כ"ז ניסן ה'תשע"ד

בענין הטענה האפיקורסית כי בגלל הוראותיהם של גדולי ישראל שלא לעלות לארץ בימי מלחה"ע השניה נהרגו כה רבים מיהודי אירופה





בספר דת הציונות (פרק ו' חלק ב' עמ' עמ' קפו') הובאו דברי מרן החזו"א שאמר להרה"ג רבי אהרן ישעיה רוטר (הובא ב"ילקוט דעת תורה" שבסוף קונטרס "עקבתא דמשיחא" למרן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, עמ' 22, נצח, בני ברק, תשמ"ט) וז"ל: "מי הוא אפיקורוס שומר מצוות בדורנו? כל מי שטוען כי באשמת גדולי ישראל נרצחו ששה מיליון יהודים באירופה וכן כל מי שחוגג את  "יום העצמאות". כמובן שטענה זו כנגד גדולי ישראל מופרכת מן היסוד כפי שנבאר להלן תוך כדי הסבר מדוע נחשבת היא לאפיקורסות מלבד שקריותה.


גדולי ישראל שבאירופה ברובם המכריע לא התנגדו לעליה לא"י כלל. הם דאגו להבהיר לאלה העולים שישמרו עצמם מכל קשר או התחברות לתנועה הציונית הנמצאת בארץ אך לעצם העליה וההתישבות של שומרי תורה ומצוות בא"י לא התנגדו כלל, ואדרבה, גדול מנהיגי היהדות החרדית בארץ בימים שלפני עלית הגרמנים לשלטון מרן הגרי"ח זוננפלד עודד תמיד יהודים שומרי תורה ומצוות שיש בידם את האפשרות לעלות לא"י שיעשו זאת. מה שכן, בניגוד לתנועה הציונית שלשיטתה אדם צריך להפקיר את כל אשר לו בעבור ה"תנועה" והגשמת מטרותיה, באשר לחייו הפרטיים אין כל ערך ביחס לטובת התנועה הציונית, התיחסו גדולי ישראל לכל שאלה באשר לעליה לא"י לגופה ועל פי קריטריונים הלכתיים שללו לפעמים את העליה, וכן, בניגוד לתנועה הציונית שהפכה את ההגירה לא"י לערך העליון ביותר  באשר "אין מלך בלא עם" וגם מלכות המינות זקוקה לכמה שיותר אנשים כדי להגשים חזונה ולקדמו, התיחסו גדולי ישראל למצות ישוב א"י בהתאם לכלליה ופרטיה ההלכתיים ועל פיהם החליטו כי ישנם דברים הנוגעים לכלל ישראל וגם לפרט, הקודמים בעדיפותם לעליה לא"י כמו למשל שיקום עולם התורה והישיבות (שנפגע בצורה קשה ביותר במלחה"ע הראשונה). מנהיגי התנועה הציונית ניצלו את יחסם זה של גדולי הדור לישוב א"י והגדירוהו כ"התנגדות" לעליה לא"י לעומת "דאגתם" הם לישוב א"י השמה את העליה לא"י כנושא ראשון וקודם בעדיפותו לשאר הנושאים. הציונות הדתית כקוף בפני אדם חזרה על טענותיהם של החילונים (וממשיכה בכך עד היום) כי גדולי ישראל הורו שלא לעלות לא"י ובכך גרמו למותם של מיליוני יהודי אירופה. לאחר שהסברנו את השקר שמאחרי טענה זו נסביר (לפי ערכנו והשערתנו בדעת מרן החזו"א)  גם את הכפירה שיש בה.


אחד מעיקרי האמונה אשר הכופר בהם מאבד בכך את שייכותו לעם ישראל הוא האמונה בשכר ועונש, היינו האמונה כי מרגע שניתנה לעם ישראל התורה הקדושה למרגלות הר סיני מתנהלת כל הבריאה באופן של מתן שכר בעקבות שמירת התורה והמצוות וענישה בצורות כאלה או אחרות בתגובה לעבירה על המצוות וכל שכן בתגובה להתעלמות מהן או חלילה כפירה בהן ובמי שציווה עליהן וכמו שכותב הרמב"ן (סוף פרשת בא) וז"ל: "שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו הכל בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר" וכן הרמב"ם (בריש הלכות תענית) וז"ל: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור שנאמר: על  הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו' וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם וכו'..".


א"כ, גם שמתעוררת גזירת כליה ח"ו על חלק כה גדול של יהדות אירופה פשוט הדבר כי היא תוצאה של מעשיהם של ישראל וא"כ היכן שנמצאים החוטאים ברובם, תגיעֵם הפורענות שנתחייבו בה במקומם יהא מקומם אשר יהא. ואם יצאה הפורענות לפועל באירופה הרי זה משום שגם כלל ישראל אשר נתחייבו בדינם  נמצאו אז שם. הטענה כי אילולי היו היהודים באירופה מקדימים לעלות לא"י היתה נחסכת מהם הפורענות מקורה בהנחה הכפרנית האומרת כי אין קשר בין כל מאורעות המלחמה באירופה למעשיהם של ישראל ותולה את המאורעות בכל מיני אירועים פוליטיים או חברתיים וכד' כאלה או אחרים (תליה שהרמב"ם שם מגדירה בהגדרת התורה: "והלכתם עמי בקרי") וכל השפעתם על יהודי אירופה היא רק מחמת שנמצאו בזירת האירועים ואילו היו עולים לא"י לא היו נופלים קרבן למציאות הקשה של מלחה"ע השניה על נוראותיה. אך האמת היא כמו שהוסבר לעיל כי כל הסבה להתפרצות המלחמה היא גזירת הפורענות על כלל ישראל שהיה באירופה ולכן אם היו עולים כל יהודי אירופה לא"י הרי שגזירת הפורענות היתה עוברת עמהם לא"י ויוצאת שם לפועל. לא המלחמה באירופה גורמת את הפורענות ביהודים אלא גזירת הפורענות על כלל ישראל בגין מעשיהם מעוררת את המלחמה באירופה (הפורענות שבעקבות החטאים).


מעבר לכך, כל טענה זו היא רק בבחינת "חכם לאחר מעשה" שהרי לאורך רוב שנות המלחמה לא היה ברור כלל כי א"י מחוץ למקום הסכנה. ברחמי שמים מרובים לא הצליח היטלר להכנס לא"י ולבצע שם את מה שביצע באירופה.


האם היתה לבריטים או לכוחות הצבאיים השונים של התנועה הציונית לפלגיה תכנית מסודרת כלשהיא להדיפת היטלר שעליה יכלו לסמוך כל כך כל אותם  השואלים בתמיהה: "למה לא עלו לא"י?"?.


הכח הצבאי שהיה בא"י באותם ימים והיה אמור להיות זה שיתן את המענה לחיילות היטלר היה מורכב מהצבא הבריטי (שמבחינה צבאית לא היה מצויד כמו חיילותיו של היטלר באל עלמיין) וכן מהכוחות החמושים של ארגוני הטרור ("המחתרות") השונים של התנועה הציונית לפלגיה שהגדול והחזק מביניהם היה ארגון ה"הגנה".


הבה ונראה מה בפיו של הסמכות הצבאית הגדולה ביותר- מפקד "ההגנה" יצחק שדה באשר לתכנית מסודרת במקרה שיצליחו חיילותיו של היטלר להכנס לא"י, וז"ל:


