ט"ז אדר ב' ה'תשס"ה

עד דלא ידע בין תלמוד תורה להלכות קולנוע- עוד על סלוק הדעת מבית בוגרי מרכז הרב..



לא לא , זה לא מאמר על רב פורים זו כתבה שפורסמה בעתון "בשבע" של ערוץ 7 לפני חנוכה (גליון 119 י"ב כסלו התשס"ה) אבל אנו מצאנו אותה מתאימה יותר לפורים (ולא בגלל שלרב המדובר בה קוראים מרדכי ולכתבת אסתר). על הלכות קולנוע מבית עוד אחד מבוגרי "מרכז הרב" במאמר שלפניכם...


הלכות קולנוע


מאת: אסתר רמתי


תסריט כזה עוד לא כתבו אפילו בבית ספר ´מעלה´: ר"מ בישיבת הסדר מחליט באמצע החיים ללמוד קולנוע כסטודנט מן המניין. הרב מרדכי ורדי, רב בית הספר ´מעלה´, מרביץ שם תורה וגם מלמד תסריטאות.


הוא לא משמש כמשגיח כשרות, אבל בהחלט עוזר לתלמידים להטמיע ערכיות יהודית ביצירה שלהם. בשנים האחרונות, הוא מעיד, מגיעים תלמידים יותר תורניים, ובת הספר יודע טוב יותר לאן הוא חותר. מה זה בעצם קולנוע יהודי, איך מבטאים קדושה דתית בשפה הוויזואלית, האם מותר לשחק חילונית לבושה במכנסיים, ולמה האושפיזין הוא סרט טוב ומדורת השבט לא מעניין


"הרב ורדי, כבר הצמדת את המיקרופון?" "הרב ורדי, כבר התאפרת לצילומים?" "הרב ורדי, רציתי לשוחח אתך על נושא הראיון שלנו...". טוב, הרב הזהיר אותי מראש שהשיחה שלנו עלולה להיקטע מדי פעם, אבל לי זה באמת לא מפריע. מיקום הראיון באולפן צילומים מאפשר לי הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של עולם התקשורת היהודית בה בחר הרב ורדי להשתלב.


בין שאר תפקידיו הרבים (אותם נמנה בהמשך) הרב מרדכי ורדי גם עורך את תכנית פרשת השבוע של הערוץ השני – ´פרשת דרכים´, ומהווה מעין מגיש משנה שלה. אחת לחודש מצולמות ארבע תכניות -עם שלושים מרואיינים וסדר יום מלחיץ במיוחד. שוב ושוב מתייצב הרב ורדי מול המצלמות, משוחח בניחותא עם אורחי התכנית, מדבר קולנוע כבקי ורגיל – ועושה רושם שהוא נהנה מכל רגע. ממש קשה להאמין שעד לפני מספר שנים, אפילו לא הייתה לו טלוויזיה.


האם גלגלי מהפכת התקשורת היהודית מתחילים סוף כל סוף לנוע? נראה שכן, לפחות על פי עדותם של אנשי מקצוע דתיים. סרטי ´מעלה´ זוכים לביקורות אוהדות ופרסים בינלאומיים, ערוצי הטלוויזיה מבקשים להעשיר את עצמם בתכנים יהודיים, כתבים חובשי כיפה מצליחים להתקדם אפילו בגלי צה"ל - ואת ´אושפיזין´ כבר הזכרנו? בתוככי הפעילות הרוחשת ניצבת דמות תורנית אחת: רב שבילה את רוב חייו בין כתלי בית המדרש, נקרא לדגל אל ביה"ס ´מעלה´, ונדבק בחיידק הקולנועי.


רב וסטודנט
הרב מרדכי ורדי (46), עבר את המסלול הרגיל – ישיבה תיכונית בנתניה, וישיבת ההסדר ´כרם ביבנה´, במסגרתה שרת בשריון כמו יתר חבריו. הוא היה בין מקימי ישיבת ´עטרת כהנים´ ובהמשך חבש את ספסל הלימודים בישיבת ´מרכז הרב´ משך תשע שנים ארוכות (למה ארוכות? הן דווקא עברו מהר, מעיר הרב ורדי). אחר כך עלה צפונה לשמש כר"ם בישיבת מעלות וכרב הישוב מצפה נטופה. "הייתי מסודר", הוא אומר.


אז איך בעצם הגעת לקולנוע?
"בישיבת מעלות, בעקבות הדרישה של התלמידים לקיים את מצוותו של הרב קוק ולעסוק בספרות, הקמנו סדנא לכתיבה יוצרת. לא הצלחנו למצוא סופרים שיבואו למעלות, אז הסכמתי לרכז את זה. הנחיתי ולמדתי יחד איתם.


גיליתי אצלם יכולת ביטוי בלתי רגילה כשנפגשתי איתם לא בתחום הרגיל של לימוד גמרא, אלא בתחום של הבעה רגשית, דמיון. הרגשתי שיש להם הרבה מאוד דחוס בפנים, ורק הנגיעה הזאת פתחה דברים נפלאים. זה עורר אצלי את המחשבה שהציבור שלנו בעצם סובל מאילמות. באותו שלב הגעתי למסקנה שצריך לתת לאנשים מקום להתבטא בכתיבה. בית המדרש זה מקום של ספרים. האות הכתובה זה המגרש הכי טבעי שלנו, ומשום מה אנחנו בוחרים להצטמצם רק בתחומים שכליים. אני לא אומר להחליף, בוודאי שלימוד התורה והשכל צריכים להיות במרכז, אבל לא באופן שזה סוגר הרמטית תחומים אחרים".


