י"ב תמוז ה'תשס"ז

ליום עליתו על מזבח קדוש ה' של מרן הגה''ק רבי אלחנן בונם וסרמן זצוקללה''ה



 


                                 (פורסם לראשונה לפני שנתיים כחדש לפני גירוש גוש קטיף)


חזון התורה הקדושה!


לדמותו של הגאון הקדוש רבי אלחנן ווסרמן זצוק"ל הי"ד.


היום - י"ג בתמוז - הוא יום ציון עלייתו על המוקד לקדש שם שמים, של מרן הגה"ק רבי אלחנן בונים וסרמן הי"ד, מהבולטים שבגדולי הדור, בדור הנפילים של טרם חורבן יהדות אירופה.


בפני לומדי התורה ועמליה, אין צורך להציגו. חיבוריו, מעסיקים ומייגעים את טובי המוחות של עולם הישיבות - בארץ ובעולם - ושמו הולך לפניו בבהירותו המיוחדת, בהגדרותיו היסודיות, ובעמקותו הנפלאה.


למי שלא זכה להתבשם מתורתו, נביא רק את דברי הרב משה מאיר ישר (תלמיד ה"חפץ חיים") בביוגראפיה המקיפה; "חייו ופועלו של החפץ חיים" (חלק ב' עמ' 771): "ר' אלחנן היה תלמידו המובהק, המקובל והמפורסם של ה"חפץ חיים". הוא נחשב ממשיך דרכו הקרוב והמסור ביותר. מידותיו, מעשיו והנהגותיו, זהירותו, זריזותו וקנאותו הלוהטת, פשטותו, ישרותו ותמימותו היו התגלמות דרכו והשפעתו של ה"חפץ חיים".


כל תוספת לדבריו מיותרת!


(כאן המקום לציין כי התחלתו השורשית של הספר "דת הציונות", היא במפגש עם קונטרסו של מרן הגר"א וסרמן; "עקבתא דמשיחא", באוצר הספרים של ישיבת "נתיבות עולם", לפני כשבע שנים).


 * *


כאשר מתבוננים אנו בין בתרי הזכרונות ההשקפתיים שהותיר לנו הגה"ק ר' אלחנן זצוק"ל, אנו נפעמים בכל פעם מחדש, עד כמה עוצמתיים ואקטואליים דבריו גם בימינו אנו. כי אכן, כדרכם של דברי תורה בכלל, ומאמרי מרן הגר"א וסרמן בפרט, לא פג תוקפם של הדברים ולא נס ליחם, גם כיום -  בין שמונים וחמש - לשישים שנה,  אחרי שנכתבו - ואדרבא, נראה כי ברוח קדשו נכתבו הדברים דווקא לתקופתנו!!!


לולי דמסתפינא, הייתי מגדיר את הדברים כהשוואה לפרשת השבוע שעבר, שאת "גיבורה" הגדירו חז"ל (במדבר רבה י"ד כ'): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל, לא קם! - אבל באומות העולם קם...ואיזה נביא היה להם כמשה? - זה בלעם בן בעור." הציונות החילונית והדתית כאחד, שמו כעטרה לראשם את "החוזה" הבלתי מעורער - הרצל ימ"ש. ההכרה בו כ"חוזה המדינה" וכראש וראשון למפעל הציוני, עמדה ועומדת עד היום מעל כל מחלוקת רעיונית, בין פלגי הציונות השונים. אותו בלעם שפער פיו לשמד ולהשמיד "אומה השומרת שלוש רגלים" אומה קדושה בה נתקיימו במשך אלפיים שנות גלות הדברים הנוקבים "הן, עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".


מולו עמד "איתפשטותא דמשה רבנו בכל דור ודור" - להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין תורת ישראל לתורת העמים - "זה לעומת זה ברא אלקים". די במבט שטחי במאמרי ההשקפה של הגרא"ב וסרמן הי"ד - שרובם ככולם נקבצו ב"קובץ מאמרים", נראים כחזון נבואי אמיתי שנאמרו ע"י (וסליחה על התואר הנואל והמושאל) "חוזה המדינה" - רבי אלחנן זצוק"ל - אותו גדול דעה ורב העליליה, חכם הרזים, שחזה מראש את האמור להתרחש במדינה. וניבא בחכמת תורתו ונהירות השקפתו הטהורה, לאיזה עברי פי פחת תגלגל התנועה הציונית עד זמננו, את ישראל קדושים - עם ה' ונחלתו.