"שקלנו והערכנו שעיקר כח האויב שיגיע יהיה כוח טנקים, ועל כן בחרנו- מתוך הסכימה המשוערת של תנועת האויב- סביבה שבה תנועת הטנקים מוגבלת ביותר. סימנו את חזיתנו מסביבות חניתה, דרך הרי נצרת-ואדי ערה עד זכרון יעקב, הוא השטח שבו יתרכז, בשעת סכנה, היישוב כולו. רצינו לצייד בנשק כל יהודי המסוגל לשאתו. אמרנו לסגור את המעברים במוקשים ובמכשולים מלאכותיים אחרים, וקיווינו שאם יסוג הצבא הבריטי מהמזרח התיכון, אולי ישאיר לנו תותחים ותותחנים ויסייע לנו בהגשמת התכנית בעזרת הצי שלו מהים... בתוך "שטח ההגנה" נמצאו גם שדות תעופה, שאמרנו להיעזר בהם להסדרת ההספקה בתחמשת קלה, צורכי רפואה וכו'. "ודאי תכנית דמיונית למדי, הרפתקנית. כלום היה מקום לתכניות אחרות?" ("לא על מגש של כסף-תולדות מדינת ישראל מראשית ההתיישבות עד עידן השלום", פרופ' יהודה ואלך, הוצ' משרד הביטחון ואטלס כרטא, ירושלים, התש"ס)


כלומר, למנהיג הצבאי הבכיר ביותר אין יותר מאשר תכנית שהוא עצמו מגדירה כ"דמיונית" ו"הרפתקנית" וביחס לכוחות הגרמניים שעמדו להכנס לארץ נוכל אנו להוסיף גם "מגוחכת" והוא מודה כי לא היה מקום כלל לתכניות אחרות וא"כ, לולא רחמיו של הקב"ה אם היו עולים כל יהודי אירופה לא"י הרי הסכנה מפני היטלר וחיילותיו היתה נחלתם בדיוק כמו אילו היו באירופה ואף יותר מכך שכן בא"י בניגוד לאירופה אין יערות גדולים שאפשר לתפוס בהם מחסה או לברוח דרכם.


א"כ, אין כל בסיס לטענה כי עליה לא"י היתה ערובה להגנה מפני מעשיהם של הנאצים באירופה (מה גם שהתנועה הציונית בהתגרותה בבריטים גרמה לסגירת שערי הארץ בפני עולים ומעפילים, דבר שהקשה עוד יותר על יציאתם  של יהודים מאירופה לא"י) ואדרבה כפי שנראו הדברים אז, היתה בעליה זו סכנה מוחשית הן בדרך לא"י והן בהימצאות בה, וכבר אמרו חז"ל (סנהדרין צט:) "אפיקורוס כגון מאן? אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו". וביאר רש"י וז"ל: "והם אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם", ואם בשאינו יודע התועלת ההכרחית של תלמידי החכמים לקיום העולם חשיב אפיקורוס כל שכן כשמאשים התלמידי חכמים וגדולי הדורות בגרימת נזק וחורבן לכלל ישראל (ועל אחת כמה וכמה שמאשימם בטענות הבל חסרות בסיס ומנותקות מכל קשר למציאות העובדתית האמיתית)  והחי יתן אל לבו ויצילנו מרדת שחת ומהליכה אחרי האפיקורסים הטוענים כך (ראה מכתבו של הר' אורי שרקי מ"מכון ממאיר" אלינו בענין זה)




למאמר זה התפרסמו 4 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  חזק וברוך   ז' אב   ללא תוכן  
מדהים  
2.  חשוב מאד   י"ד טבת
זה ממש בירור דעת תורה
שלום  
3.  יישר כח   ט"ו טבת
מחזק ביותר
שרף הנוטף  
4.  "הנהו בריוני" לעומת רבי יוחנן   י"א אייר
יישר כח!
בהתבוננות בדברי חז"ל על חורבן בית שני (גיטין נו ע"א)
חז"ל מספרים לנו על אותם בריונים שרצו לעשות מלחמה ברומאים כנגד דעת חז"ל.
רבי יוחנן שהצליח לצאת, ביקש מהקיסר "תן לי יבנה וחכמיה". הגמ' עומדת על כך שהיתה גזירה משמים ולכן לא ביקש רבי יוחנן על הצלת העיר.
לפי דעותיהם הכוזבות, צריך להנציח את גבורתם של "מורדי הגטאות" - הבריונים, ולטעון כנגד רבי יוחנן בן זכאי ח"ו.

אך חז"ל אומרים לנו איך ללמוד את ההיסטוריה! וההסטוריה חוזרת.
מרדכי  מאלעד