ג' אלול ה'תשס"ו

הקודש שבחול- האומנם?



 אחד היסודות שעליהם מנסה הציונות הדתית להסתמך בנסיון להצדקת דרכה הוא הטענה כי גם בחול ישנו קודש ולכן גם דברים חילוניים כמו מדינה, צבא, אמצעי תקשורת,ספרות חילונית הם בעצם בעומק מהותם מקודשים בקדושה פנימית. בעיקר מסתמכים על דברי הראי"ה קוק שכתב בספרו "אורות" (שכנגד תוכנו יצאו בתקיפות רבה גדולי ישראל בא"י וגם בחו"ל)  וז"ל: "כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני


גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את


העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה".(הראי"ה קוק, "אורות", עמ' פ"ה, אות מ"ו, הוצ' "מוסד הרב קוק", התש"ט).


כך לדוגמא כותבים "חברים מקשיבים" (אחד מגופי ההסברה של הציונות הדתית): 


"אבן יסוד בדברי הרב קוק שהונחה בעולמה של הציונות הדתית היא שעולם החול אינו מנותק מעולם הקודש אלא להיפך, מחובר אליו ואף גנוז בו עצמו קודש פנימי.." ("חברים מקשיבים")


בדר"כ טוענים כי המקור ליסוד זה של גניזת הקודש בחול הוא בכתבי הקבלה ובדבריהם של רבותינו המקובלים. ובכן, האומנם יש ממש בטענתם של המתיימרים להיחשב ממשיכי דרכו של הראי"ה קוק??


ר' אריה לוין ספר כי שמע מהראי"ה קוק ז"ל כי מזמן רבנו ה"ק הרמ"ק ז"ל זי"ע לא יצא לאור ספר בחכמת האמת בהרחבת הבאור ובתפיסת הענינים כמו הספר הקדוש "לשם שבו ואחלמה" כל החלקים (למרן הגה"ק ר' שלמה עליאשוו זצוק"ל) ומרן החזו"א אמר כי הוא היה המקובל האמיתי האחרון. כמו כן מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" חי בתקופה שלאחר התעוררות התנועה הציונית וכתב את הדברים הרבה לאחר שהחל הרעיון הציוני (כך שלא ניתן לטעון כי השתנו הדברים עם הופעת הציונות) ולכן ראינו לנכון להביא מדבריו אודות היחס שבין הקודש והחול על פי קבלת חכמי האמת בזה כפי שמסרה לנו מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" בספריו היקרים וז"ל:


