ט"ז חשון ה'תשע"א

הקנאים צדקו, הרצי"ה קוק והאוניברסיטה העברית צנזרו-מה באמת אמר הר' קוק בטקס חגיגת פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים



בז' בניסן התרפ"ה התקיים טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים. גדולי ישראל כאבו מאד את הקמתה של האוניברסיטה בידעם כי אחת המטרות העיקריות של מוסד זה תהיה מלחמת קדש במסורת היהדות והמשך מגמותיה ההרסניות של תנועת ההשכלה בכל הקשור ל"להשכיחם תורתך". בין הנואמים שדברו בטקס הפתיחה היה גם רבה הראשי של א"י מטעם הציונים והבריטים הראי"ה קוק שנשא דברים נלהבים בשבח המאורע ועורר את מחאתם של של גדולי ישראל ובראשם מרן ה"חפץ חיים" וכן את מחאתם הנמרצת של קנאי ירושלים. מעריצי הר' קוק ניסו להאשים את הקנאים בדבר סילוף דברי הר' קוק והוצאתם מחוץ להקשרם ואף הוא ניסה במכתבים שונים לנסות לתרץ את הדברים שאמר שם. במאמר שהגיע אלינו לאחרונה אשר נכתב ע"י פרופ' פנחס אלפרט ראש החוג לגיאופיסיקה באוניברסיטת תל-אביב תחת הכותרת: "נאומו של הראי"ה קוק בפתיחת האוניברסיטה העברית תרפ"ה מסכת של צנזורה מתמשכת" מתבאר כי הקנאים צדקו והאוניברסיטה העברית וכן בנו של הר' קוק  הרצי"ה קוק ותלמידיו צנזרו את הדברים המלאים שאמר הרב בטקס הפתיחה. להלן דבריו של אלפרט במאמרו בענין זה: (המאמר נתפרסם לראשונה בתשנ"ה, פורסם מחדש בספר: "הציונות הדתית בראיה מחודשת" (עורך, מאיר רוט), הוצאת נאמני תו"ע, עין צורים, 1998. עמ' 353-358, ולאחרונה בספרו של אלפרט "גשם ורוח")


תקציר:


הדפסה מחודשת של נאום הראי"ה קוק בפתיחת האוניברסיטה העברית, שהגיעה לידי, הביאה אותי ל"מסע בילוש" במטרה לגלות מהו הנוסח המקורי של דברי הרב ומהו הנוסח המצונזר, וכן מדוע עברו דברי הרב צנזורה. הגילויים המעניינים נותנים מענה לחלק משאלות אלה.


הקדמה


נאומו של הראי"ה קוק ביום ז' בניסן התרפ"ה (1.4.1925) בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים נדון בכמה מקומות בהרחבה אצל צבי ירון צבי ירון ('משנתו של הרב קוק', המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים תשמ"ה, עמ' 213-216.) ויוסף ולק ('נאום שלא בעתו או נאום בטרם עת', האוניברסיטה, יוני 1972.) בעיקר מבחינת משמעות הדברים לגבי תפיסתו המיוחדת של הרב קוק את היחס שבין "תורה ומדע" (ראה להלן). במאמר זה ברצוני לדון דווקא באספקט שולי לכאורה בדבריו של הרב קוק- התייחסותו בנאום פתיחת האוניברסיטה לפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".


לאחרונה הגיעה לידי הדפסה מחודשת של נאומו מתוך הספר 'מאמרי הראי"ה', חלק ב' בעריכת הרב אלישע אבינר (ירושלים התשד"ם, מהדורה מתוקנת התשמ"ח, עמ' 306-308) וזו מסתיימת במילים אלו (עמ' 308 שם): "ונזכה לראות בשמחת גויינו, ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו, אשר אליו ינהרו כל הגויים לקחת תורה מציון ודבר ה' מירושלים, אמן".


סיומת זו מפתיעה מאוד, מאחר שהיא עומדת בסתירה להתקפות חריפות ביותר על הרב קוק מצד הקנאים בירושלים. בכרוז שיטנה (פשקוויל) נגד הרב הראשי לישראל, שיצא בירושלים ופורסם על-ידי שמחה רז בספרו 'מלאכים כבני אדם' (הוצאת קול מבשר בע"מ, ירושלים תשנ"ד, עמ' 201, 209.) נאמר על הרב קוק, המכונה "אותו האיש", כך: "בפתיחת האוניברסיטייט בירושלים עיה"ק, בשעה שרבני ירושלים זלעפה אחזתם, אותו האיש נאם עליו בחג פתיחתו 'כי מציון תצא תורה'". כרוזי שיטנה דומים הופיעו שוב ושוב, ואפילו שבע שנים לאחר מכן, בשנת תרצ"ב, מיד לאחר פטירתו של הרב יוסף זוננפלד וכן צוטטו ב'דואר היום'. כמו כן, הדפיס 'דואר היום' (י' ניסן, תרפ"ה), גם את נוסח הכרזת האבל על פתיחת המכללה ובו נאמר: "כל איש ישראל... יתאבלו בג' ימי פתיחת האוניברסיטה על חורבן בית המקדש שלא נבנה בימינו...".


התקפות אלו אינן מתיישבות כלל ועיקר עם נוסח הדברים כפי שהם מובאים ב'מאמרי הראי"ה', שם התייחסותו של הרב קוק הינה ישירות לבניין בית המקדש בקרוב. גם הפסוק עצמו איננו מצוטט שם אלא בנוסח עקיף, כאמור לעיל. ואמנם, כשעיינתי בנוסח הדברים המובאים על-ידי צבי ירון ז"ל, (בספרו הנ"ל עמ' 215-216) מצאתי כי הרב קוק חיבר תפילה מיוחדת לרגל המאורע, ובה הוא מביע שמחה על הקמת האוניברסיטה. הפסוק הנדון מצוטט בסוף והוא בעל משמעות כפולה:


"ואהבת הדעת אשר מאז היא מקננת בעם זו קנית,


היא סמכתם לבנות היכל לחכמה ותושיה,


והיום הזה אלפים ורבבות נאספו יחד,


לפתח בחדות לב לרווחה את שערי הדעת,


הננו מפילים לפניך תחנון צור ישראל וגואלו,


חזק נא ואמץ את לבב עמך אשר בחרת


לאהבה את שם קודשך, ולשמר בכל לב את כל חוקיך,


לרומם את קרן תורתך הקדושה,


מקור חייהם לנצח להגדיל תורה ולהאדירה.


ולמען יאמן דברך אשר אמרת על-יד נביאך:


'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'".


סיומת דו-משמעית זו אכנה להלן "סיומת ירון", ואותה ברצוני להשוות לסיומת אחרת שאזכיר בהמשך: "סיומת אבינר".


נוסח תפילה זו אינו נמצא כלל בנאום אשר ב'מאמרי הראי"ה' של הרב אבינר, ונותר סימן שאלה לגבי מקורם של הנוסחים השונים. בשיחת טלפון אמר לי הרב אלישע אבינר, עורך 'מאמרי הראי"ה', כי איננו יודע להסביר את הסתירה, וכי נוסח הדברים בספרו זהה לגמרי למה שפורסם בחוברת דקיקה על-ידי בן הרב, הרב צבי יהודה קוק, במטרה להביא "דברים במלואם". מכיוון שתשובתו לא תרמה לפתרון התעלומה, החלטתי לפנות לנוסח המקורי ביותר על-פי הערכתי- כפי שפורסם ב'ספר האוניברסיטה' בנובמבר 1925 על-ידי האוניברסיטה העברית, אך העניינים רק הלכו והסתבכו.


נוסח הספר 'חגיגת הפתיחה' מטעם האוניברסיטה העברית:


בנוסח המצוטט בספר האוניברסיטה (ספר 'חגיגת הפתיחה', האוניברסיטה העברית, ירושלים, נובמבר 1925, דפוס עזריאל (עברית ואנגלית). עמ' ט"ו-י"ח) מופיעה התפילה כמעט בסוף הנאום, והיא מתחילה במילים: "רבון כל העולמים אשר עמך מקור חיים ובאור חכמה ודעת כוננת תבל ומלואה...", אך איננה מסתיימת בפסוק "כי מציון תצא תורה..." כמו ב"סיומת ירון", אלא ב"סיומת אבינר", דהיינו: "ונזכה לראות בשמחת גויינו ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו אשר אליו ינהרו כל הגויים לקחת תורה מציון ודבר ה' מירושלים, אמן.


בנוסח זה יש שני שינויים משמעותיים ביחס לנוסחים הקודמים: ראשית, התפילה המיוחדת המופיעה אצל צבי ירון מצוטטת, אך הפסוק המותקף על-ידי הקנאים מושמט. הבדל נוסף- התפילה שולבה בתוך הנאום, ולאחריה מופיעה "סיומת אבינר".


כאשר כמעט נואשתי מפתרון חידת הנוסח המקורי, התבוננתי גם בנוסח האנגלי שהופיע באותו ספר, ואז התחילו הדברים להתיישב סוף-סוף על מקומם. מתברר, שהנוסח האנגלי והנוסח העברי, המצוטטים באותו מקור- ספר האוניברסיטה- לגמרי אינם זהים! בנוסח האנגלי מופיע הנאום במלואו ולאחריו התפילה במלואה, ואכן, כפי שציפיתי, התפילה אומנם מסתיימת בפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".


עולה מכאן כי הנאום אכן מסתיים ב"סיומת אבינר", אבל התפילה שלאחריו הסתיימה ב"סיומת ירון".


הנוסח הקרוב ביותר למקור, לפי ממצאי, היה בשפה האנגלית. רציתי לדעת האם ניתן למצוא הדפסה מלאה של נאום הרב קוק הכוללת את התפילה גם בעברית. פניתי לפרופ' בני איש-שלום והוא העביר אלי עותק, כנראה בלתי מצונזר לחלוטין, של דברי הרב, כפי שהודפסו בניסן תרפ"ה, מיד לאחר טקס הפתיחה, ובאותו חודש. ("דברי הרב רבנו אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א אשר דבר ואשר התפלל בפתיחת המכללה העברית בירושלים". 'דפוס ציון', ניסן תרפ"ה, עמ' א'-י"א). חוברת זו יצאה בדפוס 'ציון' בירושלים. צריכים היינו, ככל הנראה, לדפוס 'ציוני' שישמור לנו את הניסוח המקורי של דברי הראי"ה קוק בפתיחת האוניברסיטה.


"דברי הרב"- ניסיון לשחזור הנוסח המקורי- ניסן תרפ"ה


ה"שיחזור" דלהלן מתבסס על ההדפסה של "דברי הרב" 'בדפוס ציון' ועל התרגום האנגלי ב'ספר האוניברסיטה'. הרב החל בנאום נפלא על הפסוק:


"שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך... אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גויים יבואו לך" (ישעיהו נ"ט, ד'-ה').


בהמשך דבריו עמד הרב על הקשר שבין רוחב הלב בהשכלה הכללית ובמדעים, אשר ברכה תהיה בו, אבל מחייב יחד עם זאת, כי הפחד ילווה את רוחב הלב וחדוות הרוח. באופן זה יצאו אל הפועל כוחות היצירה הנאמנים הפועלים בבניין הגדול של האומה.


את נאומו הוא סיכם במשפט:


"ונזכה לראות בשמחת גויינו ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו, אשר עליו ינהרו כל הגויים לקחת תורה מציון ודבר ה' מירושלים, אמן" ("סיומת אבינר").


לאחר מכן הוא סיים בתפילה חגיגית המתחילה ב"רבון כל העולמים אשר עמך מקור חיים ובאור חכמה ודעת כוננת תבל ומלואה".


וכך, 55 השורות של תפילה הכוללת ברכה למלך ג'ורג' החמישי, ללורד בלפור ולנציב העליון אליעזר בן מנחם, סיר הרברט סמואל. 11 השורות האחרונות הובאו לעיל והן מסתיימות ב"סיומת ירון". כאמור, הסיום כאן הוא 'נורא' בעיני הקנאים, כי הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" מובא בהמשך למילים "להגדיל תורה ולהאדירה" ויכול להשתמע כמתייחס גם להקמתה של האוניברסיטה העברית.


ב'מאמרי הראי"ה' הושמטה לחלוטין התפילה כולה (55 שורות) והובא הנאום בלבד. היות שסיומו של הנאום הוא התייחסות ישירה לבית המקדש הוא איננו יוצר בעיה. בתחילה לפלא היה בעיני הדבר, כי כבר הנוסח שהודפס על-ידי האוניברסיטה, בנובמבר 1925, כחצי שנה לאחר פתיחתה עבר צינזור, אולם הרב זאב גוטהולד ציין לפני שקטעים מסוימים נוספים מלבד הקטע הנדון עברו צינזור על-ידי בן הרב, כמו ה'מבוא לשיר השירים', מתוך הסידור 'עולת ראיה' בתפילת קבלת שבת. לא ברור לי מי צינזר את הנוסח ב'ספר האוניברסיטה', האם הרב עצמו עשה זאת בעקבות כרוזי השיטנה שפורסמו על-ידי הקנאים או שהדבר נעשה על-ידי בנו. בכל אופן, זכותו של הנוסח האנגלי בכך שהוא, ככל הנראה, לא צונזר ושמר על הנוסח המקורי השלם.


לעומת זאת, הצינזור בנוסח העברי אשר ב'ספר האוניברסיטה' התבטא בשני תיקונים משמעותיים: הראשון- השמטת הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" מסיום התפילה. השני- שילוב התפילה הקטועה לפני המשפט האחרון בנאום, אשר גם הוא מכיל ציטוט עקיף של הפסוק, אבל בהתייחסות חד-משמעית אל "בית מקדשנו ותפארתנו".


הוכחה לקיומו של הצינזור הזה נמצאת גם בנוסח האנגלי, שאותו ככל הנראה לא ראו צורך לצנזר עבור הקנאים, וגם כאשר מעיינים היטב בנוסח העברי המופיע ב'ספר האוניברסיטה'. המשפט לפני האחרון הוא "ולמען יאמן דברך אשר אמרת על-יד נביאך"; ניתן היה לצפות שכאן יבוא הפסוק המתאים כפי שמקובל בכל מקום בהמשך ל"על-יד נביאך". אולם לא כך הדבר ובכך מורגש הצינזור. ישנו גם תיקון שלישי והוא שילובו של פסוק נוסף לאחר המילים "להגדיל תורה ולהאדירה":


"ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, למען יפרחו כגפן ברוב הוד ותפארת על אדמת קדשך אשר נתת להם לנחלה". יתכן שפסוק זה הוכנס כפיצוי לפסוק המותקף שהושמט.


אז ועתה- ירידת הדורות?


מעניין לציין כי הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", הופיע באותה תקופה בהקשרים רבים אחרים. הכותרת הראשית של 'דואר היום' ביום פתיחת האוניברסיטה היא: "פתיחת המכללה על הר הצופים- מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", בהמשך מובא פרק חזון העצמות היבשות מיחזקאל. ב'דואר היום' שלמחרת יום הפתיחה (ח' בניסן) נכתב: "אחר ניגון ההמנון האנגלי ושירת 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' על-ידי מקהלת ה' קרצ'בסקי מת"א- שירה נפלאה ומקסימה, עלה הרב קוק על במת הנואמים". קשה להעלות על הדעת כי בימינו נזכה שאת עמודו הראשון של העיתון הנפוץ יפאר פרק בתנ"ך, וכותרתו הראשית תהיה הפסוק: "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".