במאמר שלפנינו נביא ציטוטים מלאים מדבריו, חלקם בלשון קדשו וחלקם תורגמו מאידיש ע"י הסופר הנודע ר' משה שיינפלד ז"ל. מהם נוכל להקיש על חזונו הגדול של איש האמת, ועל קושיותיו הגדולות שנותרו לצערנו הרב בתוקפן, במהלך גלותנו הקשה- גלות ערב רב.


יהיו דברינו לזכרו הטהור של גדול תלמידי מרן ה"חפץ חיים", ותעמוד לנו זכותו הגדולה של מרן הגה"ק רבי אלחנן בונים זי"ע, שיהא לנו למליץ יושר לפני בורא עולמים ויעתיר בעדנו תפילה במרומים, שיאמר ה' לצרותינו די וישים סוף וקץ לגלותינו ויגאלנו משלטון הדעות הכוזבות, השמד ושפיכות הדמים אמן.


* * *


מכתב לרבני המזרחי


בשנת התרפ"ב, נדפס בעתון היהודי "דער יוד" (גליון 266) מכתב גלוי, ממרן הגר"א וסרמן לרבני ה"מזרחי". (הפיסוק, הכיתוב בסוגריים המרובעות וההדגשות, של העורך):


רבותי!


יודע ומכיר אני את מיעוט ערכי, כי אינני כדאי להורות דרך לרבים ואף כי לגדולים וטובים ממני, אבל למדונו רבותינו, כי מצות "הוכח תוכיח", נוהגת גם בתלמיד לרב (בבא מציעא, לא.) "ובמקום שיש חילול ה' אין חולקים וכו'" (ברכות י"ט:). ועל כן, תרשוני נא להציע לפניכם, בתור רבנים נושאי דגל התורה ויראה, שאלות אחדות פשוטות מאד, ובמטותא מנייכו, להשיב על השאלות האלו תשובות כהלכה, לא בסברות בעל-בתיות והשערות, כי אם רק על פי חוקי התורה והלכותיה.


א. גלוי וידוע לכולנו, שראשי ומנהיגי הציונות, הם פורקי עול התורה ביד רמה, ולפי דין תורה אסור להתחבר עמהם אפילו לדבר מצוה (שערי תשובה שער ד' אות נ' ואות קצ"ג), אם כן הסבירו לי רבותי; היכן מצאתם בתורה היתר להיות מחוברים אתם בריש גלי?! - והאם אין אתם נותנים בזה מקום לחוש ח"ו לגביכם... וקרא כתיב; "והייתם נקיים וגו'" (במדבר ל"ב, כ"ב) וכשם שצריך אדם לצאת ידי המקום וכו' (שקלים ג:) ובפרט בחשד נורא כזה.


אם חושבים אתם שיש בכוחם להביא ישועה לישראל במצב הגשמי, האם רבותי; אינכם מבינים דבר כה פשוט, כי אנשים שכאלה, שהציבו לעצמם כמטרה לעקור חלילה תורת ה' מישראל, יכולים רק להיות שלוחי השטן - אשר עבודתו היא רק להרוס ולא לבנות, לעקור ולא לנטוע! עוד בטרם יהיו בונים דבר אחד, הם יהרסו אלפי דברים אחרים, ולאחר מכן כל בנינם יתמוטט, כי אין ה' עמהם. "ואם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" (תהלים קכז', א').


[שימו לב; כבר לפני שמונים שנה כותב הגר"א וסרמן; שאין להתפלא כלל אם שונאי ה' רוצים לעקור את מה שבנו!!!]


כתוב בתורה (דברים כ"ז,כ"ו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה". כמה איפוא ארורים המעשים, של מי שהולך בזדון להרס את התורה?! -  ארור מפי הגבורה הוא, שכל אשר הוא עושה אין ה' מצליח בידו! - ההיפך מברוך; כל מקום שארור נוגע בו, מביא הוא קללה ולא ברכה, מות ולא חיים!


אפילו אם ייראה לנו בעיני בשר ודם, שהם עושים טובה בגשמיות, יודעים אנו ברור על פי התורה הקדושה - המגלה לנו כל סתום - כי; "טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים". (יבמות, ק"ג.)


