חלום מול מציאות-70 שנה לפטירת הראי"ה קוק על רקע ההתנתקות

(פורסם לראשונה בג' אלול התשס"ה-שבועיים לאחר חורבן גוש קטיף)

השבוע  חל יום השנה ה-70 לפטירתו של הראי"ה קוק מנהיגה המוצהר והבלתי מעורער (לפחות מבחינה יצוגית...) של הציונות הדתית על כל פלגיה וגווניה. ארועי ההתנתקות עוררו לא מעט אנשים מהתרדמה בה שקעו בהשראתו בכלל ובהשראת כתביו ופרשנותם ע"י תלמידיו בפרט. בבת אחת התנפצו חלומותיו אל סלע המציאות והתפוררו לאבק דק. יתכן וזו הסבה שיום פטירתו ה-70 עבר בשקט כמעט מופתי בציונות הדתית. לפני כשבוע וחצי  פורסם בחלק ה"תורני" של ערוץ 7 מאמר של הר' משה צוריאל (מו"ל ספר אוצרות הראי"ה).

הוא ראה לנכון להבהיר בצורה מנומקת את הטעות הגדולה שבתפיסת הראי"ה קוק כ"מלמד זכות בכל מחיר" ואף הואיל להזכיר כמה מימרות קשות שלו נגד הכפירה ותולדותיה, הסכנה שבאהבת רשעים ועוד...

הסיבה לכך היתה התבטאויות של רבנים שחינכו ליחס של "אהבה" למציקים הגדולים ביותר של עם ישראל- הלא הם החיילים והשוטרים מבצעי תכנית ההתנתקות, (התבטאויות שמנעו סירוב פקודה) , והעובדה שניסו להביא ראיות לדבריהם מדברים של הראי"ה קוק כמו: "אם נחרבנו וכו' ע"י שנאת חנם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה, ע"י אהבת חנם" (אורות הקודש ג' עמוד שכ"ד).  "כל מה שדרישת ה' מתגברת ביותר בלבו של אדם, אהבת כל הבריות כולן מתרחבת בקרבו, והוא אוהב גם את הרשעים ואת הכופרים וחפץ בתיקונם" (שם, עמ' שי"ז).  "והם הם אוהבי ישראל באמת וכו' ומלמדים זכות על כל הפושעים, אפילו על הכופרים והמכעיסים היותר גדולים, כי הם רואים את הניצוץ של הטוב הגנוז בכל נפש, וקל וחומר בנפשות ישראל, וביותר בנפשות הדוגלים באהבת האומה בכלל" (שם, עמוד ש"מ.).