"והנה יש בעולמות בי"ע קודש וחול טהור וטמא. ומחויבים אנו ליתן הפרש והבדל בין זה לזה. מכש"כ דכש"כ דחיובי כל בחינות ההבדל אשר אמרנו לעיל בהדרגין דהאצילות. הגם ששם הם באמת כולם חד וכנז'. ואיסור גמור גדול הוא לכנות שם קדושה בכל דבר שלא קדשתו התורה ומכש"כ לומר ח"ו שיש איזה קדושה מלובש ח"ו בדבר שטמאתו התורה.הנה הוא איסור גדול מאד והוא מאביזרהא דעבו"ז רח"ל. ובפירוש אמרה תורה (ויקרא י'י'): "ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור" ושם (יא' מ"ז): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", וביחזקאל (כב' כו'): "כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי. בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו". ובזוה"ק פ' פקודי (רכ"ז סע"א). דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל. חול איהו מסטרא אחרא מסאבא. ועל דא הבדלה בין קודש לחול בגין דבעינן לאפרשא בין קודש לחול. ורזא דקרא הכי הוא. והבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. ובזוה"ק פ' בהר (ק"י סע"א) ומאן דקריב לקב"ה מה דאפריש כמאן דקריב מסאבו דנִדָה לבעלה והאי איהו רזא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה כו' קירוב דכל עריין שקילין לע"ז דכל סטרין אוחרנין עלייהו איתמר מאלה נפרדו איי הגויים כו' ואמרו שם עוד וקב"ה אפריש לון משמיה כגון דאפריש חושך מאור הה"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך עיי"ש. והרי לנו גודל האיסור לייחס או לשתף (ר"ל להתערב במחשבה וכוונה או בדיבור ואמירה) איזה קדושה בכל דבר של חול, ומכש"כ בכל דבר טמא ח"ו. ואפילו אם אין הכוונה לאיזה עבודה ח"ו אלא רק שחושב בדעתו ושכלו שיש שם איזה קדושה מלובש בה הנה הוא מאביזרא דעבו"ז רח"ל והגם דכל מציאות הקליפה והרע וקיומו הנה הוא לעולם אלא רק ע"י שיש לו איזה אחיזה ושורש נעלם במדרגה התחתונה דהקדושה דאם לא כן לא היה לו שום קיום כלל ולא היה נעשה מציאותו כלל והוא בסוד הכתוב ואתה מחיה את כולם וכנודע, אומנם כל זה הנה הוא רק כמ"ש האריז"ל בשער המלכים פ"י כי בי' ספירות של הקדושה החיות שלהם (שהוא שורש מציאותם אשר באין סוף ית"ש) נבלע בתוכם. אבל בקליפה אין החיות נבלע בתוכם, כי אין קודש מתערבב בחול אך עומד על ראשם ומשם מאיר להם עכ"ל ע"ש. והוא מזוה"ק יתרו ד' ס"ט ע"א דהא בסטרא אחרא אית נהירו דקיק חד דנהיר סחרניה כד"א ונגה לו סביב. עוד בזוהר פקודי רכ"ז סע"א אע"ג דפרישו אית לקודש מן החול חולקא חדא אית ליה בקדושה מסיטרא דשמלא. ר"ל מצד הגבורות כי הנה יש להחול שורש בהקדושה בבחי' הגבורות אשר שם כנודע, אבל הוא רק שורש לבד אשר משם נמשך כל מציאותו וקיומו, אבל אינו מתלבש שם הקדושה ממש אלא רק שמאיר לו מלמעלה ומבחוץ וכנ"ל מזוה"ק פ' יתרו ומדברי האריז"ל כנז', והוא ע"ד אור השמש שמאיר להאדם ומשתמש על ידו אבל אינו נכנס בו אור השמש בפנימיותו כלל. והרי נתבאר לנו עכ"פ חומר האיסור לומר ולחשב שמלובש איזה קדושה ח"ו בכל דבר של חול ומכש"כ באיזה טומאה ורע ח"ו, כי הוא מאביזרא דעבו"ז וכנ"ל מזוה"ק פ' בהר ד' ק"י ע"א שאמר ומאן דקריב לקב"ה מה דאפריש כמאן דקריב מסאבו דנִדָה לבעלה כו' קירוב דכל עריין שקילין לע"ז. ודי בזה להיישיר המחשבות וליישר הרעיונות וזכור כל הדברים הללו וקח אותם בלבך...וזכור כל זה מאד מאד, והזהר והשמר בנפשך ולא תקדש שום דבר מה שלא קדשתו התורה עפ"י הדין המבואר בפוסקים, וכן גם בדברים המקודשים אל תעלנה יותר מהראוי לה ע"פ הדין המבואר בגמרא ופוסקים, וכנודע שיש הפרש בין מעשר לתרומה ובין תרומה לקודש ובין קודש לקודש הקודשים. ומכש"כ להשמר ולהזהר לתעב ולשקץ כל דבר מה שהזהירה תורה עליה לשקצנה ולתעבנה, ותקבע בלבך כי הדין והסוד אחד הוא, והגמרא והזוה"ק כולם ניתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא". (ספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סי' ז' אות ד'.).
