על יחס מרן הגאון רבי חיים ברלין לראי"ה קוק-תגובה לעלון השקרי "שבת הראי"ה"

בגליון 38 של העלון "שבת הראי"ה" [שמטרתו לנסות להאדיר את דמותו של הר' קוק בתוככי הצבור החרדי כדי לפתוח פתח להחדרת דיעותיו הכוזבות לתוך מחנה החרדים לדבר ה' אחר שבציונות הדתית כבר לא כל כך מתעניינים בדמותו] דובר אודות היחס החם של מרן הגאון רבי חיים ברלין אל הראי"ה, כל זאת כדרכם של תלמידי הראי"ה קוק ע"י ציטוט שבחים ממכתבים שהופנו אל רבם. רק שמשום מה, כמה ממכתבי מרן הגר"ח ברלין אל הראי"ה לא צוטטו על ידם.

בשנת השמיטה תר"ע (אגרות הראי"ה חלק א' אגרת שט"ז) שולח הראי"ה קוק את האגרת הבאה לרבי חיים ברלין בה הוא מתמרמר ומוחה כנגד כאלה שגרמו ליהודים להעדיף סחורת נכרים על סחורת חבריהם הסומכים על היתר המכירה וז"ל:

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ה' תמוז תרעי"ן.

 לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול פה"ד מוהר"ר חיים ברלין שליט"א

שלו' וברכה.

 עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות. כי אחרי אשר הוחזק הדבר עד כה, שלא לתן הכשר להגויים, כדי שלא לדחוק את רגלי ישראל המדוכאים ומיוגעים בענים, ועיניהם תלויות למחיתם ע"י פדיון הענבים, הנה עתה אחרי אשר נגמר הענין בדבר סכסוך שאלת השמיטה, שכל עיקרה באה לטובת אחינו בני המושבות, נמצאו חותרי מחתרת, אשר יעצו בסתר לקנות דוקא מהגויים, ולהרים קרן צרינו, השוחקים על משבתנו, איך שאנחנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו. אי שמים.

אין לשער גודל החרפה וחלול השם ועוצם הרשעה שיש בזה. דמי לבבי כסיר ירתחו, וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה, מהנפילה של תורה ויראת שמים אמיתית שיש בענין זה. ירא נא כבוד גאונו לתקן את המעוות כפי היכולת.

וזאת למודעי' כי חשש גדול מצד ערלה וכלאי הכרם יש בכרמי הגויים, בשנים הללו, יותר ממה שהיה בימים הקדמונים, והרי אנו מוחזקים להשגיח על כרמי אחינו, בשמירה והשגחה מעולה. ואיכה זה עתה תהפך השורה, שנקח משל גויים, הבלתי מושגחים, רק כדי לרדוף עד הנפש את אחינו-בשרנו.

והנני בזה ידידו עז דורש"ת באה"ר,

הק' אברהם יצחק ה"ק 

 לפני שנביא בפניכם את תשובתו של מרן הגר"ח ברלין למכתבו של הראי"ה קוק שנכתבה בכ"א תמוז תר"ע ולא פורסמה ע"י תלמידיו ב"אגרות לראי"ה" יש לשים לב לדברי הר' קוק באגרתו הנ"ל. הר' קוק כותב על היוצאים נגד קנית הפירות מהסומכים על היתר המכירה: "אין לשער גודל החרפה וחלול השם ועוצם הרשעה שיש בזה. דמי לבבי כסיר ירתחו, וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה, מהנפילה של תורה ויראת שמים אמיתית שיש בענין זה".

לעומת זאת באגרותיו (חלק ב' איגרת תקל"א, עמ' קס') הוא מנמק בשני טעמים את סיבת התנגדותו להוצאת הודעה גלויה כנגד מוסד הכפירה "גימנסיה הרצליה" שהוקם בעירו יפו וז"ל:

 וע"ד תהלוכות הגימנסיא פה, בודאי אי-אפשר לנגוע בענין זה בלי צער מרובה, ביחס לתוה"ק וכל קודש, מצד המורים ורוב התלמידים המושפעים מהם יחד, אבל אם נכון הדבר, שאצא אנכי בהודעה גלויה כקורא למלחמה עליהם, זה ימים רבים שישבתי על מדוכה זו, והכרעתי, שאי-אפשר לי לעשות צעד זה מכמה טעמים. הא' מפני דרכי- שלו', הישוב שלנו באה"ק הולך ומתרחב ב"ה, ואנו חייבים לראות שכל אחד יחזק את חבירו בכל עניני- החיים, לעמד יחד נגד האויבים הרבים מבני-הנכר המתנכלים לנו, ואסור לנו לפי מעמדנו כעת לעורר מדנים ומלחמות-אחים אפילו בשביל מטרה היותר קדושה, "וחבור עצבים אפרים - הנח לו". והב', שהרי הננו רואים יד ד' נטויה לטובה לצמיחת קרן ישועה לישראל באה"ק, ואין שום ספק דלא עביד קב"ה ניסא לשקרא, ובודאי יש גם בלבם של אחינו הרחוקים לכאורה מקדושה איזה טוב נסתר פנימי, שסופו להחזירם למוטב, וע"כ עלינו להמשיכם בחבלי אהבה והתקרבות וסבלנות גדולה, שהוא יותר קרוב להצליח מדרך האיבה והתהלכות בזעם. וב"ה אני רואה כמה סימני-טובה ותקונים גדולים מדרך השלו' והאהבה, אשר בחרתי בה בהנהגתי בסדרי הרבנות הישובית רבת-הענפים. ואקוה לשמו ית', שיעזרני להרבות שלו' בעם ד' וארצו, וע"י עבודת-השלו' לקרב רבים לתורה ולאמונת-אמן לשמחת לב כל יראי-ד' וחושבי-שמו ומצפי-ישועתו באמת". ע"כ.

כלומר, כנגד האפיקורסים המשמדים את ילדי הקב"ה ומדיחים אותם לכפירה בעיקר "אסור לנו לפי מעמדנו כעת לעורר מדנים ומלחמות-אחים אפילו בשביל מטרה היותר קדושה וחבור עצבים אפרים - הנח לו" אבל כשמדובר בקנאה לקדושת א"י ומצות השביעית והפגיעה היא לא בנשמות ישראל כי אם בכבודו של הר' קוק והיתר המכירה שלו הרי חייבים לפרסם "עושי רשעה" ולהאשימם בהאשמות החמורות ביותר.

 נחזור לעניננו. לאגרת הנ"ל של הר' קוק משיב מרן הגר"ח ברלין וז"ל (מתוך "נשמת חיים"-מכתבים ומאמרים ממרן הגר"ח ברלין מכתב נ'):

בע"ה  ה' לסדר והייתם נקיים שנת "פדות לעמך" לפ"ק [תר"ע] מוצא.

מכתבו האחרון המתחיל "עטי תרעד" הגיעני, אחרי שכבר הגיע מכתבו זה למכתבי העתים פה, עוד טרם הגיע לידי. ולא אוכל להבין איזה תועלת היה לו בזה, להוציא מכתבו זה לרשות הרבים, ולא הועיל בזה אלא לבזות תלמידי חכמים ולהוסיף חילול השם ולחרחר ריב, שרא ליה מארי'.

ובעיקר דבר מכתבו, כבר כתבתי לאהובי במכתבי העבר, שהבד"ץ דירושלם לא יחשבו שום מחשבה להרע ח"ו ולא ללכת בנצחון עם כתר"ה שי' ח"ו, ואינם כופין הר כגיגית על מי ומי, לקנות ענבים מישראלים או מנכרים, ואם לא אלמן ישראל, ועוד נמצאו מי שאינם רוצים לקנות ענבי ההפקעה ע"י המכירה וע"י ההפקר, ובוחרים יותר לקנות מהנכרים כמו שנמצאו מי שאינם רוצים ליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח ע"י מכירה, ובוחרים יותר לקנות אחר הפסח מנכרים מי ימחה בידם בזה, וכמדומני שכתר"ה שי' אמר לי בהיותו פה שגם הוא לא יאכל מהפירות של ההפקעה ע"י מכירה כמו שאינו נהנה בלי ספק מחמץ שעבר עליו הפסח ע"י מכירה. אבל הרה"ג הבד"צ שיחיו אינם עושים בזה שום דבר ולחנם התמרמר כתר"ה עליהם, ואיש נבון כמוהו מהראוי שיאטום אזנו מלשמוע קול מוציאי דבה ומחרחרי ריב, והמטים עקלקלותם לא יפיקו זממם, ויאחוז מדת ת"ח המרבים שלום והוא ישקיט ומי ירשיע, ושלום על ישראל ועל רבנן ותלמידיהון מאת אבי עד שר שלום ומאת ידידו הדו"ש, ושלום תורתו באהבה ומצפה לישועה.

                                                חיים ברלין

כלומר, הגר"ח ברלין דוחה את טענותיו והאשמותיו של הר' קוק ואף מוסיף תוכחה כלפיו שגרם בפרסום מכתבו לחילול ה' ולביזוי ת"ח ולחרחור ריב.

