ו' שבט ה'תשס"ה

דעת מרן הנצי"ב מוולוז'ין (רבו של הראי"ה קוק ז"ל) על א"י ואתחלתא דגאולה בזמננו



במאמר שלפנינו מספר ציטוטים מדבריו של מרן הנצי"ב מוולוז'ין המוכיחים באופן חד משמעי כי כל נסיון להציגו כתומך בציונות הינו הוצאת לעז ובבחינת "ספור אחר מטתו של חכם". אכן בתחילת יסוד חברת חבת ציון תמך הנצי"ב בתכנית ליישב את הארץ אך כפי שתוכלו לראות לקמן, הוא תמך בה בתנאים מפורשים שכל אחד מהם לבדו די בו כדי להבין את גודל המרחק בין דעתם של גדולי ישראל שתמכו בישוב א"י לבין התנועה הציונית שמטרתה היתה "להיות ככל העמים בא"י".




ראשית, דעתו של מרן הנצי"ב בענין ההתיחסות לישוב א"י כ"אתחלתא דגאולה":


ב"ה  יום צום השביעי יהפך לשו"ש [לששון ושמחה] תרנ"א
כבוד הרב המופלג ודרשן, לוקח נפשות בדברו, בהטיפו מוסרו כ"ש מ' חיים יוסף יפה נ"י.
כבר כתבתי בקצרה למע"כ נ"י שאין נפשי נוחה מהספר "דרישת ציון" שהעלה הגאון וצדיק מוהרצ"ה קלישער ז"ל כי נוסד על אור מתעה שראה בארצות המערב שניתן שווי זכויות לאחינו, והיה מדמה כי זהו הבטחת "ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך" מעתה עלינו להגיע לסופיה דקרא "ושב וקבצך" וגו' –ובמח"כ אינן אלא דברים בטלים.
א-שעיקר שבות ישראל אינו בארצות המערב כי אם בירכתי צפון, וירמי' הנביא אמר שמתחילה "הנני מביא אותם מארץ צפון" ואח"כ "וקבצתים מירכתי ארץ".
ב-שזה האור של שווי זכויות החשיך עיני אחינו בארצות המערב והסיר צורת היהדות, זולת יחידי סגולה.
ג-שהרי לפני זה המקרא כתיב "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" וגו' ולא החל להתקיים כלל.
עוד זאת שיסוד דעת הגאון הנ"ל, שזהו תחילת הגאולה, ובזה מסתיים דבריו לבאר האיך נגיע לידי גאולה ובאמת אין אדם יודע עד מה סדר הגאולה העתידה, והרי גאולת מצרים מצד הסברא היה פשוטה מגאולת כל ישראל בזמן הזה, מצד שהיו כל ישראל במקום אחד ובמלכות אחת מה שאין כן בגלות החל הזה, ע"כ כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיה ראוי לכתוב יהיה נפלאות, או כאשר הראיתיך בצאתך ממצרים אראנו נפלאות, אלא משום שאין ערוך נפלאות הגאולה העתידה לגאולת מצרים, וכאשר ידוע מאמר הגמרא במס' נדה (דף ל"א) לעושה נפלאות גדולות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, ואם כן באמת הנס גדול הרבה ממה שרואין, וזהו דבר הכתוב כימי צאתך ממצרים, כמו שהיה באמת כך אראנו נפלאות, תראה בעיניך, ומזה מבואר שיהיה באמת הרבה יותר.
וזה הפירוש מבואר במכילתא פ' בשלח עה"כ "עושה פלא", עושה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנאמר כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות- אראנו מה שלא הראיתי אל אבות, שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם בנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות, וכן הוא אומר "לעושה נפלאות גדולות לבדו", הדברים מבוארים כמו שכתבתי, ובכל זאת כששאל משה רבינו "ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם" היה התשובה "אהיה אשר אהיה", פי' האיך יהיה פעולת ההוצאה אם בדרך טבע או בדרך נס, דאין להקב"ה שם עצמי ח"ו, אלא לפי מעשיו הוא נקרא מעתה אם ירצו ישראל לדעת מה שמו באיזה אופן יהיה הגאולה, והשיב הקב"ה שזה אינו מבורר שהרי תלוי במעשה הדור, אם יהיו ראויים לנס נגלה או לא, וזה הפירוש "אהיה אשר אהיה", והרבה יותר מזה מבואר בחיבורי "העמק דבר" שם, וזה וגם נשתנה הסדר שאמר הקב"ה שאמר הקב"ה למשה "לך ואספת וגו' עד ונצלתם את מצרים, ואח"כ נעשה סדר אחר עפ"י סרבנות משה רבנו ולא נתקיים "ושמעו לקולך", מעתה אם ביציאת מצרים לא נתבשר סדר הגאולה עד בוא העת, מה כל שכן גאולה העתידה אשר היא בהרבה מלכויות שאין אחת דומה לחברתה, ואין ישראל שבקרבם דומין זה לזה במעשיהם, בודאי אי אפשר לחשוב מצד השכל היאך יעשה הקב"ה, וכבר אמר ה' כי לא מחשבותי מחשובתיכם ולא דרככם דרכי. ויפה הורה לנו רבן של ישראל הוא הרמב"ם בהלכות מלכים (פי"ב ה"ב) וז"ל: -וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויות דברים אלו ולא דקדוקיהם עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי אגדות ולא יאריך במדרשים האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאי מביאין לא לידי יראה ולא ליד אהבה, וכן לא יחשב הקיצין וכו' אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שביארנו. עכ"ל גם מה שהאריך הגאון המחבר בענין קורבנות כבר כתבו בתורת כהנים (פ' בחקתי) בתוכחה "ולא אריח בריח ניחוחכם" וממילא אי אפשר להקריב שהרי בכל הקרבנות כתיב ריח ניחוח, וכדתנן ספ"ב דזבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם ריח ולשם ניחוח, זולת קרבן פסח דלא כתיב ביה ריח ניחוח היו מקריבין אפילו אחר חרבן ביהמ"ק כדאיתא בסנהדרין ספ"א. והדברים עתיקים ומפורשים ב"העמק דבר" פ' ראה בפס' "שמור את חודש האביב". אומנם כל הדברים הללו אינן נצרכים אלא לפי שדמה הגאון שהחל אורה של הגאולה בזמנו, אבל בזמן הזה שאנו כבושין בגולה וגזרות מתחדשות, אסור לנו להזכיר רעיון של גאולה בענין ישוב הארץ, דבלי ספק ישמעו התוגר ושריו דישוב הארץ ע"י ישראל אתחלתא דגאולה היא, ויפריע ח"ו עיקר הישוב, ושארי מלכויות יחושו לדבר ויגזרו גזרת המן ר"ל, וחלילה לנו להראות בעסק הישוב סימני גאולה, ורק העיר ה' בלבנו להשיב שממות הארץ ולעשותה לישוב, ויותר מזה לא ידענו מאומה, ואין לנו לדבר בזה אלא לחכות בלב ולהאמין לגאולה באיזה אופן שירצה לפי מעשיו, על כן איני מסכים לשוב ולהדפיס ספר "דרישת ציון" שיש בו סכנה לכל העסק, המקום ית' יורנו דרך הישרה וחפץ ה' עלינו יצליח להושיב נשמות הארץ ויזכו לראות ישראל בנויהם. כנפש העמוס בעבודה, נפתלי צבי יהודא ברלין".
(מתוך "אגרות הנצי"ב מוולוז'ין, אגרת ק"ז, בני ברק, תשס"ג, הובא גם ב"מרא דארעא דישראל", עמ' יז-יט ירושלים, תשס"ג. וכן ב"משכנות הרועים" עמ' קס"ח-ק"ע, ניו יורק תשד"ם).


התיחסות מרן הנצי"ב לישוב א"י ע"י פורקי עול וחילול קדושתה של א"י:


"ואחר שכן הוא לא היה ראוי לפני לקבל משא הגבאות במצוה רבה זו של ישוב אה"ק, וחלילה להיות מתרפה בעסק גבאות ולהיות נקרא בזה חבר לאיש משחית, אך באשר במדה זו שהמצוה ההיא יקרה בעיני, במדה זו ראיתי וידעתי כי רפו ידי העוסקים בזה "עפ"י שהוא מרופה בעיני גדולי ושלומי אמוני ישראל במדינת ליטא וזאמוט", לקול השמועה אשר אחינו המתיישבים באה""ק אינם שומרים את השבת ולא מצות הארץ, אשר על זה גלינו מארצנו, ובזה תלוי גשמי הארץ אשר עיני הק אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה, ע"כ אמרה נפשי אולי בקראי שמי על הגבאות שנתפרסם עפ"י קול הקורא יתנו אומן בלבבם כי יתוקן הדבר בעזר ה', וכך פירשתי שיחתי בהיותי בוילנא בחברת חבריי הגבאים הגאונים יצ"ו.. ושאר ח"ק זו, כי אם לא יתוקן הדבר אין לי לשלוח אצבע בזה..."


התיחסות לישוב א"י במחיר של הכנסת יהודים בסכנת נפשות:


"חלילה לנו לעשות דבר בישוב א"י בעבירה של סכנת נפשות, והיא לא תצלח.."


(מכתב מכ"ג כסלו תרמ"ח, וולאז'ין)




התיחסות לאפיקורסים ובעלי דעות משובשות: (כינוי המתאים לכל ראשי התנועה הציונית ומנהיגיה מאז קומה ועד היום):


" בראשו נגעו, ידוע דצרעת בא על חטא, אבל אינו דומה סיבת חטא צרעת הגוף לצרעת הראש, דצרעת הגוף בא על חטא תאוה המחטיא את הבשר, וצרעת הראש בא על חטא דעות משובשות, ואמר כי אע"ג דסימני קרחת וגבחת הוא כמראה צרעת עור בשר, מכל מקום אות הוא שבא על עוונות שבראש, ונפקא מינה הוא להיזהר ממנו יותר דמי שיש לו דעות משובשות מחטיא אחרים שמתרועעים עמו יותר מבעלי תאוה, והקדים הכתוב לזה הטעם "איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן", וכל זה הוא דברים מיותרים ובא להזהיר לכל אדם להזהר ממנו הרבה, המון אדם יזהרו ממנו באשר שצרוע הוא, ואפילו לא היה נזקק לטומאה הרי מהראוי להתרחק מאויר הצרוע כדאיתא סוף פרק המדיר ובב"ב פ"ב, אמנם אפשר שהכהן, שדרכו להיות אדם גדול ונעלה מסכנת הטבע אינו חושש לטבע צרעת, וכמו שמצינו בריב"ל ס"פ המדיר, על זה הוסיף "טמא הוא", אחר שהגיע לכלל טומאה ע"כ טמא יטמאנו הכהן ג"כ. אמנם הייתי אומר דאחר שהוא "אדם גדול" ראוי להתקרב לו להוכיחו שמא ישוב ורפא לו, על זה הוא מסיים "בראשו נגעו", דאחר שהגיע לאפיקורסות שוב אינו ראוי לתוכחה וכל שכן דפקר טפי, וכל באיה לא ישובון, אבל כל אלו אזהרות אינו אלא מי שבראשו נגעו, מה שאין כן מי שהוא צרוע מחמת עוונות התאוה כאשר יבואר לפנינו" ("העמק דבר", תזריע, פי"ג פס' מ"ד)


לגבי זהירות במצוות בא"י:


"ולא דמי למה שכתבו התוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא, דעכשיו אין מצוה לדור בא"י משום מצוות התלויות בארץ דאין אנו יכולין להיזהר בהם ולעמוד עליהם, דבזמנם לא היו יכולין להיזהר בהם (ולעמוד עליהם) אבל היום אנו יכולין להיזהר יפה אלא שקשה להיזהר, והרי לא גרע ממה שהיה ישיבת א"י משיא לעבודה זרה, כמו שידוע באגדה דפרק חלק (סנהדרין קי"ב: על כל תלם ותלם), כמה היה קשה להיזהר מע"ז, ומכ"מ אין זה מתקבל בעיני ה', אלא המצוה במקומה ומחויב להיזהר. ומי שאינו נזהר הוא רשע ועוונו ישא, אבל אין אנו אחראין לזה.." (אגרות הנצי"ב מוולוז'ין, אגרת קע"ג)


כמה עזות פנים יש בשיוכו של ענק בענקים כמו מרן הנצי"ב לתמיכה בתנועה הציונית שחרתה על דגלה "נהיה כגויים" בא"י, שהעמידה בראשה (פה אחד) את תיאודור הרצל שלא התבייש לומר כי במדינה שיקים נישואי תערובת יהיו דבר לגיטימי. וכי בא"י יוכלו להתבולל בשלוה"


אבל קדושת הציונות בעיני אנשים כמו הר' אורי שרקי מ"מכון מאיר" והר' יעקב משה ברגמן (מנכ"ל ישיבת "מרכז הרב") וחבריהם עולה בהרבה על חשיבות גדולי ישראל בעיניהם ולכן כל לעז על גדולי ישראל שתמכו בישוב א"י עפ"י תורת ישראל בלבד!! קטן הוא בעיניהם ובלבד שלא תיפגם קדושת הציונות בעיני שומעי לקחם.


ונסיים בעובדה פשוטה נוספת המראה כי אותם מוציאי לעז על מרן הנצי"ב (ועל עוד גדולי ישראל רבים נוספים) הם גם זייפני היסטוריה בגלוי:


שנת פטירתו של מרן הנצי"ב היא שנת התרנ"ג (1893) היינו 4 שנים לפני הקמתה של התנועה הציונית בבאזל אבל פשוט שהוא ציוני, ותומך נלהב בציונות וכו' וכו'...




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר