דברים מאלפים מהגאון רבי שמשון רפאל הירש זצלה"ה בענין חובת ההרחקה ממינות ואפיקורסות וחובת הפרישה מקהילה של כופרים (אז, הקהילה הרפורמית) גם כשזו מסכימה להתחשב ביהדות החרדית.

והרב הנכבד שהתיר להיות חבר בקהילה הרפורמית מצהיר ומודה בזה שיש תוקף וזכות קיום לריפורמה כל זמן שהיא סובלת על ידה אורתודוקסיה. במלים אחרות, קיימות שתי יהדויות, יהדות עם תורה, וכנגדה יהדות נגד תורה. כל קהילה רפורמית אם אך רוצה היא להכשיר את עצמה יכולה לעשות כן ע"י ייסוד מוסדות כשרים. ועל איזו קהילה רפורמית אנו מדברים, אשר זכות קיומה בטוחה מול יהדות התורה והמצוה, איזו הגדרה אנו נותנים לה בעת שמתירים להתחבר עמה? זוהי קהילה שמחקה עקרונית ובזדון מסידור תפילתה כל זכר למשיח, לקיבוץ גלויות, לבנין בית המקדש, לסדר עבודה בעבר ובעתיד, קהילה שמחקה ארץ ברית, תורה ומלכות בית דוד מנוסח ברכת המזון שלה, קהילה אשר מבמתה ומבית ספרה דורשים ומטיפים על ביטול מצוות התורה וחוקותיה, - איזה שם יש לנו לקהילה זו ולשיטה זו? הלא אין זה אלא שיטה של מינות ואפיקורסות ולפי התלמוד ודברי הפוסקים אנו מצווים על הרחקה ממינות ומאפיקורסות יותר מאשר מעבודה זרה. הלא על מינות נאמר: הרחק מעליה דרכך, ורק על מינות נאמר כל באיה לא ישובון (ע"ז י"ז ע"א). ואיתא בשבת דף קט"ז ע"א, א"ר טרפון...שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ אחריו להכישו – נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהם של אלו, שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין. ובגמרא ע"ז כ"ז ע"ב, מעשה בבן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ולא התיר ר' ישמעאל לרפאותו ע"י מין "דשאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו".

והרב הנ"ל שהתיר להשאר בקהילה הרפורמית, רצה לחלק בין המין של הגמרא אשר ר' ישמעאל אסר להתרפאות על ידו להמין של היום, לומר שאינם דומים זה לזה. כי המין של הגמרא היה חוטא ומחטיא שרצה להדיח גם אחרים לסור מדרך התורה והמצוה, לפיכך כתבו המינים ספרי תנ"ך וספרי ויכוח שלהם להוכיח את מינות העבודה זרה שלהם, אבל המין של היום אינו כן כי הוא מין לעצמו ולא איכפת לו מה שעושים אחרים.

אך – כבודו של הרב במקומו מונח – חילוק זה הבל ורעות רוח. הלא כל תנועת הריפורמה מראשית היווסדה אינה אלא תנועה של הפצה ופרסום של מינות ואפיקורסות. וכי אין להם ספרות שלמה של מינות? וכי ספרי גייגר והולדהיים וחבריהם אינם אלא ספרי ויכוח של מינות? והסידור של גייגר עם ההקדמה שלו שמשתמשים בו בטמפל הראשי – האם אין זה אלא ספר מינות? וכל הדרשות של הדרשנים הרפורמים אשר בהם הם מסלפים את התנ"ך ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה – האם אין כוונתם להמשיך את שומעיהם למינות? ובתי הספר שלהם עם מוריהם המחללים את השבת בפרהסיא ואוכלים נבלות וטרפות בפרהסיא, המלמדים לתלמידיהם כי תשע עשיריות ממצוות התורה אפשר לדחות הצדה, וכי בתי ספר אלו אינם אלא מוסדות של הפצת מינות ואפיקורסות? וכי צריך אני להזכיר את שם המנהל של אחד מבתי הספר, שכיבד את תלמידו ותלמידותיו שהיו מוזמנים בביתו בלחמניות עם קתלי חזיר? או צריך אני להזכיר את "ארגון בעלי מלאכה" שהיה לו תקנה לשלוח את החניכים היהודיים דוקא לבעלי מלאכה גויים עם התחייבות לעבוד ביום שבת קדש? ואם בא נער פשוט מהכפר ללמוד אומנות פתחו בחזקה את חלוקו לראות אם הוא היה לבוש טלית קטן, ואם כן לבש טלית קטן ציווהו להפשיטה מיד? או צריך אני להזכיר את האגודה למצוא משרות למשרתי בית ולטבחיות בבתים יהודיים ששלחה את המועמדים לבתי נוצרים דוקא, כפי שאמרו, לסייע ב"התאמת שתי הדתות"? וכי אפשר להתעלם מן הכינוסים והאסיפות של הרבנים הרפורמים אשר משם יצאו ויוצאים דברי השמצה וזלזול נגד היהדות התורתית זה חמישים שנה? או אזכיר את הקנסות, האיומים, המכות בשוטים, הריסות המקוואות וסגירת בתי כנסיות ובתי מדרשות? ומי ימנה את הפושעים השקטים אשר בדרך ערמומיות ופיקחות עושים אותנו לצחוק וללעג בחוגי משפחותיהם וידידיהם ובזה מסיתים ביחוד את בניהם ובנותיהם הצעירים? הלב כואב בהעלותי את הדברים האלה על הנייר, אך האמת צריכה להאמר כי אין בין מין של הגמרא למין שבימינו ולא כלום.

