לאחרונה נדפס חלקו השני של הספר "השקדן" העוסק בגרי"ש אלישיב שליט"א. בפרק טז' של הספר (בעמ' 107) פורסם צילום של מכתב הכתוב בכתב ידו של מרן ה"סטייפלער" - רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל. המכתב עוסק בסידור תלמידי המוסד "ישיבת באר שבע" (מוסד של החינוך העצמאי באותם ימים) מבני עדות המזרח בישיבות ובסופו ניתן לראות מה היה יחסו לראי"ה קוק. וזלה"ק שם:
בעה"י מוצש"ק פ' תולדות התשי"ח
החוה"ש וכט"ס למע"כ ידידי הרה"ג המצויין בתורה ויר"ש מה"ו ד"צ מרצבך שיחי'
אחד"ש מכתבו קבלתי, ועל דבר תלמידים הגומרים ישיבת באר שבע שקשה לסדרם אח"כ בישיבות מפני שמסרבים לקבל ספרדים [אשר באמת שלא כדין הוא ה' יכפר] צריך לשלחם בהשיבות המיוחד לספרדיים והוא א] ישיבת מקור חיים ע"י ירושלים וידעתי שנמצאים שם בחורים גדולים ומופלגים ומצליחים בלימודים. ב] ישיבת פורת יוסף ונמצאים שם ר"מים חשובים, ואיכות התלמידים לא ידוע לי ובכל אופן השוקד על התורה יצליח בכל מקום שיהי'.
ג] ישיבת הרב וולדינברג בירושלים שאמנם ג"כ לא ידעתי מהות הישיבה ובכל אופן הרוצה ללמוד יצליח בכל מקום תורה שימצא.
ראוי שהנהלת הישיבה תתקשר עם הישיבות הנ"ל ולדעת כמה הם מוכנים לקבל ואשער שיסודר בעה"י עבור כל הגומרים ישיבת באר שבע.
ואשר כתב שמכיון שא"א לסדרם בישיבות וקרוב שיתקלקלו ר"ל, הרי זה שונה לתלמיד שאינו הגון , לענ"ד זה אינו, דענין שונה לתלמיד שאינו הגון היינו שעכשיו אינו הגון אבל מחמת העתידות אינו בכלל זה ועל כיו"ב אחז"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ובכל שעה שאיש ישראל לומד תורה"ק הוא נחת רוח להשי"ת ועוד שאין ספק שחלק חשוב מהם ישארו יראים ושומרי תורה ותלמידי חכמים, וכבר אמרו חז"ל אלף נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה וחלילה לעזוב משום זה המצוה הקדושה דת"ת דרבים.
והנני דוש"ת ומברכו בכט"ס, יעקב ישראל קנייבסקי
וראוי להתפלל על זה שהתלמידים לא יתקלקלו אח"ז וכן התפללו חז"ל שלא יצא ממנו תלמיד שמקדיח תבשילו כו' ותפילה מועלת הרבה והשי"ת יהא בעזרתנו.
כמדומה שבישיבת מרכז הרב מקבלים ספרדיים בלא קישויים ואע"פ שיסודו מהרב קוק, מכל מקום התלמידים היוצאים משם הם שומרי תורה ות"ח חשובים ובכל אופן הוא הצלה לעומת מקוה ישראל וכיו"ב. (ע"כ המכתב).
ממכתבו של מרן הגרי"י קנייבסקי ניתן ללמוד מספר דברים:
א. הוא רואה לגריעותא מקום שנוסד ע"י הרב קוק ואם יוצאים ממקום שכזה שומרי תורה ות"ח חשובים הוא למרות שנוסד ע"י הר' קוק.[כאן חשוב לציין גם את העובדה ששנת כתיבת המכתב היא תשי"ח כשישיבת מרכז הרב היתה ישיבה הדומה במתכונתה לישיבות רבות אחרות ולמדו בה בני תורה רבים שלא היה להם כל קשר לדעותיו של הר' קוק וגם העומדים בראש הישיבה היו חרדים לדבר ה' ורחוקים מכל דמיונותיו של הר' קוק בנושא תחית האומה וכו'. רק אח"כ עם השתלטותו של הרצי"ה קוק על ראשות הישיבה שינתה הישיבה את פניה לבלי הכר והביאה לכך שבני תורה הדירו רגליהם ממנה ואלה שכבר היו בה עזבו אותה ואת שורותיה החלו למלא בוגרי ישיבות בני עקיבא למיניהן. ב. כיון שיסודה של הישיבה הוא מהר' קוק הוא לא ממליץ לשלוח לשם תלמידים כמו שעושה לגבי הישיבות הנ"ל במכתבו אלא רק מציין ששם מקבלים ספרדים בלא קישויים ושגם משם אפשר לצאת שומר תורה ות"ח.
ג. מרכז הרב באה כאפשרות מוצא אחרונה רק כשהאפשרות החלופית היא מוסד כמו מקוה ישראל וכיו"ב (מקוה ישראל הינו בית ספר חקלאי חילוני).
ד. כמי שהיה האדם הקרוב ביותר למרן החזו"א מאז בואו לארה"ק מחזקת התבטאותו של מרן הגרי"י קנייבסקי את הטענה כי התואר "מרן" שנכתב כלפי הר' קוק באגרתו הראשונה של מרן החזו"א אליו מיד עם בואו ארצה לא היה כי אם נימוס של כבוד בעלמא שכן אילולי היתה כוונתו של מרן החזו"א בשימושו בתואר זה לבטא הערכה אמיתית לאישיותו של הר' קוק, קרוב לודאי שלא היה מתבטא כלפיו מרן הגרי"י קנייבסקי בצורה המובאת לעיל. כמובן שבציונות הדתית מתיחסים לתואר כבוד של מרן החזו"א כלפי הר' קוק (גם כשהוא מופיע באופן חד פעמי רק במכתבו הראשון לר' קוק) באופן חסר פרופורציה לחלוטין תוך התעלמות מוחלטת מעדויות תלמידיו והאנשים הקרובים אליו ביותר מהן (כמו ממכתב זה של מרן הגרי"י קנייבסקי) מוכח כי יחסו של מרן החזו"א היה שלילי ביותר כלפי דיעותיו ומעשיו של הר' קוק וגם כלפי אישיותו היה ביקורתי ומסוייג כפי שכבר הבאנו בשני המאמרים הקודמים בנושא יחס מרן החזו"א לר' קוק.