בסיום פרשה זו כותב הגר"ח ברלין לר' קוק בתוך דבריו וז"ל: "ואלמלא היה כת"ר מראש רואה את הנולד כי שאלה זו שבאה לפניו בעירו אינה עומדת להיות נפתרת במקומה באתרי' דמר לבדו, וסוף סוף עתידה לצאת לרשות הרבים ולבקש פתרונים בירושלם, בלי ספק לא היה חדל כת"ר שיחי' להיות נמנה בפתרונה ע"י גדולי ירושלם שי' ביחד, והיו נדברים יראי ה' איש אל רעהו ובאים לדעה אחת על פי התורה והיו ניצלים מלהלכד בפח לעג השאננים שכבר רבות שבעה לה נפשנו מהם. (נשמת חיים- מכתבים ומאמרים ממרן הגר"ח ברלין, מכתב מט').

עוד כתבו שם בעלון הנ"ל כי "הגאון הישיש רבי שמואל סלנט זצ"ל, יחד עם הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל שבא לעזרתו בהנהלת הרבנות הירושלמית, מסרו לידי הראי"ה את ההשגחה הרוחנית על המושבות "להקים שם עולה של תורה", בידיעה כי הם מוסרים אותה לידיים נאמנות, והם שניהם-ועימם כל רבני ירושלים וחברי הבד"ץ לא עשו דבר בעניני הכלל מבלי להימלך תחילה ברבה של יפו."

המתבונן באגרות ששולח רבי חיים ברלין ושאר גדולי ירושלים לר' קוק באותה התקופה מבחין כי הנושא העיקרי של האגרות הוא נסיון לזרז את הר' קוק לפעול לתקן פירצות רבות בתחום המושבות. מהמכתבים ניכר כי הר' קוק מצד עצמו לא מטפל בדברים הצריכים טיפול ויש צורך שרבני ירושלים יבקשו ממנו ויעוררו אותו באופן אישי שיזדרז לפעול. יתרה מכך, הם אינם מסתפקים בהסכמה של הר' קוק לטפל בכל הקלקולים וממנים מפקח מטעמם על המושבות ושולחים אותו כדי להודיע לפני הר' קוק מהם הקלקולים הדורשים תיקון מידי וכמו שכותב לר' קוק מרן הגר"ח ברלין [שם, מכתב נד'] בתוך דבריו: "...ואודיעהו בזה כי זה הנוכחי הרב מ' בן ציון יאדלער שי' נשלח מאיתנו, מכל בתי הדינים האשכנזים והספרדים הי"ו לפקח על עניני המצוות התלויות בארץ בהמושבות סביבותינו.

 ובשו"ת משפט כהן (סי' ע') פונה הר' קוק במכתב לרבי חיים ברלין וז"ל:

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ה' סיון ת"רעיין. לכבוד רב חביבי ומר ידי"נ הרב הגאון הגדול, פה"ד, תפארת ישראל, מו"ה חיים ברלין שליט"א, וכא"ל, שלו' וברכה ושמחת הרגל יום מתן תוה"ק, ברב עז וחדות ד' מעוזו לאוי"ט. אחדשה"ט דהדר"ג מר ידידי באה"ר.