כדי שחס וחלילה וחס ושלום לא ישמשו מאמרי הראי"ה בסיס ללימוד זכות על "פושעי ההתנתקות" הכל כך רשעים  מיהר הר' צוריאל לנער משכבת אבק של שבעים שנים מימרות אחרות של הראי"ה קוק כמו: "מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכלו התכונות, המעשים והדיעות הרעות להדבק בו ולפוגמו וכו' וכו'.. ומידה זו היא כמו סנדל לנשמה, שלא תטנף רגליה ביון מצולות הקליפות.. (שם, עמוד של"ד).   וכמו דבריו המפורשים במאמר "אפיקים בנגב" (הובאו בספר "אוצרות הראי"ה", מהד' ישנה דף 771 ובמהדורה חדשה ח"ב עמ' 121-122): "האחוה הלאומית היא ג"כ מוגדרת, כפי צרכי השמירה שבה לקיום האומה, להצלתה מפגעים רעים, ולשמירת צביונה - הוי אחים, הדמעות תחנקנה את הגרון, אבל להתאפק אין אנו רשאים, ואנו חייבים להודיע לכם את האמת הערומה, כי אותה השמירה הלאומית הגנוזה בעמקי תורה בלבן של ישראל, היא מתיחסת לפורקי עולה של תורה ביד רמה, לבוזי קדש וכופרים בקדושת התורה והמצות וערכם הקיים, בשלילה גמורה ביחש האחוה הלאומית; היא מחייבת אותנו שלא להכניסם במחיצתה. ואנחנו, חלילה, חלילה לנו לעזוב את חקי השמירה הכללית האיתנים, בשביל פיתוי דברים, ונימוסים בדויים. אך חלום דימיוני הוא, אם אותם שקורעים מעליהם את מעיל הדת וכופרים בתורה, חושבים עצמם בתור בני ישראל שהם עומדים בחוג עמם, ושיש לעם בכלל עמם יחש לאומי, אחוה לאומית וגעגועים לאומיים, גם בעמדם על נקודת מצבם ביחש לשלילת הדת. לא, ולא! עיקר בנין האומה אותו החלק העקרי והיסודי, שהעבר של האומה, הוא כלו שלו -  אותו החלק העקרי שכל השאיפות הנצחיות של האומה בעתיד, שמקיימים את תעודתה, חיות הנה בלבבם, ומרוקמות בארחות חייהם שהם כלם לאומיים, שרק הודות לאלה היא מתקיימת, למרות כל הסוערים ובכחה היא עתידה להתקיים - הם שומרי התורה והמצות, הם אינם מכירים ולא יוכלו להכיר שום אחוה לאומית עם אותם שנערו חצנם מנשמתה של האומה  וא"כ הרי יש כאן מקח טעות, מר מאד, תקות שוא נוראה, אם רק רגשות, נטיות וטיפוסים, המה הדברים המאחדים אותנו, שעליהם יבנה כל מגדל עופל הלזה של הלאומיות, שעליו תהיה הציונות מתבססת. וכמה גדולה היא הטעות לחשוב שיש לכונן ע"פ יסודות כמו אלה אף רק צל של לאומיות, בשעה שהענק שברגשות האומה, האב לכל נטיה וטיפוס צביוני מיוחד בנו, אותו הרגש שהוא הכל, שהוא כל העבר, העתיד וכל ההוה של כלל האומה, הוא רגש "הדת והתורה" מורה בחזקה ופועל בזרוע כחו להוציא מכלל האחוה הלאומית את כל הכופרים ופורקי עולה של תורה ואמונה, בתור שיטה רשומה ודרך כבושה - אל נא תכשלו באיזה דברי חנופה של אנשים מרופפים משומרי תורה שלא יגלו לכם את היסוד המר הזה, ועוד יעפילו לשית בחלקות להביע דברים שהם סותרים אותו.    

הוי! כמה שנוא הוא השקר, כמה מכשיל ומתעה הוא. אוי, אוי לנו, אם חלילה ע"פ הרכבה מוטעת  כזאת, הרכבה של שני כחות מתנגדים כאלה, מתנגדים עד הנפש, תבנה בנו האומה בצביונה הלאומי.  הוי, עטי תפול מידי, בהעבירי נגד עיני מה יוכל להיות תולדות של מצב מר ונמהר כזה, חלילה, לחרפת עולם וקלסה נוכל להיות בעמים, הרבה יותר מאותו הבוז והחרפה שאנו שבעים בם, בגלות המרה הזאת! - באופן כזה לא יוכל להיות שלום בעצמותינו מבית בשום אופן. כל אח מרעהו ישמר, והשנאה שנאת אחים הקשה, עם היכולת הלאומית, תהפך, חלילה, לנחל אש בוערה             

שהתחלתה מלחמת שערים ונחלי דמים וסופה היא בקשת אלופים זרים, בכלימת עבדות נוראה הכל כדאשתקד בנוסח הישן נושן חלילה. כל זמן שלא נאבה להכיר את האמת הגדולה כי "על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה"...  כל אלה הן תוצאות מרות מוכרחות לצאת, כ"ז שלא החזרנו את העטרה ליושנה, כ"ז   שלא העמדנו את היסוד הלאומי, על הבסיס של תורתנו והקמתה, וכל זה למה, כל אותו הספק המר והנורא, כל אותה הירידה האיומה הקרובה להיות מתחוללת על ראש עמנו לרגלי התנועה - התנועה הזאת שצריכה להיות מתאמתת לטבעו ורוחו, והיא מתהלכת בנתיבות לא סלולות, בדרכים של סכנה. באחת היא תלויה אם נאבה כלנו, כלל הציונית המרכזית, לעשות את אשר אנו צריכים לעשות לישועתנו וכבודנו, לשלומנו ותקותנו. באחת הננו יכולים להנצל מעסק הרע הזה, רק בכתבנו על רגל הציונות כלה, את שם ה' אלהי ישראל והתשובה לתורתו, אז מאיליה תתברר תתרומם ותתעלה - אז יסורו כל המכשולים, כל הפגעים הרעים, השלום והאמת החסר והנעם, כצינה.   

הוי, אמת טהורה ובהירה זורחת כאור החמה! והעינים עצומות 

סגורות בחזקה, גם הפוכות לאחור, לבל תחזינה, לבל ייכנס בם שביב אורה. בהעדר תרבות של תורה, תצמח תרבות של דמיון, ארסית והורסת..."  ע"כ דברי הראי"ה (הם הובאו רק בחלקם ע"י הר' צוריאל אך אנו טרחנו להשלים את החסר).            

ואם כבר אז גם תוספת קטנה משלנו: במקום אחר כותב הראי"ה קוק (גנזי הראי"ה א'-ז' עמ' 77) וז"ל:   על ההחלטה שכפירה אינה מעכבת מלהיות יהודי עלינו לעורר כי לא יתכן, כיון   שאנו חיים ע"פ תוה"ק, וע"פ דין תורה נטלה מאפיקורסים כל חבת אחוה, לא יתכן   להתקיים בישוב מדיני בהיתר כפירה ח"ו, ע"כ עלינו לחזק הבנים ברוח אמונה ודעת. ובאמת הגזירה על המינים היא מפני הרעה המוסרית הגדולה שיוצאת מהם, ע"כ אנו חייבים להגן על עמינו מארס זה בכל עז".                                

וראה זה פלא...כשהאפיקורוס המוצהר תיאודור הרצל כונה ע"י הרצי"ה קוק "צדיק" ו"יהודי הגון" ואפילו "נשמה פלאי פלאים"  לא התעורר הר' משה צוריאל להזכיר את המקורות הנ"ל המכחישים לגמרי את דבריו. גם במשך עשרות השנים מאז קום המדינה בהן תוארה מדינת ישראל עפ"י כתבי הראי"ה  כ"כסא ה' בעולם" וכל אולפנה וישיבה תיכונית קושטו בתמונותיהם של פורקי עול ואפיקורסים נדם קולם של הר' צוריאל וחבריו בציונות הדתית.

בנינוחות מוחלטת הם ראו כיצד בשם האחדות הממלכתית המקודשת מבית מדרשו של הראי"ה לומדים בני ובנות הנעורים לבחינות הבגרות את כתביהם דעותיהם והבליהם של אפיקורסים מבית ומחוץ, סופגים בבית, בבני עקיבא, בצבא, במקום העבודה, ובמקומות הבילוי שלהם את כל תחלואי תרבות הכפירה  שהראי"ה קוק כל כך חרד מפניה...

שכחו לפתע את החגיגות אל תוך הלילה ב"מרכז הרב" מידי שנה באותו יום מר ונמהר בו נמסר כלל ישראל בידי חבורת מומרים ואפיקורסים עם שאיפה מוצהרת "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" ועם תכנית מסודרת להיות ככל הגויים, ואת עטיפת "ראשית צמיחת גאולתנו" שספקה ליום זה ישיבת מרכז הרב על רבניה ובוגריה עד היום הזה..

פתאום הפך הר' צוריאל ל"חרד".. פתאום צריך להסביר שהראי"ה קוק לא בדיוק התכוון שצריך לאהוב רשעים... ובעצם הוא דבר על תקופות שונות בחיי האדם... יש תקופה שצריך לשנוא את הרשעים ואח"כ מתבגרים ומתחילים לאהוב אותם ולשנוא את הרשעה בלבד ועוד כהנה וכהנה נימוקים חסרי שחר, טעם,  ובסיס כלשהוא  בהלכה או במקורות היהדות לענפיהם...

את ההבדל היחיד שבו אפשר לתרץ את השמועות הסותרות מתאמצים להדחיק בציונות הדתית. קוראים לו: "הלכה מול דמיון" או אם תרצו "מציאות מול חלום".