היעלה על הדעת, כי הזדים האלו הם יהיו המגלגלין זכות על ידיהם להיטיב עם ישראל?! -  אדרבא, תמצאו בתורה וכל כתבי הקודש, מתי ואיפה קרה, שההשגחה העליונה תמנה שלוחים להטיב לישראל, כאלה השונאים את התורה הקדושה שנאת מות, כשונאי ישראל הגרועים ביותר. האם יתכן הדבר, שארץ הקדושה שלנו תיבנה על ידי מחללי כל קודש בזדון?! - השכחתם מה שכתוב בתורה (ויקרא י"ח כ"ח): "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וגו'", וכי ארץ ישראל מקיימת עוברי עבירה, ואם דהוי לא הוי בשבילם ודוגמתם דלא הוי הוי?


אזכיר רק אחד מרבוא ממעשי התעתועים שלהם. קראתי זאת ב"היינט" [=עתון יומי, שיצא בווארשה] בחוה"מ סוכות שעבר; שבתל אביב מתרחצים שני המינים בתערובת, בבגדי ים בלתי צנועים, וד"ל. האינכם מבינים שהסיבה הראשונה לפוגרומים בא"י, היא תולדה מחוייבת מנאצות כנ"ל ודומיהן, שפורקי עול אלה מעוללים?!


[נציין כאן את תיאור צעדת "ההתחברות" כפי שהובא בידיעה רשמית של מועצת יש"ע על פי החלטת הרבנים וההנהגה הרוחנית; "רבבות המפגינים הנמצאים בכפר מימון החלו לזרום לכיוון שער הכניסה המערבי של המושב. בראש הצועדים עומד הרב הראשי לשעבר, הרב אברהם שפירא - הרבנים וראשי הציבור הולכים בראש הצעדה שלובי ידיים. בין הרבנים; הרב ליאור, הרב מלמד, הרב שמואל אליהו, הרב אליקים לבנון, הרב מנחם פרומן, הרב חיים דרוקמן, הרב קמניצקי, הרב אבינר, הרב דוד דרוקמן, הרב אלישע וישליצקי, חנן פורת, ועוד. הרבנים עומדים בראש השיירה ומלווים בשירה אדירה של הציבור הגדול. אחריהם ראשי הישיבות של הציונות הדתית, ראשי הציבור, ואחריהם הישיבות ורבניהם, ואחריהם בנים ובנות, ואחריהם המשפחות.]


כתיב(דברים ל"ב, י"ט): "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו", "ואעפ"י שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו" (כתובות ל.) ו"כל ישראל ערבין זה בזה" (שבועות ל"ט.)


הערבים הם הם שלוחי הדין של מעלה, כדי לקיים את הפסק, כנבוכדנצר בשעתו. כלום סבורים אתם באמת, כי ככל שיכנסו לא"י יותר מופקרים, יוטב שם מצב היהודים? - הרי זה בדיוק כמו שעומד מישהו ליד שריפה ויוצק לתוכה דלק, וכאשר שואלים אותו מה אתה עושה, הוא עונה: אני רוצה לכבות את האש! - האם זה מעשה כיבוי?! הלא אין זה מכבה אלא מבעיר. הרי הדבר הפוך לגמרי, שככל שירבו שם את מעשיהם, יתרבו חלילה הפוגרומים וכל הצרות, "כי יש אלקים שופטים בארץ" (תהלים נ"ח, י"ב), ו"כל האומר הקב"ה ותרן וכו'" (בבא קמא, נ.) ו"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" (דברים ל"ב, ד').


האם חושבים אתם כי בהתחברותכם אתם תחזירו אותם למוטב? - או תעשו אותם לאנשי "מזרחי"? - לא רבותי!!! -  מאה אנשי מזרחי יתהפכו מהר יותר לציונים, לפני שציוני אחד יתהפך ל"מזרחי". ולמה? - מפני שסטיה מן הדרך הישרה היא קלה מאד, אבל לעלות למעלה מאוד קשה.