והנה בעבודה זרה הדין הוא שאסור לאכול בסעודת עובד ע"ז אפילו אם מגישים לו אוכל כשר ואפילו אם המשרתים הם המשרתים של האורח, בכל זאת עובר הוא על הלאו דלא תכרות להם ברית. ואם הדין כן בעובדי עבודה זרה שאנחנו מצווים להתרחק מהם, שאפילו במצב של פיקוח נפש אסור לו לישראל לומר לנכרי שהוא עובד כוכבים (רק מותר להניחו באמונתו המוטעית שהוא נכרי, יו"ד קנ"ז ס"ב), על אחת כמה וכמה שאנחנו מצווים להתרחק מן המינים בתכלית הריחוק, ואסור לנו להתחבר לקהילה של מינות במזיד ובכוונה. וכי יש חילול ה' גדול יותר מזה של החזקת ידי מינים? וכי יקטן חילול ה' אם יש בקהילה זו גם אורתודוקסים שעכשיו הותר להם לבנות להם בית כנסת של יהדות אצל בית כנסת של מינות, ומוסדות של יהדות אצל מוסדות של כפירה, הלא יגדל חילול ה' אלף פעמים?

כי למעשה אין צורך כלל בהקמת מוסדות כשרים אלו בקהילה הרפורמית, רק כדי לצאת ידי חובה מול הדתיים. כל יהודי בפראנקפורט יודע שמוסדות קהל עדת ישורון כמו כשרות, מקוואות, חינוך תשב"ר וכו' כולם פתוחים הם בשוה לחבר ולאינו חבר. נמצא שאין תכלית של הקמת  מוסדות כשרים חדשים בתוך הקהילה הרפורמית אלא כדי לתלות פתקה של כשרות על בתי הכפירה שלהם, וכאילו יש להם איזה קשר עם היהדות המקורית האמיתית. ואני שואל, תחנת כשרות זו בתוך הקהילה של מינות יקטין או יגדיל את חילול ה'? וכי יחדל בית עבודה זרה להיות בית עבודה זרה אם תולין מזוזה על פתחו? או תחדל עיר הנדחת להיות עיר הנדחת אם יש כמה צדיקים בתוך העיר? וכי חדלה רשעתו של אחז המלך להיות רשעה מפני שסבל מזבח ה' אצל מזבח העבודה זרה שבנה (מלכים ב', ט"ז). וכי התנקשותו של מנשה על היהדות כופרה או התקטנה מפני  שעבד עבודה זרה לא רק חוץ למקדש אלא גם בתוך המקדש עצמו? וכי קטנה רשעתו בעת הכנסת פסל האשירה לתוך מקדש ה' מפני שלא השליך את ארון ברית ה' מן ההיכל וסבל אותו על יד הפסל שלו?

ואתם, כבוד הרב, שהתרתם להשאר בקהילה הרפורמית, האם באמת אתם סבורים כי למצוה היא תחשב להעמיד מקדש של כפירה אצל מקדש של אמונה, ושניהם תחת דגלה של "עדת ישראל"? ולא עוד אלא המקדש של כפירה ואפיקורסות הוא המקדש הראשי – בדיוק כמו אצל אחז המלך – והמקדש של תורה ומצוות הוא המקדש הקטן לאורתודוקסים הנחשלים שעדיין לא הגיעו לדרגת המתקדמים, אשר על כן צריכים לסבול אותם כדי "לצאת ידי חובה נגדם", כמו שמתבטאים הרפורמים. וכי אין זה שיתוף שם שמים ודבר אחר, כמו העמדת העגל אצל עשרת הדברות? הלא זה מה שאמרו הרוקדים סביב העגל – "אלה אלהיך ישראל" – לשון רבים, כי שתי רשויות יש, רשות של אמונה ורשות של כפירה, ובשניהם אפשר לעבוד את ה', ולכן אתה יכול לבנות טמפל רפורמי אצל בית הכנסת ואין בכך כלום!

ברם, יש רק אמת אחת ואמיתיות אחת בלבד. והויתורים של הרפורמים לאורתודוקסים הם יצירות אנדרוגינוסיות אשר מהן היהדות של אמונה חלתה וסובלת זה חמישים שנה. והיום – אחרי שניתן לנו חוק הפרישה, יש לנו תודה לקל האפשרות להבדין בין האור ובין החושך, בין אמת לשקר, ולהכריז בשער בת רבים כמו אליהו בשעתו בהר הכרמל: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים – אם ה' לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו! [פראנקפורט, י"ג ניסן תרל"ז]. (הגרש"ר הירש זצוק"ל, "שמש מרפא" אגרות ומכתבים, אגרת ז'.).