70 שנים התאמצו  תלמידי הראי"ה  לנסות להתאים את הרעיונות המוזרים הפזורים בכתביו ולהרכיבן יחד לגישה מציאותית מסודרת. ההתדרדרות של מוסדות התורה של הצה"ד בתחום התורני יצרה בסיס נוח לעבודה עם צעירים וצעירות שסדר היום שלהם הוא שילוב של בבא קמא עם ביאליק עם טלויזיה עם בני עקיבא, מנוערים מכל השקפה יהודית בסיסית על עם ישראל, מהותו ויעודו, ועל ארץ ישראל וקדושתה כפי שבאה לידי ביטוי באינספור מקומות במקורות היהדות.

ההתנתקות היתה שעון מעורר צורמני במיוחד לאחר עשרות שנים של תרדמה עמוקה אך היא באה עם שיעור חשוב מאד שבשבוע שבו חל יום הפטירה ה-70 של הראי"ה קוק מחד גיסא ובו הדהדו באזנינו פסוקי הפרשה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" מאידך גיסא, יש לו משמעות מיוחדת עוד יותר.

כשגדולי הדור ביקרו בחריפות את מהלכיו של הראי"ה קוק ואת שיטתו הם הוצגו כ"קנאים" או כ"קיצונים" הפוסלים בקנאות כל "חדש" גם אם אור גדול גנוז בתוכו. היום כל בר בי רב דחד יומא יכול להבין על מה ולמה נזעקו גדולי הדור, ועד כמה עמוק ומתעה החשך שב"אורות"...

הרב צוריאל האשים השבוע בהאשמה חמורה מאד את כל מי שהשתתף בפינוי המתנחלים מגוש קטיף וצפון השומרון ואף פסק לגביהם דין "מוסרים" (דין חמור ביותר בהלכה היהודית שהנאשם בו מאבד את חלקו בעולם הבא). מהמסירה האמיתית והכואבת, שלה אחראי באופן ישיר הראי"ה קוק בוחר הר' צוריאל משום מה להתעלם...

הוא טורח להזכיר כי יש התבטאויות קשות של הראי"ה קוק כנגד אפיקורסים אבל שוכח לציין כי הראי"ה קוק היה מאלה שתמכו במסירת קרקעות לאפיקורסים ואף קרא לאנשים לתרום מכספם על מנת שאפיקורסים אלה יוכלו "לגאול" קרקעות א"י ולעשות בהם כחפצם וכרצונם. 

"..ישתתפו נא בגאולת הארץ, יחזקו נא בכל כח ואומץ את הקרן הקיימת לישראל הנועדה רק לגאולת הארץ. אין די באר גדולת מצוה כללית זו וקדושתה.." כך כתב הראי"ה קוק בשולי מכתב של הקק"ל שבו נכתבו דברים שלגבי עם ישראל הם כפירה גמורה כמו: "זכרו שהאדמה היא יסוד היסודות לקיום כל אומה, וכל דונם אדמה הנגאל ע"י הקק"ל מחזק את השרשים של עם ישראל בארץ ישראל, מבטיח את עתידינו בארץ לדורות עולם ומקרב את הגאולה השלמה". (ראה "מלאכים כבני אדם",שמחה רז, עמ' 238.)                           

היום אפשר לגחך בהרבה עצב לשמע ההצהרה של אנשי הקק"ל ולתמוה על עמידתו של הראי"ה קוק לימינם. מרן ה"אמרי אמת" מגור כתב באותם ימים מתוך הסתכלות מציאותית על הדברים: "אי אפשר להעלות על הדעת לתמוך בקרנותיהם של הציונים שמכספיהם תומכים במוסדות וקבוצות הפורצים גדרי הדת ומחללים השבת וכל קדשי בני ישראל בפרהסיא....". מרן הגר"א וסרמן כינה את הראי"ה קוק רשע ומחטיא הרבים במדרגה היותר נוראה בשל תמיכה זו  אך הראי"ה קוק נשאר בשלו!!

לא רק את הקרקעות מסר בידיהם בחפץ לב אלא גם את הצבור עצמו. כל גדולי ישראל ללא יוצא מן הכלל הורו באופן חד משמעי ברגע שהדבר היה אפשרי כי כל יהודי חייב לדאוג ששמו יוסר מקהילת ה"ועד הלאומי" "למען לא ישאר חבר בעדה אשר בתקנותיה מרימה יד בתורת משה..". גם כאן היה הרב קוק בדעה יחידה שיש "לשמור על האחדות". המחיר הכואב והכבד ששלמה ועדיין ממשיכה לשלם הצה"ד בעד "אחדות" זו מלוה אותה עד היום כשהצד השני מתחיל להראות יותר ויותר כי מואס הוא באחדות זו.

אך גם בזה לא תמה ולא נשלמה המסירה. קודש הקדשים של עם ישראל מאז גלתה הסנהדרין עד לביטולה ולחרבן בית מקדשנו, היה מוסד הרבנות המפואר בכל קהילה וקהילה מישראל.  התנועה הציונית ידעה היטב כי לולא השתלטות על מוסד זה לא תוכל לנטרל את היהדות החרדית מעצמאותה ומיהדותה. היא פנתה לראי"ה קוק. גדולי הדור הזהירוהו כי הקמת רבנות ללא הִמָלְכוּת בצבור וכל שכן רבנות שתהיה תחת אפוטרופסות חילונית ומטעמה אסורה על פי ההלכה ועל פי הסברא. הראי"ה קוק הבטיח אז לזקני הדור מרן הגרי"ח זוננפלד ומרן הגרי"י דיסקין כי הוא וחבריו הרבנים "עומדים חזקים מצור נגד כל רוח מחבל ומהרס נגד כל מי שרוצה לנגוע בדין ומשפט תוה"ק ובמנהגי ישראל הקדושים, אפילו כמלא נימא.."                                 לא ארך  הזמן לראות כי היתה זו הבטחת סרק שהתבדתה עוד בזמן כהונתו של הראי"ה קוק כרבה הראשי של א"י והלכה ונתבדתה עד כדי כך שבשנת השבעים לפטירתו של הראי"ה רואים אנו איך שאפילו בשאלה הלכתית מובהקת כמו היחס לבתי הכנסת בגוש קטיף מחכים הרבנים הראשיים להוד מעלת הבג"ץ וחברי הכנסת שיחליטו כיצד להכריע בסוגיה זו...

זכרו נא  הר' צוריאל וחבריו. לפסקים המגוחכים שלכם יש השלכות חמורות ביותר כלפי מי שאחראי למסירת כלל ישראל, אדמת א"י, וקדשי ישראל בידי פורקי עול ומומרים לכל התורה כולה וכל מי שאחראי לזה נושא באחריות הרבה יותר חמורה מכל חייל שהשתתף בפינוי. כדאי שתחשבו טוב לפני שאתם מפרסמים פסק על חיילים ושוטרים שמדינת ישראל שעד היום היתה בעיניכם לבושתכם ולחרפתכם ועוד יותר לטיפשותכם "כסא ה' בעולם" חנכה באופן שלא ידעו מושג וחצי מושג אודות יהדות או אודות א"י, וגם לכם זה לא הפריע כהוא זה כל עוד הם היו המסכנים שצריכים לסכן את חייהם כדי ש"גוש אמונים" יוכלו להוציא לפועל את ההרפתקאה המטורפת והאסורה של ההתישבות ביש"ע –חזון ז'בוטינסקי וחבריו...

אם אתם זנחתם את התורה למען אידיאלים של ציונות תוך סיכון חייכם והרס חינוך ילדיכם מה לכם כי תלינו על חיילים ושוטרים ממושמעים? הם לא זנחו שום דבר אלא פשוט קיימו את האידיאולוגיה שאתם הייתם המטיפים הגדולים ביותר למענה ואף גייסתם וסילפתם את התורה לשמה. הרבה לפני שאיזה חייל או שוטר מחוייב לעשות תשובה על ביצוע הפקודה (אם בכלל...) מחוייבים אתם לעשות זאת ולזכור כי מחטיא הרבים הוא המעכב הגדול ביותר בפני התשובה...

אחרי שבעים שנה שניסיתם למכור אתחלתא דגאולה מזויפת ובדויה אנא התחילו לשנן את לשון הרמב"ם: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" ולפעול על פיהם זה יעזור לכם ולעם ישראל הרבה יותר מאוסף ההבלים שמפיץ ערוץ 7 מאז היוסדו בכלל ובימים האחרונים בפרט.