[שימו לב לדברים שנשא ח"כ אפי איתם בפני כוחות אנשי צבא ומשטרה: "אתם לא הכתובת לא לביקורת שלנו ולא למחאה שלנו ואתם אינכם יכולים לעשות אחורה פנה ואנחנו איננו יכולים כרגע - כל עוד אתם עומדים כאן - לעשות קדימה צעד. אז אנחנו כאן עומדים לא כשני מחנות אויבים אלא כשני מחנות של אחים שנופלים איש על צואר רעהו ובוכים בכי גדול. על המחשבה הטפשית והרעה שהביאה אותנו לכאורה להיות שני צידי של מתרס. אנחנו באותו צד של אהבת העם המדינה והתורה. עיני העולם כולו נשואות לכאן... וחס וחלילה שיראו אותנו על רבנינו על תלמידינו על נשותינו ובנינו מעורבים באלימות כלפי גיבורי ישראל השוטרים והחיילים. אנחנו נעמוד כאן שעות וימים וכל כמה זמן שרבותינו יורו לנו, וכל פעם שנעמוד לידכם ומולכם, ידינו תהיה מושטת לחיבוק אמיתי.]


הרי יודעים אתם את הדין, רבותי; כי הנוגע בקדושה, לא נעשה קדוש. אבל הנוגע בטומאה, נטמא. ו"ילפי ממקלקלתא, ולא ילפי ממתקנתא" (ירושלמי מו"ק פ"ב, ה"ב). והרי כבר נפסק דינם, ככתוב "וכל באיה לא ישובון" (משלי ב', י"ט).


ב. כתוב ברמב"ם (הלכות מלכים פרק א', הלכה ז'): "כל מי שאין בו יראת שמים, אסור למנותו לשום מינוי בישראל". - זוהי הלכה מוסכמת, בלי שום חולק!


שואל אני אתכם, רבותי; ביודעכם היטב, מי הם ומה הם המנהיגים הנ"ל, איפה מצאתם היתר בקונגרס האחרון, [הכונה לקונגרס הציוני] להשאיר אותם גם להבא בהנהלה הראשית, שכפי הנשמע הכריעו נציגי המזרחי בקולותיהם את הכף למענם. בודאי תענו: לא היו בין הציונים טובים יותר להצביע בשבילם, אבל האם כאשר אין תפילין מברכים ברכה על...????


[כל הבאת משוואה בנידון זה לזמנינו מיותרת, הדברים חוזרים על עצמם השכם והערב!]


ג. ידוע גודל וחומר העון לחלוק כבוד לרשעים, שהוא כזורק אבן למרקוליס, ומבואר ב"שערי תשובה" לרבנו יונה (שער ג' מאות קמ"ט ולהלן), כי העון הזה מכלה מנפש ועד בשר!!! - ועיי"ש בדבריו הקדושים, איפה אם כן ההיתר לסייע לזה?


ד. והעולה על כולן; מלבד מה שהם לעצמם מומרים לכל התורה, עוד זאת נמצא בהם, שהם שואפים בכל מחיר לזכות את הכלל כולו בדרכיהם; הם רוצים לעקור מיהודים את האמונה בה' ובתורתו, וחלק גדול מן הכסף שהם אוספים מכוון למטרה זאת; להפיץ את הספרות שלהם ולייסד בתי ספר לפי שיטתם, ועוד ועוד.


תאמרו לי איפוא, רבותי; איזה לימוד זכות ניתן למצוא, כאשר אתם יודעים את כל זאת, ועוד אתם מסייעים להם באסיפת כספים.


תתבוננו נא, רבותי; כשיבוא הקב"ה לתבוע עלבון תורתו, מה תענו לכל השאלות שבודאי ישאלו אתכם? האם תענו אז שאינכם אשמים, מפני שפעלתם לפי הוראות לשכת ה"מזרחי"?


לפני מספר שבועות שמעתי מאחד ממנהיגי המזרחי, כי כיום המצב הוא כזה שמוכרחים ללכת לפשרות וויתורים. הרעיון שעלה מדבריו, כפי שאני תפסתי, הוא למשל; בשריפה מוכרחים להציל כמה שניתן להציל, וכן הוא בעניננו, שאנו מוכרחים לוותר על דיני תורה מסויימים, כדי להציל את השאר, וכפי הנראה זהו עיקר העיקרים משיטת המזרחי; מוכרחים ללכת לפשרות וויתורים.