לא ראו את זה כביטול תורה?
"למדנו בהפסקות הצהריים, לא על חשבון הסדרים. אני חושב שאם זה היה על חשבון הלימוד, הבחורים לא היו מרגישים טוב. באותו שלב קולנוע בכלל לא היה בכיוון שלי. לא הייתה לי טלוויזיה בבית, וסרטים לא ראיתי. הטלתי ספק ביכולת לבטא דברים רוחניים בקולנוע. אבל אז הגיעו מבי"ס מעלה אל הרב וייצמן, (ראש ישיבת מעלות. א.ר.) והוא הפנה אותם אלי כמי שעוסק ביצירה יחד עם הצעירים. החלטתי שצריך לבדוק. נתנו לי חופשה ללא תשלום של שנתיים מהישיבה והבטיחו לשמור לי את המקום. אז באתי לבדיקה ואמרתי לעצמי – בוא נראה אם באמת יש משהו בדבר הזה שנקרא קולנוע. האם יש בזה רוחניות, או שזה בידור? אם זה בידור, זה לא מעניין אותי. אני מוכן להתמסר לזה רק אם אני אמצא שיש בזה אפשרות של ביטוי עמוק. אמרתי שאני בא בתנאי שהשנה הראשונה תהיה מוקדשת בצורה אינטנסיבית ללימוד".


אז הגעת בתור רב והפכת לסטודנט?
"כן. מתוקף תפקידי נתתי שיעורים בבית המדרש- בלימודי הקודש של ביה"ס, אך מעבר לזה נכנסתי לשיעורים בצורה מסודרת והגשתי עבודות כמו כל הסטודנטים. עד היום אני נכנס לקורסים".


עשית סרטים?
"לא, למדתי רק תסריטאות. בניתי תכנית של תסריטאות, גם בגלל שבאתי מתחום הכתיבה, וגם בגלל שמסרטי מעלה שצפיתי בהם לפני כן זיהיתי שהבעיה של מעלה זה התוכן של הסרטים. לכן הצעתי להקים מגמת תסריטאות שתפעל יום אחד בשבוע, ואליה יגיעו אנשים יותר מבוגרים ובשלים. ביום הזה יהיו שני סוגי שיעורים – להבין מה זה קולנוע, ולהתנסות בכתיבת תסריטים".


הרב ורדי נכנס למקצוע ברצינות. הוא הגיש לאחרונה לוועדת מלגות תסריט שכתב, וגם אם הוא לא יתוקצב, הוא מתכוון למצוא מישהו שיפיק לו את הסרט במוקדם או במאוחר.


על מה הסיפור?
"מדובר על סיפור מסע של זוג צעיר שנוסע למירון לעשות חלק´ה לילד שהגיע לגיל שלוש. בין בני הזוג יש קונפליקטים כי הבעל נהיה ברסלבר, והיא נשארה דתית לאומית בני-עקיבא. יש ביניהם מצד אחד קשר ואהבה, אך מצד שני יש קונפליקט על אופי הבית. הקונפליקט בא לידי ביטוי מחודד כשצריך לעשות תספורת לילד: השאלה היא איך הוא ייראה אחרי שיספרו אותו- מסופר כמו בני עקיבא, או עם קרחת ופאות ארוכות? הסיטואציה הזאת מעוררת אותם לברר באופן מאוד עמוק איך הם הולכים להשלים ביניהם".


רב פעלים
כשהרב ורדי הגיע לירושלים הוא מצא את עצמו נקשר לאזור מהר מאוד. "ירושלים זה מגנט", הוא אומר. הוא התיישב עם משפחתו בקיבוץ ראש צורים, בעקבות הצעה לשמש כרב המקום. לרב ורדי ולאשתו פזית שבעה ילדים. הגדולה, טלי, היא בת 16 ולומדת באולפנת ´נווה חנה´. אחריה באים רעיה (13) ואלישיב ( 11) שלומדים בבי"ס האזורי של אלון שבות. בנימין (10) ואליצור (7) לומדים בבי"ס ראשית – בי"ס ניסיוני משולב בראש צורים. נתנאל (3) לומד בגן ואבינועם בן תשעת החדשים נמצא בבית עם אימו, שבמקצועה היא גננת, אך כעת משמשת גננת לילדיה בבית ,כהגדרת בעלה.


מלבד משרת רב ´מעלה´, ורבה של ראש צורים, הרב ורדי נענה גם לפנייתם של אנשי הגרעין התורני בלוד לשמש להם כרב וראש כולל. כיום הוא מחלק את זמנו בין שלושת משרותיו, אך לטענתו, תפקידו ב´מעלה´ הוא התובעני ביותר. לאו דווקא מבחינת זמן, אלא מבחינת המאמץ המחשבתי והזהירות הנדרשת בכל צעד. אפילו בראיון תמים ל-´בשבע´ הוא מבקש לחזור ולבדוק אם לא שובשה אמירה כלשהי שלו.


אמרת לי קודם שאתה מרגיש על פי התהום.
"אני נמצא בנקודה מאוד רגישה. קודם כל, זה שדה מוקשים. אין לנו מסורת ואפשר לטעות בדרך ולהגיע למחוזות שלא התכוונו אליהם. דרך המדיום החזותי אנחנו נפגשים בתרבות החיצונית בצורה הכי חריפה, זה המפגש הכי חד, ובסביבה הזאת עלינו ליצור דברים שלא יהיו חיקוי של משהו אחר אלא יהיו מקוריים למה שאנחנו עושים. לכן יש רגישות מאוד גדולה ויש חשד ואני מבין את זה. בדברים האלה צריכה להיות ערנות רוחנית מאוד גדולה. כשאני מסתכל למפרע אני מבין שאם לא הייתי נכנס ומכיר את עולם הקולנוע מבפנים,לא הייתי יכול להתנהל כאן. זה לא דבר שאפשר לבדוק אותו בקריטריונים שבאים מתוך עולם חיצוני. צריך להבין, זאת שפה, ואת השפה הזאת צריך ללמוד כדי לדעת לדבר בה. אני מצאתי בזה הרבה עניין ויכולת להיכנס לעומקים ופנימיות".