אבא בזה עם הספר לעורר את לבב הדר"ג שי' ע"ד אשר שמעתי, שישנם מערערים החפצים להכריז ולפרסם איסור סחורה על פירות המושבות, משום קדושת שביעית. ודבר זה, אם יתקבל בישראל, יוכל להחריב את הישוב בכללו ח"ו, ואיך שיהי' יוכל לקפח חיותם של כמה משפחות מאחב"י, שעיניהם נשואות לחיות מפירותיהם, ויעורר ג"כ משטמה רבה בין אחים והריסה גדולה בכל עניני הדת והיהדות מרוב קצף ושנאה, ד' ירחם, וממש אין לשער כמה קלקולים יכולים לצמוח מזה. וחוץ מכל זה נוגע הדבר ללעז הראשונים, שהמתירים אשר כבר פשטה הלכה ומנהג כמותם, היו ת"ח גדולים בישראל, וחלילה לנו לזלזל בכבודם ולהראות בפומבי דספו איסורא לכללות עם קדוש. ובעיקר הדבר אין מה לפקפק על היתר הפירות כלל, אפילו לאותם שחשים לומר שהמכירה לא הפקיעה את הקדושה להתיר עבודה, מ"מ הרי גם המבי"ט האוסר פירות של נכרים משום שביעית התיר אותם בסחורה, ומוהרי"ט (תשו' מ"ג) לא חש על דמיהן משום קדושת שביעית, וכן פטר אותם מן הביעור, וכאן הפירות עכ"פ של הנכרי הם, שחוץ מסדר המכירה עשינו ג"כ במכוון סדר של שכירות בהבלעה. ואפילו להמפקפקים על המכירה, מפני שלא נעשתה כדינא דמלכותא, משום שאי אפשר, אין מה לפקפק על השכירות, שאין כאן שום דד"מ להצריך דוקא ערכאות עלי', ובלא"ה שכירות א"צ שטרא כלל (חו"מ סי' קצ"ד סי"א). ובאמת גם מצד המכירה ג"כ אין לפקפק מצד דד"מ, משום שבמכר כזה הנעשה לא לתועלת של מסחר חומרי אלא מפני תיקון של ענין דתי, אין המלכות מקפדת כלל שיהי' נעשה דוקא בערכאות וגם כשהקונה הוא ישמעאלי שקונה מישראל הם מאשרים את הקני' אפילו בלא ערכאות. עכ"פ בנ"ד אין אנו צריכים לזה, שלענין היתר הפירות דיה ג"כ השכירות, והישראלים זוכים בענין הפירות רק אחר תלישה, ואיך זה נוכל להחמיר ולגרום הפסד עצום ונורא כ"כ לאחינו האביונים. ע"כ אקוה שהדר"ג יראה בטובו לשלח ע"י עו"ר אחרי דייני הבד"צ, וידבר על לבם קושט דברי אמת האמורים בזה, ואקוה בעה"י שיסכימו כולם לחדול מלערער ולא יחדשו חומרות יותר ממה שהי' נהוג בשמיטות הקודמות, כשהיו בחיים חיותם הגאון מוהריל"ד והגרש"ס וכמ"ח הגראדר"ת זצ"ל. ומי שירצה להחמיר על עצמו מי ימחה בידו, אבל לפרסם ברבים אנו צריכים לחוש לחומר התיקון שעשה מרן הב"י וסיעתו ז"ל מאז, שלא להחמיר בפירות של נכרים בקדושת שביעית, והונהגנו כן כמה דורות בשופי, וכאן אחר המכירה הרי הם של נכרי, גם יש לחוש לתקלה שלא יזלזלו בתרומ"ע מתוך שיחזיקום בפירות שביעית. עכ"פ איך שיהי' אין לשער את גודל המצוה ותיקון העולם שיש במניעת חידוש האיסור, ולהיפוך אין לשער את גודל התקלה וההפסד שיש בחידוש האיסור לעת כזאת.

ואקוה שהדר"ג בחכמתו וצדקתו יעמוד בפרץ לתקן הדבר, וברכת ד' ועמו ונחלתו עליו תבא. והי' זה שלו' וברכה באה"ר כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באהבת עולמים מצפה לדברי קדשו. הק' אברהם יצחק ה"ק

כחדשיים לאחר מכן [ביום ב' אלול תר"ע] מפרסם בית הדין של ירושלים את המודעה הבאה [שם, מכתב מח']:

לאשר פשטה שמועה כי אופן ההפקר שיצא מאיתנו (בצירוף כל רבני וגאוני עיר קדשנו הי"ו) על פירות שנה זו שנת השביעית, הוא מועיל להתיר גם את הפירות שנגדלו ע"י עבודה בשביעית עפ"י הוראת היתר הידוע. ע"כ מצאנו חובה בנפשנו להודיע כי אין כל ממש בשמועה זו, ואופן ההפקר כל עיקרו הוא רק בהנוגע לאיסור סחורה, ודוקא על הפירות שגדלו בהיתר בלי שום עבודת איסור בשביעית, וככה הודענו מפורש בו בפרק שנתפרסם אופן ההפקר..."

למכתבם מצטרף גם מרן הגר"ח ברלין המתעלם מבקשת הר' קוק ואוסר אף הוא את פירות המושבות של היתר המכירה וז"ל: "אך למותר להוסיף ולקיים את הנאמר בצדק וכל שגידולו באיסור אין היתר לאיסורו וע"ז באתי על החתום יום ד' לסדר ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, שנת אך בשם ה' אקרא [לפ"ק]                              חיים ברלין.

 ובמכתב אחר[ שם מכתב מו'] מתייחס מרן הגר"ח ברלין להיתר המכירה של הר' קוק במלים האלה: "ללכת בדרכי אחרים אשר מקלם יגיד להם לסמוך על ההיתרים הידועים..."

(בתמונה: מרן הגר"ח ברלין זצוק"ל)