מאת: יוסף פרבר (שם בדוי)
כ"ג סיון  ה'תשפ"ב  00:31 

ההרס הנורא ב״ישיבות״ תיכונית


בהמשך למאמר הנפלא של הרב על הישיבות התיכונית,
אודה באמת אני תלמיד בישיבה יכונית שנחשבת לאחת מהטובות אם לא הכי בציונות ״הדתית״, וכל פעם מחדש אני מזדעזע עד כלות נפשי.
משבחים את הרצל שר״י ללא הרף.
לומדים בספרות שירים של ביאליק שר״י.
הדבר האחרון שמעניין [גם את ההנהלה] הוא לימוד תורתינו הקדושה.
ילדים הולכים למשחקי כדורגל ושומעים שירי נשים.

ושוב, אני מזכיר, כל הורה בצה״ד שתשאלו אותו אם ה״ישיבה״ שאני בה טובה מבחינתו יגיד ״ממש, נפלא״.

ולהמשך, כל היום מלמדים השקפה שאינה נכונה. תמייחסים למתמטיקה כמקצוע קודש, קוראים ספרי אנגלית בשיעורי גמרא.
רמת הלימוד מתאים לחיידר בגיל 4.
מלמדים דברי כפירה אשר לא שערום אבותיכם.

ואם כל זה לא מספיק, לאף ״רב״ ב״ישיבה״ (כפי שכבר הבנתם) אין הסמכה לרבנות כמעט לאף אחד, רק ל״ראש״ ה״ישיבה״ יש. ושוב, אני מזכיר שזו נחשבת אחת התיכוניות הכי טובה אם לא הכי בצה״ד.

ואל לנו לשכוח לכוון בכל יום ״וכל הזדים כרגע יאבדו״ - זו הציונות [הדתית] שתאבד השקפתם הזרה, וישובו בצשובה שלימה.

אני בן -15 וכמה חודשים, 
ואסיים בדברי הרב שטרבוך על הציונות [וניתן לומר גם הדתית]: היחס שלנו לכל אותם מחטיאי הרבים לכל אורך שנות גלותינו שהעבירו על הדת מאות ואלפים, הוא ביתר תיעוב ושנאה מאשר היחס שלנו להיטלר ימ"ש, ומשום שהיטלר ימ"ש שרף גופים ואיבדם מחיי העולם הזה אבל לא איבדם מחיי העולם הבא, ואילו אותם מחטיאי הרבים עשו חורבן נורא לישראל שאין כדוגמתו - ששרפו נשמות ואיבדום מחיי נצח