יחס גדולי התורה הספרדים לציונות ולמדינה-
.jpg)
אחת השאלות אליה נתבקשנו מספר פעמים להתייחס היא השאלה הבאה: בספר "דת הציונות" הובאה התנגדות של גדולי הדור לתנועה הציונית כבר מראשיתה, ועוד יותר אח"כ. אך, כל הרבנים שמשמם הובאו הדברים הם רבנים אשכנזים. האם דעת גדולי התורה הספרדים נטתה לתמיכה בציונות או שהם היו בדעה אחת עם גדולי התורה האשכנזים, ותהא התשובה אשר תהא, אילו מקורות מעידים על כך?
להלן התשובה לשאלה חשובה זו: בספר "דת הציונות" אכן הובאו דברים של גדולי התורה האשכנזים וזאת משתי סבות עיקריות: א. השתדלנו להתייחס להתנגדות לציונות בשרשה וכבר בתחילתה, ובשרשה היא באה במגע רק עם יהדות אירופה (ורק אח"כ פשה הנגע גם בקרב קהילות ספרדיות) כך שמובן מדוע ההתיחסות אליה והאזהרות מפניה באו מקרב רבותינו האשכנזים.
ב. השתדלנו להשתמש במקורות כתובים הניתנים לבדיקה, ולצערי הרב מקרב גדולי התורה הספרדים מועטים מקורות כאלו בנושאי השקפה בכלל ובנושא היחס לציונות בפרט. עם כל זה כדי שלא יחשוב מאן דהו כאילו יש הבדל ביחס לתנועה הציונית ואביזרייהו בין גדולי תורה ספרדים לבין גדולי תורה אשכנזים נביא כמה מקורות המראים בבירור כי מה שכתב בזמנו מרן החזו"א באגרותיו(אגרות ה"חזון אי"ש" חלק ב' אגרת ע"ה, וז"ל: "ובזמננו כולם הושוו בהשקפתם על הציונות והמזרחי וכן בכל המתרחש על ידם וכמעט שאיני יודע חילוקי דעות בין היראים בענינים אלה") תקף בהחלט גם לגבי גדולי התורה הספרדים וזאת מהסבה הפשוטה שהתנועה הציונית הגדירה את עצמה מראשיתה תנועה "שאין לה שום דבר עם הדת" וככזו, כל אדם המרגיש שייך ולו במקצת לתורה ולנותנה חייב לעמוד מנגד אליה ולהתנגד לה מבחינה מעשית וכשלא ניתן, לכל הפחות, להביע את סלידתו ומחאתו לבל ילכדו ברשתה שומרי תורה שאינם יודעים לזהות היטב את מהותה.
כאמור לעיל, בראשיתה פעלה התנועה הציונית באירופה, והמגע הראשוני שלה עם יהדות ספרד היה לאחר מלחה"ע הראשונה, כשהפעילות הציונית בא"י החלה לקבל תנופה עם כיבוש הארץ ע"י הבריטים ובעטיה של הצהרת בלפור המעודדת שנלוותה לכיבוש זה.
בכל המאבקים של היהדות החרדית (שקברניטיהם היו זקני העדה מרן הגרי"י דיסקין ומרן הגרי"ח זוננפלד) על עצמאותה וכנגד הנסיון התמידי של השתלטות הציונים עליה אנו מוצאים שותפות לדעה ולמעש מצד גדולי הרבנים הספרדים שהיו אז בארץ.