גם בנוגע לטענה שלכאורה יכולים אנו להתייחס בחיוב למעשיהם של החלוצים החילונים בנוגע לישוב הארץ על אף שנעשים בניגוד גמור לנאמר בתורתנו הקדושה בכל עניניהם אומר מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" דברים ברורים וחד משמעיים וז"ל: " כי כל פעולותיו ומעשיו של האדם גם במה שעוסק בישובו של עולם ובכל עניניהם הנה הם כולם תיקונים מהקילקולים שנעשו בעולם התהו ואין שום ענין בהעולם שלא נעשה בו איזה תיקון ועל זה נאמר משלי ג' "בכל דרכיך דעהו". אומנם לא ניתן להאדם להתחקות עליהם ולהתבונן בזה כלל כי הם כולם מכבשונו של עולם ומסדרי כוונתו הנעלמה של יוצר בראשית ית"ש אשר לא ברא ולא יסד בהטבע שום ענין לבטלה, ולו לבד נתכנו עלילות, ויסד תיקונם ע"י כל המפעלות כולם הנעשים תחת השמש בכל חלקי הדצח"מ. וכן מתתקנים ממילא ג"כ ע"י כל סדרי חוקי הטבע המכריח בכל עניני מקריהם, ואח"כ נמשכו בהעלם וממילא ג"כ כולם להאדם, ע"י כל ההכרחיות המכריח אותו להשתתף בכל חלקי הדצח"מ, ואח"כ נמשך שיתופם בו בהתורה והמצוה הנעשה בהם ועל ידיהם ובזה נשלמו תיקונם, אך לא ניתן להאדם להתחקות ולהתבונן אלא רק מה שנוגע להתורה והמצוה לבד אבל זולתם אין להתבונן בזה כלל אלא רק לדעת בידיעה כללית שהכל ברא לכבודו ית"ש וכל הנברא לכבודו ברא ונעשה כל מה שנעשה רק בכוונה ורצון ממנו ית"ש וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ור"ל שכל מה שנעשה בשמים ובארץ גם בפרטי פרטות הם כולם רק מה שחפץ בזה כי הם כולם בכוונה וכולם תיקונים אלא שגמר תיקונם הוא רק ע"י האדם ולכן ניתן האדם בהעוה"ז והוא קשור ומיוחד בכל חלקי הדצח"מ, כדי להתתקן כולם על ידו" .עכ"ל. (ספר הכללים ח"א כלל ח' ענף ה' ו'). [ומעשיהם של הרשעים אשר נגד התורה אינם תיקונים כלל אלא קלקולים גדולים והתיקון שבא מחמתם הוא רק בעקבות העונש שיבוא עליהם וכמ"ש בתחילת ס' הדע"ה (דף ג' ע"ב) וז"ל: "ואין שעה ולא רגע בלא תיקון כי מה שלא נתקן ע"י התורה והמצוה הוא נתקן ע"י עונש ותלאה" וכן בספר הכללים כלל ט' ענף ח' וז"ל: "ואם כן הרי הקלקול שנעשה בהחטא בתוצאות כח הרע דעולם התוהו מן הכח אל הפועל הנה נתקן כל זה ע"י העונש כי על ידי זה הוא כלה ונתבטל"]
וכן לגבי הגדרת מאורעות שונים העוברים על עם ישראל בהגדרות (כמו "אתחלתא דגאולה" למשל) כותב מרן בעל הלשם וז"ל: "והם כל הכבשי דרחמנא שאנו רואין בההנהגה שהם מהנהגתו הנעלמה ית"ש המנהיג את הכל בהיעלם תמיד לכוונת תכלית תיקון האחרון כמו שביארנו בכמה מקומות מדברינו ואי אפשר לשום בריה לעמוד עליה. ועל זה נאמר "הנסתרות לה' אלקינו", "וצדיק באמונתו יחיה". עכ"ל.
סיכום: בכל הנוגע ליחס לרשעים ולשמירת ההבדלה בין קודש לחול ובין צדיק לרשע, וכן בנוגע למאורעות שונים בחיי עם ישראל הנעשים בניגוד לתורתנו הקדושה אין כל הבדל בין ההלכה כפי שהוכרעה בש"ס ובפוסקים לבין קבלת רז"ל בחכמת האמת, ושיטתו של הראי"ה קוק ז"ל כפי שבאה לידי ביטוי בספר אורות לגבי ה"קודש שבחול" מנוגדת הן להלכה והן לקבלת רז"ל שהזהירו מאד מפני טשטוש ההבדלה ביניהם וכל שכן מחיבורם לדבר אחד.
לאור הדברים הנ"ל יצטרכו כל אותם שוחרי "משנת הראי"ה" להסביר היטב על מה מתבססים דברי הראי"ה קוק בספר אורות הקושרים פעמים רבות את החול בקודש ללא כל חיץ והבדלה ביניהם, קשר שהוביל כבר רבים לטשטוש גמור בכל הנוגע להשקפת היהדות על עניני החול ולשמירת התורה ומצוותיה.


*מאמר זה נשלח ע"י רובי וינטרויב (מח"ס "הקודש שבחול") לר' אורי שרקי (מ"מכון מאיר") ולאחר שרובי שלח אלינו את תשובתו של הר' שרקי נהלנו עמו התכתבות קצרה המובאת כאן באתר תחת הכותרת: "התכתבות עם הר' אורי שרקי". כדאי לראות גם את ההתכתבות כתוספת למאמר זה.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר