ג' תמוז ה'תשע"ד

טומאת הציונות גדולה יותר מטומאת הנצרות!-מה אמר מרן הגר"ח מבריסק לנער ששלשל ג' פרוטות לקופת הקק"ל



מרן הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל היה מן הבולטים בגדולי הדור בתקופת ראשית הציונות ומהראשונים שבמבטם הבהיר הרואה את הנולד צפו מראש מה באמת שאיפתה של התנועה הציונית ולאיזה חורבן ברוח ובגוף תוביל את כלל ישראל. מהמעשה המובא לקמן מתוך הספר "מפיהם ומפי כתבם" (חלק ב', ניו יורק, תשס"ח, עמ' קיט'-קכ') עפ"י עדותו של הרב רפאל זלמן הכהן לעווין ז"ל בנו של רבי חיים אברהם דוב בער הכהן לעווין זצ"ל (ה"מלאך מאמריקה") ניתן לראות עד כמה היתה ההתיחסות לציונות שלילית. וז"ל: "בשנת תרע"ה, בעת המלחמה הראשונה, גירשו את היהודים מפלך קאוונא, ובתוכם מעיר סאלאבאדקע, ובאו עד לעיר מינסק, חצי שנה אח"כ נגרשנו גם אנחנו מעיר איליע, ובאסרו חג סוכות הגענו למינסק דרך היער. גם הגאון ר' ברוך בער לייבאוויטש זצ"ל עבר מסאלאבאדקע למינסק עם ישיבתו הרמה, והיה שם שנה אחת, (עד שנבחר למלא מקום חותנו הגאון הרב מקרעמענטשוג [הג"ר אברהם יצחק צימערמאן] ז"ל, שאז תקע אהלו שמה), גם הגר"ח זצ"ל מבריסק ברח למינסק.

והנה בבוקר אחד בשעה שמונה בערך, כשבאתי מביה"מ דשם אחר תפילת שחרית, עמד אדם אחד בפינת הרחוב ומכר "פלעק" של קרן קיימת של הציונים, ולידו היתה מונחת קופסא. זרקתי שמה ב' או ג' קאפיקעס, ונתן לי "בלעכל" ["פין"] של קרן קיימת, ובמשך שיחתי שם עם המוכר תליתיו על בגדי, וככה נכנסתי לבית הורי, כי שכחתי לקחתו מבגדי. אבא מארי עמד אז בתפילה, וכיון שהרגיש בי אבא מארי הפסיק (מה שלא עשה כן מעולם), וצוה עלי להסיר זאת מעל בגדי תיכף ומיד, והיות שלא ראיתי בזה שום דבר איסור, טענתי לפניו בדבר, ואמרתי לו שיכולים לשאול לרב זה ולרב זה, כה מניתי כמה רבנים שיכולים לשאול אם מותר הדבר אם לא, ולא קבל אבא מארי, רק צוה להסירו ומצותו שמרתי. אח"כ כשהלכנו ברחוב ופגענו בהגר"ח מבריסק (זה היה הפעם הראשונה שראיתיו), נתן לו אבא מארי שלום, ואמר לו: אט דאס איז מיין זוהן און ער האט א שאלה ביי אייך צו פרעגן [הנה זה הבן שלי ויש לו שאלה לשאול אתכם] וישאל לו הגר"ח: פארוואס זאגט איר אים ניט? [למה אתם לא אומרים לו?] אמר לו אבא מארי: וייל פון מיר איז ער ניט מקבל. [כי ממני אינו מקבל] אמר לו הגר"ח: ער האט ביי וועמען צו פרעגן, [ יש לו
אצל מי לשאול] ופנה אליי ואמר: פרעגט און פרעגט נאכאמאל, [תשאלו וחזור ותשאלו], אמר לו אבא מארי: ס'איז ניטא [וועמען צו פרעגן], ס'איז א שאלה וואס ס'איז נוגע אין אמונה! [אין אצל מי לשאול, זאת שאלה הנוגעת לאמונה!] כשמוע הגר"ח זאת אמר בהתרגשות: אמונה? ועמד על מעמדו והרכין אזנו אלי, ואמר: נו זאגט'ס וואס איר ווילט פרעגן, [נו תגידו מה אתם מבקשים לשאול] אמרתי לו בשפה רפה כל הענין הנ"ל, ויאמר לי הגר"ח: אויב איר האט אן איבעריגער זעקסער צו געבן, אט די עבודה זרה, האט ניט די טומאה וואס די עבודה זרה (ציונות) האט! [אם יש לכם זעקסער (מטבע שהוא בערך שלשה קאפיקעס) מיותר לתת, הנה העבודה זרה הזאת (הטיפלא הגדולה שעמדה שם מנגד בפינת הרחוב), אין בה הטומאה שיש בע"ז הציונית!]. היינו שלתת כסף לציונים חמור יותר מליתן לבית טומאתם. ומצאתי סימוכין לדבריו בירושלמי (שבת עט:), א"ר טרפון וכו' שאם יהיה הרודף רודף אחרי, שאני נמלט לתוך בתיהן של עבודה זרה ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין, שעכו"ם אינן מכירין אותו וכופרין בו, אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו, ע"כ.





למאמר זה התפרסמו 3 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  אשרינו   ח' תמוז
שזכינו לגדולי עולם, שבעיני הבדולח הזכות והטהורות שלהם, חזו את העתיד להתרחש הרבה שנים לאחר עזבם את עולמנו.
חזקיהו  מבית שמש
2.  ציונות - נצרות   י"א תשרי
שמעתי מרב חשוב מאוד שליט"א, שאמר בשם צדיקים נ"ע, כי הרצל ימח שמו, מייסד הרעיון הציוני, היה נשמתו של אותו האיש הנוצרי - שגם הוא הוריד כפירה יהודית בעולם - ושוב ירד לעולם בלבוש אחר. ושניהם מרומזים בפסוק 'כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' או רעך אשר כנפשך'.
כי 'אחיך בן אמך' הוא אותו האיש הנוצרי, שאמו היתה יהודית ואביו נכרי. ובגלגול השני שלו, היה 'רעך אשר כנפשך', ובתרגום לשפת האידיש: "דיין הרצל'ס פריינד" [=ידיד לבך. 'הרצל' באידיש משמעו 'לב'].
פשוטו כמשמעו  מירושלים
3.  יש ע"ז איגרת של הגר"ח באיגרותיו   ד' ניסן
שבסוף השיעורים על ב"ק
ירחמיאל מיכל יעקב