כשנסתה ההנהגה הציונית להשתלט על מוסד הרבנות ע"י מינויו של הראי"ה קוק התיצבו גדולי הרבנים הספרדים בארץ לימינם של זקני וגדולי הדור מרן הגרי"ח זוננפלד. מרן רבי יעקב סופר בעל "כף החיים", הגרש"א אלפאנדרי, הג"ר יוסף ידיד הלוי ראב"ד העדה החלבית. מאוחר יותר כשעלתה לדיון חוקת הקהילות וגדולי התורה האשכנזים פסקו חד משמעית כי על כל יהודי לפרוש מחברות בעדה הציונית המרימה יד כנגד תורת משה הצטרפו אליהם גדולי התורה הספרדים מכל העדות (ראה צילום ה"אזהרה גלויה" שלא להשתתף בבחירות לאסיפת הנבחרים בספר "עבד נאמן" –חייו ופועלו של הגאון החסיד רבי שלום לופס זצוק"ל (בעריכת הר' אריה דרילמן-גפן, פלדהיים,ירושלים אלול התשס"ג) עמ' 87 וכן בעמ' 105- צילום ה"קול קורא" באשר לחובת היציאה מעדת ה"ועד הלאומי" שפורסם בערבית ובלדינו ע"י כל גדולי התורה הספרדים.) בחיוב לפרוש מעדה זו (שנקראה אז ה"ועד הלאומי"-גוף שהפך להיות לימים "מדינת ישראל") וביניהם מרן ה"כף החיים", מרן רבי עזרא עטיה, רבי שאול דוויך הכהן, ראש רבני התימנים בירושלים רבי שלום יוסף אלשייך ועוד...
גם עם הקמת המדינה לא שקטו זקני הדור הספרדים מלחוות דעתם דעת תורה אודות המתרחש לבל יכנס בלבו של מאן דהו כאילו תומכים הם בהקמת מדינה על בסיס של מרידה במלכות שמים ותוך הכנסת כלל ישראל בסכנות רוחניות וגשמיות.
כך למשל מפרסם מרן הגאון רבי יעקב מוצפי ראב"ד העדה החרדית הספרדית (ראה אודותיו בספר "ארי עלה מבבל" שכתב תלמידו רבי אהרן שלום נעימי זצ"ל. ראוי לציין כי בהסכמת הר' מרדכי אליהו לספר הוא כותב ש"מעשיו הם יהיו מורה דרך לצעירי הצאן"!!) לפני חגיגות ה' באייר יחד עם הגאון רבי צדקה חוציין (מתלמידי מרן ה"בן איש חי"), הגאון רבי נסים כדורי והגאון רבי אליהו מ. מערבי:
"לאחינו בני ישראל החרדים לדבר ד' ותורתו בארצנו הקדושה. כפי ששמענו מתכוננים הכופרים והפריצים למיניהם להכריז את יום שני פרשת אח"ק [אחרי מות-קדושים] ליום של הוללות וסכלות, ריקודים טמאים ופריצות, תערובת אנשים ונשים, כעצת בלעם הרשע.
לכן הננו הח"מ [החתומים מטה] גוזרים בכח תורתנו הקדושה שאסור לאף איש ואשה, תינוק ותינוקת, גדול וקטן להשתתף ולקחת חבל בהלולא וחינגא שלהם, אפילו רק בהסתכלות ארעית, ולא לשנות בנוסח התפילה, ולא להוסיף ח"ו פסוקי שמחה.
ואדרבה חוב מוטל על כל אחד ואחד להרבות בתחנונים להקב"ה שיוציאנו מהגלות המר והנמהר הזה "גלות הערב רב" אשר קשה מכל הגליות, כמובא בזוהר הק' בהרבה מקומות ובהראשונים ובהאחרונים זיע"א וישלח לנו גואלינו האמיתי משיח צדקנו ויגאלנו גאולה שלמה בבי"א.
בכרוז דומה נוסף לפני ה' באייר בחתימת מרן הגר"י מוצפי והגאון רבי יוסף במוהר"ר שאול הכהן הוספת הפסקה הבאה: "ועלינו להתבונן רגע ולזכור את חורבן הדת הנורא, והנהגת הכפירה הנוראה אשר מעבירים את בני ובנות ישראל מדרך התורה, ומחנכים אותם ברוח כפירה, דורסים על קדושת השבת בפרהסיא, וכופרים בהשארת הנפש, ומנתחים את המתים לגזרים, ומטמאים את קדושת ישראל ברוח פריצות ושחיתות באופן מזעזע,-אשר כל עין תדמע למראה החורבן הנורא הזה וכו'" (משכנות הרועים, חלק ג' עמ' א'תיז'-א'תיח', להרה"ח אהרון רוזנברג, ניו יורק, התשד"מ)
ועיין בספר "שדי תפוחים" (להר' יוסף שבתאי (שני) חלק ב' עמ' שמט' הוצ' המכון לתודעה יהודית "שער יוסף" ע"ש החיד"א זיע"א,ירושלים, התשנ"ז) במעשה שהביא ממורו ורבו שהיה אחד מענקי התורה הספרדים בדורות האחרונים ומורם ורבם של רוב מנין ובנין של גדולי התורה הספרדים כיום רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים וז"ל: "ומעיד אני עלי שמים וארץ, שבהיותי יושב ולומד לפני מורי ורבי עטרת ראשי, רבי יהודה צדקה זצ"ל, שנכנס בקר אחד ואמר: עכשיו הלכתי לבית החולים לבקר את ר.פ. [שהיה ידוע כאדם ירא שמים מרבים, ונדיב גדול מאד] שחתכו לו הרופאים את לשונו בגלל גידול ממאיר, ואמרתי לו בזה הלשון: "אשריך ר.פ., שהלשון שאמרה הלל ביום העצמאות (פעם אחת בחייה, בשנה ראשונה שעלה ארצה) שנחתכה בעולם הזה ולא תענש בעולם הבא ביסורים קשים ומרים על חטא זה". אלה היו דבריו. ע"כ.
ובספר "עבד נאמן" (תולדות הגה"צ רבי שלום לופס זצוק"ל, רבה של העיר עכו) מובא מה שהיה דורש בעניני "יום העצמאות" כבר בדרשת "שבת הגדול" והיה אומר ש"עצם הקמתה של המדינה לא הביאה לנו אפילו את ה"אתחלתא דגאולה" כפי שיש חלק שסוברים".."על מה הם שמחים? והלא אנו נותרנו בגלות. הגויים סובבים אותנו ומבקשים להשמידנו, והעזובה הרוחנית מעידה, שאנו גם בגלות הרוח". כשניסו לטעון בפניו: "בכל זאת ה' עזר וניצחנו במלחמות. על כך אנו שמחים" נזעק ואמר: "איך אפשר לשמוח בעוד שיהודים רבים כל כך נהרגו במלחמות, ומשפחות מרובות שכלו והתייתמו מהקרובים ביותר להם, והם נושאים את הצער חקוק על לוח לבם כל חייהם"
התיחסות נוספת של גדולי התורה הספרדים למדינה ניתן לראות מהכרוז הבא שפורסם באשר ליחס לבחירות ל"כנסת" לאחר שנתייסדה המדינה וז"ל:
על דבר הבחירות לשלטונות בארץ ישראל, החלטנו כדת של תורה להכריז ברבים ולפרסם דעת תורה כי לפי הדין אסור לכל בר ישראל אשר רגלי אבותיו עמדו על הר סיני שישתתף חלילה בבחירות לכנסת המינים ואין שום כח בעולם אשר יתיר באיזה אופן שהוא תוקף האיסור הנורא הזה. כל הנוטל חלק בבחירות אלה פורץ גדר הוא והרי זה כמודה בחוקי המדינה שהם כנגד חוקי התורה ונותן כח להסטרא אחרא ומנאצים שם הוי'ה ית"ש.
אין לנו אלא התבדלות מהמינים והכופרים, ולא להתערב עם זרם המורדים בתוה"ק. הירא את דבר ה', יזהר שלא יתפתה ע"י מישהו, ויזהיר את נפשות ביתו שלא ילכדו באיסור נורא זה. וכבר אמרנו ואמרנו כל ממשלה שיש בה אפילו חופשי אחד אסור להשתתף בבחירות שלה כמו שאמר הפסוק את תשת ידך עם רשע, והיא אחת מתרי"ג מצוות. ה' ישמרנו מלכד ונראה בהקמת שכינתא מעפרא בביאת רוח אפינו משיח ה' אמן.
רבי צדקה חוציין רבי יעקב מוצפי רבי יוסף כהן
עוד ניתן לראות דעת תורה ברורה לגבי הציונות מאת גדול מנהיגי יהדות ספרד מאז קום המדינה מרן ה"בבא סאלי" (רבי ישראל אבו חצירה) כשהתקיימה עצרת נגד מסע השמד שנערך לילדי מרוקו ע"י הסוכנות היהודית ו"עלית הנוער" היה מרן הבבא סאלי הראשון לשגר מכתב לחיזוק העצרת שבו כתב בין השאר: "אוי לנו שכך עלתה בימינו בדור אחרית הימים. לב מי לא יתפלץ בראות כל אלה שוחטי ילדים-ילדינו היקרים והחביבים האמונים עלי תולע ומושרשים בתורת חיים מדור דורים. ואקרא בקול גדול לאחב"י בכל מושבותם בארץ מארוקו ובצרפת, הורים ומורים נאמנים, שישמרו מכל משמר ונצורים כעל בבת עיניהם אשר יביטו לנוכח ומישרים, על האוצר והפיקדון שהופקד בידם לנצחים, עמלנו אלה הבנים, לבל יהיו להפקר ולבז לעשות בהם כשאיפת מהרסים ומחריבים. ולהחזיק אותם בבית הורים כבשנים קדומים, ולשים עליהם עין פקוחה לזכות אותם לחיי נצח עולמים. ועל כל פנים יהיו נזהרים בכל הדרכים שחס וחלילה לא יהיו ניצודים ברשתות אשר פרשו להם ציידים נפשות תמימים וזכים, סוכנים אלה ושליחים משליחים שונים בשם הסוכנות ועלית הנוער האורבים לנפשות הילדים, להמיתם מיתת עולם ולהכרית אותם מעץ החיים. סורו מעל אהלי האנשים הרעים האלה, הבריחו מהם את ילדיכם בניכם ובנותיכם, כי בזאת אתם נלכדים ח"ו".
וכך מספר חתנו של מרן הבבא סאלי רבי יהודיוף באשר ליחס מרן הבבא סאלי לספרו של מרן הגה"ק מסאטמאר "ויואל משה" שהוא הספר המקיף ביותר באשר להתנגדות לציונות ולאביזרייהו וז"ל:
"כאשר רבינו ה"בבא סאלי" זצ"ל עלה ארצה בפעם האחרונה, ביקש מחתנו, שיקנה לו את ספרו של האדמו"ר מסאטמאר "ויואל משה", וכאשר קבלו, פנה מכל לימודיו, הסתגר בחדרו וקרא בו בעיון נמרץ מרישא לסיפא. וכאשר סיים את קריאתו, יצא מחדרו ואמר לחתנו: "אין לנו גדול בדור בזָכּוּת העיון ובסברא ומשיב תשובה ניצחת, כר' יואל יצ"ו, הוא ענה בספרו בראיות ברורות לכל אותם שגיבבו דברים על גבי דברים, ולא השאיר זוית ופינה, שלא ענה עליה תשובה ניצחת, ולכן בואו ונעשה סעודת מצוה, סעודת סיום הספר "ויואל משה", כדרך שעושים סעודת סיום מסכת, כי ספר זה הוא מסכת גדולה וחשובה בדורנו, בדור המעורפל הזה, דור אובד עצות, ומחשבותיו מבולבלות, ור' יואל הוא "עמודא דנהורא" ולאורו נלך עד ביאת משיחנו". בכל הסעודה היה רבינו חוזר ומשנן בעל פה על דברי הספר, מתפעל מחריפותו של ר' יואל, ומבקיאותו הרבה בכל דברי רבותינו ובמדרשיהם, ומודה לקב"ה ששתל בדורנו צדיק, גאון וקדוש, המדריך עדת יראים בדרכי ה' יתברך האמיתיים ללא כל פשרות".
ואם נמצאו אי אילו רבנים ספרדים שהביעו דעה חיובית באשר למדינת ישראל הרי הסבה לכך היא אחת מן השתיים:
או שאמרו זאת בשל היותם חלק ממערכת הרבנות הראשית שהיא מערכת חילונית הכפופה למוסדות השלטון של המדינה ואנוסה בשל כך לתת הצדקה לקיומה ולהכיר בחיוביותה.
או שדברו זאת לאנשים הרחוקים מדעת תורה כדי שעכ"פ תשאר להם ולו במשהו השפעה עליהם. אך גם אם יטען הטוען כי דברים בעד המדינה נאמרו ע"י גדולי תורה ספרדים בלב שלם ולא מתוך אילוץ הרי שצריכים להיות הדברים מגובים במקורות המצדיקים יחס חיובי. (וראה בספר "אתחלתא היא" שהוציא לאחרונה הר' יצחק דדון, אברך מ"ישיבת" מרכז הרב, ובו ניסה להביא מובאות מרבנים ספרדים שיש בהם להעיד על יחסם החיובי למדינה ובאף אחת מן המובאות לא מופיע ולו מקור הלכתי אחד המראה כי יש להתייחס בחיוב לשלטון שבסיסו הוא מרידה גלויה בבורא עולם ובתורתו ושבאופן מעשי אחראי לשמד של רוב ככל יהדות ספרד שעלתה לא"י מארצות המזרח. ובעז"ה עוד נתייחס לספר זה במאמר בפני עצמו.
ולסיום- הרב בהא הידיעה של בני ספרד הלא הוא מרן ה"בית יוסף" רבי יוסף קארו אשר עליו נשענים כל בני ספרד ובפרט בארץ ישראל. והנה בספר "חרדים" לרבנו רבי אלעזר אזכרי שהיה מגדולי חכמי צפת בתקופת ה"בית יוסף" ורבנו האריז"ל מביא מעשה שהיה וז"ל: "ומעשה היה פה צפת שנת הש"ח ליצירה, שבמעמד הרבנים הגדולים מוהר"ר יוסף קארו ומהר"ר יצחק מסעוד ומהר"ר אברהם שלום ומורי הרב החסיד רבי יוסף שאגיס וכמה רבנים אחרים, באה אשה ואמרה שבעלה בא עליה שלא כדרכה, ונידוהו וחרפוהו ואמרו לשורפו באש, וסוף גרשוהו מארץ ישראל" ע"כ. (ועיין בספר "ארץ חיים" לרבי חיים סתהון (צפת התרס"ח) אבן העזר סי' כה' כתב כי כן היה נהוג בצפת לגרש בעל עבירה מן המדינה כדי שלא יטמא את הארץ כדמצינו בשו"ת המבי"ט ח"א סי' כב' באחד שנזרקה בו מינות ונתנו רשות למנהיגי הקהילות בצפת לייסר אותו ע"י נוכרים ונחבש בידם, עד שהתחנן שישתדלו להוציא אותו מן התפיסה (היינו מן המאסר). אמרו לו הממונים רצוננו שתלך מן המדינה שלא תטמא את הארץ במעשיך" עיי"ש.
ואם כך הוא בבעל עבירה יחידה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בשלטון שכל מהותו כפירה (והטוב שבמנהיגיהם הוא לא בעל עבירה אלא עובר על כל התורה כולה אם לא שגם כופר בה ובנותנה) וכל תוצאותיו (בפרט באשר ליהודי ספרד שבאו בצל קורתו) הוא שמד לרבבות אלפי ישראל, הרי שגם אלף רבנים "מטעם.." על דרשותיהם ושיחותיהם, חנופתם באונס וחנופתם מרצון תום לבם או התעלמותם מהמציאות לא ישנו אות אחת מתורתנו הקדושה כפי שהונחלה לנו ע"י רועי ישראל רבותינו הספרדים בכל דור ודור ומרן ה"בית יוסף" בראשם. והחי יתן אל ליבו!!
שמעון ח...... מעכו
ש. חזן מעכו