ו' סיון ה'תשס"ז

דעת בעל ה"אהבת ישראל" האדמו"ר מויז'ניץ באשר לציונות...



השבוע  (ב' בסיון) צוין יום פטירתו של מרן הגאון רבי ישראל הגר מויז'ניץ. להלן שאלה ותשובה באשר לדעתו אודות הציונות (מתוך "דת הציונות" חלק ב' שיראה אור בעז"ה בקרוב. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל- אמן.


 שאלה:  בספר "אם הבנים שמחה" (מאת הר' יששכר שלמה טייכטל הי"ד, פרק שני, אות י"ט, עמ' קל"ה בפסקה האחרונה בַּעמוד) מובא שהאדמו"ר ר' ישראל הגר מוויז'ניץ זצ"ל, (מחבר "אהבת ישראל"), מגדולי האדמו"רים, אמר שלא רצה להשתתף (עם הקיצוניים) ולאסור את הציונים מפני שלדעתו הוא סיבה מן השמים שתיבנה הארץ על ידיהם, מפני שהבריונים בימי בית שני החריבו את ארצנו ואת מקדשנו, על כן הבריונים בימינו יבנו את ארצנו, ובזה יתקנו את אשר קלקלו הבריונים של בית שני. כיצד יש להתייחס לדברים?


 


תשובה: הדברים שהבאת ידועים אבל מנוגדים לגמרי הן לדעת התורה בענין זה והן לדברים ידועים וחד משמעיים שאמר האדמו"ר מויז'ניץ (כמו גם שאר גדולי האדמו"רים) זצ"ל נגד הציונות.
כלל בידינו בכל הקשור למילוי תפקידנו הנשגב שהוטל עלינו למרגלות הר סיני: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד"
(ברכות י.), או כפי שאומרת התורה (דברים כ"ט כ"ח): "הנסתרֹת לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". כלומר, רצון ה' מבחינתנו הוא רצונו שנתגלה לנו בתורתו הלכה למעשה. כל מדידה של חיוב או שלילה של פעולה כלשהיא תתבצע על פי אמות המידה המקובלות בידינו מרבותינו בש"ס בראשונים ובאחרונים, ובכלל זה גם רבותינו המקובלים (וכמו שכותב בהדיא גדול מקובלי הדורות האחרונים מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" בספר הכללים (כלל ח' ענף ה' ו') אחר שמביא שכל עניני העולם [דהיינו כל המאורעות והתהליכים העוברים על כל באי עולם ועל כל חלקי הדצח"מ (דומם, צומח, חי, מדבֵּר)] הם תיקונים וז"ל: "אמנם לא ניתן להאדם להתחקות עליהם ולהתבונן בזה כלל כי הם כולם מכבשונו של עולם ומסדרי כוונתו הנעלמה של יוצר בראשית ית"ש אשר לא ברא ולא יסד בהטבע שום ענין לבטלה ולו לבד נתכנו עלילות..אך לא ניתן להאדם להתחקות ולהתבונן אלא רק מה שנוגע להתורה והמצוה לבד. אבל זולתם אין להתבונן בזה כלל אלא רק לדעת בידיעה כללית שהכל ברא לכבודו ית"ש וכל הנברא לכבודו ברא ונעשה כל מה שנעשה רק בכוונה ורצון ממנו ית"ש..")


אם על פי חוקי התורה צריכים אנו להתנגד בפועל לכל גילוי של התנהגות הנוגדת את התורה ע"י מאן דהו מישראל אזי גם אם היה נכון החשבון שגם מהתנהגות זו תצמח לבסוף תועלת באיזו צורה כלשהיא, לא היה זה משנה במאומה את החובה להתנגד אליה, (וכמ"ש רבנו חיים מוולאז'ין בספר "נפש החיים" סוף שער א' (פרק כא') שאם היתה ניתנת התורה לאבות לא היה יעקב רשאי לשאת שתי אחיות ולא עמרם את דודתו אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם ושזהו בניית בית ישראל ותיקון כל העולמות וסיים שם (פרק כ"ב) וז"ל: "ומשבא משה והורידה לארץ לא בשמים היא ולבל יתחכם האדם הגדול שהשגתו מרובה לומר אנכי הרואה סוד וטעמי המצוות בכחות ועולמות העליונים שראוי לי לפי שורש נשמתי או למי ולמי לפי שורשו לעבור ח"ו על איזה מצוה או לדחות שום פרט מפרטי המעשה לעשותה במגרעת אף דקדוק אחד מדברי סופרים או לשנות זמנה ח"ו...".) וכל העדר התנגדות מצד אדם מישראל לפעולה המנוגדת לתורתנו הקדושה כשיכול או עכ"פ גילוי דעתו שסולד מפעולה זו כשנשאל אודותיה (ואינו אנוס להמנע מגילוי דעתו מסיבה כלשהי) הינו בבחינת שותפות לפעולה זו.


דבר נוסף שראוי להדגיש ולציין הוא שפעולה הנוגדת את התורה תביא רק לעקירה וחורבן ולא לזריעה ובנין. ומה שבחכמתו הנשגבה יסד הקב"ה את עולמו בדרך שכל חטא יתוקן וכל רע יתבטל הוא או ע"י הפורענות והעונש שיבואו בעקבות החטא ותבטל את הרע שהתקיים בעטיו (של החטא) מן העולם או ע"י תשובת החוטא, אבל ודאי שלא החטא עצמו מהווה תיקון. אם כן ההנחה שעצם המרידה של פורקי העול בתורה ובבורא עולם על אדמת הקודש ע"י הפניית עורף לכל התורה כולה וחילול כל קודש היא היא תיקון של חטא הבריונים מימי בית שני או של כל חטא אחר, (או כל טענה דומה לפיה חטא חדש יכול להוות תיקון של חטא קודם) היא כפירה בעיקר השכר והעונש וביסוד שקבע הרמב"ן (בסוף פרשת בא)  שאם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו", ואדרבה, החטא החדש הוא הוספת חטא על פשע ויגביר את עצמת הפגם של החטא הראשון, באופן שיחוס הנחה כזו למרן האדמו"ר מויז'ניץ (או לכל חכם אחר) הינה לעז בעלמא. ובפרט שהרי ידועים ומפורסמים דברים שלו שנאמרו באופן ברור וחד משמעי נגד הציונות.


 


כך לדוגמא,  הוא כותב בשנת תרס"ג לאחד העיתונים שהציגוהו כתומך בציונות:
"הגליון משבוע החולף היה לנגד עיני וראיתי כתוב בו דברים בשמי שלא אמרתים ולא עלו על לבי מעולם. ע"כ אבקש בזה בכח חוקי הדפוס סעיף י"ט ליתן מקום לדברי אלה בעיתונכם, הנאמרים באמת ויושר: מה שנכתב שם בשמי, שאמרתי שהרעיון הציוני הוא רעיון נשגב ואי אפשר לישראל כשר ההולך בדרכי היהדות ואדוק במצות ד' ותורתו להתנגד לרעיון הנעלה הזה", הוא שקר מוחלט, כי באמת לא הוצאתי מפי דברים כאלה. אמרתי רק שאינני מתנגד לציון, היינו לביאת גואלנו ולבנין ירושלים, אשר על זה יתפלל כל חסיד לעת מצוא, אבל לא לרעיון הציוני כשיטת תיאודור הרצל ומכס נורדו! והאיש הזה שכתב כן בשמי והמכנה את עצמו בשם "חסיד ציוני", אשר באמת הוא "מין ציוני", שקר העיד בי, ויען יראתי פן יחשדוני בני עמי בדבר שאין בי ויקויים בם מאמרם ז"ל החושד בכשרים לוקה בגופו ויבואו בעל כורחם להסתפח בחברת הציונים, ע"כ הנני מודיע בשער בת רבים, שמעולם התנגדתי לתנועה הציונית בכלל ובפרט ורק מצפה אני בכל יום ויום לביאת משיח צדקנו שיתגלה בקרוב ויעשה נסים ונפלאות לעיני כל, כאשר התנבאו ע"ז נביאינו התמימים והישרים, ויביא אותנו לארצנו הקדושה.
כה דברי הק' המצפה לגאולת נפשנו במהרה דידן, הק' ישראל האגער,אבדק"ק וויזניץ והגליל יצ"ו.
(ראה בספר "קדוש ישראל", חלק ב' פרק כ"ד סימן ל"ו דף תרי"ט).
עוד מדבריו אודות הציונות: "להחסיד ר' משה אהרן מנדלוביץ' ז"ל סח רבינו בלשון זו: "כמו אז שהצטרכו להילחם בספיחי הכת שבתי צבי ימח שמו, כן גם אנו צריכים כהיום להילחם בציונים, הנך מבין, בכל דור מתנכל השטן לצוד ברשתו את היהדות החרדית בדרכים שונים. מצות ישוב א"י אמנם חשובה מאד, אבל בימינו משולה ליהלום שנפל לבית הכסא- היהלום נשאר בערכו אלא שהוא מלוכלך"
(שם, פרק ט"ז).
"קליפת הציונות גדולה יותר מקליפת הנצרות"
("משכנות הרועים" חלק ב', ע"מ תקכ"א).
"בהיותו פעם באיזה מקום הזדמן אליו ציוני ביום הזכרון של הרצל והלה התבטא שלכבוד אותו היום מן היאות היה לערוך סעודה. העיר על זה הס"ק: "בודאי, שכן כתיב: "באבוד רשעים רינה"
(קדוש ישראל, חלק ב' פרק כ"ד, אות ל"ו, בהג"ה לדף תרי"ט).






למאמר זה התפרסמו 1 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  אם אפשרלדעת?   י"ז אב
מיהו המו"ל של הספפר "קדוש ישראל"?
האם הוא בר סמכא ואם אפשר ראיות לכך.
---