אבל, רבותי! - אנו יודעים כי יש בכוחו של אדם לוותר רק על מה ששייך לו. אבל ברגע שהוא רוצה לוותר על משהו ששייך לזולתו, או לעשות פשרה על חשבון השני, כי אז מוכרחים לקבל על כך הרשאה, כי שלא מדעתו של אדם ושלא ברצונו אי אפשר לעשות עבורו פשרה, מלבד אם הוא אפוטרופוס ליתום קטן. אבל תורתנו איננה בבחינת יתום חס ושלום, כי נותן התורה ית"ש חי וקיים לעולם, על כן אין אנו אפוטרופסים על התורה! - עבדי ה' אנחנו כולנו, ואין אנו בעה"ב על שום דבר. אם מבקשים אנו לעשות פשרות בשמה, אפילו אם כל כונתנו היא באמת לטובתה, מוכרחים אנו לדעת קודם את דעת התורה, אם היא מרשה אותנו לעשות זאת, ואזי אפשרי מאד שתאמר לנו: שקילי טיבותייכו ושדיה אחיזריה. [=קחו את טובתכם והטילוה לקוצים].


וכדי לדעת בבירור את דעת התורה, מוכרחים לשאול את גדולי התורה והיראה, אשר יראתם קודמת לחכמתם, שהם יודיעו לנו אם התורה מתירה לעשות פשרות בשמה.


רבותי! - למה נשחק במחבואים. כלום חושבים אתם באמת שמנהיגי המזרחי הם גדולי הדור בתורה ויראה, אשר הסכמתם מספקת לבצע ניתוחים בגוף כה בריא כמו התורה? - אם מישהו כאן חולה, הרי הם המנתחים בעצמם...


הרמב"ן אומר: "במקום שישנם שני רופאים שאינם שוין בחכמה, אסור לו לקטן שביניהם לעסוק", וז"ל בספר "תורת האדם" כפי שרשום בזכרוני: "ומה אם באיסורין הקלין, אמרה תורה לא יורה קטן בפני גדול הימנו, עסקי נפשות החמורין לא כל שכן".


אין שום ספק, כי בשעה שעומדת על הפרק שאלה של חיי נפש מישראל, מחוייבים עפ"י דין תורה לקיים התועדות של המומחים הטובים ביותר, ככל שהדבר הוא אפשרי.


[וכיום יהודים חילונים, דתיים לאומיים, ואפילו כאלה המתקראים חרדים, מצהירים בגלוי וללא בושה באמצעות סרט כתום על מכוניתם או על כליהם ביהירות של סכלים נבערים מדעת; "מי כמוני מומחה בענייני הצלת נפשות", ומראים בכך כי כל ילד וילדה, יכולים להביע דעה בשאלות פקוח נפש של כלל ישראל. כל סכל ורודף כותרות, יכול להזמין את כלל ישראל - על טפו וזקניו - לצעוד יחד בשטח נפילת פגזים,  בחום אימים ובתנאי שטח קשים המכניסים אותם לכלל סכנה]


ועתה נעשה נא אותו קל וחומר בכיוון ההפוך: אם כאשר השאלה נוגעת לנפש מישראל מוכרחים לשמוע את דעתם של המומחים הגדולים ביותר לאותו דבר, מה כבר כאשר זה נוגע לתורתנו הקדושה - שהיא מקיימת את כלל ישראל ואת הבריאה כולה - האם אז נסתפק בכמה חובשים כדי לבצע ניתוחים בתורה על  דעתם?!


מי עשה את תורתנו הפקר, עד שכל מנהיג מפלגה יוכל לבצע בה ניתוחים, כפי שלבו חפץ?!  - יודעים אתם מי, רבותי?- היצר הרע: "כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו', עד שלבסוף אומר לו לך ועבוד עבודה זרה" (שבת ק"ה:).


אפילו אם תחשבו באמת ובלב תמים, שמוכרחים לעשות פשרות בשם התורה לטובתה, הרי אסור לכם בפועל לעשות זאת על דעתכם ועל דעת מנהיגי המזרחי! - שהרי כאן מדובר בתורת ה', ולא במצע מפלגתי, להבדיל. עד כאן בנוגע ליומרה של הפשרנים.


ועתה באשר לשאלת התכליתיות של פשרות בתורה.


רעיון הפשרה הוא, כי אם לא יכולים להציל הכל, טוב לפחות להציל חצי. אבל רבותי; רוחניות אינה ניתנת למדידה כמו גשמיות. כפי שחצי אדם איננו אדם, וחצי חיים אינם חיים, כך גם חצי תורה איננה תורה. כתוב (תהלים י"ט, ח'): "תורת ה' תמימה", בשעה שהיא תמימה, שלימה, רק אז היא תורת ה', אבל כשהיא חסרה, אין היא תורת ה' בשום אופן.


בתורת ה' כתוב (דברים י"ג, א'): "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו".


רבותי, דוד המלך ע"ה אומר (תהלים קי"ט, ס"ג): "חבר אני לכל אשר יראוך", ודברי תורה נדרשין מכלל הן אתה שומע לאו (עיין ספרי עקב י"א י"ח).


המובן מזה הוא; כי במקום שבו אין "יראוך", אסור להיות שם חבר! - על כן שמעו נא לעצת התורה הקדושה הנאמנה והבדלו מתוך העדה הרעה הזאת!


רבותי! - אולי תאמרו בענוה יתירה; מה תעלה ותוריד הליכתנו משם? - זאת אל נא תאמרו, כי מלבד מה שקודם כל את נפשותיכם הצלתם, עוד זאת ידוע כי השקר אין לו רגלים, לבד אין הוא יכול ללכת ולעמוד, הוא זקוק תמיד למי שישא אותו.


את הציונות נושאים אנשי המזרחי, והרבנים חברי המזרחי נושאים את המזרחי. בלי רבנים, אין המזרחי יכול להתקיים. [כמה נכונים הדברים, כי על אף שהמפד"ל היפנתה עורף גם לרבניה, הרי שהצבור המכונה חרדל"י; הוא זה שעדין אוחז בקרנות מזבח השקר של "דעת תורה" כביכול באמצעות רבנים סלפנים, העושים את התורה פלסתר ומורים בה שלא כהלכה] ובלי המזרחי, הציונות במבנה הנוכחי שלה, לא תאריך ימים. [הוא אשר צועקים הם היום כלפי הממשלה ומוביליה; התנתקתם מהציונות והחרבתם את מפעל ההתיישבות"] הטומאה נזקקת תמיד ליניקה מצד הקדושה, בלאו הכי לא תוכל להתקיים.


רבותי; התבוננו ותחשבו נא, שחס ושלום לא ייזקף לחובתכם למעלה, הסך הכל של כל הציונות!!! - וכתיב (משלי כ"ח, י"ד): "אשרי אדם מפחד תמיד"  ושלום על ישראל.


המצפה לישועת ה' כי יפתחו עינים עוורות לראות נכוחה.


עבד לעבדי התורה הקדושה


* * *


"הרועים" הסתרת האמת התורתית.


ולתוספת, נציג כאן עוד קטע קצר, ממאמרו הנוקב; "עקבתא דמשיחא" (סעיף ט'). המתאר בבהירות ובחכמה עדיפה מנבואה, את המתרחש על ידי רבני הצה"ד, מנהיגיה ומדריכיה:


"אלמלא הרועים, המהוים מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, לא מן הנמנע היה להחזיר את הדור לתורה. המורים, המדריכים, הסופרים, מנהיגי המפלגות, הם הם המעכבים בעד קרן אור של תורה, שתחדור למחשכי הלבבות.


להם תורה משלהם, חכמי תורה משלהם, גדולי תורה משלהם. באמצעות תורה חדשה ומצוות חדשות, משליטים הם את החושך במוחות ובלבבות. כדאי גם לציין, כי אם ניתנת הזדמנות בלתי רגילה להמון העם לשמוע דברי תורת אמת, שותים הם בצמא את הדברים.


אבל הרועים מביאים לעם אבנים, תחת מרגליות. במקום השקפות תורניות, מוסרים לקוראים ולשומעים השקפות כפירה..."


* * *


דת הלאומיות.


מפליא למצוא באותו מאמר (סעיף כ"א) גם את ההגדרה ל"צדיקי התא הכתום", אותם סטודנטים מחללי שבת בפרהסיא, המקבלים גיבוי ולגיטימציה מרבני ומורי הצה"ד:


"היהודים בחרו לעצמם עבודות זרות חדשות, אשר להם יקריבו את קרבנותיהם... את תורת הנאציונאליזם [לאומנות] החדש, אפשר להגדיר בקצור נמרץ; "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית; השוקל את השקל והמזמר את 'התקוה' [החלף משפט זה במילים; "התורם ל'מאמין וזורע' והנושא את הסרט הכתום". רק היום נמסרה לציבור ידיעה זו: "מארגני המחאה של צעדת "ההתחברות" מסרו, כי מבחינתם מדובר בהצלחה. הטקס של המחאה הלילה ננעל בשירת התקווה...".] פטור מכל המצוות שבתורה. ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת תורה!"


