לשני, התחלתי בהדרגה לנסות לאמץ סגנון ביניים, ובתקווה שיהיו לי בהמשך כוחות שיאפשרו לי להתקדם הלאה.
בסה"כ אני מאמינה שאין עניין להיות יוצאת דופן מבחינה חיצונית בחברה שאליה את משתייכת (כל עוד אין עם כך ח"ו בעיה הלכתית), ולכן כאשר אני מצליחה לקבל על עצמי לבוש חרדי גמור, זה משמח אותי מאוד.

אני גרה בהתנחלות.. ולכן מובן מאליו שכאשר מתלבשים בשונה מן המקובל- זה מעורר תשומת לב.. אך בסה"כ אני חושבת שצריך להבין שלבוש חרדי איננו בושה, אלא גאווה, וברגע שבת איננה מתביישת בעצמה ובמה שהיא מייצגת, גם החברה מכבדת אותה. ולא רק זה, גם אני מעצמי לפעמים מספרת על השינוי למי שלא הבחין בכך בעצמו. כי בסה"כ אני שמחה שזכיתי לשינוי הגדול הזה וגאה בכך..

אם תרצי הרחבה נוספת, תוכלי לפנות אליי באימייל (הכתובת אצל יואל אלחנן..).

לסיכום, כדאי לזכור שעם כל הקושי, המאמץ משתלם ושווה. בהצלחה! נ'.
נ  
22.  בתיה   ח' סיון
האמת היא שקצת התפלאתי מתיאור הלבוש המקובל באולפנה, כפי שאת תיארת אותה.. כי לי הדברים זכורים באופן קצת שונה.. אמנם הלבוש שם יחסית צנוע, אך זכור לי שכאשר התחלתי ללכת שם עם גרביים, הייתי בין היחידות שהלכו כך.. אך אולי המצב השתנה, ואם כן, אני שמחה על כך.

בנוגע לבעיות הצניעות בציבור החרדי: אף אחד איננו מכחיש את העובדה הזאת.. יש יצה"ר וניסיונות שונים, גם לחרדים.. גם הם אינם מחוסנים מפני כך.
השאלה איננה כיצד הולכת כל בת ובת בציבור החרדי, כי כל אחת מייצגת רק את דרגתה התורנית האישית, ועד כמה היא הצליחה להתגבר על יצרה הרע..
השאלה היא שונה: מהי ההוראה היוצאת מפי הרבנים החרדים. הרבנים החרדים משקיעים תשומת לב מיוחדת בנוגע לצניעותה של הבת, ומרגע שהם פוסקים כיצד עליה ללכת ולהתנהג, מגיע השלב שבו הבת צריכה באופן אישי לעמוד בניסיון, ולקבל באופן מוחלט את דבריהם. וכמו בתחומים אחרים, לא כולם מצליחים לעמוד בניסיון..

את צריכה להבין שמשמעות ההצטרפות לציבור החרדי, איננו קבלה של כל אופנה הנראית ברחובות החרדים. תמיד צריך לפקוח את העיניים, ולקבל רק את העניינים החיוביים המקובלים בחברה, ולהיזהר מלהתחבר לחברים רעים, אשר עלולים לגרום ח"ו לירידה תורנית בתחומים שונים.

מקווה שעזרתי.. ודרך אגב, תוכלי לראות שעניין זה גם הטריד אותי בעבר, עד שהרב חזן ענה לי על כך בצורה יסודית (בתגובה הרביעית והחמישית..). בהצלחה, נ'.
נ  
23.  ישר כוח!-   כ"ט תמוז
ראשית- תודה לה' ששם את עייני בכתבה הזו
ויישר כוח עצום לכותבת.
אני ממש מזדהה עימה. גם אני באה מבית דתי לאומי בני עקיבא וכל אלה ואני חושבת שאין זו הדרך האמיתית שצריך לנהוג מכיון שאדם בעולמו אינו יכול לעמוד באמצע ההר או שהוא עולה או שיורד
ולדעתי הדתיים לאומיים נמצאים בתווך הזה או לפעמים הם עולים (מתחזקים ברוחניות) או שלרוב יורדים (אם זה צניעות וכ"ד) אדם צריך לקחת לעצמו דרך בחייו שהוא צריך לדבוק רק בה ולא חס ושלום לקחת קצת מכאן ומכאן.
רננה  מיבנה
24.  לנ היקרה   י"ב אב
לנ היקרה!
ישר כוח על כול המסירות נפש שאת עשית הלואי שיכולתי להסביר לחברות שלי את הצעד שאת עשית.
אל תפסיקי זו הדרך הנכונה וכל השאר שקר.
אל תעזבי את הרב חזן.
ב ה צ ל ח ה .............
בת חשובה מירושלים...  
25.  לבת החשובה...   כ"ד אב
הלוואי וגם אני הייתי יכולה להסביר את השקר שבדרך הדתלי"ת, לחברותיי ולמשפחתי.
זה לא פשוט בכלל..

בהצלחה רבה גם לך!


נ  
26.  בדיוק זה קורה לי עכשיו   ט"ז אלול
השנה הזאת בדיוק גיליתי את כל מה שאת כותבת עליו....אני בכיתה י''ב בדיוק ברגע שבו צריך להחליט אם לעשות שרות או לא...
הבית שלי הוא דתי לאומי. עד כיתה ד' הייתי בחינוך הממלכתי דתי,ומכיתה ה' עד ח' בחרדי.ומשם בפניה חדה לדתי לאומי עוד פעם,לאולפנא.לעולם לא ידעתי כמה אני הולכת להתגגעגע לעולם החרדי שלצערי כ''כ כעסתי עליו ושנאתי אפילו.
נכנסתי לאולפנא ועשיתי מה שבא לי,
סוף סוף,חצאיות ג'ינס חולצות קצרות שיער פזור."החופש האמיתי".
פשוט שקר וכזב אני קמה בוקר אחד והכול מתנפץ לך בפנים.
מגיע לידים שלך הספר "הדת והציונות" ואת מגלה כמה רימו אותך,שיקרו אותך.
באמת שהייתי בטוחה שאני בסדר.
היה לי מאווד קשה לקבל תעובדה שאני לא אעשה שרות לאומי,זה היה שוק בשבילי.
רציתי להבים מי החזון איש (זצ''ל)שאמר יהרג ובל יעבור על השרות.לקחתי ספר על קורות חיוו.
אחרי קריאה של 211 עמודים ושעתים וחצי הגעתי להחלטה אחת.
אני לא עושה שרות.
איך אני מסוגלת כזה איש צדיק ואיש קדוש,
איך לא הכרתי אותו?איך חשבתי לא לשמוע לו..
הרי אני מחויבת לשמוע לצדיק שבדורנו,
ואין לי שום ספק שהחזון איש כזה.
מאז עברתי הרבה דברים,תהפוכות בעזרת אישה צדיקה שתומכת בי .חרדיה כמובן אני ממשיכה לצעוד בחזרה.
בדמעות חמות שזולגות על רצפה מזוהמת משקרים.
אני צועדת חזרה אליך רבונו של עולם כנגד כולם כנגד החברות המשפחה...
היום אני לבושה עם חולצה מכופתרת גרביון חצאיות ארוכות,אני נראית חרדית ואני לומדת באולפנא.
ב''ה שזכיתי להתעורר ויהי רצון שאחינו היקרים הציבור הדתי לאומי יתעוררו,ויגלו תאמת.כי היא כ''כ פשוטה.
אם רק נחשוב קצת,
עם קצת רצון טוב,
עם רצון לחפש ת'אמת,בטוחוני שד' יעזור.
"פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"
תודה רבה לבורא עולם,ולאתר היקר הזה ולמחבר הספר "דת הציונות".
אני.
חוזרת ליהדותי  מ---
27.  איך ?   י"ט אדר
איך עושים את זה? איך מגיעים למסקנה שזו הדרך? אני לומדת באולפנא, ושנה הבאה אני בכיוון של מדרשה חרדית בבע"ה, ועדיין אני נורא מבולבלת. אני רק רוצה לירא את ה' בצורה הכי טוטאלית שאפשר? גם להתקרב לאבא שבשמיים זה נהיה מסובך..
שלומית  מצפון
28.  לשלומית   י"א ניסן
גם אני למדתי באולפנא, והייתי בשירות לאומי. כשקראתי את הספר "דת הצינות" קיבלתי הלם והיה לי קשה מאוד להפנים את העובדה שהדרך הדתית לאומית שהלכתי בה עד עכשיו- זו לא הדרך האמיתית שבה הלכו אבותינו...
כיום אני ב"ה לומדת במדרשה חרדית- נוה ירושלים, ואני ממליצה לך מאוד מאוד ללמוד במדרשה חרדית (איזו שמתאימה לך. ב"ה יש היום המון מדרשות). זו זכות גדולה!! במדרשה עוזרים לך לבנות השקפת עולם יציבה, ובנוסף לשיעורים את יכולל לשוחח באופן אישי עם הרבנים ויש איתך עוד חברות שגם הן פחות או יותר עברו דרך דומה לשלך.
שירות לאומי הוא "ייהרג ובל יעבור", אז תשמרי על עצמך ואל תעשי טעויות... מדרשה חרדית- זו הדרך הטובה ביותר...
דינה