סוגיית החבל הדק שקולנוען דתי נאלץ להלך עליו, מתקשרת אצלי באופן מיידי להתלבטויות הלכתיות שעלולות לצוץ תוך כדי היצירה הקולנועית. אך דווקא בסוגייה הזאת הרב ורדי נשמע רגוע .
הרב חושב שאפשר לעשות קולנוע איכותי בלי להתפשר על קוצו של יוד?
"בוודאי! בוודאי שאין סתירה בין לעשות קולנוע לבין הלכה. אחרת מה אני עושה שם?"
בעשייה קולנועית יכולות להיות כל מיני בעיות.
"מה למשל?"
אפשר להתייחס למה מראים ומה לא מראים. החרדים, למשל, לא מראים בכלל אישה.
"לי ברור שמותר להראות אישה בסרט. הנשים הן חלק מהחיים שלנו, אנחנו פוגשים אותן בביה"ס, הן הפסיכולוגיות, הן המורות, העובדות הסוציאליות. אנחנו צריכים לשנות את הראש ולהתייחס אל האישה כאל בן אדם. פשוט מדברים אליה. זה שיש אישה זה לא מיד מצית בעיית צניעות! ברגע שהתודעה היא שכל אישה מסתובבת עם שלט של בעיית צניעות, זה גורם למתח מיותר על דברים שבעצם צריכים להתנהל בצורה טבעית. זו המציאות היום, גם בחברה שלנו".


מה דעתך על הצגת זוג בסרט? באושפיזין הזוג שהוצג היה זוג אמיתי, אבל לא תמיד זה אפשרי.
"כשזה זוג נשוי זה עוזר לשחקנים, אבל מה זה עוזר לקהל? הקהל בעצם מציץ לתוך סיפור אהבה. באושפיזין למשל, זה נעשה נכון ,לדעתי. ברגע שיש יחסים בין אנשים אבל לא מציפים שם מתח אירוטי, אלא מראים אנשים עם קשר רגשי ביניהם, אז אם זה נעשה באופן צנוע ובאופן ראוי, זה מאוד משמח אותי. תלמיד במעלה ראה את הסרט ואמר "גם אני אעשה ככה". לא צריך שיהיה בסרט שום דבר מעבר לזה כדי להראות קשר טוב בין גבר לאישה. אני חושב שהצניעות הופכת את הסרטים להיות פחות בנאליים, ומביאה אותם למקומות יותר עמוקים מאשר למקומות המיידיים הברורים".


אך גם כשעושים את הסרט יכולות לצוץ בעיות. לעיתים בזמן הצילומים אתה מכניס שחקן ושחקנית לסיטואציות שיש בהן מידה של אינטימיות . יש למשל סרט ´מעלה´ בו בחור ובחורה מתחבאים בתוך חדר הלבשה בחנות – גם אם אין כאן איסור מפורש, מורגשת כאן לדעתי איזושהי בעיית צניעות.
"אבל השחקנים נמצאים שם ויחד אתם יש מקליט, במאי, תאורן ועוזר במאי- הם לא נמצאים שם בייחוד, שניהם לבד. לצופה זה נראה כמו ייחוד, אבל מבחינת המרכיב של הצניעות זה באמת דבר שצריך לבחון אותו והוא נתון לערכים של הבמאי".


מה לגבי הסרטים שהתלמידים נדרשים לצפות בהם במהלך לימודיהם? אולי רוב סרטי הקולנוע הקיימים אינם מתאימים לצפייה של סטודנטים דתיים?
"העובדה שרוב הסרטים הם נמוכים ולא ראויים זה כמו בספרות. אם נסתכל בשבוע הספר, רוב הספרות הדרמטית לא מתאימה. ברור שמתוך התרבות העולמית ששוטפת אותנו צריך לברור את הדברים האיכותיים שאינם נגועים מבחינה מוסרית. מאז שנכנסתי לבי"ס מעלה יש דו שיח מאוד ברור עם המורים מה כן ומה לא, ואני לא נתקלתי במקרה שתלמיד טען שהסרט שצפה בו בשיעור לא היה ראוי. לעומת זאת, פעם אחת באה מורה להתלונן שהתלמידים הריצו לה את הסרט. סוג התלמידים שיש במעלה משדר למורים מה אפשר ומה לא. יש מספיק מה להראות, אפשר ללמד קולנוע בלי להשתמש בחומרים שהם נגד ההלכה, או אפילו לא נעימים לצפייה".


מותר לה ללבוש מכנסיים על הסט
הרב ורדי מאמין בנתינת אפשרות לכל תלמיד ליצור על פי השקפתו, ואינו רואה את תפקידו ב-´מעלה´ כפוסק הלכה. הוא מתפקד יותר על תקן של מעין ´אב רוחני´ של בית הספר, דמות שעוזרת לתלמידים להתאים את כתיבתם לרוח היהדות. "התפקיד שלי הוא להראות להם איך הערכים של היהדות יעזרו להם לעשות סרטים הרבה יותר חזקים", הוא מסביר. "שהיהדות תהיה המנוע שלהם, לא המעצור. לא מישהו שאומר – רצית לעשות ככה? אסור לך. להפך, זה יהיה מקור של אנרגיה".


כשאני מבקשת דוגמאות לאינטראקציה בינו לבין התלמידים הוא מספר לי על תלמידה שבאה להתייעץ עמו לגבי אפיון הרמה הדתית של דמות בסרט. איך מבטאים רמה דתית בפעולות והתנהגויות בצורה אמינה? ההתעסקות בממדים החיצוניים לכאורה של הדמות, מובילה לדיון עמוק יותר הקשור להגדרת רמה דתית במישור הפנימי. דוגמה נוספת שנותן הרב, עוסקת במהות התשובה במובן של תיקון הנפש.בקולנוע הנוצרי למשל, גאולת הדמות נעשית דרך ירידה אל תוך הביבים, ומהמקום הנמוך ביותר הדמות מצליחה לעלות ולתקן את עצמה. ביהדות לעומת זאת, מסביר הרב ורדי, התיקון הוא תהליך של התרוממות, התפתחות, שבה הוא מטפס מתוך מודעות ומתנקה. אלה סוגי הבירורים שנערכים עם תלמידי מעלה.


אתה בכלל לא מתערב בשיקולים ההלכתיים של התלמידים?
"כמובן שיש קווים אדומים. אנחנו רואים את זה כבר בשלב התסריט ואז מדברים עם הבמאי ושואלים אותו – "זה באמת מה שאתה רוצה לעשות?" אבל מאז שאני באתי למעלה, אני לא זוכר מקרה בו הייתי צריך לחתוך למישהו סרט".


אני שואלת אם אין בעיה לומר לשחקנית לבוא לסט עם מכנסיים כדי לשחק אישה חילונית.
"יש איסור הלכתי ללכת עם מכנסיים בצילומים לסרט?" שואל הרב ורדי. "ברור שאני לא מתיר ללכת עם מכנסיים סתם כך, אבל בטיול ובעבודה ברפת או בצילומים לסרט אין שום איסור אם זה צנוע."
יש רבנים שאוסרים.
"אני חושב שמבחינה הלכתית יש ליוצר את המנדט ללכת לפי הפוסקים שמקובלים עליו. אני לא אכפה עליו את הגישה הפרטית שלי. אם היית באה אלי עם השאלה הייתי עונה לך כיועץ הלכתי, אך לא כאיש בית הספר. אם יש ליוצר על מי לסמוך, הוא יכול לעשות כרצונו".


מה דעתך על עשיית סרטים בנושאים שמקובל בדרך כלל לדון בהם בפורומים צנועים, כדוגמת דיני טהרת המשפחה?
"אני חושב שכל נושא ראוי לדיון. השאלה היא איך מטפלים בו. האם מטפלים בו בעדינות, בסובלימציה. אני לא הייתי פוסל על הסף שום נושא".


בי"ס מעלה ידע עליות ומורדות וזכה לפרסום לא רק בשל איכות סרטי הבוגרים שלו, אלא גם בשל פרשיות בעייתיות כדוגמת סצנת העירום שצילמה אחת התלמידות. לטענת הרב ורדי, בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי ברמה התורנית של בית הספר.


"האווירה הכללית נוצרת מסך כל התלמידים שבאים ללמוד, ואני מרגיש שבשנים האחרונות אנחנו מקבלים תלמידים יותר תורניים". הרב ורדי מספר שבשנה א´ יש ר"ם שעושה הסבה לבמאי, אברך, ובכלל, אנשים ששקועים עמוק בלימוד תורה. גם הבנות מגיעות עם רקע תורני חזק יותר בזכות המדרשות. "אנחנו מגוונים", אומר הרב "לא סוגרים את ביה"ס בפני תלמידים מסוגים אחרים, אבל בעלי המטען נותנים טון ויש להם כוח לקבוע סדר יום. היום מעלה הוא לא בית ספר מבולבל. הוא יודע מה הוא מחפש ולאן הוא חותר. גם מבחינת ההתנסות עם סרטים שנעשו אנחנו מרגישים שיפור מבחינת סטנדרט מקצועי וגם מבחינת ערכים. הדברים האלה לא נעשים בגלל שההנהלה מכוונת, אלא הם תהליכים שחלקם נובעים מהעובדה שהציבור התורני יותר פתוח לנושא של קולנוע וטלוויזיה".


שקלתם להפוך את מעלה לבי"ס נפרד?
"הניסיון שלנו להקים מחזור של בנות בלבד היה ניסיון לא מוצלח. המחזור התפרק. מכל מיני אינדיקציות אנחנו מבינים שיש קושי בציבור שלנו לעשות הפרדה, וגם האנשים התורנים שבאים להתקבל לא מציינים את ההפרדה כדבר משמעותי עבורם. אך אם תבוא קבוצה חרדית מאורגנת שתרצה הפרדה, נלך לקראתם".


בי"ס מעלה נמצא גם עם הפנים לקהילה. הרב ורדי מספר על תכנית חדשה שנפתחה לא מכבר בבית הספר – פרוייקט חברתי ליצירה קולנועית עם קבוצות מיוחדות של נוער. מדובר בין השאר בקבוצה של בוגרי הנח"ל החרדי ובקבוצת נפגעות טרור. בעזרת תלמידי ´מעלה´, ובמימון ´קשת´ (זכיינית ערוץ שתיים) משתתפי הפרוייקט יכולים לתת ביטוי לעולמם הפנימי, מה שמסייע להם בגיבוש זהות וביטחון עצמי.


הרב ורדי, גם לדעתך הטובים צריכים ללכת לקולנוע?
"זה מתקשר למה שאמרתי לך קודם - שלציבור הדתי לאומי יש בעיה של אילמות. יש לנו מבית המדרש מטענים עצומים, וכשאנחנו באים לספר עליהם החוצה, אין לנו את השפה. חלק מהשפה זה הספרות וחלק זה המדיה החזותית, שזו השפה המדוברת ביותר. אני לא הייתי שולח את הטובים, הייתי שולח את המוכשרים. אלה שמוכשרים ליצירה - אם לא יתנו להם את זה, הם ייחנקו. לא צריך לתפוס מישהו שמתאים לו להיות ראש ישיבה ולהגיד לו – לך תעשה קולנוע. אבל אדם שיש לו נטיות לתחום, יש לו דברים שהוא רוצה לבטא והוא נמשך לצורות הביטוי השונות, הרי שזאת המהפכה שבדרך".


מתחילת השיחה אנו מדברים על ´קולנוע יהודי´ כדבר מובן מאליו, אך האמת היא שלא בדיוק ברור מה פשר הצירוף הזה. גם הרב ורדי חושב שמתקיים עדיין תהליך של חיפוש.
"לדעתי אנחנו מתקדמים. אני יכול גם לסמן סרטים מסוימים שאני מרגיש שמשהו מרוח היהדות נכנס בהם", הוא אומר "אבל אי אפשר לעשות קולנוע יהודי אם זה לא בא מהעולם של היוצר במובן של משיח לפי תומו. את יודעת מה זה משיח לפי תומו? זה אומר שאדם מוסר אינפורמציה בלי לשים לב שהוא מוסר את האינפורמציה הזו. זה לא שיש מתכון לעשות קולנוע יהודי - קולנוע יהודי עושה אדם שחי את הערכים של היהדות. אז ממילא זה מתבטא גם בסצינה שאדם הולך למכולת, זה לא צריך להיות קשור לתפאורה, או לחג, או לשימוש באביזרים דתיים".


כלומר לא קולנוע שמציג סמלים יהודים, אלא שנעשה מתוך ערכים יהודים?
"כן. אנחנו צריכים,למשל, למצוא את הדרך להציג קדושה. הספרות יכולה להיכנס פנימה לתוך הנפש, אבל בקולנוע אני צריך לתאר את העולם הפנימי של הגיבור דרך המעשים, דרך ההבעות, דרך הסיטואציות. אני צריך להבין באיזה אופן יבוא לידי ביטוי מדויק בפעולות ערך מסוים, או תכונה מסוימת, או מידה נפשית. זה כמו חכמת הפרצוף. צייר טוב יכול לצייר את האופי של האדם בכך שהוא יצייר את הפנים שלו. הקושי הוא שאני עוסק בחיצוניות, אבל אם החיצוניות הזאת לא מקפיצה אותי פנימה ופותחת חלון רחב לתוך הנפש, זו סתם קלישאה. סרטים כאלה אני לא מעריך".


"סרט נחות"
ואם מדברים על סרטים שהרב ורדי לא מעריך, אנחנו מגיעים לזוכת האוסקר הישראלי –´מדורת השבט´.
יש לפעמים הרגשה שאנשים דתיים שנכנסים לעולם התקשורת נהיים מושפעים יותר ממשפיעים. ניקח למשל את ´מדורת השבט´.
"במאי הסרט הוא לא בוגר מעלה".
אבל הוא בחור דתי.
"מדורת השבט איננו סרט דתי. הפספוס הגדול שלו זה שהוא לוקח דמויות ששפת הגוף שלהן, התנועות שלהן ועולם המושגים שלהן חילוני, ומדביק עליהן כיפות. כמו שפעם היו מציגים כושים ע"י צביעת עורם של שחקנים לבנים. לדתיות של הדמויות אין שום ביטוי באורחות החיים שלהן, בשפה, בתנועות, בכלום. זה פשוט מדהים – אם היו עושים לדמויות ריטוש ומורידים להן את הכיפות, אף אחד לא היה יודע שמדובר בחבורה דתית. להבדיל מאושפיזין, שם אתה מרגיש שהאנשים האלה הם דתיים מבפנים. לא רק אמרו להם לשחק דתיים. כאן יש משהו אותנטי. מדורת השבט זה בדיוק המודל של מה איננו סרט דתי ויהודי. בעיני זה גם סרט די נחות, זה לא סרט מעניין. יש לסרט אמנם ´לוק´ הוליוודי, זה הכישרון של יוסי סידר, ולכן זה נראה סרט אמיתי, טוב, שכדאי לתת לו פרס, אבל כשבוחנים אותו מבפנים רואים שיש כאן זיוף".


יש גם סרטי גמר של מעלה שיש בהם הרבה ביקורת על החברה הדתית.
"ביקורתיות זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. בביקורת יש משהו מאוורר, משהו פותח, משהו שעוזר להסתכל מחדש. כמובן שלא מדובר בכל הסרטים - אני חושב שמיעוטם הם ביקורתיים. חברה שאין לה ביקורת פנימית היא כמו חדר שכל החלונות בו סגורים עם ריח הגרביים והסדינים. צריך לפתוח קצת את החלונות. ביקורת עושה מאוד טוב לחברה".


השאלה היא איך צופה חילוני מפרש את הביקורת הזאת.
"אני חושב שיש פה טעות מאוד גדולה. כאשר אדם חילוני רואה שהדתיים מסוגלים לבקר את עצמם הוא מעריך אותם, כי הוא רואה שהחברה היא של אנשים עם ראש פתוח, לא של אנשים שסגורים בתוך בועה פנימית . לפי דעתי אנחנו לא יודעים להעריך מה קורה לחילוני כשהוא רואה סרט דתי ביקורתי. אני חושב שזאת תעודת כבוד. חברה שיש לה כוח למתוח בקורת על עצמה רק מרוויחה נקודות".
אבל אם נחזור לרגע למדורת השבט, הביקורת במקרה הזה לא נראית טוב .


"מדורת השבט זה לא סרט ביקורתי. חומר ביקורתי יכול להיעשות מתוך אהבה וכבוד - כלומר אני אוהב ומכבד את החברה שלי, אני מזדהה איתה ודווקא ההזדהות איתה דורשת ממני לנהל איתה דו-שיח גם על הדברים שלא מוצאים חן בעיניי, ואני רוצה שיתוקנו. אבל יש ביקורת אחרת. את מכירה את המצב בו מישהו מתכופף לשרוך נעל ונותנים לו בעיטה מאחורה? זה מדורת השבט. השפה בה הוא מביע את הביקורת לא מעניינת כי אין לו כבוד. זה סטריאוטיפי, זו קריקטורה, זה שטחי. ולכן זה לא מעניין".


מבין המדיומים התקשורתיים השונים, טלוויזיה וקולנוע דורשים את מירב המשאבים. על מנת להפיק סרט ארוך נדרש תקציב של מאות אלפי שקלים. ההנחה המקובלת היא שעל הברזים יושבים אנשים שקולנוע יהודי אינו בראש מעייניהם, אך הרב ורדי מספר לי סיפור אחר. "הקרנות דווקא פתוחות מאוד לחומרים יהודים", הוא אומר. "התקציבים היום גדולים. עכשיו יוצא פרוייקט של רשת, גשר וקרן אביחי - סדרת דרמות לטלוויזיה, כאשר כל סרט מקבל תקציב של 150 אלף דולר. הסדרה עוסקת בזהות יהודית. חוק הקולנוע הזרים הרבה כסף לתעשייה, גם לנישת הקולנוע היהודי".


באמת?
"כן. שמעתי גם על בי"ס חילוני לקולנוע שקיבל החלטה פנימית, שמה שהם רוצים לעשות עכשיו זה לחפש קולנוע יהודי. זה מה שהולך עכשיו, ובאמת רוצים להביא את הקול האותנטי של המגזר. לדעתי, חילונים לא יכולים לעשות סרטים על דתיים באופן עמוק, והיום יותר ויותר חילונים מבינים זאת. הצגת החרדים בקולנוע עד היום הייתה פארסה".


הרב ורדי גם מציג קבלות: בוגרי מעלה, שזמן קצר אחרי סיום לימודיהם קיבלו לידם פרוייקטים בעלויות של מאות אלפי שקלים. מנורה קצובר -חזני, למשל, קיבלה תקציב של 300 אלף ₪ לעשות סרט על חומש. אליעזר (לייזי) שפירא קיבל תקציב של חצי מיליון לעשות את ´הסרט של מנוחה´ , ובוגר נוסף עושה סרט על הרב קרליבך בתקציב אדיר.


אז למה לא ראינו עד היום סרט עלילתי אחד ארוך של מעלה?
"אנחנו תלויים בקרנות שיתקצבו את הסרטים. סרט אחד כמעט הגיע לגמר, אבל זה מאוד קשה. כשמגיע מישהו עם מוניטין כמו של שולי רנד, נותנים לו תקצוב, אבל זה הרבה כסף, ורוצים שתביא קבלות על סרט מוצלח של חצי שעה וחמישים דקות לפני שיאשרו לך תקציב לסרט ארוך.


"אנחנו עושים הכל כדי לדחוף את הבוגרים שלנו קדימה. היום קיימת יותר הערכה, לאחר שסרטי הבוגרים זוכים בפרסים בפסטיבלים בארץ ובחו"ל, וזה הרבה פעמים מפתח. אנחנו גם צריכים למצוא את הדרך ליצור את הקשרים הנכונים בתעשייה, כדי שתהיה אוזן קשבת לחומרים שאנחנו מביאים".


על ´פרשת דרכים´
התכנית "פרשת דרכים" שהוזכרה בתחילת הכתבה, מתקשרת עם המגמה הזאת. אנשי ערוץ שתיים פנו לרב ורדי ובקשו תכנית מסורת. הרב ורדי הציע תכנית על פרשת השבוע שיוצאת לענייני תרבות וחברה. בתכנית פותחים את הנושאים באופן מאוד רחב – אנשים דתיים, חילונים, אנשי קולנוע, ספרות, או תאטרון. "יכולים לבוא אנשי רוח חילונים ורבנים יחד", אומר הרב ורדי "מאוד חשוב לנו שהתכנית לא תהיה מגזרית אלא תהיה מיועדת לציבור יותר רחב. אנשים מביאים מגוון דעות . לא בהכרח שאני מסכים איתם, אבל אם הם על רמה ומובעים בצורה תרבותית אז זה בסדר".


התכנית נחשבת להצלחה?
"אני חושב שכן. מנהלי "רשת" האריכו פעם אחת את החוזה ומדברים על אפשרות להארכה נוספת. בסך הכל בתכנית הזאת רצינו לשבור את התבנית של תכניות הדת שעוסקות באופן דחוס בסביבה שלנו. העובדה שאנחנו נותנים מטריה לתכנים וסגנונות אחרים נותנת עניין, וגם במה חדשה של דיאלוג - מה שמאוד חסר בתרבות הישראלית. אני מאמין שאנחנו יכולים מאוד להשפיע על אנשים להקשיב, אם אנחנו מקשיבים להם – למה שאיכותי, תרבותי ונכון. הערוצים צריכים להיות פתוחים לשני הכיוונים".


בצד מגמת ההשתלבות בתקשורת, יש בקרב הציבור הדתי לאומי התורני נטייה דווקא להתרחק - להוציא למשל את הטלוויזיה מהבית. מה דעתך?
"שאלת החזקת טלוויזיה היא שאלה אינדיווידואלית וכל משפחה צריכה לבחון את הדרך שלה. אולם לדעתי, המלחמה להקים חומות היא מלחמה אבודה. כי תוך דור הטכנולוגיה תוכל להכניס את כל המדיה לתוך מכשיר אחד קטן שיהיה אצל כל אחד – את הטלוויזיה, האינטרנט – הכל. וזה יהיה מכשיר שכל נער יוכל לרכוש מדמי הכיס שלו.


"הדרך היחידה להתגונן מהשטף הזה היא לפתח חיסון. לדעתי החיסון הטוב ביותר הוא לפתח כוחות יצירה בתלמוד, מדרש ויצירה ספרותית. ברגע שיוצאים החוצה, יש כוח עמידה ויכולת סינון של הדברים שנכנסים".


הרב ורדי, יש הרבה קיטוב בעם שלנו. אתה רואה את הקולנוע ככלי שיכול לגשר גם בין דתיים לחילוניים?
"כן. שולי רנד מנהל מול הציבור החילוני דו שיח שלא יכול היה להתנהל כל-כך בעוצמה מחוץ לסרט. מה שהוא עושה זה לפתוח את החלון ולהגיד לחילונים: ´בבקשה, בואו אלי הביתה. בלי שתבואו אלי בשבת´. המוכנות לפתוח בפניהם את העולם הדתי יכולה לעורר אצלם הזדהות, בתנאי שהוא אותנטי ודובר אמת. כנות היא המפתח. ברגע שאנחנו כנים, למרות שמתוך זה אנחנו גם חושפים חולשות, זה קונה. אין שום דרך אחרת לשכנע אם אתה כל הזמן רק מנסה להסתיר את החולשות שלך. וחולשות יש לכולם. אם אני מתבייש בהן ומרגיש שזה מאיים עלי, אז אני חלש ולא מעורר אמון".


בית המדרש לתורה ויצירה
כשהגיע הרב ורדי לבי"ס מעלה, הוא חש מיד את כובד האחריות שנפלה עליו. בית המדרש ליצירה וקולנוע שהקים, נועד לענות על הצורך לדון יחד עם אנשים תורניים נוספים בסוגיות העולות על שולחנו של מי שמנסה לשלב קולנוע ויהדות. "לי זה נותן קודם כל חברותות", אומר הרב ורדי. אל בית המדרש, הפועל אחת לחודש, מוזמנים רבנים (ציונים על פי רוב), מפקחים ממשרד החינוך, אנשי תקשורת, וכל מי שרלוונטי לנושא המדובר. הקהל צופה בסרט ולאחר מכן מקשה קושיות ומברר אספקטים הן של תוכן והן של צורה.


הסרטים שנידונו עד כה עוסקים בנושאים שהם בהחלט לא ´פרווה´- הומוסקסואליות, חינוך לעניינים צנועים, צדדים בעייתיים של טהרת המשפחה (עקרות הלכתית למשל) או מעוכבות גט.


הרב ורדי, אתה לא נתקל בהתנגדות חריפה לדיון בנושאים כאלה?
"בכלל לא. הרבנים שמגיעים למפגשים רואים בהם הזדמנות לברר סוגיות ולדון בנושאים שהם מאוד חשובים וחייבים לדון בהם. הדרך הזאת של דיון דרך חומרים שהם חלק מהתרבות ומחיי הנוער, היא מקפצה טובה כדי לדבר על נושאים שבמצב רגיל לא תמיד פותחים אותם".


הפורום הוא לא של קבלת החלטות, מסביר הרב ורדי, אלא נותן תשתית בית מדרשית לכל התחום. "אני לא חושב שאפשר לקדם קולנוע יהודי, רוחני, בלי שתהיה לו תשתית עיונית. גם המוזמנים מרוויחים מהמפגשים, כי דרך בית המדרש הם נחשפים לחומרים בעלי עניין".


אפילו הקתולים מעריכים
לפני זמן קצר חזר הרב ורדי מאיטליה, שם היה נציג היהדות האורתודוכסית בפסטיבל סרטי דתות המתקיים אחת לשנה. הרב ורדי אומר שמדובר בנושא המתאים לכתבה שלמה, אך הוא בכל זאת נותן לנו טעימה:


"בשנתיים האחרונות בי"ס מעלה זכה במקום הראשון בקטגוריה של הסרט הקצר בפסטיבל, ולכן הם ראו צורך להזמין לכנס רב אורתודוכסי שקשור לקולנוע. המארגנים הם קתולים, אך הם מביאים סרטים מכל הדתות, שמאופיינים בכך שהם עוסקים בנושאים דתיים. כשנחתי בשדה התעופה, חיכה לי ברכב במאי אירני, ותוך כדי נסיעה שוחחנו שיחה מעניינת מאוד על קולנוע. יש משהו בקולנוע שמנטרל מתחים . האומנות בכלל מאפשרת איזה מרחק, יוצרת מפגש יותר מרוכך. לכן קתולי יכול לראות סרט יהודי ולתת לו את המקום הראשון בגלל שהוא איכותי".


אתה הופעת בכנס?
"כן, נתתי שם כמה הרצאות לפני בני נוער. הביאו להם את הסרט ´קצת אחרת´. (סרט מעלה העוסק בהיכרות בין זוג חרדי מעט חריג. .א.ר.) אחת השאלות שלהם הייתה ´עם כמה נשים יכול יהודי להתחתן?´ אין להם מושג. אחר כך שאלו אם אצל היהודים מותר להתגרש. זו שאלה יפה, כי אצל הקתולים הגירושין אסורים. עניתי להם שהיהדות - מתוך הכבוד שהיא נותנת לזוגיות ולאהבה - מעדיפה פרידה במצב של חוסר אהבה. מי שתרגם את דבריי לאיטלקית היה כומר, ושמתי לב שהוא מאוד קיצר את התשובה – ´מותר להתגרש´. משום מה הוא לא נתן את ההנמקות".


יש לציין כי בעקבות הכתבה עושה בימים אלה משלחת נכבדת מהוליבוד את דרכה לישיבת מרכז הרב. רוברט דה נירו מראשי המשלחת מספר על הסבה לביקור: "עולם הקולנוע מיוסד לפני הכל על דמיון מפותח של תסריטאים ודמיון מפותח כמו של חלק לא מבוטל מלומדי מרכז הרב קשה למצוא בימינו". דה נירו יצטרף עם חבריו לשיעורים בספר הכוזרי ואח"כ ישתלב כלומד מן המנין בישיבה.


אחד הר"מים במרכז הרב הביע ספוק מהפרוייקט החדש תוך שהוא מונה שמות של בוגרי מרכז העוסקים בתחום המשחק (כולם בתחום הסאטירה והקומדיה): שלמה אבינר, אליעזר מלמד, זלמן מלמד, אורי שרקי, יוסף אלנקוה ועוד...


בקרוב יצאו מספר שו"תים מבית מרכז הרב בנושא "הלכות קולנוע". ביניהם שו"ת "דברי פופקורן" בענין הסח הדעת  באכילת פופקורן במשך הצפיה בסרט. שו"ת "שניים מקרא ואחד תרגום" בענין יציאה ידי חובה בקריאת תרגומי סרטים בהרהור הלב בלבד ללא ביטוי בשפתיו ועוד...


אזמרך בלאמים ימשיך לעקוב אחרי המתחדש בעולם התורה של מרכז הרב ולדווח לכם...







למאמר זה התפרסמו 5 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  מה הבעיה?   ט"ו תשרי
אני לא רואה שום בעיה דתית בפועלו של הרב ורדי. אנא הפסיקו להמציא תורה והלכות
דוד  מרחובות
2.  תגובה לדוד   כ"א שבט
הסיפא של דבריך תירוץ לרישא! הבעיה עם ה"רב" ורדי היא היא המצאת תורה והלכות! (קרא שוב על מה הוא מבסס את יחסו האוהד לקולנוע)
צלפחד  
3.  מזעזע!! לאן עוד אתם רוצים להגיע בדרך הציונית שלכם?   כ"ו אב
בס"ד

"רב" עבר 'הסבה' לתסריטאי,
סרטים מלאים בתוכן לא ראוי,
אישה בסרט- כי היא סה"כ בנ"א כמו כולם!
'אז נא לא להתעלם מהמציאות',
ועוד להרשות לאישה ללבוש מכנסי'ים בצילומים?!
מעני'ין מה רבכם- הר' קוק הי'ה אומר על זה...הוא לא התיר בחירות אישה לכנסת, ובנוסף- לא התיר אפי' שנשים יבחרו (ראה בדת הציונות) ק"ו בן בנו של ק"ו לגבי הופעת אישה בסרטים ועוד בלבוש לא צנוע, מופיעה עם גברים!!!!

האמת כבדה ע"כ נושאי'ה מעטים..!  
4.  השם ירחם!   כ"ה שבט
מעודי לא העלתי בקצה מחשבתי שרב מישיבה ואפילו של דתי לאומי יעז לדבר ו/או להתנבג בצוה כל כך מזעזעת ומחפירה
ולגרום חילול השם כלכך גדול!
מן השמיים ישלמו לו על מעשיו ועל החטאותיו!
והשם יעזור שכל עם ישראל יזכו לחזור בתשובה שלימה אמן!
אריאל  מצפון
5.  תגובה ל1   ד' אדר
1. אסור להתבונן (בכוונה להנות) באשה - אפילו צנועה ("אפילו אצבע קטנה של אישה - לא ינקה מדינה של גהנום"). 2. אסור לראות (בכלל) אשה שלא צנועה (וצריך להתרחק ממציאות של ראיה כזאת שלא שלא יהיה מגרה יצרו בנפשו) .

לכן, כאשר שמים אישה בסרט או בעיתון "דתי" כמו "בשבע", גם אם היא צנועה (ואם היא צנועה - איך היא בכלל מסכימה להתפרסם בעיתון או בסרט ר"ל), מכשילים אנשים באיסור הראשון. אם ברחוב אסור לאדם למקד את מבטו באשה - אז איך אפשר למקד אותו באשה בסרט, או לשים תמונה ליד הכתבה שהוא קורא ולא להיקרא "מחטיא הרבים". כמובן שמי שעדיש לנושאי צניעות - יחשוב שאחרים קיצוניים.

כבר נאמר: "אשר אתם זונים אחריהם, "העין רואה והלב חומד"... ולצערי הרב גם אותי לא למדו את הנושא הזה ונאלצתי ללמוד אותו לבד.

יה"ר שנזכה כולנו למה שביקש דוד המלך ע"ה "העבר עיני מראות שוא, בדרכך חייני" (תהילים קי"ט).
יעקב