* * *


"ולא תקיא הארץ אתכם!"


לקראת סיום, נשים לב לדבריו הקולעים באמיתותם במצבנו הנוכחי, מתוך מאמר "דברי חכמים", שהתפרסם בספר "קובץ שעורים", בעיר ברנוביץ' שבליטא, בשנת תרצ"ד:


"ננסה נא לחפש בתורה ונשמע מה בפיה אודות המאורעות בארץ הקודש...


'בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר; אשריכם ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בהם. ובזמן שאין עושין רצונו, מוסרן ביד אומה שפלה' (כתובות ס"ו:) (וביאר ברש"י שם, ערביים קרי אומה שפילה, ששוכני אהלים הם במדבר) הכונה ב'אשריכם' מהאופן האחרון היא; כי ההשפלה אינה באופן רגיל, אבל באה כנגד כל החשבונות האפשריים, למען לא יהא מקום לטעון (למי שאינו רוצה לטעות), כי מקרה הוא - כאב המייסר את בנו, שצריך להודיעו כי אביו מייסר אותו.... והרשב"ם בפ' עקב אמר עוד: 'כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם'. ועיין ברמב"ן סוף פרשת 'אחרי' בכתוב 'ותטמא הארץ' וגו''....


והנה שם בפרשה, נזכר עוון עבודה זרה עם עוון עריות, אשר בעבורם תקיא הארץ את יושביה. ואל נתברך בלבבנו לומר; כי עוון ע"ז אין אתנו, כל האומר כן אינו אלא טועה, כי עוון הכפירה חמור הרבה יותר... והנה אילו היה עכשיו נביא אמת, הלא היה צווח; 'הודע את תל אביב ואת תועבותיה'...שמגדלין מומרים לתאבון או להכעיס, לפחות לתאבון..."


* *


ונסיים בדבריו הקדושים בסוף מאמר "דעת תורה" (ווארשה תרצ"ו), אשר הם נר לרגלינו באתר "אזמרך בלאומים":


"נ.ב.


אל יחשדו בכותב מאמר זה, כאילו הוא מעמיד פנים להיות מוכיח הדור, אין הוא טועה כל כך בעצמו, כאילו ראוי הוא לאותה איצטלא. כאן מובא רק בקצור דעת תורה, שנלקטה מפי סופרים וספרים. כל הרעיונות שבוטאו בזה לקוחים מן התורה."


בתקוה שיקויים בנו בקרוב, מה שכתב רבי אלחנן זצוק"ל בחתימת המאמר; "אומר אני מעשי למלך", בשם רבו ה"חפץ חיים":


"כי טבע כל דבר  להתגבר בכל כחותיו בהגיע זמנו להתבטל... וכאשר קרובים הימים אשר יתקיים הכתוב: 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ', על כן הטומאה מתגברת בכחותיה האחרונים, באופן שלא היה כן מימות עולם. ומזה נוכל להבין כי ימי הישועה קרובים לבוא."


זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן כן יהי רצון.




למאמר זה התפרסמו 3 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  מנין ההשוואות?   י"ז חשון
אני לא חושבת שתפקידנו בעולם לתרגם את דברי הרבנים הגדולים למצבים של ימינו, כל דבר שאמרו יכול להתפרש לכאן או לכאן, לבצע פסיקות עפ"י השקפות של ר' כזה או אחר שנפטר מן העולם צריכה להיעשות ע"י רבנים שהכירו אותו ואת הלכותיו, ממשיכי דרכו. מנין לנו שאם היה חי בימינו זו היתה דעתו?
הילה  ממרכז
2.  תגובה להילה   א' טבת
שלום,
אדרבה, ומה בזמנו שלכאורה אז המזרחי היו במצב טוב.
היום שהמצב בכי-רע לא כל-שכן?!
איזו תורה יצאה מהציונות הדתית? הלל ביום העצמאות?...
ישיבת "אור אלחנן" הוקמה ע"י בנו בירושלים ובנו התנגד לציונות בכלל ולדרך הציונות הדתית בפרט.

עדו  מחדרה, צפון הארץ
3.  זכות הצדיק רבי אלחנן בונם וסרמן תגן עלינו אמן   ב' סיון
זכותו תגן על עם ישראל שניזכה ללכת בדרך הבורא אמן
יוסי  מאשקלון