'דואר היום' הביא את "תפילתו היפה" של הרב כמעט במלואה, ללא הנאום עצמו. (המשפט- "וארץ הצבי נתת תחת חסות ממשלתו האדירה", והכוונה למלך ג'ורג' החמישי- הושמט כולו. כמו כן הוכנסו כמה תיקונים קלים נוספים לדברי השבח לשלטון הממלכה הבריטית ושלוחיה בארץ ישראל). ב'מאמרי הראי"ה', כ-60 שנה לאחר מכן, מובא רק הנאום ללא התפילה. ע"כ דבריו של פנחס אלפרט.



מקור נוסף המחזק את גישתו החיובית מאד של הר' קוק להקמת האוניברסיטה הוא מאמרו של הר' ארי יצחק שבט ממדרשת ת"ל אורות שע"י מכללת "אורות" באלקנה שהתפרסם בקובץ "המעין" (כרך מ"ז גליון ד' תמוז התשס"ז עמ' 13-24, הוצ' מוסד יצחק ברויאר וישיבת שעלבים) תחת הכותרת "תעודות חדשות בענין גישת הרב קוק להקמת האוניברסיטה העברית". במאמרו חושף הר' שבט לראשונה מספר מסמכים אשר נשלחו ע"י הראי"ה קוק וסביבתו הקרובה ואשר ההתיחסות שבהם להקמת האוניברסיטה יוצאת מגדר הרגיל. המסמך הראשון הוא מכתב הנשלח ליהודי אמריקה בקיץ שנת תרפ"ה (זמן קצר לאחר פתיחת האוניברסיטה) בענין בקשת תרומות לצורך הקמת ישיבת "מרכז הרב" ובפתיחתו נכתב כך: יהודי העולם כולו, כל היהודים הטובים והנאמנים המוקירים את כבוד עמם מעלתו וישועתו, ושבלבם מהדהד אושר האירועים הנעלים של הימים האחרונים, בוודאי חשו תחושת שמחה בחנוכת האוניברסיטה העברית ובישועות שקרו באותו אירוע. באותו יום נמלא לבנו גאוה וראשנו הורם-אולי ממש בפעם הראשונה מאז גלותנו. אותו יום אכן היווה יום תשועה לישראל לאחר דורות של מאבקים וסבל, ולואי שיהיה זה סימן לזריחת יום עוד יותר נהדר לכולנו, תקופה חדשה של שמחה וחירות באדמת אבותינו, הוד ושמחה שימישיכו לגדול במשך הימים ויתקיימו לנצח..."


שנה לפני כן, באדר תרפ"ב מתראיין הר' קוק בהיותו בארה"ב לעיתון "הדואר" (גליון יח' אדר תרפ"ב) ומדבר אודות האוניברסיטה את הדברים הבאים: "בפתיחת המכללה העברית על הר הצופים הריני רואה התגשמות של אחת ממטרותינו ושאיפותינו הנעלות ביותר. לעת עתה עומד אני, במובן ידוע, מן הצד, כלומר: נייטראלי אנכי; עד שאדע לבטח את צורתה של המכללה לא אוכל לקחת חלק אקטיבי בה. אבל מובטחני שהמכללה תהיה למקור ברכה לבני הנעורים שלנו והלימודים יהיו על 'טהרת הקדש', כלומר: לא נכניס את החיקויים לתרבות זרה. שיטת הלימודים במכללה שלנו תהיה מבחינה לאומית טהורה ותשמור על תרבותנו...אם המכללה לא תכזיב את תוחלתי זו, מקוה אני כי תלמידי ישיבתי יכולים יהיו ליהנות בתור 'שומעים חופשיים' במכללה..."


לאור הדברים הנ"ל מתבררת הן צדקתם של קנאי ירושלים במחאתם החריפה נגד הר' קוק והן תגובתם החריפה של גדולי ישראל לנוכח חילול ה' הגדול שגרם בהופעתו בחגיגות הפתיחה בכלל ובגישתו החיובית למוסד זה בפרט.


אגב, עדות מעניינת נוספת בענין יחסו של הר' קוק לאוניברסיטה מובאת משמו של הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק"ל. לעדות זו נקדיש בעז"ה מאמר בפני עצמו.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר